סגור...! לרגל חגים ושיפוצים

חברים, כוונו שעונים לימי חמישי,
כי אני סוגרת לרגל מחשבות ושיפוצים.

חמש וחצי שנים חלפו מאז היום ההוא,
בו בלוג חדש הפציע.
282 פוסטים מלאי רגש ותמונות,
דרישת שלום וירטואלית ושבועית,
שנשלחה לעיתים על אדי קליטה/סוללה.
הגיגים, סיפורים והמלצות,
אינספור מילים מכילות,
דיעות, טיולים וחוויות,
והמון, המון, גילויים ושאלות.

חמש וחצי שנים בפורמט קבוע,
שהוא הכי 'שרון' בלבן ושחור.
חמש וחצי שנים של ספרות שו"ת (שאלות ותשובות) דיגטלית,
חמש וחצי שנים על התפר הדק שבין ישראל לאמריקה, 
בין המולדת לתפוצה, 
בין שני המרכזים הרוחניים של חיי.
חמש וחצי שנים של חברות אינטנסיבית ורצופה,
וכולי נרגשת לקראת השלב הבא.
וכמו בבנאליות של כל מילות הפרידה,
זה לא אתם, זאת ממש אני,
שרוצה התחלה חדשה.

חמש שנים ומחצה, של טקסטים ומיילים,
ללא הפסקה.

ש: 'שרוני, תשלחי לי את הבלוג על קמבודיה/ ויאטנם/ 
יוון/ פריז/ ברזיל/ ברצלונה/ ברלין/ פולין/...../
את ניו יורק האחרון?'
ת: 'שולחת, בלי היטב מותק!'

ש: 'את שרון אשכנזי מ Design by Sharon?
דמיינתי אותך יותר גבוהה...!'
ת: 'וחטובה...?'


ש: 'יש לנו יום בכרמל, מה לא לפספס?'
ת: 'מסלול ב Point Lobos , שולחת לך את כל הפוסטים. ורק בשמחות, אמרנו כבר?


ש: 'חזק מה שכתבת על פרס, גרם לי להרהר',
ת: 'ו... מחשבות, נו, שתף, שתף! מתי קפה?'

ש: 'כשאת כותבת על סבתא שלך, אני נזכר בסבתא שלי....'
ת: ' באמת? עשית לי את היום! אין מחמאה גדולה מזאת.'

ש: 'גילוי נאות, אנחנו לא מכירות. 
קראתי את ה'פתיינית', כתבת אותי...!'
ת: 'עכשיו אני סקרנית, את המפתה או הנבגדת?'



ש: 'חברה העבירה לי את 'מצטנעות', נגעת בנקודה כואבת...'
ת: 'רק משם אפשר לכתוב, תודה על המילים הטובות.'


ש: 'אין על המתכון העוגיות של סבתא בתיה, באמת שתי דקות....וכמה טעים! ג' כבר זלל חצי...'
ת: 'נכון מעולה? יאללה בואי לקפה ותביאי צנצנת עם טעם של בית....' 

ש: 'לא נעים לי להגיד לך אבל ב'רדודים נמאסתם', 
העלבת את העיתונאים',
ת: 'נכון! מגיע להם!'


ש: 'תגידי, לא מעצבן אותך שההיא מעתיקה?'
ת: 'לא, אני קוראת רק חומר מקורי...'


ש: 'שרון, עברנו לבית חדש, מתחילה במשימת הריהוט, זוכרת שהיה לך פוסט על זה, איפה קונים ספה?'
ת: ' קולולולו, מזל טוב! לפני הכל, תעשי קפיצה ל homegoods, לרוב, יש שם מציאות. שולחת לך מיד את הפוסט, 'רענון אביבי...'


ש: 'הזלתי דמעה ב'בלדה לאישה', את יודעת אם זה עוד משחק?
ת: 'להערכתי כן, שווה לחפש...'


ש: 'זוכרת, שהמלצת על הגברת שאופה חלות,
רק לא זוכרת את השם, תשלחי לי?'
ת: 'כן בטח, ענת לשם, האחת והיחידה, מיד שולחת לך לינק לאתר, אגב, אחלה גודיס' להביא גם כשמתארחים...'


ש: ' שרוני, רק להגיד תודה, בילינו יומיים רומנטיים בניו אורלינס, הלכנו עם הפוסט כמו התנ"ך, אין כמוך....'
ת: 'מסמיקה, מסמיקה, שמחה שנפשתם ואהבתם, גילויים חדשים שהם PG-13? ואפשר לחלוק עם חברים?'


