כך נראית העיירה שלי

לפני קצת יותר משנתיים היא הגיחה, סנונית ראשונה וקטנה, 

כל העיר רחשה ככוורת דבורים בפעילותה.

סיפרו על מקום מעוצב, על כוס יין בארגז החול, על אקווריום גדול,

היו שהתלוננו על גובה המחירים,

אבל כולנו היינו תמימי דעים, Bumble

הוסיפה נופך חדש לעיר,

אפילו הקדשתי לה אז פוסט משלה, 

עד כדי כך היה בעיני המקום, מסעיר וחדש.

מאז חלפו חודשים רבים,

ונפתחו עוד מגוון מקומות חדשים,

לצד ׳מוסדות׳ לוס אלטוסאים ידועים, שבאים בימים,

התחדשה לה העיר ושינתה פנים, 

לצערי, עדיין אין כמעט מסעדות שפתוחות בלילות,

אבל גם זה עוד ישתנה, עתיד לבאות.

קורה פה משהו יפה, 

בחסות פטרון, בסגנון משפחת דה מדיצ׳י וימי הרנסנס,

יוצאי הי טק תורמים משאבים וממרצם,

לעסקים שתומכים בקהילה. 

כותבת לכם היום על כל המקומות האהובים בעיירה שלי, 
הם מתקבצים בשני רחובות,

ובעודי כותבת את אלו השורות, 

אני תוהה האם ׳צר עולמי כעולם נמלה׳?

ובכן, יש מצב...

Los Altos היא אומנם פרבר ירקרק,

אבל ה downtown אינו מבייש רחוב קוקטי קטנטן בסוהו, 

סימטה פריזאית או אפילו מה שקוראים 'מתחם' ,

בעיר אהבתי הראשונה, נו...הזאת ללא הפסקה.

מסעדות

Los Altos Grill- מוסד ידוע, יש שם תור קבוע.... היחיד שפתוח כשהשמש שוקעת, בשר עסיסי וארטישוק איכותי.

Sushi Sumo- המקום שלי לצהריים או דינר, ביום חול או חג, או סתם.... ולמה? כי הסושי איכותי, כי מקבלים את פני בחיוך רחב וקוראים לי בשמי, כי גם כשהמסעדה עמוסה לעייפה, ימצאו לי שולחן, כי זה מרגיש לי בבית ושיך. 

OPA- כי זה המקום לסלט כמו בארץ, גדול ועשיר, לפיתה איכותית, לגירוס יווני, לאוכל בחוץ אבל בריא. סלט סנטוריני, כבר צריך להיקרא בשרונית.

Sumika- את סומיקה גיליתי בזכות יעל, שהייתה כאן חלק מהנוף, עד שאף אחד לא האמין שיום אחד היא תפרוש כנפיים ותעזוב, המסעדה יושבת על מגרש חניה, לא חיננית ולא מעוצבת או יפה.... 

אבל אין על שיפודי הכבד, על סלט הבית ועל הסאקי הערב לחיך.

בתי קפה

Satura- את כל הסודות אני מגלה לכם כאן... כולל את זה שזה הקפה האהוב עלי ביותר למפגש אחת על אחת. שרק פה אפשר למצוא סופגניות כל השנה (ועדיפות לאלו בלי ריבה...) שכשאני הכי רוצה להרשים, אני קונה כאן את הקינוחים! מאפיה יפנית, כמו שרק הם יודעים!

Voyageur Du Temps Café -הקפה החדש טרם נפתח, ואני דוגמת אותו מדי יום כבר שבועות...
לפי השמועות, הוא עתיד להביא ניחוח לעירה של le pain quotidien
נו ועם כזאת הבטחה, נתראה שם הרבה, אני בטוחה!

בגדים

Gitane - כשבא להתחדש במשהו קטנטן, עונתי ויפה במיוחד, זה המקום!

Therapy- חנות נהדרת למתנת יומולדת, צעיפים, תכשיטים, ארנקים נפלאים (HOBO), תיקים (Fossil) כובעים ונעליים(Tom's), אקססוריז להלבשת בית. את הטובין ישימו לכם בשקית בד כתומה, ו voilà!

