Thursday, October 30, 2014

חו״ל זה ממש כאן






מתחת לאף, 
האמת, זה נכון, תרתי משמע.
בשבת האחרונה, אנחנו מתעוררים כמיטב המסורת האשכנזית,
כמעט בצהריים ומתנהלים בעצלתיים,
כך שלא נשאר הרבה זמן לתרבות והעשרה,
לפני הסייסטה המסורתית של יום המנוחה.
מאחר, ולי יש בעיה רצינית, עם ללכת רק למסעדה....
מש״קית חוויה אמרנו כבר?
נתפר לו ברגע, סיור קצרצר וקסום ב Stanford University השכנה המשכילה.
הקמפוס עמוס, מלא מבקרים עם חולצות אדומות, מתקיים כאן משחק השנה,
בוגרים, דוכני מזון, ותחושת קרנבל, בהחלט מוסיף הרבה צבע והמון אוירה! 
אנחנו פותחים את היום ב    Anderson Collection,
המוזיאון המקסים הזה, מציג כמאה עשרים עבודות אמנות אמריקאית מודרנית.
את האוסף המרשים והמגוון תרמו בני משפחת אנדרסון,
לרווחת האונברסיטה והציבור הרחב. 
הכניסה חינם, החוויה מעוררת השראה ומאוד מהנה, 
הקטנה מגלה עניין ואנחנו משחקים בלתת שמות לפסלים,
ולהמציא למייצגים, שימושים וסיפורים.
מדהים איך כל אחד מאיתנו מוצא עניין, ועל אף פערי הגיל,
כולנו לגמרי בשיחה ערה על אמנות ויצירה.
אני חוזרת הביתה ומהרהרת לעצמי, 
איזה בית יכול להכיל כזה אוסף פרטי? 
ואיך לנדיבות ונתינה, יש תמיד השפעה טובה,
הפצה של קרני אור וטוב לעולם, 
חיפוש קצרצר בגוגל, מביא את מילות התורם, 
ואני מצדיעה בשם המשפחה ומודה על בוקר של כיף


"Our interest is to support the arts in the Bay Area..... We believe that art enhances the human experience, and this museum is a gift that keeps on giving."

בהמשך הרחוב, גן הפסלים של רודן,  François-Auguste-René Rodin, 
ובכן....לא צריך להרחיק עד פריז, מאחר ומדובר בפסלי ברונזה, יש כמה פסלי מקור. 
ממש אצלנו, כמו גם בעיר האורות ופילדלפיה.
למעשה, האוסף הגדול ביותר של עבודות רודן מחוץ לפריז, נמצא ברחבי הקמפוס, ממש כאן.
ה׳אדם החושב׳, ׳שערי הגהנום׳, פסלי פורטרט ועוד אינספור עבודות מקסימות מוצגות בצורה משובבת בגן הפסלים ובתוך המוזיאון Cantor Arts Center.
מבנה המוזיאון מרשים, מאפשר לצפות ב׳אדם החושב׳ מכל מיני זוויות,
וטומן בחובו חגיגה של אמנות ומגוון של עבודות רבות של רודן ושל אחרים,
אפילו מצאתי יצירה של ואן גוך ושל דגה! 
גם כאן, הכניסה חינם, ילדים יקבלו ערכת ציור, 
בסוף הביקור, ימסגרו עבורם את היצירה, יופי של בילוי ביום שמש או ביום גשום.
אגב, אני מחכימה ולומדת שרודן האמן המוכשר, נדחה בחייו מספר פעמים,
כשבקש ללמוד בבית הספר  École des Beaux-Arts, 
ובסוף בלית ברירה, פנה ללימודי שוליית מלאכה, 
את ההצלחתו אפשר בהחלט לזקוף לכשרון ודבקות במשימה. 
אני אוהבת את רודן, את התנועתיות של פסליו, שמזכירה לי את זורק הדיסקוס המפורסם,
את איברי הגוף, את הידיים, השרירים, האיפוק והעוצמה, אני אוהבת את רודן, 
את העיסוק בשאלות מוסר ופילוסופיה, את הסאב טקסט המקראי, המיתולוגי,
את בחינת החיים, המוות, הזיקנה.
אני אוהבת את פסליו, את המסה של החומר, את השחור, את הדרור שביצירה.
אני אוהבת את רודן, בעיקר, משום שכל התבוננות מחודשת בפסליו,
מלמדת ומצביעה עבורי על משהו חדש. 





