Thursday, May 28, 2015

.נצחון קטן, חגיגה גדולה





כבר בימי ראשית החורף, מודיעה לי פט, 
שצריך לקבוע תאריך למסיבת סיום ל׳סיניורס׳ (לשמיניסטים) שלנו,
נקרא לה היא אומרת MNO Graduate,
יענו, הקבוצה שלנו (Moms' Night Out) מסיימת תיכון, 
הפורום שלנו הגיע לפרקו.
במילים אחרות, סיימנו את תפקידנו ההיסטורי,
או בנימה יותר אופטימית, עלינו כיתה.
בחוץ רוחות מיללות וגשם זלעפות, 
הקיץ, מעולם לא נראה כל כך רחוק.
אבל אמתכם, בחורה ממושמעת, 
מיד קובעת תאריך, ושולחת ׳save the date....׳
ואין לי מושג איך טס הזמן, 
הנה אני מוצאת את עצמי בעיצומן של ההכנות לחגיגה.


בכלל, בחודש האחרון, כך אני מגלה,
הפכתי למפיקת על.
הבית כבמטה קסם משנה את פניו,
לחצר אירועים ואולם חתונות,
(ויש מי שמכנה אותי  ׳אולמי שרון בון׳, 
על שם אולמי בון בון או בון טון הנוצצים
והמיתולוגיים של עיר נעורינו הזוהרת,
זאת לחוף הים, זוכרים?)
וכך אנחנו חוגגים חודש ימים,
של משתה גדול,
בין יומולדת אחד לאחר,
בין ארוחת שישי ליום העצמאות,
טקס סיום שנת הלימודים, 
טקס הצטיינות והענקת פרסים,
בין מסיבת שמיניסטים אמריקאית למהדרין, 
לזאת בחאקי זרוק של הצופים,
בין הקוקטייל (נטול האלכוהול) שלפני הנשף,
מה שמכונה בלעז (וגם קצת בלעג), ה Prom,
למסיבה האינטימית שאחרי,
בינות הטקסים, השמלות החגיגיות, החליפות,
העניבות, העקבים, התספורות, הפרחים,
והילדים של כולנו, 
שבן לילה הפכו לבוגרים.


בתור חובבת מסיבות מושבעת,
אני מגלה להפתעתי כי רבה,
שהפעם, זאת דווקא לא המסיבה.....
משהו אחר, מדגדג ועושה לי את זה, 
גורם לי לאיזו התרוממות רוח, 
שכמוה מעולם לא ידעתי.
הדמעות חונקות את הגרון,
חומקות החוצה בלי כל אזהרה. 
אני מתקשה לשים את האצבע על העניין,
מרגישה כמו ניצבת בסרט,
אירועים מוכרים מסרטים וספרים,
פתאום מתרחשים אצלי בחצר האחורית.
יום רודף יום, אירוע רודף אירוע,
מפלס ההתרגשות שלי מרקיע שחקים,
והלב עולה על גדותיו מאהבה,
וכן, גם בקיטש.


אני מתבוננת בילדים, 
שפגשתי לפני אחד עשרה שנים,
תלמידי כיתה א׳ בבית הספר המקומי, 
כיצד הפכו אלה פתע פתאום לגברברים נאים ועלמות צעירות.
עיני מלטפות אותם בחיבה יתירה, 
אני מתבוננת בעיון רב והמון גאווה,  
בשחקן הבייסבול שהבטיח עוד אז,
כשמנומך שנותיו היטיב להטט עם הכדור על המגרש,
בפוליטיקאי הצעיר, שעוד יגיע רחוק, 
בשחקן התיאטרון המוכשר, 
באצן המתמיד, בבחורה היצירתית,
בזאת, שכבר בכיתה א׳,
בניגוד לכולם, ועל אף הכל,
חשבה באופן לגמרי עצמאי,
והיום היא פשוט מקורית ויפה אמיתית, 
בנער המנומס, שכבר כילד היה מבוגר, 
וסביר להניח שלנצח יהיה רציני ומחושב,
בשרמנטי, הכריזמטי, בחתיך של השכבה,
ובינהם, זה הפרטי שלי,
כמה הוא גדל, כמה הוא נינוח ומאושר,
וטפו, טפו, טפו, גדול עליו!