Fina- החנות הזאת היא יפה במיוחד, מעוצבת למשעי ויקרה, לאירוע או חג.

Shunzi- חנות שאינה מצודדת ומבטיחה, אבל בפנים אפשר לפעמים למצוא דגמים של Desigual ורונן חן.

Apricot Lane- אופנה לצעירות, בגדים ותכשיטים ועוד, ועוד....

Alys Grace- היא by far החנות היפה ביותר, הרבה Vince, והמחירים בהתאם:-)

 

 ילדים

Bumble- המקום לצהריים, כשהילדים משחקים במשחקיה, בארגז החול, בפינת היצירה, ואתם בפטיו מוצל על כוס יין וחריץ גבינה.

Forest on First- מאותו בית היוצר, בית עץ עם חבלים וסולמות, יעניק הרפתקאות לילדים שובבים מאוד. ארוחת צהריים אורגנית וחביבה, וקפה, שחבל על הזמן.

The Adventure of Toys- יספקו לילדים חוויה של חנות צעצועים שכונתית, ועוד פרט חשוב... גם כאן אורזים יפה למתנה.

The land of nod- הייתי מכורה למגזין ולקניות אונליין, עד שהופיעה זאת החנות, במרכז העיר, נהדרת למתנת יום הולדת או לאיבזור וקישוט חדרי ילדים.

Helix Community Science center- היא אולי שיחת היום בעיירה הרדומה. מבית היוצר של exploratorium מן ׳מיני מוזיאון׳ hands on , שכולו על טהרת המדע, הניסוי וטעייה, תעייה והתהייה...! בחינם, הנאה צרופה!

Area 151- חגיגה של משחקים לילדים ולילדים בנפשם. מסכים, קליעה למטרה, כדורים והפתעות לימי גשם חווייתיים מאוד.
Red Racer Hobby Shop- לפי שעה, סדנה או קיטנה, מרוץ מכוניות או בניה בלגו. הרעיון לעודד חדשנות ויצירתיות אולי כאן ממש כאן, יפרח לו הסטארטפ של מחר.

Lego- החנות של לגו, שנפתחה לא מזמן בדאונטון מבטיחה חוויה על חושית לחובבי הג׳אנר. תוכלו לקנות  כאן לגו לפי משקל או פריטים לאספנים במחיר מופקע.

Miyo- חובה לקנח בגלידת היוגורט הנפלאה עם הפירות, האגוזים ועוד שאר מיני מתוקים.

Bubble Kids- חנות שכולה בגדי ילדים וצעצועים חדשים וגם יד שניה, כי הלא אמרנו כמה העיירה ירוקה!

תחביבים

 The Makery- ובכן החנות/סדנה הזאת שכולה חגיגה..... בשלל צנצנות זכוכית גדולות וקטנות, תישטפנה העיניים באביזרי מלאכת יד, צמר וחוטים בשלל צבעים, נרות, סרטים, ניירות ופונפונים, יקר להחריד... אבל חוויה עיצובית. כאן גם מתקיימות מסיבות וסדנאות מלאכת יד לאם ולבת, סדנאות תפירה, סריגה, עיצוב אלבומים, הדפסות וספרים, כל מה שתעלו על דעתכם.

Costume Bank- על בנק התחפושות הזה שמעתי מחברה טובה, שעובדת שם בהתנדבות, עם צוות של נשים יצירתיות במיוחד. כאן יתאימו לכם תחפושת לפורים או לHalloween , למסיבה או להצגה. מחירים סמליים, תחפושות נקיות, רק לעצור ולשכור.

ספרים רבותי, ספרים.

Linden tree- אין על החנות החיננית הזאת אין.... ! כאן תפגשו מבחר עצום של ספרי ילדים וגם יעטפו לכם יפה באריזת מתנה. החנות הנהדרת הזאת מציעה שעת סיפור או הפעלה עם סופרים ואנשי רוח והגות כאלה ואחרים, אירועים ומסיבות גם לחגים של הגויים וגם לכאלה של יהודים. אז אם יורשה לי לנצל את הבמה, לכו לקנות שם, בבקשה....