ש: זוכרת שהייתם ביפן וקרואטיה, ולא מוצאת את הפוסטים, תשלחי לי... ? וחוצמזה, הגיע הזמן לעשות משהו עם החיפוש. לא נעים לי להציק לך...'
ת: את אכן מציקה אבל חמודה, ואת גם צודקת החיפוש בעייתי, אפנה למחלקה הטכנולוגית:-) טרם פורסמו הפוסטים על קרואטיה ויפן, stay tuned. מתי אתם נוסעים?'

ש: 'כל השנה אני מחכה לפוסט על הברנינגמן, תגידי זה לא המוני? לא התקלקל? תסעו בשנה הבאה?'
ת: 'כן, כן וכן!'
ש: ???
ת: 'כן המוני, כן התקלקל, וכן ניסע'


ש: 'שתדעי שבזכותך, גם אני נגמלתי קצת...מהפייסבוק, כמובן...'
ת:' נו ו...? יש חיים טובים אחרי...?'


ש: ' היום עם הקפה של הבוקר, קראתי את הפוסט על הקינאה....מאוד אהבתי איך שפתחת אותו...'
ת: 'מקנאה על הקפה של הבוקר, היה לי בוקר רע...:-('


ש: 'תגידי איך לא נמאס לך?' 
ת: 'לפעמים, נמאס. 
היום לדוגמא...'



חמש שנים וחצי של הצצה לחיי,
ועכשיו, בדיוק כמו בפוסט ההוא,
והגמילה הגדולה,
אני עוצרת לרגע, 
לחשב את צעדי מחדש,
להתכונן לפרק הבא בכוונה גדולה.
עוד לא יודעת מתי אשוב,
ובאיזה פורמט,
(ואולי, לא אוכל בכלל להתאפק,
ואהיה פה כבר בשבוע הבא?)
אבל מה שבטוח,
ממש כמו שהבלוג הזה החל,
זה יהיה אותנטי, שלי, 
מקורי וכנה.



חגים שמחים חברים,
ותודה גדולה לכם.

על תקלה וחוויה

מספיקה תקלה אחת להשבית את שמחתי,

לגרום לי לרטון, לגדף, להרגיש את הוריד מפמפם....

אבל בדיוק על המשקל ההפוך,

מספיקה חוויה אחת לרומם את נפשי,

לשמוח, לשיר, להרגיש את הלב שלי פועם בעוז.

אז בשבוע של ביקור במרפאה ובמוסך,

בשבוע, בו הייתי צריכה לארגן את כל הלו"ז שלי מחדש.

באותו השבוע בדיוק, גם צחקתי בקול רם (עם כולם), 

התענגתי על ארוחת מלכים, סרט מצוין וספר נפלא.

קבלו את השישיה, הפותחת שלי לשבוע שהיה,

דרך מצויינת להתגבר על כל תקלה.

יום חמישי

 Frank Stella

לכו לראות את התערוכה הקטנה, שמככבת ב De Young, ללמוד שסטלה, לא נשאר בריבוע/ בקופסא. 

סטלה, אמן ה'אקספרסיוניזם המופשט', מבטא דרך צורות גיאומטריות לכאורה ברורות ופשטניות, רעיונות רוחניים עמוקים.

כמעט, שאיני יכולה לנסות ולתאר במילים את העושר הצבעוני והתצורתי של יצירותיו. 

הפתעה גדולה עבורי היא היא התערוכה, שכולה צבעוניות, זרימה ופסלי ענק בתלת מימד, ואין לכם דרך טובה מזאת לבחון אבולוציה של אומן.

יום שישי

'שש אמהות', העונה השלישית.

גילוי נאות, אני לא חובבת ריאלטי, בלשון המעטה, 

עד שנכנסה הסידרה הזאת לחיי.

שש נשים, שש אמהות, חלקן מוכרות יותר בנוף הישראלי (הרבנית ברש, מיכל צפיר), חלקן מוכרות הרבה פחות (ליאת בנאי, נאם, בת אל ורחיק) 

אז למה כן? כי הצצה הזאת לעולם האמהות והמשפחתיות, מחדד את חושי על אמהותי וערכי. 

משום שאיני מפסיקה לשאול את עצמי, מה גורם לנשים מרשימות, להכניס לביתן מצלמות?