אני מהופנטת אליהם, לשיח, לביחד שלהם, 
לטבעיות הזאת, של חבורה שצמחה, גדלה, התבגרה בצוותא.
כיצד השכילו לייצר מקום של כבוד לאינדיבידואליזם אבל גם לחברותא.
איך ממרום הגובה, הקול הבוגר והבטוח, עדיין מציץ הילד ההוא שבם,
איך על אף קווי הדמיון של נערים שבגרו בסביבת גידול דומה, 
יש מקום ייחודי לכל אחד.
זכרונות ילדות צפים ועולים,
רסיסי תמונות, חגיגות, מסורות, טיולים, 
שלהם, שלנו, של האמהות, של המשפחות, 
חוויות ורגעים מתערבבים אצלי בראש בהתרגשות גדולה,
ושוב, צנחה לה דמעה. 
יש משהו יפה בגיל הזה,
התחלה חדשה, סקרנות, נאיביות,
ציפיות ותיקוות, רצון לכבוש את העולם.
איני יכולה להתיק מהם את עיני, 
מהנעורים המתפרצים, מהיופי הכובש,
מהאנרגיות הבלתי נדלות, 
מהקסם הזה, 
שאין עליו, באמת אין!


בהמולת החגיגות וההתרגשות הגואה,
מנקרת בי שאלה, 
מה קורה לי?
למה אני על סף דמעות מכל מחווה קטנה?
איך קורה ש׳עוף גוזל׳, ׳אולי עוד קיץ....׳, ׳שיר הצופים׳, 
ולחלופין, ׳....I got a feeling that tonight gone a be a good night' 
גורמים לי לנזול ולהשתפך, קבל עם וקהילה?
ומה פשר הרגשנות שעלי השתלטה?
אני יודעת שזה לא רק האירוע,
גם לא ההישג או הפרידה הממשמשת ובאה, 
זאת גם ההשתייכות, שמעוררת בי רגשות עזים.
ההבנה, שעל אף המרחק מהמשפחה והמולדת,
הצלחנו לייצר פה חיים משלנו, 
ולמרות כל חששותי, והעקירה מהשורשים,
הנה, באופן די מפתיע, הגענו לגיל ואנחנו שייכים.
ועוד מחשבה מרחפת מעל ראשי כשמש חמימה,
שולחת קרני אור מנצנצות, 
שהחיינו וקיימנו וזכינו לחגוג סיום תיכון,
(ולמרות הקיטורים הבלתי פוסקים של א׳,
שהוא כבר לא מזהה את הבית בלי אורחים והמון....:-)
כמה חשוב לעצור.
באמת, לעצור.
להודות, לברך, לשבח,
לשמוח,
ל ח ג ו ג!
נצחון קטן, 
נצחון גדול.


אה, וקרדיט לעיצוב התמונה,
ניתן למעצבת הגרפית, 
המוכשרת והמחוננת,
לחברה טובה ואישה אהובה,
לימי המקסימה.


Thursday, May 21, 2015

סן פרנסיסקו למתקדמים






אני משפשפת עיניים ולא מאמינה, 
ארבע שנים של כתיבה שבועית קבועה, 
כיסיתי כבר לא מעט ערים,
רשמתי חוויות על ברזיל וגואטמלה, 
הבאתי ניחוחות מניו אורלינס,
המון פוסטים על תל אביב, פריז וניו יורק 
(או מה שמכונה אצלי עם המון כבוד, ה׳שילוש הקדוש׳....)
עיירות העמק, מונטריי וכרמל, 
ירושלים המלכה ועכו העתיקה, יפו, איזור השרון,
הנגב שלנו ומדבריות נאבדה שלהם,
שלוש פעמים ב Burning Man,
תמונות משיט חלומי באיי הבתולה, 
וגם מסן מרטין וסן בארט,
קמבודיה וויאטנם,  
ועל סן פרנסיסקו השכנה, 
נאדה...!
שום פוסט, אף מילה....!
למה....? מה נהיה? 


