חוש ריח מפותח

׳יש כאן ריח של קלמנטינות' אומרת לי הקטנה,

כשאני זוחלת למיטתה בשעת בוקר מוקדמת להשכימה.
היא כולה חמה, כמו לחמנייה טרייה,

מתוקה ומזמינה,  

במצב של בין עירות לשינה,

לחייה סמוקות, והבל פיה חמצמץ.

אני נושקת לה ואומרת,

׳בוקר טוב אהובה׳, הגיע זמן לקום,

כולם כבר בגן׳.

׳יש כאן ריח של קלמנטינות׳, היא חוזרת על האבחנה, 

'נו...אני נכונה?' בתרגום סימולטני Am I right?

'תפסת אותי׳, אני משיבה לה,

׳נחשי מה לארוחת הבוקר?׳

והיא בת הארבע, מכווצת את האף,

מעמידה פנים מרוכזות,

ומשיבה מחדרה בקצה המסדרון,

׳קרואסונים, קלמנטינות, תותים, אוכמניות, חלב ומיץ תפוזים׳,

׳וואו... אלופה אחת׳, אני מדגדגת אותה,

ולצחוק ילדים מתגלגל חושבת לעצמי, 

כמה היא חכמה ואיזה חוש ריח מפותח.

אחר הצהריים, כשהיא שבה מן הגן,

היא מרחרחת שוב, ובארשת חשיבות ובטחון,

מגלה לי את מה שלא הספקתי לשאול,

׳שניצל ואורז, נכון?׳

ואחר כך היא מספרת לי סוד על חברתה לארגז החול,

ש׳אין מה לעשות אמא, היא אוהבת לבכות....׳,

׳אני יודעת מתי ולמה היא עצובה׳,

אומרת לי הקטנה,

׳לפעמים, סתם ממש סתם, לפעמים עם סיבה׳.

ככה אומרת ילדה בת ארבע,

ועכשיו אני יודעת, שיש לה באמת חוש ריח מפותח, 

ואני כל כך מקווה שהיא תשתמש בו בתבונה.

וכשהיא מתלוננת, ׳יש ריח של שרוף, אמא׳,

אני נחפזת למטבח לגלות ששוב שרפתי סלט.

בישולים הם כנראה לא המגרש הביתי שלי,

גם את זה הריחה הקטנה....