מראה במסך ענק, שאולי הסגנון, השפה, הלוק, הוא שונה, אבל אין על כוחה של לביאה ואין על אהבת אם.

יום שבת 

 Loving

אסור להחמיץ את הסרט הנפלא הזה, שמספר סיפור אמיתי, 

את סיפור האפליה נגד שחורים בשנות השישים.

לא רק משום שהוא מסמך היסטורי מרתק, ולא רק משום שהוא סיפור אהבה מקסים, אלא בעיקר, משום שהוא מזמן התבוננות מרתקת על חיינו כאן. הסרט, שדן בנישואים מעורבים, מזמן שיחה עמוקה על הדרך שעשינו מאז ועל הנסיגה. אי אפשר שלא להקביל לנישואי הקהילה הגאה, אי אפשר שלא להשליך לחיינו היום, למקומה של החוקה, להשפעת המדיה ולתפקיד בית המשפט העליון במערכת הממשל.

יום ראשון

The One & Only Ayelet

'אילת תהרוג אותי', אני חושבת לעצמי, 

כשאני כותבת את אלו המילים.

אבל מה לעשות, 

האישה הרויחה את מקומה בבלוג 

(וזאת אגב, לא פעם ראשונה, וגם לא השניה...), 

כשהיא מנצחת באנינות על ארוחה חגיגית, 

שאני מארחת. 

מנות קטנות ומוקפדות, מסלט ניסואז ועד סלט קינואה אדום ומסולק, מרק בצל מוקרם ורביולי דלעת, שאין כזה דבר, טונה וסלמון מונחים בוורדרדם על מצע של סלט ירקרק, וחכו, חכו, טרם אמרנו מילה על מצעד קינוחים מבית היוצרת. בבקות אישיות, טריות ונימוחות, עוגות גבינה מוגשות בכוסיות חג, טארט פאקן, הכי טעים שאי פעם נטעם, טארט תפוחים, כיאה לעונה, ומוס שוקולד, שמזמן הפך לקינוח נושא הדגל של אילת המהממת.

אבל אולי ובעיקר, מה שמרשים אותי תמיד, לצד ההקפדה והסטייל בהגשה, זאת הצניעות, הקלילות, החיוך, החום והשמחה. 

בקיצור, מטבח, או שעושים באהבה, או שלא עושים כלל וכלל.

יום שני 

אנגינה פקטוריס

ובכן חברים, תיאטרון ישראלי בפאלו אלטו, 

זהו בהחלט אירוע היסטורי.

סאטירה נהדרת על אבסורד החיים במולדת. 

שר ביטחון, מתנחל, שמאלני, ערבי והומו בקאסט אחד, ושאלות על חוק, ערכים ומוסר. 

דובל'ה קליגמן הוא שר הבטחון, שזקוק בדחיפות להשתלת לב. ואכן, למרבה המזל, נמצא תורם, לב טרי, הישר משכם. 

המחזאית, מיכל אהרוני, היטיבה לתאר בשנינות ובתחכום קומדיה של טעויות, שמזכירה את מולייר והצמד מז"יא וגוב. משחק מעולה של גליקמן, שטראוס, מימרן ופרידמן.

הצגה מצויינת, שנעדרת את שאר מרכיביה המסורתיים כמו תפאורה, תאורה וסאונד, פשוט משום היותה ממוקדת בטקסט ובמשחק.

להתפוצץ מצחוק לאורך כל ההצגה, 

תוך ביקורת נוקבת ועכשוית. 

יום שלישי

 Baba Ken

ביום שלישי שלחתי לו טקסט תודה, לאיש ולאגדה, לאמן התופים והמקצב. אבל אם לדייק, הוא שייך ליום ראשון, והוא אכן ראשון במעלות.

הוא נכנס לחיינו בקולה תרועה לפני כשמונה שנים, 

והיה המתנה שלי לבר המצווה לבכור ולאביו, סדנת תיפוף משותפת של אבא ובן. 

מאז, Baba Ken, הוא אורח כבוד כמעט בכל מסיבה אשכנזית, הוא הספיק לתוף במימונה, בערב זוגות, במסיבת יומולדת, באירוע לתיכון, לבורד, ועוד ועוד.

עטוף בגלביה מסורתית מניגריה ארצו הרחוקה, כולו חיוך חם והבטחה, הוא מכניס לקצב, מייצר תוכן ואוירה, והנה חברים, עוד המלצה חמה.