וזוהי רק ההתחלה, כי בבכיכר המרכזית, בסוף שדרת הדקלים המפורסמת, 
אפשר למצוא עוד פסלי רודן ואת הפסל ׳שועי העיר קאלה׳ מככב בכניסה. 
אבל אולי אחד מסימני ההיכר של האונברסיטה, הם מבני האבן המרובעים המחוברים בשדרות של קשתות והכנסיה המרשימה, Memorial Church. אגב במרצפות על יד, טמונות קפסולות זמן של בוגרי האונברסיטה. תצפית פנורמית מקסימה יש מה Hoover Tower, חוצמזה, יש גן פסלים מגינאה החדשה, מרכז ספורט, פינות חמד, אודיטוריום עם תכנית אמנותית מרשימה והמון ירוק ואוירה צעירה. סיורים מודרכים מתקיימים מדי יום, וכל היופי הזה, כ א ן! מרחק רבע שעה נסיעה! 
הקמפוס המקורי עוצב בסגנון הספרדי-קולוניאלי המיוחד לקליפורניה, או מה שקרוי בהגהה המקומית,  Mission Revival. כולנו כבר מיטיבים לזהות את גגות הרעפים האדומים, את קירות אבן החול (adobe brick) ושדרת קשתות.
הסיפור של סטנפורד כמו הסיפור של קליפורניה, יש בו את תמהיל של כל המוטיבים כמעט,
 El Camino Real, יזם ואיש עסקים שהתעשר מעסקי הרכבות (לילנד סטנפורד), שתי רעידות אדמה גדולות, שיקום, כנסיה בסגנון ספרדי, הי טק והזמן החדש. 
אנחנו עוזבים את הקמפוס בדיון מסעיר על מה בין ארכיטקטורה ומסרים,  וכולנו מסכימים שהאוניברסיטה הזאת יפה במיוחד ומשדרת סמכות, עוצמה, רוח, פתיחות, חדש וישן, מסורת וקידמה. 
ואז הקטנה מתלוננת שהבטן מקרקרת....


עכשיו, אני מרגישה שהרווחנו ארוחת צהריים,
Mayfield Bakery & Café, זה המקום!
גם לארוחה נהדרת, לבראנץ׳ של שבת וראשון, 
וגם ללחם טרי, גרנולה מצוינת או עוגה, לקחת הביתה מהמאפייה ליד. 
אבל הקינוח לוקח בגדול! Tin Pot, ולא, לא סתם משתרך שם תמיד ת ו ר   א ר ו ך....
אני, מתמכרת לגלידה משובחת בטעם קרמל מומלח, ולקטנה,
מדביקים זוג עיניים (אכילות) לגלידה שלה (בטעם עוגיות למי ששאל;-)
ובכלל, את Town & Country, אני אוהבת במיוחד,
כי במרכז מסחרי עם טעם של פעם, יחסית די קטן....
מקובצות כל החנויות שצריכים לסידורי יום שישי בתוספת גם פינוקים.
מאחר וקצרה היריעה להכיל וגם כי כולכם בוודאי מכירים,
אציין את החנות של RUTI חברתי המוכשרת, 
שזה מכבר הפכה ליועצת שלי (ושל כל העמק!) בענייני אופנה,
את חנות הספרים ה נ ה ד ר ת , Books Inc,
את Sur La Table, Paper Source, 
את מאפיית הקאפקייס, Kara's היפה! 
את Asian Box הטעימה! את חנות הצעצועים, 
את הספא לנשים, את הקפה הצרפתי החינני Douce France,
ואם יורשה לי לסיים באנקדוטה קטנה....
רק כאן בעמק, אפשר להמליץ על מסעדה (Calafia, נהדרת אגב),
ולספר בגאווה, שהשף שלה עבד עד לא מזמן ב Google,
ואגב כך, לייצר באז תקשורתי והצלחה גדולה.



