טרילוגיה יוונית: ים יבשה

,אני עומדת מול היופי הזה

,אדוות הגלים וצבעי שקיעה שוטפים את העיניים

,מתלבטת מה להזמין לאכול

?שרימפס בגריל או דג סול

,לפני זה הייתה לי דילמה יותר גדולה

?לקנות את התיק היפה בחלון הראווה

,הרי אני לא ממש צריכה

.מצד שני, זה אחלה תיק טיסה

,אתמול, ממש התלבטתי

,בדיוק סיימתי לקרוא בשנית את שמי זרחין

,׳עד שיום אחד...׳

,וממש, ממש התחבטתי

,אם לצלול לספר ממכר אחר

,או סתם לרפרף ב׳בן הארץ׳

.לעיין בטורים בלי מחויבות

?נחשו מה החלטתי

.כמובן, שקשוע זכה ולא במפתיע

,אחר כך

.מחשבה טורדנית את מחשבתי, הפריעה

(....לא איזה הגיג ברומו של עולם)

,אבל שאלה די חשובה

?מרחתי או לא מרחתי קרם הגנה

?למרוח בשנית

,מתלבטת ומתביישת

,נבוכה מעצמי

,בזוטות, שמפריעות את מנוחתי

,תינוק נשרף למוות ביום שקדם

,ועוד פיגוע דקירה

?ובזה אני מתעסקת

?מה קרה לי

?מה נהיה

,למי שלא עקב אחרי שני הפרקים הקודמים
,אירועי השבועות האחרונים תפסו אותי בחופשת הפלגה

.בחופי הים היוני ביוון

,גם אצלנו בין הארוחות דברו על המצב

.גם אנחנו התווכחנו בלהט, על אף שכולנו באותו הצד

,אחר כך, כמו בכל פעם

,כשתמונת המצב משתנה במולדת, באיווחת השניה

,כשמתהפכים לי הקרביים

,כשיושבת עלי מועקה

,כשהראש מסרב להאמין

,אז אני עושה מה שכולם עושים

.אני מ ת ח ב ר ת

,התחברתי, לחדשות, לפרשנות, לעדכונים

,לפייס, להגיגים של חברים חכמים

,קראתי את גרוסמן

,ונדהמתי לראות איך הוא בבהירות מרשימה

,מאיר תמונת מצב די אפלה

,בכלל, מאז שליבוביץ עלה השמיימה בסערה

,הפך גרוסמן לנביא עבורי

.ולצערי הרב, נביא זעם ולא של נחמה

,קראתי את ידידי המשורר, גיורא פישר

.בשירו: ׳משהו על המצב׳

,וחשבתי לעצמי, שרק לגיורא מותר

,לתאר בפשטות נקייה את האמת הערומה

,על איך כולנו רואים את הכתובת על הקיר

.ולא עושים דבר

,אחר כך קראתי את ביבי, יאיר ואת בנט

,ונעתי באי נוחות, משום שחשתי

,שהם מנצלים בציניות את המצב

.לטובת אינטרס פוליטי כזה או אחר

,ואיך כולם ליום אחד, בלי למצמץ

,הופכים להיות, ׳פוליטיקלי קורקט....׳

,הם רק שוכחים את השיח הבוטה

,שהם מנהיגים בבית הנבחרים, בתקשורת, בראיונות
,הם שוכחים שהם אילמים לנוכח הבריונות