יום רביעי  

'מאחורי ההר'/ מאיה ערד

גם על מאיה ערד, הסופרת הנהדרת בת העמק, כתבתי לא אחת. את 'חשד לשטיון' ו'העלמה מקזאן', אהבתי במיוחד.

את מ'אחורי ההר', קראתי בשקיקה, והרגשתי כאילו העמקתי באגתה כריסטי וסיפור של גשש בלש. 

כמו ב'אמן הסיפור הקצר', שלה, גם כאן יצירה ספרותית, שהיא גם קורס בספרות על עקרונות הסיפור הבלשי. 

ובדיוק כמו ב'חשד לשטיון', יש משהו מעניין ומוכר, בסיפור שמתרחש ממש כאן, בנוף המושלג של לייק טאהו, בסיירה, בבר וואלי. 

זוהר בר מוזמן להרצות על הסיפור הבלשי. 

העלילה, מתרחשת בבקתת סקי בסוף השבוע של חג ההודיה, המשתתפים, תשעה זרים. 

תוך דקות, הקוראים, כמו זוהר, מנסים לפצח את תעלומת משולש האהבה של אורנה, יובי ויולי.

תוך דקות, אנחנו מרגישים כמו בהצגה או סרט טוב.

ממש כמו בסדרת הרצאותיו של בר, הקוראים נופלים לתרגיל הבסיסי של 'אחיזת העיניים', של מאיה ערד.

סובו מנלו והקיפוהה

אני חברים, בחורה נאמנה.

לאיש שלי, לילדים, למשפחה, לחברות, לחברים. 

אבל לא רק, יש לי נאמנות אמיצה גם לאנשי מקצוע, 
לשירותים קהילתיים, לחנויות השכונתיות, 

ותתפלאו, או לא, הכי לויאלית בעולם, 

למקומות בילוי ומסעדות. 

האסימון הזה נופל לי בחודש שעבר, 

רק כשאני פוקדת כעבור אי אילו שנים 

את גילדת האמנים של מנלו פארק, 

במקום בו פעם שכנה המסעדה המיתולוגית של איילת, 
שענתה אז לשם Red Currant

ומאז, עשתה עליה, ליפו לחוף גבעת עליה.

(לוקשיין הרבה יותר מוצלח, אוירה מדליקה, 
והאוכל, אין כזה דבר! Casis

וכן כבר כתבתי עליה לא אחת,
ימי הולדת בניחוח קייצי).

ובכן, כשאיילת הודיעה על הסגירה, 
הדרתי רגלי מהשכונה, 
פשוט, כי זה פיזית כאב.

היתרון היחיד, אם היה בכלל, 

היא הדיאטה שנכפתה עלי בעטיה של סגירת המסעדה. 

שום בראנץ׳ בעמק לא היה שווה את הקלוריות, 
אף מאפיה לא העניקה את הערך המוסף של השיק והאוירה. 

כל כך הרבה שבתות, 

התאוויתי לארוחת בוקר א- לה מולדת סטייל.

אפי חשק בריח מאפים טריים, שנישא באויר,

לשוני ביקשה אנינות, פריכות ונימוחות,

עיני חיפשו דיזיין עדכני, שיק ראסטי או מפונפן, 

אורבני או כפרי, ירקרק או מודרני ונקי,

סגנון פרובנס, בונז׳רנו איטליה או אולה ספרד.

התאוויתי, חשקתי, חלמתי, חיפשתי, פינטזתי.

לא אחת, הלכתי שולל אחרי גברת אחרת, 

עם אדרת יפה, אבל בתפריט היו שוב,

נקניקיות, בייקון ותפוחי אדמה. 

לשווא, ניסיתי להסביר ליקירי, 

אני ממש לא בררנית, רק גרגרנית.

מאומה לא עזר, 

הוציאו דיבתי על היותי הדוניסטית אמיתית.

אבל כל זה שייך לעבר, 

כי ממש לא מזמן גיליתי, שבמרחק נסיעה
קצרצרה, מתרחשת סצינה מדליקה.

כמו שכתבתי אז, חו"ל זה ממש כאן

ואם מצמידים לפוסט ההוא, 

יש לכם תוכנית מלאה לשבת הקרובה.

אז לכבודכם ולכבוד העונה, 

המנצנצת למרחקים באורות החג ובטיפות הגשמים, 

קבלו יום טיול ׳שרוני סטייל׳.