לדרישת הקהל, מקובצים כאן עוד פוסטים מהשנים האחרונות,
והמון הפתעות טובות

כך נראית העיירה שלי, Los Altos


Santana Row


סיור אוכל Berkeley 


אוהל, אופניים ויין. Napa & Sonoma


 Route no 1 

עוד על כרמל, La Belle Carmel

הקסם של כרמל

יום במונטרי 


תשע נשים עשר שנים Morro Bay 


San Luis Obispo


Santa Monica & LA


רענון אביבי, Shopping in CA


הנה בא הקיץ, Summer Camps in CA


פוסט פרסומת, על עסקים ישראלים נפלאים בעמק


סתיו בחלוני, קטיף ערמונים




Thursday, October 23, 2014

דברים שלמדתי מאבא






1. לעזור לחלש
2. לרכב על אופניים
3. לשחות
4. לנהוג (לנוכח התוצאות, אבי לבטח יכחיש כל אחריות:-)
5. להזהר! החיים מסוכנים....!
6. את כל משלי לה פונטיין
7.את כל מחזות מולייר
8. לעשות חברים
9. לצחוק על החיים, הצחוק טוב לבריאות!
10. שממה (סבתא שלי) שומרת עלינו מלמעלה
11. להדליק נר לפני אירועים חשובים.
12. שאפשר להיות יהודי טוב גם בלי לצום בכיפור
13. לא מבטלים מסורות!
14. שמשפחה זה לפני הכל! (אם לא מתנגש עם ריקודי עם...:-)
15. שאפשר לשקול לעשות דוקטורט גם בגיל שבעים.
16. לאהוב את הנשיא פרס
17. להסתכל ת מ י ד על חצי הכוס המלאה!
18. לתת עם הנשמה ועם הלב
19. שאנחנו ׳מעמד הפועלים׳
20. איך להגות ׳אי׳ ׳א׳ו ׳או׳ ׳אה׳ בצרפתית, אגב, לא עזרו כל השיעורים...;-)
21. שהגיל הוא לא בתעודת הזהות אלא בראש.
22. לאלתר כיפה עם מפית
23. ל ה ת מ ס ר! למשפחה, לאהבה, ללימודים, להתנדבות, לעשיה!
24 שתמיד יש מקום לעוד צלחת במדיח 
25. להגיד את האמת, לדבר ברור ובאופן ישיר, להיות כנה, אולי אפילו יותר מדי...
26. שאפשר לחבר מזרח ומערב, אלג׳יר ופולין, לנצח דיעות קדומות ועדתיות חולנית.
27. שיוגה מרפאה כל חולי וריקודי עם מקהים כל עצב.
28. לסלוד מפלצנות
29. שלא צריך לדעת לשיר כדי להיות במקהלה
30. להסתכל על ׳אמנות׳ (אבא שלי חושב, שנשים מעורטלות משדרגות כל יצירה, פסל או תמונה)
31. בדיחה יכולה להיות מצחיקה גם כששומעים אותה בפעם המאה, והיא יכולה גם לא להיות...;-)
32. כל מילה באנגלית היא בעצם מילה בצרפתית
33. לעשות קידוש
34. שמותר לנסוע שישים באוטוסטרדה (קמ״ש;-)
35. שיש הרבה צבעים....שחור, לבן, שחור....אבא שלו הוא עיור צבעים גאה! (תרתי משמע:-)
36. יש להאכיל את חיות המחמד לפני שמתיישבים לארוחה, חיות ביתך קודמים.
37. אפשר לעלות לישראל בגיל ההתבגרות, ולהפוך להיות ציוני נלהב וישראלי בנשמה!
38. שרק הסתגלנים שורדים.
39. שכיף, כיף, כיף להיות סטודנט וללמוד בכל גיל.
40. ש....׳איזה יום יפה...! ׳
41. שמתן בסתר היא הדרגה הכי נעלה של נתינה. 
42. את השאלה הרטורית, אחרי שאמת מביכה נזרקת לחלל החדר: ׳ואם אני לא אגיד, אז לא נכון..?׳
43. שכל קושי הוא בעצם אתגר
44. שהוא (כך הוא מעיד על עצמו) הכי בעולם!
45. שהשכלה היא המפתח להצלחה
46. שהאדם ברא את אלוהים ולא ההפך
47. שלכל ילד צרכים אחרים, וכל הילדים שלנו צריכים חיבוק, הכלה ומילה טובה.
48. שיין משביח כל ארוחה
49. שגלידה, שוקולד או עוגה מרוממים את הנפש ומשמחים את האדם.
50. שאפשר להמציא מילים בתשבצים אבל בסודוקו מדייקים.
51. שהכי כיף ללכת ברגל! שטיול בטבע זה העונג המושלם!
52. לאהוב שנסונים צרפתיים להתענג על אנריקו מסיאס, שארל אז׳נבור, ז׳ק ברל, להתעצב מאדית פיאף.
53. שאם בן אדם רוצה שיתחייסו אליו בכבוד, הוא צריך להרוויח את זה.
54.שזה שנותן, תמיד ״מקבל״ יותר....
55. להקפיד על לבוש נקי ומסודר וניחוח בושם קל
56. גם תנומה של עשר דקות יכולה להחיות נפשות!
57. שאפשר לאהוב את בני הזוג של הילדים, כאילו היו הילדים שלך.
58. שאסור להוציא דיבתן של בנות שיצאו לתרבות רעה.
59. שאם תפוזים עוד משגעים אותך בריח, אם בלילות אתה שיכור מן הירח... זה סימן שאתה צעיר!
60. את השיר על הגברת השמנה שלקחה את עכוזה לטיול, ועוד ה מ ו ן בדיחות! ושירים מצחיקים!
61. שאין כואב יותר מלב שבור, ואי אפשר להקל על הכאב, יש דברים שצריך לתת להם את הזמן.
62. שתחביבים הם טעם חיים.
63. שריח של רפת וסוסים זה ניחוח של טבע רענן ונעים.
64. שההבדל בין טיפש לחכם היא היכולת להבחין בין טפל לעיקר.
65. שאין דבר העומד בפני הרצון, ואין דבר העומד בפני אלברט.
66. סדר ואירגון הם המפתח לראש נקי
67. ש׳חשבון׳ זה חשבון...! במילים אחרות, לשלם בזמן מיסים, הלוואות וחובות, והכלל הזה נחוץ ביותר גם בין חברים וגם בין משפחה. 
68. שהמתכון לאושר מצוי באיזון בין לימודים, עבודה, אהבה ומשפחה.
69. להנות מצדפות, צ׳יפס וכוס יין.
70. שאמא שלי מלכה!