,הם שוכחים את הפלגנות והפחד

,שהם נוטעים בציבור בוחריהם

.פשוט כדי שנסמוך רק עליהם

,הם שוכחים את הכיבוש

,שהשחית את מיטב הנוער

.השתלט על הנפש, ועושה בנו כרצונו

,עכשיו, עברתי לקרוא פוסטים של חברים

,בני הקהילה הגאה שהרגישו עצב, פחד ובושה

.ולגמרי הייתי איתם, גאה ונבוכה

,קראתי חברים אקטיביסטים וערכיים

,שקראו לא להכנע למצעד ההלקאה העצמית

,ולדבוק באופטימיות ובעשייה

,ולשניה קלה, אפילו הסכמתי איתם

,נדבקתי באופטימיות משכ/קרת והייתי מעודדת

.אבל זה חלף במהרה

,כשהזכרתי לעצמי שדווקא אנחנו מכל העמים

,צריכים לשאוף הכי גבוה שאפשר, לעליונות מוסרית

,דווקא אנחנו שחווינו שואה

,דווקא אנחנו צריכים להיות קשובים למצוקה

.להישמר מגזענות, לפעול למען סובלנות

,וזה נכון שישראל עוד צעירה

,ושבאמריקה, במאה העשרים עוד הייתה גזענות והפרדה

,אבל היי... זה קצת אנכרוניסטי לעלות את זה עכשיו

.כי  כ ו ל נ ו  עברנו למאה העשרים ואחת 

,וזה נכון שגם באמריקה קורה, ששוטר לבן מכה שחור

?ולמרבה הצער, אף לא נענש, אז מה

?....מי אמר שאת הכל צריך להעתיק מכאן

,ובכלל, יש לי קושי לסלחנות ולהכלה שבשתיקה

.שאנחנו עוד מדינה בהתהוות, וזה חלק מהדרך

,עם הסלחנות וההכלה של בתי המשפט, יש לי ממש בעיה

.פשוט כי היא מולידה את הרצח הבא

,בכלל, לצד חופשת מולדת מהממת

,עמוסה בעשייה טובה והנאה

,מציק לי איזה עניין, אי שקט נוכח לא נוכח

׳אנחנו עומדים על סף תהום....׳
,וכל יום נדחפים אליה עוד קצת

,בדיוק כמו בימים שלפני רצח רבין

,כשכולם אמרו אחר כך, ׳הכתובת הייתה על הקיר....׳

,כמו בגרמניה שלפני המלחמה

.אירוע רודף אירוע, ויש הסלמה איומה

 ,אני רוצה להגן על המולדת שלי, מפני עצמה

.ומגלה שאני לא יכולה
,מרגישה הכי אנוכית עלי אדמות

,שעה, שאני ישובה על חוף ים משגע

,לוגמת מוחיטו קר

?איך אני בכלל מעיזה לבקר או לקרוא תיגר
,אני בכלל לא שם לעשות את השינוי
 ,וגם כל מה שאני עושה מכאן, אם נודה על האמת
 ...'הוא קצת כמו, 'כוסות רוח למת

"?....עצמי לוחשת לי, "תראי במה את עסוקה
.ושוב אני נעה במבוכה
.רגשות אשם מציפים אותי, על שטוב לי, כשרע לאחר

,ואז לוכדות עיני בעיתון את ההספד של אבא של שירה

:והוא מצטט את טולקין ואומר בעיניים דומעות

ו'...ובציטוט חופשי וכואב מיצירתו של טולקין ולזכרה של שירה שלנו נאמר שאם אנשים יהיו עסוקים יותר בארוחה טובה, שתייה טובה והרבה אהבה טובה, ופחות במרדף אחרי עקרונות נשגבים, אדמות קדושות, עקרונות מקודשים ושאר מיני דרכים וצורות לשלוט ולנהל את דעתם ומעשיהם של אחרים, כולנו נהייה הרבה יותר מאושרים ונוכל לגדל ילדים בעולם יפה ובטוח יותר....׳

,ובנימה אופטימית זאת

(ולפי שעה, גם פאסיבית ביותר)
 ,אני בוחרת במוחיטו
.ובחינוך לאהבת האחר

!טרילוגיה יוונית: צ'לו

מעלי ירח מלא וחופת כוכבים,
אני ישנה על הסיפון ורוח נעימה מלטפת את פני,
הגלים מערסלים אותי כמו הייתי עובר ברחם אימו.
צלילי בוזוקי מתערבבים בהמיית הים.
הוא לצידי, וניחוח המקום לוקח אותי בדמיוני,
להפלגות רומנטיות מהעבר,
לסאן בארט, לסאן מרטין, לאנגילה,
ללילה ההוא בסיני, באום בארק,
כששק השינה ברח לנו לים.....
נשמע מושלם?
כמו תפאורה מסרט,
נכון? אז זהו שלא.