ובכן, אולי כי קצרה היריעה מלהכיל,
אולי, כי נדמה לי, שכל קוראי הנאמנים, כבר מיטיבים להכיר,
אולי, כי אני לא יודעת מהיכן להתחיל,
(גם על ניו יורק לקח לי זמן להתחיל לכתוב,
ומאז לא הפסקתי....:-)
ואולי, כי באמת יש בה הכל, אדם, טבע ועיר. 
אז הנה, החלטתי!  אני מתחילה היום! 
לכבוד הסופ׳ש הארוך הקרוב, 
קבלו רעיונות לימי טיול חווייתיים,
בעיר מקסימה, שנולדה עם הבהלה לזהב,
ומככב בה גשר אדום, 
(שעל אף שמו אינו מזהב....)
עיר שידעה רעידות אדמה, שריפת ענק,
עיר שאירחה את ה ת ע ר ו כ ה,
עיר, מרתקת, שחיים בה בעירבוביה מקסימה,
אוטוטו מליון תושבים,
סינים, יפנים ואיטלקים, 
אינדיאנים ושחורים,
חברי הקהילה הגאה,
ויש בה אפילו כמה יהודים לרפואה....
רחובותיה שטופים באינספור הומלסים,
והיא באמת מיוחדת ואחרת.....

אם כבר ביקרתם בכל הפארקים המקסימים,
בכל המוזיאונים שהעיר מציעה,
אם כבר ירדתם באוטו וברגל אינספור פעמים את פיתולי לומברד,
אם הצטלמתם מכל זוית על גשר הזהב,
אם נמאס לכם לעשות בכל פעם בעיר, בדיוק אותו דבר,
הרייני מכריזה, שעליתם מדרגה,
סן פרנסיסקו למתקדמים,
ממש כאן.




סדנת צילום
סן פרנסיסקו היא ללא ספק גן עדן לצלמים,
כחול האוקינוס, הפארקים המוריקים,
הגשרים התלויים, הבנייה הצבעונית,
העליות, הירידות, החשמליות,
רציף הדייגים, האיים,
האנשים המגוונים, 
כל אלו הופכים אותה ליעד לצלמים מכל העולם.
סדנת צילום של עיר יפה דרך העדשה,
היא תמונה מקסימה לזכרון וגם לאלבום התמונות של המשפחה,
כך יעידו החבר׳ה הפרטיים שלי, שחזרו בעננים.
http://www.eddiesoloway.com/


גבינות רבותי, גבינות
אם יש מתנה שאני אוהבת לתת, 
היא מתנת חוויה, 
זמן ביחד, סיור, סדנא, עשייה.
כאן ילמדו אתכם גבנים מדופלמים,
את ההבדל בין גבינות צאן ובקר,
ואיך מכינים, ומה הולך עם מה,
ועם ההצלחה לא מתווכחים,
במו פי, טעמתי....! 
http://thecheeseschool.com/





ארכיטקטורה וקולטורה 
ליום הולדתי האחרון, הענקתי לי ולחברה,
סיור מהנה ומיוחד של ארכיטקטורה ושכיות חמדה בעיר.
הצצנו יחדיו לגגות מוריקים, 
גילינו פינות מצודדות ונחבאות של העיר,
למדנו על POPOS - privately owned public open spaces
יום, שכולו ארכיטקטורה וקולטורה,
על הסיור Rick המדריך, אחד שממש, ממש מבין....!
וששששש.... תשמרו על הסוד, שישאר קטן, נחבא וירוק. 
http://www.architecturesf.com/


בשול/יוגה/ ספא  Cavallo Point
לפעמים, בשגרת יום משמימה,
אני פותחת את הטאבלט, 
ומציצה מה קורה במקום אחר בעולם,
התמונות והדמיון, מהלכים עלי כשפים,
נושאים אותי רחוק, 
וגורמים לי לחייך ולהכיר בטוב.
כך גם המקום השלו הזה עם הנוף ה נ פ ל א ....!
מאפשר בריחה לחו״ל בקטנה.
ספא מפנק, סדנאות יוגה קסומות,
מסיבות בישול, מסעדה אנינה,
והחיים יפים, אמרתי כבר?
http://www.cavallopoint.com/index.html