Know knew Books- לא רק כי השם הוא גאוני לחנות ספרים משומשים.... כי אני אוהבת את הקונספט שהוא ממחזר וירוק, והכי אני אוהבת לפשפש ולמצוא מציאות.

פרחים

The Botanist- היא חנות כמו מסרט, קקטוסים וצמחים בעיצובים מדליקים, תמונות פורחות, מיכלי זכוכית, ארגזי עץ חלודים, שהופכים כל עציץ וציץ ליצירת אמנות, חגיגה לעיניים ועונג לנשמה!
וזה עוד לא הכל, מעצבת גינה תבוא עד לביתכם לייעוץ והתאמה, ואם זה לא שירות....אז מה?!

פינוק

Pinkies- גם לכאן תמיד כיף להכנס לפינוק אמיתי של מני/פדי, באווירת shabby chick נקי ולבן.

לבית

Cover story- גם החנות הקוקטית הזאת הפכה זה מכבר למוסד, אני לא קונה שם הרבה, רק משתכרת מריחות הנרות והעיצוב ההורס.

Miria's- מביאה כלי בית מצרפת, איטליה ואנגליה, ניחוח אירופאי ממש כאן מתחת לאף.

וחוצמזה העיר משופעת בחנויות בדים, צמר, חנויות יד שניה, חנות לתיקון מכונות כתיבה הזויה, חנות מסגרות (שאריות בריסטולים בשלל צבעים בחינם, על המדרכה ברחוב), תכשיטים, פיצ'יפקייעס, בנקים, חנות תאורה ועוד אחת לכלי אמבט, כלי אירוח ומטבח, חנות מצעים ומגבות (לא מהעולם....!) ואפילו מערכת עיתון מקומית.
ועוד לא סיפרתי על הפארקים הנפלאים במרחק הליכה על Shoup Park שחביב על הקטנה,
ו Lincoln Park, שלעת ערב, הופך מקום מפגש לכל בעלי הארבע....וליאו שלנו מכשכש זנבו בשמחה.

וחכו עד שתשלחו את הילדים לקייטנות הנפלאות של Redwood Grove, לתיאטרון נוער, LAYT שמופיע באוטובוס/אסם קטנטן, לשוק האכרים, שניעור לחיים מדי אביב ומבשר את בוא הקיץ הקריר. אפשר לפגוש אותי כאן מדי יום חמישי, עורכת קניות בעגלה ומשקיעה בתותים ופרחי העונה, וברקע, כל השכונה ומוסיקה חיה.

כן, כך נראית העיירה שלי והיא נפלאה, שיר הלל לLos Altos  מוגש כאן לפניכם באהבה.
ובפעם הבאה כשאתם בסביבה, עשו טובה, תימכו בעסקים הקטנים והמקסימים, שלא יעלמו לנו מהעולם.

האדם מתכנן תוכניות

׳האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק ...׳

הייתה אומרת סבתי הפולנייה,

ואלוהים, כמה שהיא צדקה.

ממה, סבתי האלג׳יראית, 

הזהירה אותי להישמר מהעין הרעה,

אמא שלי טענה שאני עובדת ללא הפסקה,

ושכדאי לעצור מדי פעם להפוגה,

אלה סבורה, שאני לוקחת הכל ברצינות תהומית,

והגיע הזמן להרפות קצת בחיים.

ודלית, פסקה שאי אפשר לתפקד רק עם ארבע שעות שינה בלילה.....

חוכמת נשים, אני חושבת לתומי עכשיו, 

הייתי צריכה להקשיב קשב רב לכל הנשים החכמות בעולמי,

ולאלו שכבר בעולם הבא.

את הפוסט הזה אני כותבת,
אחרי שהסתערתי על הארגזים כאילו אין מחר,

אחרי שניסיתי לפרוק בית שלם בסופשבוע אחד,
(וגם כמעט הצלחתי...!)