הקטנה מצונפת לידי, ריח חמצמץ עולה ממנה,
אדי קיא עומדים באויר.
אולי חלפו חמש שעות מאז עלינו על הצ׳לו 3,
ודני הקפטן בירך אותנו בחיוך רחב ועיניים בהירות, לשלום,
והיא כבר הקיאה את נשמתה לפחות ארבע פעמים,
היא ממעטת לשתות, ונדמה לי שהיא מתייבשת.
אני מנשקת למצחה, מנסה לבדוק, אם היא מפתחת חום,
נוגעת בבטנה, שולחת אצבע רטובה להבל פיה,
לוודא שהיא נושמת,
ובעיקר, אני מתייסרת.
על יצר ההרפתקנות שלי,
שגורם לי להעלות את ילדי על סירה די קטנה, בלב ים רחב.
על הסקרנות, שגורמת לי להעיז.
מהמסך, זה תמיד נראה הכי אקזוטי ואותנטי,
ועכשיו, אנחנו כאן.
משחקת עם עצמי משחקי השערות, מעניין מה זה,
וירוס? מיחושי בטן? התרגשות, התייבשות או מחלת ים?
לגדול, אלרגיה מציקה בעיניים,
הסנדויצ׳ית עם דלקת רצינית באוזניים,
הקטנה בילתה עשרים וארבע שעות בהקאות,
הזקנים שלי כבר בעשור השביעי והשמיני,
נושאים את סל תרופותיהם לכל מקום.
ואני, בשלי, הנהנתנות מנחה אותי.
מהבית, מול הניד, הסיכון תמיד מרגיש לי מחושב,
כולה הים היוני ביוון,
אבל כשתקלות קורות,
אני אוכלת לעצמי את הלב בכפית,
כמיטב המסורת הפולנית.

ובכן, כך זה התחיל,
והסתיים לגמרי אחרת.
התחיל בהקאות והסתיים בנפלאות.
מזמינה אתכם למסע בן שמונה ימים,
אל מפרשים ומים כחולים.
מסע מן המסך, משוחרר ממחלות ים,
מהצורך להיכנס לביקיני קטן.
מסע, שכולל רק ארוחה אחת ביום,
בשם אלוהי הדיאטה.
מסע מרתק של נופים ותרבות,
של טעמים וריחות,
של ים ויבשה,
של אקטיביות ופאסיביות,
של בטלה וחוויה,
של מוסיקה ושקט,
של רוגע ושלווה,
מסע של שמחה ואהבה.


ולפני שנצא לדרך,
תכירו את הנפשות הפועלות:
צליל- אמרגנית הטיול, התופרת והמנהלת המוכשרת. (תודה אורלי!)
דני- הקפטן המנוסה, חובל ויורד ים, מנהל מערכת יחסים ארוכת שנים,
עם ה"שחקנית הראשית".
אסתי- המקסימה שלצידו, אשת שיחה חכמה ונעימה.
ליאב- נער הסיפון האדיב, המקסים והחתיך.
טוליס- ה ש ף היווני, שיקצור ממני מעכשיו, רק מילים טובות ומחמאות,
על אף שהוא אחראי באופן ישיר לעליה של כחמישה קילוגרמים.
וה ש ח ק נ י ת הראשית, מזדקנת בחן, גאה ונישאת,
מגולפת בעץ, הכוכבת של כל המרינות
ומלכת כל הספינות,
בשם משפחתה, ה"גולט",
ובשמה הפרטי: "צ'לו 3"

                                   יום ראשון, אסטקוס (Astakos) 