Thursday, October 16, 2014

Paris Chez Nous







כבר השתפכתי כאן בבלוג לא אחת על אהבתי לעיר האורות, 
(ראו פוסט Paris Je t'aime, ו׳תמונות פריזאיות׳),
ועל אבא שלי, שהמבטא הצרפתי היה לו לשם נרדף,
מזמר לי על הגברת שנוטלת את עכוזה הרחב לטיול,
עם הרבה טקס בישבן.
כך שבהגיע יום הולדתו השבעים,
בכלל לא היה ספק היכן חוגגים.
אחי הצעיר מודיע לי שפריז, זה היעד,
ההרכב, הורי וילדיהם, בעצם משפחה גרעינית,
כמו פעם כשהיינו ילדים.
האמת, שבתחילה, הרמתי גבה....
רציתי את כל השבט והפקה גדולה, 
אבל אחי, הוא איש חכם,
והשאר, כבר נכנס זה מכבר לפנתאון המשפחה.


אני מתכוננת היטב לנסיעה הזאת,
שהלא מדובר באירוע חגיגי במיוחד, 
הזדמנות כמעט חד פעמית, או חד עשורית,
אני זוכרת, שכולנו מכירים היטב את העיר,
ואת אהבותיו של חתן השמחה,
הוא אגב התעקש שנקרא לילד כך:-)
טבע, הליכה, ארכיטקטורה, היסטוריה, אמנות, שירה,
השפה הצרפתית, העוגות, הגבינות, היין,
בתי קפה וסתם להיות ביחד,
לדידו של אבי,
כל אלה יחדיו הם טעם החיים,
וכך נרקח לו טיול מקסים.