יום ממתק, שיש בו קצת מכל דבר,

מתאים לזוג, למשפחה, לבוקר בנות, או לבד.

לא חייבים לכוון שעון, 

אפשר גם אפשר ביקיצה טבעית, 

כי את ה׳גליק׳ הגדול חשפתי כבר,

הכל ממש במרחק נגיעה, 

מתחת לאף של שוכני העמק ועיירותיו.

ולכם חברי במולדת, 
הרי יש כאלו מקומות, פי אלף....! 

11:00  תחנה ראשונה
בראנץ׳ ושיטוט משובב נפש האישה.
Terrain Café @ Anthropologie

מי שלא פסע לתוך Anthropologie, 
לא ראה חנות יפה מימיו. 
ואני, שנוהגת לדרג את הרשת לפי חנויותיה בערים השונות, 

(במקום הראשון כרמל, במקום השני, בוסטון במקום השלישי גריניץ׳ קונטיקט, במקום הרביעי ניו יורק, במקום החמישי, ג׳ורג׳טאון, וושינגטון),

ובכן, מוכרחה להודות, 
שהחנות החדשה שנפתחה לאחרונה בפאלו אלטו, 
עולה על כולן. 

היא מגדירה מחדש את המילה WOW, 
היא מביאה את ניחוח ABC ממנהטן במזרח, 
הישר ל Stanford Shopping Center במערב. 

אז מה יש בחנות, שאת ליבי שבתה? 

חופן טוב טעם ואנינות מלוא הסל, 

ריחות יסמין, מור, לבנדר ולבונה.

תפאורה יצירתית מרנינה את הלב, 
רהיטים, שטרם נראו במקום אחר.

שירותי עיצוב, סלון כלות עם חופת לבבות, 

שנדלירים, יצירות אמנות,

וריאה ירוקה בצורת משתלה, 

עם חממות ביתיות,

מזרקות מפכפכות מים ופסלי גינה.

נעליים ותיקים מארצות רחוקות,

וכלי בית ומטבח, שגורמים גם לאפיקורסית כמוני, 
לשקול ברצינות חזרה בתשובה, 
להפוך ובאמת להיות עקרת בית טובה.

ואם זה לא די, אזי,

בלב ליבה של החנות היפה, 
שוכנת לה מסעדה מקסימה,

זהו! מצאתי מזור לנפשי המגועגעת, 
היכן לסעוד בשמחה בראנץ׳.

ביסטרו קטן Terrain Café 
על טהרת המטבח הקליפורני,

אני על סלט קייל מקושט בשרימפס, וא׳ על פניני אנין, 
מתאים במיוחד לפני או אחרי שיטוט מרנין.
אגב, טכנית זה פאלו אלטו אבל בואכה מנלו:-)

1:00 תחנה שניה
אמנות מזן חדש

PACE Team Lab

אמנות מזן אחר, הזדרזו פן תעלם.

אם יש מקום, שמגדיר מחדש את גבולות האמנות והאמן, 
הרי הוא כאן. 
גלריה הנהדרת, מהרו, מהרו, 

ורוצו כי היא אוטוטו נסגרת.

טביעת האצבע היפנית ניכרת מיד, מתעתעת בזכרוני,  
אני מפליגה לנאושימה היפה 
ולאמנות שהיא חוויה על חושית, תלת מימדית,  
שהרטיטה אז את ליבי.

כאן לפניכם, 
שיתוף פעולה של כארבע מאות אמנים, 
שחברו יחדיו ליצירה מרשימה.

הטכניקה בדיגטליה, 

הנושאים, מוכרים, יחסי הטבע והאדם, 

הסביבה והחי, סיפורי עם יפני על הרס ומלחמה.

אמנות, שמזמנת מחשבה על יצירת העתיד, 

בה אמנות, אינה בהכרח מה שתולים על הקיר.
ללא ספק, יש כאן אנטארקציה מסוג אחר, 

פסיעות של ממש, לתוך היצירה,

ודיאלוג מיוחד שמתנהל בין הטבע למדע, 

המעבדה והאדם, 

ובתוך הדיאלוג מסר לבאות, ערכים ואמירה.
שלא לדבר, על היעדר אגו ועבודת צוות ביצירה.

בחוץ, עוד מעבדת/ משחקיה למשפחות וילדים, 
הכל 'hands on', לימוד תוך כדי חוויה.

כן, ניחשתם נכונה, מומלץ, מ ו מ ל ץ! 

