עוברים דירה

את הפוסט הזה אני כותבת במקום לארוז,

כשערמת קופסאות כתר פלסטיק מסביבי,

מדבקות, טושים וציוד אריזה, מאיימים להטביע אותי.

אני כותבת אותו בהתרגשות, בשמחה גדולה,

מהולה בעצב קל וגעגוע לתקופה שהייתה.

אני בורחת אל הכתיבה והמילים, 

אולי כדי להפנים שזה סופי,

אולי כדי להיפרד כראוי מהבית שלי.

הכל קרה כל כך מהר,

שלא הספקתי לעכל.

אני מכירה אותו היטב, יודעת איך להסתיר את פגמיו,

כיצד להאיר אותו באור יפה, איך לרענן אותו בחן ובסטייל, 

אני מכירה את רחשיו בלילה וביום,

מזהה את ריחותיו מרחוק, 

יודעת איפה להרים את הפקק כשהאור כבה,

איך לכוון את המזגן, איך לנטרל את האזעקה, 

אני חשה אותו, יודעת את דרכיו להתריע כשמשהו משתבש,

איך הוא משתעל קצת ואז משתנק....

אני מכירה אותו לפני ולפנים, 

הוא חלק ממני הבית שלי.

קצת מביך ולא נעים, לומר לו עכשיו,

שהתאהבתי בבית אחר, יפה יותר,

ושהוא, איך אומרים את זה בעדינות,

קצת הזדקן.

אהבתי את הבית הזה אהבת נפש, 

הבית הזה, שחיבק אותי בחום, כשעברתי מניו יורק,

דומעת וחוששת לבאות (עמית, זוכר את השבוע הראשון?)

הבית, בו ילדתי את הקטנה, 

הבית הזה שהגן עלי כמו חומה כשהתאבלתי על אהובים,

ולא רציתי סביבי אנשים. 

הבית הזה שראה אותנו רוקדים, משתטים, צוחקים,

רבים, סוערים ואוהבים,

הבית הזה ששמע אותנו בוכים, שרים ובעיקר מזייפים.

הבית הזה שאירח חגים וימי הולדת,

מימונות, מסיבות חנוכה, ימי קיץ ואבטיח בבריכה,

קריוקי, ערבי נשים, וגם סתם יין או קפה ועוגה,

הבית הזה כבר לא שלי.

אני חוזרת לארגזים, עורמת ומסמנת,

ובעיקר מוסרת הלאה ומרוקנת.

עונג רב מסיבה לי עבודת המיון והאריזה,

מעין קתרזיס של חדרי הבית, ואלו של ליבי ושל הנשמה.

ואני אורזת, נוברת באלבומי תמונות, בפתקים וברכות, 

מתענגת על הסדר, הארגון, על החידוש והרענון,

פה אני פוגשת נעל של צעד ראשון, 

שם, ציור שצייר לי לפני עשור, הבכור,

האלבום שרותי הכינה לי עת נפרדנו מניו יורק,

תמונה אבודה של חבורת הMNO, 

בקוקטייל פרטי מפונפן,
כולנו נראות כמו בתחפושת ותוך כדי הצגה,

ועוד ספר על בתי קפה מקומיים עם הקדשה מחממת לב,

שהעניקה לי איילתי כשארזה את ביתה וחזרה לה לדרך חדשה ישנה.

אין לי מושג למה, אבל דמעה קטנה וסוררת מתגלגלת על לחיי,
מה שקוראים, רגשות מעורבים.

נ.ב
מצטערת שלא הספקתי באישי לעדכן,

הבית החדש, מרחק עשר דקות מהישן, קרוב לדאונטאון,

מסירת חיסול על קפה ועוגה,
תתקיים בשמחה בתחילת שבוע הבא,

תחזיקו לי אצבעות שיעבור בשלום.