אחרי שחשבתי שאני Wonder Woman ואין עלי,

מה יש?

אחרי שהזזתי רהיטים, סידרתי ארונות, איבקתי, 

זרקתי, העברתי, קניתי, ארגנתי.....

(ותוך כדי למדתי,
שמגירות מסודרות גורמות לי עונג בל יתואר,

כמעט כמו חופשה עם א׳ במדבר:-)

את הפוסט הזה אני כותבת,

אחרי שעות ארוכות של עבודה מסביב לשעון, 

כי אני הלא, יכולה הכל,

מה לא?

את הפוסט הזה אני כותבת אחרי פציעה, 

עם רגל חבושה מורמת אל על,

האבחנה, שבר ומהלומה רצינית בבהונות,
שבועות ארוכים של החלמה עוד לפני.

הרופא פקד:  "עצור" ומנוחה.
ואחרי שתי יממות שלמות של בטלה,
כבר שוב מדגדג לי באצבעות,
לבעוט מעלי את סנדל הקיבוע המכוער,
לנעול נעלי דורותי נוצצות,
לקום ולעשות.

עוברים דירה

את הפוסט הזה אני כותבת במקום לארוז,

כשערמת קופסאות כתר פלסטיק מסביבי,

מדבקות, טושים וציוד אריזה, מאיימים להטביע אותי.

אני כותבת אותו בהתרגשות, בשמחה גדולה,

מהולה בעצב קל וגעגוע לתקופה שהייתה.

אני בורחת אל הכתיבה והמילים, 

אולי כדי להפנים שזה סופי,

אולי כדי להיפרד כראוי מהבית שלי.

הכל קרה כל כך מהר,

שלא הספקתי לעכל.

אני מכירה אותו היטב, יודעת איך להסתיר את פגמיו,

כיצד להאיר אותו באור יפה, איך לרענן אותו בחן ובסטייל, 

אני מכירה את רחשיו בלילה וביום,

מזהה את ריחותיו מרחוק, 

יודעת איפה להרים את הפקק כשהאור כבה,

איך לכוון את המזגן, איך לנטרל את האזעקה, 

אני חשה אותו, יודעת את דרכיו להתריע כשמשהו משתבש,

איך הוא משתעל קצת ואז משתנק....

אני מכירה אותו לפני ולפנים, 

הוא חלק ממני הבית שלי.

קצת מביך ולא נעים, לומר לו עכשיו,

שהתאהבתי בבית אחר, יפה יותר,

ושהוא, איך אומרים את זה בעדינות,

קצת הזדקן.

אהבתי את הבית הזה אהבת נפש, 

הבית הזה, שחיבק אותי בחום, כשעברתי מניו יורק,

דומעת וחוששת לבאות (עמית, זוכר את השבוע הראשון?)

הבית, בו ילדתי את הקטנה, 

הבית הזה שהגן עלי כמו חומה כשהתאבלתי על אהובים,

ולא רציתי סביבי אנשים. 

הבית הזה שראה אותנו רוקדים, משתטים, צוחקים,

רבים, סוערים ואוהבים,

הבית הזה ששמע אותנו בוכים, שרים ובעיקר מזייפים.

הבית הזה שאירח חגים וימי הולדת,

מימונות, מסיבות חנוכה, ימי קיץ ואבטיח בבריכה,

קריוקי, ערבי נשים, וגם סתם יין או קפה ועוגה,

הבית הזה כבר לא שלי.

אני חוזרת לארגזים, עורמת ומסמנת,

ובעיקר מוסרת הלאה ומרוקנת.

עונג רב מסיבה לי עבודת המיון והאריזה,

מעין קתרזיס של חדרי הבית, ואלו של ליבי ושל הנשמה.

ואני אורזת, נוברת באלבומי תמונות, בפתקים וברכות, 

מתענגת על הסדר, הארגון, על החידוש והרענון,

פה אני פוגשת נעל של צעד ראשון, 

שם, ציור שצייר לי לפני עשור, הבכור,

האלבום שרותי הכינה לי עת נפרדנו מניו יורק,

תמונה אבודה של חבורת הMNO, 

בקוקטייל פרטי מפונפן,
כולנו נראות כמו בתחפושת ותוך כדי הצגה,

ועוד ספר על בתי קפה מקומיים עם הקדשה מחממת לב,

שהעניקה לי איילתי כשארזה את ביתה וחזרה לה לדרך חדשה ישנה.