,אסטקוס היא עיירה קטנטנה ומנומנמת 

,שלמעט כמה טברנות וחנות מכולת קטנה

.אין בה כלום, ואולי מוטב שכך

,חוף ים זעיר ומתוק להפליא

,חבורת בני נוער מקומיים עם בגדי ים צבעוניים

,בית קפה שמגיש מגיש פרדו או פראפה

,מצונן גוף ונפש, ומתאים לאווירה

.ומוסיקה כל כך שמחה

ארוחת צהריים

,ברושטה עם קוביות עגבניה

,גבינה ובזיליקום על טוסט ושמן זית משובח

,דגי אנשובי מטוגנים, טעימים אש

,רק אכול אותם כפי יכולתך

,סלט יווני עם פטה וזעתר יבש

.ויין לבן ותוסס

קאלאמוס Kalamos ,יום שני

.האי קאלאמוס, הוא בעצם ׳איון׳

,שתיים וחצי טברנות, חוף ים

,כנסיה בראש ההר, זקנות בשחור

,בתים קטנטנים עם תריסים מוגפים בכחול בוהק וירוק בקבוק

,גפן משתרגת, בוגנוויליה מתפרצת וגרניום אדומה ומקשטת

,תרנגולות ועיזים בחצרות הבתים

,עצי זית, תאנים ועגבניות

,מספקים לתושבי האי ולאורחיו את התצרוכת היומית

.והיא טרייה כל כך ואיכותית 

ארוחת ערב

 ,בטברנה מקומית זאת של ג'ורג

  ,ממש על המים

,כשבריזה מלטפת, חתולים גרגרנים מתחת לרגליים

,עולה על שולחן עם מפה כחולה משובצת

,דג על הגריל, פיצה יוונית, וסלט ססגוני

,בתוספת יין זול

.והרי לכם ארוחה, שלנצח שאזכור

מגניסי Meganissi יום שלישי

.מקפצים בקלילות מפתיעה לתוך הדינגי באי מגניסי

,מערות נטיפים כחולות, מיצלות ומצילות מהשמש הקופחת

,הרוח פיסלה ועיצבה מחדש את הסלעים

,העטלפים התבייתו להם בנקיקים

,מצוקים מתחדדים מתוך הים

,חוף קטנטן מזכיר סיפורים

.על איים בודדים וסירות טרופות

,באופק, האי של אונאסיס

,הוא כבר עבר כמה ידיים בין אוליגרכים

,מסקרן ובהחלט מזמין ביקור

.רק חבל שאסור

רענון של לפני צהריים

טברנה עם סוכת גפנים, מגישה אבטיח עסיסי,

מלון ירקרק, שכולו דבש, ובירה צוננת ונפלאה.

הדבורים עטות על המתוק שמקיף אותנו, 

ומאיימות להפר את השלווה, 

טריק יווני להרחקתן, (שאני שוקלת לאמץ),

עשן בתוך קפה, והריח ממכר.

יום רביעי, לפקס  Lefkas בירת לפקדה
כשאנחנו עוגנים בלפקדה, אני תוהה על פשר המקום, 
מה לפני אי או עיר? ובכן אי די גדול שמחובר בגשר ליבשה,

מה שהופך אותו ב׳שרונית׳ מדוברת לא/עיר.

מקום תוסס שכולו חנויות ומסעדות,

דיסקוטקים, ברים ובתי קפה,

מוסיקה מחרישת אוזניים,

צעירים מבלים ולונה פארק קטן כמו בשנות השבעים.

כאן, אני משוטטת בין החנויות,

מתחדשת בצעיף פסים בכחול לבן,

ואספדריל נייבי, בשם החופשה.

נים לא נים, מקולות המסיבה ההוללת של הא/עיר.

ארוחת ערב

פסטה צבועה בדיו של דיונון,

טונה צרובה קל,

וצלחת מולים מלאה כל טוב, צ׳יפס וכוס יין, לחיים! 
לקינוח: חלבש- מעדן שטוליס, הביא לעולם...! והוא ממש חבל׳ז!

יום חמישי, נידרי, Nidry ומפרץ Volicho
׳המפרץ הכי יפה בעולם...!׳ כך דני אומר,
ואני חושבת כמה זה מזכיר את האלונג ביי, בויאטנם.

ואז אני מתעשתת ומפסיקה להשוות, 

ומודה בפה מלא: שהמקום אכן יפה בזכות עצמו.

המיים צלולים ועמוקים, מנצנצים ומזמינים, 

בתוכם שלל יאכטות וסירות במגוון סגנונות,

להקות דגים בשחייה מלהטטות,

קיפודי ים מאיימים לדקור את מי שיפריע מנוחתם.

זריחה ושקיעה מייצרים פלטת צבעים מדהימה,

יופי שכזה גורם לי להרגיש גדולת אמונה.

ארוחת ערב

בחברת דני ואסתי, בelana, מסעדה על המים ממש,

תחת סוכת גפנים יפה,מגיעים אליה בשחייה או בסירה קטנה.

בתפריט: מזטים בשלל צבעים וטעמים,סגאנקי,

גבינת פטה מטוגנת עטופה בעלה בצק דקיק, עם דבש, מ ע ד ן...!ברבוניות מזמינות נגיסה, מוסקה צבעונית ועשירה בטעמים, 

ולקינוח: בקלוואה נפלאה וקפה טורקי חזק!

יום שישי, ואטי, מגניסי, Vathi, Meganissi

כפר אותנטי ומתוק, 
אנחנו שוכרים ג׳יפ עם גג נפתח וטרקטורון קטן, 
מתרגלים ללא הצלחה זינוק בעלייה, ונהיגה בסמטאות קטנות. העין מתמסרת לחמישים גוונים של כחול,

מטורקיז בוהק, לשקיפות נוגה ולתכלת שובה.

עוצרים בחוף ים מבודד,

מפקירים את גופנו על ערסל מוצל.

טיול הליכה של שעת שקיעה, ופרדו בלייני קר,

ליד קדאיף עם נגיעת שמנת מתוקה, במרפסת יפה.