אנחנו מתמקמים בדירה מקסימה
בין ה Place de la Bastille  וה Marais,
ולארבעה ימים מלאים, אנחנו ממש פריזאים.
יורדים ל Pâtisserie  השכונתית מדי בוקר,
ועם באגט טרי וריחני מתחת לזרוע, חוגגים ראשיתו של כל יום,
עם גבינות צרפתיות, בארוחת בוקר ארוכה מאוד.
וכך, בדיוק כשחשבתי שאני יודעת הכל על עיר האורות,
גיליתי לשמחתי הפתעות חדשות.




גולת הכותרת, היא הפתעת ההפתעות,
סיור קולינרי בהדרכתה של שרון היינריך,
זוכרים אותה? זאת מ Paris chez Sharon
(ראו פוסט ה'בלוגריה׳)
אני עוקבת אחרי שרון באדיקות כבר תקופה,
מתענגת על כל פוסט, מתאהבת בפריז שוב ושוב בעזרתה.
ושרון, מקסימה אמיתית, מספקת לנו חוויה שמיימית.
היא פוגשת אותנו בלב ליבו של שוק האוכל Marche de Mubert,
ובחינניות שרונית, בנמרצות ובידענות, היא מובילה אותנו לחצי יום מענג,
של טעמים וריחות, כאלה שרק מקומיים יודעים, כאלה שרק גרגרנים אוהבים.
אנחנו לומדים על מערכת השווקים הענפה של העיר, שמביאה סחורה טריה ואיכותית,
לכעשרות שווקים, שלוש פעמים בשבוע, ברוטציה מרשימה,
בסדר מופתי, נקיון ואנינות, כזאת שיש רק לצרפתים.
אנחנו מתחילים בדוכנים השונים, טועמים שמן זית במגוון טעמים, 
ואחד מיוחד עם פטריות כמהין, חרדל דיז׳ון אמיתי, ריבות במרקחות מעניינות, 
תאנים טריות, כבד אוז משובח, ומאפה לבנוני שמזכיר סמבוסק. 
שרון נעצרת ליד כל דוכן, מספרת סיפור או אנקדוטה, 
מעשירה את ידיעותינו, ועם האוכל בא התיאבון.....
בזכות שרון אנחנו מגלים את ה Fondants Aux Marrons
עוגה נימוחה בטעם ערמונים, משהו בין פאדג׳ למוס שוקולד.
(מככבת אצלי במטבח עכשיו;-)
היא עורכת לנו הכרות אישית עם הרוכלים, הסוחרים, ומלמדת אותנו מושג חדש,
Meilleur Ouvrier de France, או בקיצורו, MOF, תואר כבוד לבעלי מלאכה מצטיינים,
שמוענק על ידי נשיא הרפובליקה הצרפתית למתי מעט, עם טקס, כבוד ויקר,
בתוספת קולר בצבעי הדגל, שמעיד על המעמד. 
אנחנו מיד מנהלים דיון על חברה שמוקירה את המקצוע,
את האומן והאמן, את האופה, הטבח, המלצר.
כך אנחנו מתענגים ב Formagerie של  Laurent Dubois, טועמים גבינות ריחניות,
קשות ורכות, ופוגשים בMOF בכבודו ובעצמו.