סיור טעימות אותנטי 
את יום הולדתי הארבעים ואחת, 
חגגתי בסיור טעימות ואמנות רחוב,
באחד הרובעים הכי זרוקים,
עם שף אנין איטלקי וחתיך (Cris Milano)
סיור שהוא כולו טעמים וריחות,
אנשים, מקומות וציורי קיר מרהיבים מאוד.
http://www.foodieadventures.com/


טיול אופניים
אהבת עיר נקנית בדעת, יזע ודמעות,
רשמו המתכון:
לשכור אופניים או להביא מהבית,
להתחיל בPier, לדווש במרץ,
לעצור להצגה הכי טובה בעיר, 
כלבי הים במופע מצחיק,
לרכב לאורך Embarcadero,
לטעום מרק סרטנים ברציף הדייגים, 
לעצור לקונצרט רחוב בCannery,
לקנח בשוקולד Ghirardelli Square
להציץ לבתי המידות בMarina Blvd,
לחצות את גשר הזהב בהליכה,
להצטלם  בנקודת הנוף הכי יפה, 
ולהמשיך לרכב עד Sausalito השכנה,
לאכול שם בפיצרייה הקטנה,
לחזור במעבורת לעת ערב,
עייפים ומרוגשים מהמראות והחוויות,
זאת באמת דרך, את העיר להכיר וללמוד.






הברווז שאף פעם לא מאכזב
שעתיים ומחצה של תיירות אמיתית,
ברכב אמפיבי ממלחמת העולם השניה,
קורטוב של הסטוריה, טיפה רכילות,
קצת הומור, והמון משרוקיות,
יבש ורטוב, 
והנה עוד אופן, את העיר לחוות.
http://sanfrancisco.ridetheducks.com/


Angel & Segway 
לפני כמה שנים הפתיע אותי א׳ ביום סיור קסום ב Angel Island,
כי ׳דברים שרואים משם...לא רואים מכאן...׳,
מאז חזרנו לאי המקסים הזה עוד כמה פעמים,
עם חברי מועדון המטיילים המיתולוגי, 
באופניים, סתם לפיקניק, בזוג, במשפחה ובכלל.
מאז, גם התחלתי לרכוש מתנה לנערים/רות אהובים, 
שהגיעו לגיל, מתנה חוויה- טיול סגוואי....!
לא צריך רשיון, לא נסיון, רק שיווי משקל וקצת תעוזה, 
ו voilà, אם גם אתם רוצים זוית חיננית ואחרת,
זה מתחיל כאן.
http://www.segwaysfbay.com/





תיקון עולם, Delancey St Project
אני יודעת שכבר כתבתי על הפרוייקט המקסים הזה,
ועל מימי המייסדת, מעוררת ההשראה (ראו פוסט ׳אחת מל"ו׳),
פרוייקט שיקום אסירים, תיקון עולם אמיתי.
אם הגעתם עד העיר, עשו מווה קטנה ושבו כאן לאכול, 
תפגשו אנשים אמיצים, ששינו את גורלם, 
ואולי יתמזל מזלכם ותפגשו אישה נדירה.
 http://www.delanceystreetfoundation.org/

http://design-by-sharon.blogspot.com/2012/08/blog-post_30.html




סיור כחול ירוק- הפרסידיו
סיור מודרך עם טלילה גולן באיזור הפרסידיו ואיזור המזחים הצפוני.
חוויה של הסטוריה והרבה טבע,
תצפיות מרהיבות על מצוקי החוף,
הדרכה משובחת וחוויה בלתי נשכחת.
לטלילה, אגב, בלוג טבע משגע,
http://mammaquail.blogspot.com/



סקס, סמים ורוקנרול,
ודווקא, כשכבר נדמה לי שאני יודעת הכל,
אני שמחה לגלות, שזהו, אני ממש לא....:-)
בשבוע שעבר, בסיור בHeight Ashbury עם נירה פורן,
אני מתלהבת מהמקום בו ילדי הפרחים נולדו,
בתקופה של אהבה ומחאה.
ממליצה בחום על הסיור ועל מדריכה ידענית ומופלאה,  
שחברה לאיתי שמי, כתבנו לענייני מוסיקה,
ושניהם מבטיחים הנאה צרופה,
בלי חומרים כימיים....