בטיול הליכה, אנחנו פוגשים, 

אלמנות זקנות בשחור,

 וגברת אחת חרושת קמטים, אורגת על נול צעיפים מסורתיים.
אני צועדת עם הקטנה הישנונית על הרציף האינסופי בחזרה לצ׳לו,
ליאב מושיט לי יד,

טוליס מציע לי יוגורט מקושט ואגוזי מלך ודבש, 
דני הקפטן מנגן על אוקרדיאון,
על הסיפון, מעורסלת ומעונגת, לצלילי שירי מולדת,

אני נרדמת.

ארוחת ערב 

פיתות חמות וטריות הישר מטאבון לוהט. 

ליד, מטבל טפנד, צזיסיקי, וחצילים. 

פיצה דקיקה ועליה מיטב ירקות העונה, 

ועוד אחת דקיקה לא פחות, עם קואטרו פרומאצ׳יו, 

מגבינות משובחות, 

בירה מקומית ויין איכותי.

יום שבת, פיסקרדיו, קאפאלוניה, Fiskardo, Kefalonia

אסתי אומרת לי כל הדרך,

׳חכי, חכי, שנגיע לקאפאלוניה.....את ממש תתלהבי,

האי הכי איטלקי, ואנחנו בכלל ביוון...׳

מהצ׳לו, אני מבינה כמה היא צודקת ומיד מתאהבת.

באי איטלקי, שנראה כאילו נלקח מאיזה סרט,

מרינה עמוסה ביאכטות מפוארות,

בתי מידות בצהוב לימוני,

באפרסק ותכלת סגלגל,

מסעדות ובתי קפה,

גלריות וחנויות אנינות.

את הרציף מקשטות נשים יפות,

חמושות בכובעי קש רחבים ומשקפיים מעוצבות.

בכיכר, גלריה עם פסלי עץ בענק.

עוגת הבית, ריבת חלב, מילק שייק נפלא, בקפה אה לה פסאג׳.

אנחנו עולים לנקודת תצפית,

מציצים לבית קברות מהתקופה הרומית,

ועוצרים למנוחה, על בר מוגבה,

עם בריזת ים, ערסל ומשקה קל.

ארוחת צהריים

ריזוטו צהוב עם פטריות,

דג על האש ושניצל פריך ומפתה, סלט כרוב אדום וחסה ערבית, 

מקושט ברימונים ואגוזים, ויין אדום צרפתי.

יום ראשון ואחרון, קאסטוס, Kastos

עשרים ושמונה משפחות מתגוררות כאן בחורף, קצת יותר בקיץ.
מכולת קטנה, בר וחנות מזכרות, סאפ, דולפין, קייק,

אי בתולי, הרים סביב לו, מקושטים בבתי אבן,

מרפסות קרועות אל הנוף ותריסי עץ.

אי שהכי הייתי רוצה בו להתבודד, לכתוב, להתאהב.

בשעת הצהריים, אני מתיישבת בתוך המים,

בtraverso, פראפה ופרדו אספרסו, מדיום בסוכרין,

גלידה שוקו וניל, מעשה בית.

מסביבי, שקט ושלווה. הבנות על הקייקים,

הבנים בשחייה, הדור השלישי, בשיחה.

בשעת בין ערביים,
אנחנו מטפסים אל הפסגה ומקיפים את האי,

מהלכים חסרי דאגות, בין בוסתנים ועצי פרי,

חורש טבעי, עיזים, כבשים, פרדות ותרנגולות.

ברקע, תזמורת צרצרים מלווה את צעדנו והמיית הגלים.

עכשיו, עוצרת לידי זקנת הכפר,

בחיוך חסר שיניים ובלי שפה,

היא מתעקשת להאכיל אותי בתאנים, שהרגע קטפה.

בסבלנות, ששמורה לקשישה מנוסה, 

היא מחכה לחיוך של אחרי המתיקות,

ואני, אסירת תודה, משיבה לה חיבוק.
קוקטייל של שקיעה, בתחנת קמח עתיקה,

צופה אל מרחבי הים.
הוא על מוחיטו, אני על קפירניה, והילדים על פינקולדה נטולה. כשירח עגול מאיר את תכול השמים,

ואדום השקיעה פינה מקומו לחשיכה נעימה,

אנחנו פונים לארוחת ערב אחרונה.

ארוחת ערב 

מוסקה לאבא, סלט טונה לאמא,

לברק לא׳, וכבש על האש לבכור,

אני מלכלכלת ידיים בקילוף שרימפס בשרני, 
וכולנו טובלים לחם שחור עם קרום פריך, בקערת ציזיקי מקומי.