אין לי מושג למה, אבל דמעה קטנה וסוררת מתגלגלת על לחיי,
מה שקוראים, רגשות מעורבים.

נ.ב
מצטערת שלא הספקתי באישי לעדכן,

הבית החדש, מרחק עשר דקות מהישן, קרוב לדאונטאון,

מסירת חיסול על קפה ועוגה,
תתקיים בשמחה בתחילת שבוע הבא,

תחזיקו לי אצבעות שיעבור בשלום.

אוהל, אופניים ויין

בין נאפה לסונומה ניטשת תחרות סמויה, למי הכתר? למי הבכורה?

אני הענקתי זה מכבר לנאפה, את התואר והכס, 

לסופי שבוע רומנטים בהחלט, למסעדות אנינות, לחוויות בלתי נשכחות.

אבל בטיול אחרון של סוף הקיץ, עם טפנו על כתפינו,

נכחתי לגלות שבRV , באוהל או בקמפינג,

נאפה יפה לא פחות, אולי אפילו יותר.
ועוד מצאתי, ואני מודה על חטא,
שנחפזתי להשמיץ את סונומה,
כי גם היא מרשימה ביותר. 

א׳ מעמיס את האופניים, אני את כל הבית, 

צידה לדרך ולנשמה, ויין לבן תוסס,

שמתאים במיוחד לעונה....

יומיים, לילה אחד,

שעתיים נסיעה, ובלי לשים לב,

ואגב כך, גם בלי טיסה מתישה, 

הגענו לפרובנס.

אנחנו פותחים את היום, בצוהריו, 

לפי מיטב המסורת האשכנזית,

שאין משכימים קום בשבת.

מגיעים לעיירה חמודה דווקא באיזור סונומה, Healdsburg

חנויות נהדרות, מסעדות אנינות,

חדרי טעימת יין, גן ירקרק ומלבלב, ובית קפה קטנטן,

עם cupcakes בהשקעה של אחד אחד.

אוכלים צהריים, מטיילים להנאתנו, רוח מנשבת,

ומצב הרוח שלי מתרומם לנוכח ה׳קוקטיות׳ של המקום.

(ואת ההמלצה השווה הזאת נזקוף לזכותו של יואב גילת,

יינן בן העמק שנשוי ליפה מכולן)

עם שקיעה נגיע לאתר הקמפינג,

Cloverdale / Healdsburg KOA

אתר שיועד למשפחות, עם אגם ודגים,

נוף קסום לעמקים והרים, גן שעשועים לקטנה, בריכה,

סרט בחוץ תחת כיפת השמיים, ואנשים חובבי טבע,

צבעוניים ומעניינים כאחד.

נחלץ עצמות, נפרוק אופניים ונרכב לתור את האתר.

בערב לקול הצרצרים ארוחת לילה תחת חופת כוכבים,

קומזיץ כמו בתנועה, רומנטי במיוחד, 

ולילה טוב, ליל מנוחה.

נים לא נים, שינה מאוד לא נוחה,

׳כבר עברנו את הגיל׳, אני משלימה באנחה.

אבל הבוקר הפציע, וא׳ משנס מותניים לקפה,

כשלצידו, וופל בלגי טעים ביותר, 

ואנחנו נפרדים מהמחנה לכיוון

Yountville היפה ביותר.

טיול אופניים של שעתיים בנופי נאפה היפים,

כרמים ויקבים וענבים מבשילים, בבורגנדי חזק,

שדות מלוא העין, רפתות, חוות סוסים, יקבים ואחוזות. 

אני רוכבת עם חיוך רכב, כשמוזיקה מתנגנת לי באוזניות,

הילדות בעננים, וא׳ פשוט גורם לי להתאהב בו מחדש,

כשמתחלפות היוצרות והוא המש״קית חו״יה. 