אצל Patrick Roger , עוד MOF מפורסם, Chocolatier, אנחנו נפעמים,
מחנות שוקולד שמעוצבת כמו חנות תכשיטים, שנדלירים עצומים,
שוקולד שעשוי באמנות, אחד, אחד, מוצג לראווה כמו אבנים טובות ויהלומים.
ושרון מנצלת את ההזדמנות להרביץ בנו תורה על ההבדל בין פרלינים לבונבון או שוקולד...
ושוב טועמים, והפעם, באמת רק כדי לעמוד על ההבדלים:-)
אבל אולי סימן ההיכר הכי, הכי של Roger,
הם פסלי השוקולד העצומים שמעטרים את חלונות הראווה, יגואר או טיגריס? 
בגודל טבעי משוקולד, בהחלט יצירת אמנות מרשימה.
עוד עצירה ב Aux Anysetiers du Roy, Les fondues chocolat
בכלי קרמיקה מקסימים שוקולד אנין  שמוכן להתכה, 
פונדו, שמוכן תוך דקות, והכי מומלץ להגישו בליווי פירות.
עשרות טעמים של שוקולד משובח מרחבי העולם,
ברזיל, קוסטה ריקה וגאוטמלה, 
שוקולד עם תבלינים או אגוזים,
לבן, חלב או מריר,
עם קרמל מומלח, עם קנמון, או ג׳ינגר ותפוז, 
חוויה על חושית ואנחנו על ענן מתוק, מדושני עונג ומבסוטים.
את אקורד הסיום של היום המתוק, אנחנו עורכים איך לא,
בפסאג׳ קטנטן בו נזרעו זרעי המהפכה. 
Un dimanche a Paris חגיגה לעיניים של עיצוב חלל מוקפד,
עם קינוחים ועוגות מרשימות במיוחד.
בית קפה מקסים והצצה לסדנת האפייה,
גם כאן אנינות לשמה. הכל בטוב טעם ובקטן.
אנחנו נפרדים משרון בחיבוקים ונשיקות,
לא לפני שהיא חותמת לאבא שלי על סיפרה הצבעוני,
׳הפטיסרי הטובות בפריז׳, מתנה מקסימה לאבי, המדריך לסיורים מתוקים בעיר!
(אצלי כבר מהקיץ על המדף...)
שניה לפני שנפרדים, היא לוחשת על אוזני מחמאה להורי, 
על רוחם הצעירה והטובה, על שמחת החיים וחדוות הטיולים,
ואני מנפחת חזי בגאווה. 


שתי מסעדות חדשות נוספו אצלי לסל ההמלצות,

 Chez Paul , בהמלצת גילת ונדב האנינים,
אוכל צרפתי, יינות אנינים, יופי של בשר ודגים,
ועוד לא הגענו לקינוחים....! והכל בכל בלי פלצנות ובאווירה ביתית.

La Rose de France את כיכר דופין שהיא בעצם משולשת, גיליתי לפני שנים, די במקרה.
כשאיילת מספרת לי על מסעדה מתוקה בקצה הכיכר, אני מיד יודעת שרגלי ישאו אותי לשם.
בשעת אחה״צ מאוחרת אנחנו יושבים לארוחת ערב מוקדמת, 
מתענגים על מנת פתיחה קטנה ומיוחדת, טונה טרטר, סושי קטן על צלחת ציפחה,
ולעיקרית, דג בתנור על מצע של כרישה,
מרק בצל איכותי בגליל לחם, שנמזג לצלחת במיומנות רבה,
ולקינוח, קרם ברולה שאין כמותו בעולם כולו!

והגלידה הכי טובה בעולם, Berthillon ice Cream

ועוד תערוכה מעניינת על הקאמה סוטרה,
אני לומדת על המקום ממארי פארנס,
פריזאית אמיתית, מבינה איזה דבר....
במה שהיה פעם המרתף של הFauchon.
תערוכות מתחלפות לגמרי out of the box
 Pinacothèque de Paris


חגגנו לאבא שלי יומולדת שבעים כמוהו,
יומולדת לאיש אופטימי תאב חיים, 
שוטטנו ברחובות העיר מלאי שיר, 
אכלנו את עצמנו לדעת,
צחקנו, שוחחנו, התווכחנו,
נזכרנו, חפרנו, טעמנו,
ושוב קינחנו, ושוב צחקנו,
והרבה הלכנו,
ושבנו מרוגשים לכל המקומות האהובים,
ופריז, כמו פריז,
האירה לנו פנים.






עוד על פריז בפוסטים קודמים:

http://design-by-sharon.blogspot.de/2013/08/paris-je-taime.html

http://design-by-sharon.blogspot.de/2013/08/blog-post_15.html

ועל פרובנס:
http://design-by-sharon.blogspot.com/2012/08/jaime-jaime-la-vie.html

הבלוגריה

http://design-by-sharon.blogspot.de/2013/11/blog-post_14.html