שבעה לילות ישנתי על הסיפון, שינה ערבה על האוניה,
שבעה בקרים התעוררתי, 
כשקרני שמש חמימות מדגדגות לי את האף.
באחד האיים, אני מביטה בזוג זקנים במרפסת ביתם,
יושבים על כוס יין.
דלתם פתוחה, מאפשרת להציץ לפשטות יוונית,
לאהבה באה בשנים, לשקט ושלווה.
׳הם נראים כאילו יצאו מסרט׳,
אני אומרת את מחשבותי,
והקטנה מיד מתקנת אותי:
׳זה אנחנו שנכנסו לסרט שלהם...׳
היא ללא ספק הבריאה,
אני חושבת לעצמי,
כשאני מחבקת אותה חזק,
מביטה לעיניה הבורקות,
לשיזוף החינני, המקשט את הפנים,
לגוף חסון אחרי שחייה וספורט ימי,
אני נושמת מלוא אויר מתיקות מהולה,
באויר ים ושמפו ריחני,
ומברכת על חופשה משפחתית,
מאוד, מאוד איטית....

ארוחת בוקר 

טיגנטיס, חביתיות, סוכר חום, אגוזים, קינמון ודבש,

שקשוקה עם לחם פריך וקרום חמים,

סלט גדול, כמובן שיווני,

גבינת פטה, זיתי קלמטה שחורים.

!טרילוגיה יוונית: יאסו

אגלי הזיעה מתחילים לבצבץ, בהתחלה בזוויות העיניים, בקמטים, בפנים, 

אחר כך בבית השחי,

והכי מביך, שני החיוכים שמצוירים בדיוק מפתיע על חולצתי.

כולם מסביבי מתנשפים, השמש הפכה לכדור אש,

והיא מאיימת להיפרד.

מסביבי, המון מיוזע אבל אף אחד לא שוקל לפספס את המופע המרהיב,

זה, שלשמו נתכנסנו כולנו, 

גברים, נשים וטף,

העפלנו לראש הפסגה, כמעט שנייה לפני שהאתר נסגר.

אלי האולימפוס ברכו אותנו לשלום,

שעה, שנעתקה נשמתנו מרוב קדושת המקום,

האקרופוליס בכבודו ובעצמו.

כמעט שני עשורים חלפו, מאז בילינו באיי יוון, 

צעירים, חטובים, משוחררים מעולם של ילדים,

עם זמן טיול כמעט בלתי מוגבל,

אבל עם תקציב זעום במיוחד.

(ככה זה בחיים, אף פעם לא מקבלים הכל בבת אחת:-)

למעלה משני עשורים חלפו מאותו שיט הזוי ברחפת מנמל אשדוד,

לקירנייה היפה, בירת קפריסין הטורקית.

עשרים שנה פלוס, מינוס משתי חופשות קיץ חלומיות,

והנה שוב אני מוצפת באותם הרגשות,

חיות, התלהבות, אושר, אהבה, פשטות.

אני נדהמת לגלות כמה הטוב לפעמים הוא קרוב, קרוב מאוד.

במחיר שעתיים טיסת צ'ארטר לגן עדן,

בסטייל אה לה, אגן הים התיכון.

הצבעוניות של האנשים, הנופים, השמש הקופחת,

החום, הדביקות, והמטבח...!

המטבח היווני,

שהוא כל מה שאני אוהבת ועוד,

סלט משובח, עגבניה עם טעם של פעם,

זיתי קלמטה, גבינת פטה, ציזיקי, שמן זית משובח,

סלט חצילים מדגדג את לשוני, מוסקה, ודג בס צלוי על האש,

בדיוק כמו בסיני של פעם, שרימפסים שמלכלכים את הידיים,

אבטיח בשרני ומפתה, יוגורט עם דבש ניגר,

אח... והאפרסקים...!

שיר הלל, יכולתי לכתוב רק להם.

גילוי נאות, 

לא שילמו לי מאף סוכנות נסיעות,

להלל, לקלס ולשבח,

נהפוך הוא,

לו הייתי מסתמכת על כלי התקשורת,

(במיוחד על אלה הישראליים, 

שמיטיבים לתאר בשימחה לאיד, את צרותיו של עם אחר...;-)

סביר להניח שכבר הייתי מהללת יעד שכן,

כי העיתונות זעקה,

׳יוון במשבר׳׳.

אבל איזה משבר ואיזה סנדלים,

הטברנות מלאות עד אפס מקום,

צליליי הבוזוקי מסביב,

האוזו נשפך כטוב ליבם ביין,

וכולם בסייסטה ארוכה בשעת הצהריים,

המרינות עמוסות לעייפה ביאכטות עם דגלי העולם,

אם זהו משבר, הרי שהוא מיטיב להצטלם.