2:00 תחנה שלישית
 צלם עושים פה חיים.

Allied Arts Guild

בימים העליזים של מסעדת Red Currant, 

היה הנוף פה שוקק חיים ושרוליקים. 

כששבתי למקום בשבוע האחרון, 

גיליתי, שעדיין יפה כאן להצטלם, 

לקפוץ לחוג פעוטות, או לשטוף ת'עיניים בירוק.

המקום, נבנה ב1928 בסגנון ספרדי קולניאלי, 

כדי לספק בית חם לאמני/ אומני ה arts & crafts, 
ליצירה בסגנון גילדות האומנים של אירופה. 

בפאתי הקומפלקס משובב הנפש, 

נגריה לשיפוץ רהיטי וינטאג', 

בית קפה שטרם דגמתי, 
חנות בדים ועוד אחת לבגדי תינוקות, 
אבל ובעיקר, 

יש כאן פנינת גן מתוקה עד מאוד, 

רקע נהדר לתמונות משפחתיות.

3:00 תחנה רביעית
 ספרים רבותי, ספרים.
Kepler's Book

החנות הזאת, תמיד עושה לי טוב על הנשמה,
ולמען האמת, היא לא רק חנות כי אם מוסד!
מפגשים מרתקים עם סופרים, שעות סיפור לילדים, המלצות ומועדוני קוראים, ספרים רבותי,
ס פ ר י ם.
ממש בצמוד Cafe Borrone המיתולוגי, 
שהיה פה הרבה לפני כל אחיו הצעירים, 
פתוח עד מאוחר והכל יחסית, 
מזדקן בחן ומגיש יופי של קפה.

4:00 תחנה חמישית

קפה של שעת בין ערביים
Mademoiselle Colette

(אפשר להחליף עם הבראנץ׳ של תחנה ראשונה:-) 

נכון, כבר נישקתי אתכם נשיקה צרפתית,

וגיליתי לכם קבל בלוג ופוסט, 
את הסוד של Cecil. 

עכשיו אוסיף ואספר לכם, 
שזהו המקום המועדף עלי לכוס קפה עם חברותי הפריזאיות.

שעה שהן מטופפות על עקבים ולבושות במיטב המחלצות, כיאה למבטאן השרמנטי ולמוצאן מעיר האורות.

וכן, אפשר לפגוש אותי כאן מתרגלת את השפה לעיתים תדירות. 
אני מדמיינת שאני ב pâtisserie  
ריחני בלב ה Marais, 
מתענגת על קיש נהדר, על קרואסון פריך 
או על café au lait בקערה אמיתית. 

ואיני נפרדת לשלום, ואיני מכריזה 'au revoir', 

לפני שאני מצטיידת בשקית צלופן,

ובתוכה כדורי בריוש מתוקים עם פנינים מסוכר. 

5:00 תחנה שישית 
שופינג או סיור גלריות חינני
Santa Cruz Ave
הרחוב, אומנם קטנטן, אבל יש בו הכל מכל,
חנויות יד שניה וגם גלריות יקרות מלאות סטייל,
צעצועים, נעליים ואפילו תחזוקת בית.
עצירות שיעשו לכם טוב על הנשמה,
 Gitane, לבגדים ונעלייים, 
קצת יותר יקרה מאחותה בלוס אלטוס.
Alys Grace מחזיקים את כל המעצבים הכי, 
ממש כמו בלוס אלטוס השכנה.
Sense גלריה נהדרת ועדכנית.
Harvest חנות רהיטים ומתנות בסגנון כפרי, 
נפלאה למתנות לכבוד החגים הבאים.
Home By Morgan
שירותי עיצוב פנים וייעוץ. 
Menlo Hard Woods
עבודות עץ, פסלים, רהיטים 
ויצירות נפלאות מברזל.

7:00 תחנה שביעית
רק אם אתם עוד רעבים... 
The Left Bank

האחות הצפונית של ההיא מSantana Row,
והאחות הדרומית של ההיא מהעיר.
צרפתיה במבטא קליפורני,
 יופי של מולים.

9:00 תחנה שמינית
סרט בקולנוע בא בימים
Guild Cinema

קולנוע, שנבנה בשלהי שנות העשרים של המאה שעברה, 
בסגנון 'ארט דקו' כיאה לתקופה.
סרטים זרים וקטנים, 
באוירה של פעם, כשהיינו צעירים.