ארוחת צהריים דשנה נאכל כמו תמיד בBouchon,

מסעדה אהובה, אנחנו חוזרים אליה בתאווה.

כמו בחלום, אני על צדפות וצ׳יפס,

א׳ על סטייק עסיסי, והבנות מתענגות Mac & Cheese, 

רק שלהבדיל אלפי הבדלות משאר המקומות,

עושים אותו ממש פה...!

בליווי יין מקומי, הופכת החוויה לאנינה במיוחד.

ביציאה, אנחנו נעצרות בתור למאפיית הBouchon , 

להביא קצת מהקסם הביתה למתבגר,

עומדות מבולבלת מול השפע והריח, 

ובוחרת קצת מכל דבר, להמתיק את תחילת השבוע,

עוד חניה במגרש המשחקים שליד,

והביתה שמחים וטובי לב ממש.

אבל אם בYountville עסקינן, 

אז עוד המלצות למקומות של נס ליחם,

Bistro Jeanty מסעדה נפלאה, אנינה וטעימה.

ממול, מיני mall עם חנויות קוקטיות קטנות, קפה נהדר,

ואם עוצרים במאפיית הBouchon לעוגה מלווה,
הרי לכם, אחלה אתנחתא.

גם St Helena השכנה, עיירה חביבה במיוחד,
עם בוטיקים קטנטנים,

עתיקות וחנויות תופינים. גם שם נעים לנפוש,

ארוחה בMartini House יופי של מסעדה.

עוד מוסד קולינרי ידוע, ששוכן בבית אבן מיוחד הוא ה CIA,

The Culinary institute of America

מקום נפלא לארוחה דשנה מרובת מנות ויינות, מקום לחגיגות.

Auberge Du Soleil

מלון מפנק, רומנטי ומקסים אבל מפאת מחירו, 

מוקדש לאירועים באמת מיוחדים.

ספא עוצר נשימה, נוף קסום וגן פסלים, ואם התמזל מזלכם,

הספא פנוי והמלון ריק, יאפשרו לכם יום של פינוקים, 

מבלי למשכן את האישה והתחתונים.

ועוד אם יורשה לי סיפור קטנטן,

כשסירבתי לשקול מעבר לקליפורניה מניו יורק,

בועטת לכל עבר, בסגנון מה לי ולפרבר אפרפר,

הציע חבר לא׳ לשחד אותי בסוף שבוע ב Auberge Du Soleil,

הנופים, האוויר, והקולינריה, יעשו עבורך את העבודה,

כן, כזאת אני אשת עקרונות, רק כשהם מתנגשים עם נהנתנות,
אני מיד מתגמשת ומתפשרת... ובכן, לא בנזיד עדשים,
אבל בגבינה צרפתית:-)

חווית ספארי נהדרת לכל המשפחה ברכבים פתוחים,

הרכבים אגב, במצב טוב מימי מלחמת העולם,
יעניקו לכם טיול הרפתקה.

זברות, ג'ירפות,תיאו ופלמינגו ורדרדים, בSafari West,

הילדים יהנו מהאקשיין,

המבוגרים מההדרכה המעניינת,

כולם יצאו מבסוטים מיום מאובק ואינטראקטיבי,

ולאלבום התמונות יתווספו עוד חוויות יפות.

מוזיאון הפסלים Di Rosa,
הוא חוויה צבעונית ומרתקת,

וגם טעימת יינות בנסיעה ברכבת,

 Napa Valley Wine Train

אבל בסוף היום,
מה שעושה לי את זה הכי,

בלי פינפונים ופלצנות מקומית,

פשוט לארוז סל פיקניק,
להשקיע בלחם טרי,

גבינות, פירות ויין איכותי ,

למצוא כר דשא רחב,

ו voilà ...!

סוד החיים, אמרתי כבר?