אתונה, מה עושים?

מתמקמים בלב הפלאקה, ותרים את הרובע המקסים,

בכל דרך שתחפצו.

ברכבת ילדים מדיפה אדי דלק מזהמים, 

באופניים משפחתיות, או זוגיות, בסגאווי או ברגל. 

יש משהו באתונה שמזכיר את יפו, תל אביב של ילדותנו,

את השוטטות ברחובות, את בתי הקפה על המדרכות, 

את הספסלים עם האוהבים, את הדוכנים עם התירסים החמים.

יש כאן אותנטיות כובשת, בתוך לב ליבו של הרובע התיירותי,

לצד מסעדות, חנויות, בוטיקים ובתי קפה

יש כאן חיים מקומיים ותוססים של עם שהוא או ישן או חוגג,

ורוב הזמן אדיב ומחייך.

בחנויות, מיטב הסחורה היוונית, 

סנדלי עור בסגנון יווני בא בימים, תכשיטים בעיצוב מקומי, שמלות חוף,

שמן זית משובח, כלי עץ מגולפים ביד, בגדי מעצבים והמון נעלי אספדריל.

טברנות נפלאות מעלות מדי צהריים וערב, אל שולחנם את מיטב הדגה,

ואחרי סייסטה מענגת, שופינג קליל וארוחה טובה, 

אין ממני מאושרת בעולם.

התחנה הראשונה, האקרופוליס.

אנחנו מטפסים לפני השקיעה, לחגיגה יוונית קלאסית בהוויתה.

הפרתנון מרשים ביותר על עמודיו, על הסימטריה, הגג הגמלוני,

על היותו שריד מימי האימפריה היוונית.

אבל רק למחרת, כשאנחנו מבלים בוקר מקסים ב׳מוזיאון האקרופוליס׳,

אני מיטיבה להבין את האקרופוליס.

מבנים ארכיטקטונים שמדברים עם התוכן, מהלכים עלי קסם, כישוף,

בעצם היותו המבנה, הוא מספר סיפור.

כבר בכניסה למוזיאון כשאנו מגלים מבנה מודרני מרשים, אני מתלהבת.

אחר כך אני מגלה מתחת לרגלי, ארחי זכוכית עצומים שחושפים חפירות ארכיאולוגיות,

בתוך המוזיאון, כבר אבין את הקונספט.

בדיוק כמו שבארכיאולוגיה, לכל שכבה, סיפור נפלאותיה.

בדיוק כמו שבהיסטוריה, כל תרבות חדשה נבנית על הריסותיה של קודמתה.

כך גם המבנה, בנוי קומות, כשמכל קומה, 

אפשר להציץ דרך תקרת/ רצפת זכוכית לזאת שמעליך ולזאת שמתחתיך. 

המבנה, פונה למקור, לאקרופוליס, מכל חלון,

ומנהל איתו איזה דיאלוג מתריס של ישן מול חדש.

שיחזורים, הדמיות והסברים מרתקים של הקומפלקס ופסלי האלים,

כולל דגם מלגו מדוייק להפליא.

בתוך המוזיאון, מוטיבים של ארכיטקטורה יוונית עתיקה,

הסטואה, העמודים, הגג הגמלוני, 

והכל בשילוב מעניין של חומרים בני העת החדשה,

עם אבנים מלפני אלפיים שנה.

המון אור, חלונות עצומים ונוף עוצר נשימה,

שפונה כאמור למקור בהשראה גדולה,

חוויה לכל המשפחה.

אחרי יומיים בבירה, אנחנו יוצאים לדרך מרתקת,

שני פרויקטים הנדסיים ביום אחד, מרשימים בכל קנה מידה,

טכנולוגיה ואסתטיקה, מעשי ידי האדם החדש.

תעלת קורינתוס, מלהיבה אותי במיוחד.

תעלת קורינתוס נחפרה,

כדי לקצר את המרחק שבין הים האגאי לים האדריאטי.

בדרך כלל, תעלות וגשרים לא עושים לי את זה,

אבל יש משהו מסקרן בתעלה הזאת,

שהיא צרה ועמוקה, וצבע המים טורקיז עמוק במיוחד,

בולט על אדמומיות הסלע שנחצב.

התעלה, שתוכננה כבר במאה השישית לפנה׳ס,

וחפירותיה החלו בתקופתו של נירון, 

הוצאה אל הפועל רק ב1893.

