אז דיברנו על לאה.
לאה צוקרמן.
לאה היא טיפוס.
יש בה מידה של נרקיסיסטיות ואנוכיות.
היא סוגדת ליופי ולחיצוניות.
לא, היא ממש לא ׳מאור הגולה׳,
היא מרבה לעסוק במה שחושבים עליה,
היא צבועה, חומרנית,
והיא חובבת גברים,
במיוחד כאלה ׳תפוסים׳,
שלדבריהם, מאסו בנשותיהם.
אבל לאה,
היא גם אופטימית ללא תקנה,
יצירתית, נחושה וחרוצה.
היא שורדת ומתמודדת בגבורה,
ראויה להערכה,
עם כל צרותיה, והן רבות.
היא אמא לביאה.
והיא אישה יפה!
וכן, היא גם קורבן.
של אירועים מצלקים,
של התקופה ונסיבות החיים.
אז דיברנו על לאה,
ומאיה סיפרה על תהליך הכתיבה,
על בריאת הנפשות הפועלות,
על מקורות השראה,
על דמויות עגולות,
על כתיבה בעיברית,
מנקודת המבט של התפוצה.
על גיבורות שהן ׳אנטי גיבורות׳,
על האירוניה של החיים,
על נקודות העיוורון,
שלוקות הדמויות שלה,
ובעצם,
לוקים בהן כולנו במידה רבה.
על בין אמת לבדיה,
על העיקר והנ.ב...
ובין כאן לשם.
וניתחנו את הרומן החדש והנפלא של מאיה ערד,
׳שנים טובות׳.
וסיכמנו עונה ראשונה ונהדרת בשעת ספרות.
ועכשיו גילוי נאות,
השעה הזאת הייתה עבורי שעת בורחנות לשמה,
בימים של פוליטיקה רעה,
אחרי ה zoom fatigue
של המגיפה,
היה משובב נפש להיכנס אחת לחודש למסך,
לראיין שורה של א/נשים מרשימים,
לפגוש אתכן/ם ולדבר שירה וספרות.
אני רוצה להודות לשירי ארצי, שירלי אבנון קרייזל,
אוריין צ'פלין, שני הדר, גואל פינטו, גיורא פישר,
ומאיה ערד, על הזכות.
נעמתם/ן לי מאוד.
ואני רוצה להודות לכם/ן, שקראתם/ן, שאלתם/ן,
ובאתם/ן עם מסכים, לבבות וראשים פתוחים לרווחה,
לשעה טובה.
מה עכשיו?
העונה הבאה, תפתח ב15.8 יום שלישי,
בשעת ספרות עם שרית סרדס-טרוטינו,
אחד הספרים המטלטלים, ביותר שקראתי.
ספר מעורר מחשבה וחובה לכל הורה ולכל מחנך.
נרשמים כאן, מספר המקומות מוגבל