חוש ריח מפותח

׳יש כאן ריח של קלמנטינות' אומרת לי הקטנה,

כשאני זוחלת למיטתה בשעת בוקר מוקדמת להשכימה.
היא כולה חמה, כמו לחמנייה טרייה,

מתוקה ומזמינה,  

במצב של בין עירות לשינה,

לחייה סמוקות, והבל פיה חמצמץ.

אני נושקת לה ואומרת,

׳בוקר טוב אהובה׳, הגיע זמן לקום,

כולם כבר בגן׳.

׳יש כאן ריח של קלמנטינות׳, היא חוזרת על האבחנה, 

'נו...אני נכונה?' בתרגום סימולטני Am I right?

'תפסת אותי׳, אני משיבה לה,

׳נחשי מה לארוחת הבוקר?׳

והיא בת הארבע, מכווצת את האף,

מעמידה פנים מרוכזות,

ומשיבה מחדרה בקצה המסדרון,

׳קרואסונים, קלמנטינות, תותים, אוכמניות, חלב ומיץ תפוזים׳,

׳וואו... אלופה אחת׳, אני מדגדגת אותה,

ולצחוק ילדים מתגלגל חושבת לעצמי, 

כמה היא חכמה ואיזה חוש ריח מפותח.

אחר הצהריים, כשהיא שבה מן הגן,

היא מרחרחת שוב, ובארשת חשיבות ובטחון,

מגלה לי את מה שלא הספקתי לשאול,

׳שניצל ואורז, נכון?׳

ואחר כך היא מספרת לי סוד על חברתה לארגז החול,

ש׳אין מה לעשות אמא, היא אוהבת לבכות....׳,

׳אני יודעת מתי ולמה היא עצובה׳,

אומרת לי הקטנה,

׳לפעמים, סתם ממש סתם, לפעמים עם סיבה׳.

ככה אומרת ילדה בת ארבע,

ועכשיו אני יודעת, שיש לה באמת חוש ריח מפותח, 

ואני כל כך מקווה שהיא תשתמש בו בתבונה.

וכשהיא מתלוננת, ׳יש ריח של שרוף, אמא׳,

אני נחפזת למטבח לגלות ששוב שרפתי סלט.

בישולים הם כנראה לא המגרש הביתי שלי,

גם את זה הריחה הקטנה....

אתמול בלילה רבנו

אתמול בלילה רבנו

במקום הכי יפה בעולם,

התקוטטנו.

יורים חיצי רעל אחד בשני,

ציניות עטופה, 

התנצחות ללא מטרה.

כעבור חצי שעה,

כבר קצתי בוויכוח הסרק,

ורציתי להושיט אליו יד, 

מנחמת, 

מחבקת, 

מתנצלת.

אבל ידי לא נשמעה לי,

סירבה לפקודה.

חלפו ארבעים דקות, וכבר לשנינו ברור,

שזה סתם, 

מילה שגררה מילה,

שחבל על הזמן,

שעכשיו בינינו חוצצת,

רוח עומדת, רוח רעה.

אנחנו ממתינים בסבלנות,

מי יישבר ראשון.

שעה לוויכוח, המיית הגלים,

לוחשת לי להתרכך, להניח ראש,

למחווה קטנה של אהבה.

׳שחררי׳, הוא אומר לי ׳תפתחי חלון',

מדבר איתי במילות קוד, של שנינו,

מילים שזר לא יבין.

מזכיר לי, שכשחברה מתלוננת על מחלת ילדים ממושכת,

על ימים ארוכים בבית, 

אני מיד ממליצה להחליט על הפסקת מחלה.

׳שחררי׳, אני נוהגת לומר, ׳אווררי את הבית, 

פתחי חלון, תני להחלמה לפסוע פנימה,

גרשי אותה, את המחלה, די נגמר, אתם בריאים עכשיו...׳

אני מגרשת את הרוח הרעה,

את האוויר שעמד, פותחת חלון רחב,

ונושמת מלוא אפי שוב אהבה,

שעה אבודה ומיותרת כל כך,

אני שולחת יד והוא נענה לי מיד,

ואת מה שקורה אחר כך,

לא אתאר מפאת צנעת הפרט

ודברים שיפה להם השתיקה.