שניה לפני שמצלמים את האנדרטה ליד,

אני נדהמת לגלות שנחנכה ביום הולדתי,

מדהים לא?

גשר אנטיריו Antirrio, או גשר המיתרים, 

הוא הגשר הגדול המחבר את יוון היבשתית לפלופונז,

והיוונים גאים בו מאוד.

הגשר הוא הגשר התלוי הארוך ביותר באירופה,

פי ארבע מגשר הזהב שלנו, ומזכיר במבנהו, 

את גשר המיתרים בירושלים ואת זה הקטנטן בקופרטינו השכנה.

מראה הגשר מרהיב מכל זווית והנסיעה עליו היא ממש הצגה תלת מימדית,

ותכנונו מלאכת מחשבת הנדסית.

ובכן,

האקרופוליס, לא נבנה ביום אחד,

גם לא התעלות והגשרים,

אבל יומיים ומחצה,

בהחלט מספיקים לאתונה הבירה וסביבתה הקרובה:-)

פרק ב׳ בשבוע הבא,

על שיט חלומי באיי יוון.

פוסט יומולדת

,העוזרת הבריזה הבוקר

.ביום בו הייתי זקוקה לה הכי

,כך, שכשאמא שלי התקשרה לברך ולשאול מה אני עושה

.א׳ סיפר לה שאני עם מגבוני ליזול מנקה את האסלה

.אחר כך, הוא ביקש לשאול איך ארצה לבלות את היום שלי

,ואני, חשבתי, והתאפקתי ולא אמרתי

,שהכי הייתי שמחה אם הוא ישתלט על הכביסה

,שמבקשת כבר שלושה ימים להטביע אותי

.וגם די מצליחה

,ללא מילים, הוא קלט את התמונה

,וכעבור שעה

 ,כבר היינו מסובים לסשן יומולדת, כל המשפחה

.בבית קפה מפונפן, בחצר חיננית וארוחה נפלאה

,א׳ על תקן מש״קית החוו״יה
.מנהל בחוכמה ובחוש הומור את השיחה
,יש לנו מנהג נחמד במשפחה, אין מתנות באירועים
.אבל חייבים לתת ת׳נשמה בברכות ואיחולים
 ,הוא שואל את הצאצאים מהי התכונה הכי נהדרת
.שקיבלו בירושה מגברת יומולדת

,אותי הוא שואל, מה למדתי בארבעים וחמש שנות חיים

.על מה אני מתחרטת, במה אני גאה, ומה אעשה בשנה הבאה

,ואם יש רגע שאנצור מאותו בראנץ׳ מופלא

,זה הרגע המתוק

,שהסנדוויצ׳ית, כיחכחה בקולה

,והקריאה לי את הברכה הבאה

:לא לפני שאמרה

,׳אמא, אני מצטערת אני לא כותבת יפה כמוך
אבל זה נכתב מהלב, באמת׳

אמא

 birthgiver

אימוש

Maman(מאמון)

favorite mother

,כל כך הרבה שמות לאמא אחת

.וכל שם אומר משהו על מי שאת

birthgiver

האמא שמתקתקת. שמשדרת, שבודקת, שכל מה שאנחנו צריכים יקרה. עובדת ללא הפסק ותמיד הכל רק מאהבה

 אימוש

,האמא העדינה. המחבקת. המנשקת

האמא שמקשיבה לבעיות שלי ומחזקת אותי כשאף אחד אחר לא יכול

favorite mother

האמא המיוחדת. הבלוגרית. האמנית שמסתכלת אל העולם כיצירה, האמא המעוררת השראה

Maman(מאמון)

האמא המצחיקה, האופטימית, האמא שלפעמים חוטפת ז׳ננה, אבל רק לטובה

.האמא שאוהבת לחיות את החיים ולטייל

אמא

  קצת birthgiver.  קצת אימוש. Maman מאמון קצת favorite

mother

קצת מכל דבר

אז אמא

בקיצור אני מאחלת לך שנה מדהימה, שהאור שיש לך בעינים תמיד ישאר שם 

.שתמיד תהיה לך שימחת חיים. ושתמשיכי לאהוב ללא הפסקה

,חזרתי הבייתה

,וחשבתי לעצמי, היא כותבת הרבה יותר יפה

 !...ועוד בעברית

,בינתיים, א׳ תקתק ת׳כביסה בלי מילים

,אתם שלחתם לי ים אהבה ואיחולים

,חברים נאספו לחיבוקים אמיתיים

!יש אלוהים