האומץ להיות אותנטי
שאול אולמרט מתעסק באמת ואותנטיות, בין כנות רדיקלית, לילדות בבית אחד עם אב פוליטיקאי ממולח. הוא שואף לאמת, כדרך חיים, כתכלית, מן ציווי של גדי, סליחה, של יפתח. אולמרט לא רק מתעסק בנושאים האלו בכתיבה, זה עולה גם במפגש, הוא איש חם, אמיתי, רגיש, חשוף ולטעמי, גם אמיץ.
תודה שאולי.
בשעת הספרות, סביב גוטפרוינד (ספר וואוו וגם מפגש), נעה השיחה שלנו, כמו הספר, על הציר בין זום־אין לזום־אאוט, מן הביוגרפיה אל הבדיון, מהפרטי לציבורי, בין אמת לשקר, מן הילדות אל הבגרות, מירושלים לבוסטון, מן ה״בן של״ לשאלה "מי אני", ומן האמת שאנחנו מספרים לאחרים אל האמת שאנחנו מסוגלים לספר לעצמנו.
קשה לקרוא את גוטפרוינד בלי לשחק כל הזמן במשחק המפתה של ״מה כאן אמיתי?״. הספר אפילו מזהיר אותנו מראש שאין לראות בדמויות ובאירועים שחזור נאמן של המציאות, ואז מניח על הכריכה צילום ילדות של שאול אולמרט ומקדיש את הספר לגדי ברינקר, חברו, שהתאבד בגיל צעיר. ומשם הגבול רק הולך ומטשטש. אב שהוא ראש עיריית ירושלים ופוליטיקאי רב־עוצמה, משפחה שחיה בצילה של הפוליטיקה הישראלית, ילדים שהם תמיד ״הבן של...״, חברות טוטאלית, הסתבכות, ירושלים, הגירה, אמריקה. וכקוראת, מצאתי את עצמי, שוב ושוב מנסה להבין איפה נגמר זוהר ומתחיל שאול, ואז מפנימה, שאולי זאת בכלל לא השאלה החשובה.
גוטפרוינד הוא אולי יותר מכל, ספר על זהות והתבגרות. זהות משפחתית, ״הבן של״, אגב, כולנו הילדים של, (אגב, זה נכון גם כשההורים הם אנטי גיבורים), זהות מינית, זהות לאומית וישראלית, זהות יהודית ודתית, זהות של מהגר, וזהות של אבא, בן זוג, בן, אח וחבר. אולמרט מערער על הכל ומהרהר בהכל.
זוהר עוזב וחוזר, מתרחק ממשפחתו וממולדתו, אוהב נשים ואוהב את יפתח, אוהב את יפתח אבל גם את חלומותיו שלו, ומנסה שוב ושוב לברוא לעצמו חיים. הזהויות, שמהן הוא בורח ממשיכות לרדוף אותו. הספר בוחן לעומק את שאלת הזהות. מי אנחנו, כשמורידים מאיתנו את כל התוויות? והאם בכלל אפשר לעשות את זה? אולי בגרות אינה להשתחרר מהזהויות שקיבלנו בירושה, אלא להפסיק לברוח מהן, לקבל, להשלים, לבחור מה לקחת איתנו, ולחבר את כל החלקים, היפים ואלו שפחות, המתחברים וגם הסותרים.
הספר מתחיל מתוך שבר. זוהר בנקודה מאוד 'לא זוהרת'... הכי אנטי גיבור, אב חד הורי, שעובד בעבודה אפורה וסיזיפית, למות… (מפעל מצבות) בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, זוהר, שחלם בילדותו לכתוב ספר, מתקשה להתפרנס, גולה ממולדתו, מבודד ממשפחתו, ללא אהבה, ללא קשר משמעותי עם בתו היחידה, חי חיי גלות, עונש, עקירה. הסיפור לא נשאר שם. יש בו תהליך איטי של שיקום, לצד חשיפה מכמירה של העבר, מתגלמים בו, רעיונות קבליים של שבר ותיקון, רסיסי חיים, חלקים מתפזרים, והמסע כולו הוא ניסיון לאסוף אותם, ולברוא משהו חדש. העבר רודף אחרי זוהר, כמו אחרי כולנו, בזיכרון, בגוף, במשפחה, בדפוסים, ביחסים ובבחירות, שאנחנו עושים. כך שזוהר, כמו בספר הקבלה, מלקט את הניצוצות, בתוך האפלה.
אולי באמת, כמו הסיפור, שזוהר מספר ליפתח בילדותם, הגאולה מתרחשת רק כשעוברים בשער הרחמים, וכדי להגיע אל שער הרחמים צריך לעבור קודם דרך שער התשובה. קשה לא לקרוא את זה כמטאפורה לספר כולו. אולי כדי להגיע לחמלה כלפי מי שהיינו, כלפי ההורים שלנו, הילדים שלנו, החברים שאכזבנו וכלפי עצמנו, אנחנו חייבים קודם להסכים להביט באמת במה שעשינו ובמי שהיינו.
במובן הזה, גוטפרוינד הוא אולי מסע משבר לתיקון, מאשמה לחמלה, מהבריחה, אל האפשרות להביט לאחור מבלי לקרוס. קצת כמו שעמוס עוז אמר פעם על השלום, עדיף שלום קטן ממלחמה…גם כאן לא מתקיימת גאולה גדולה ומושלמת, אלא גאולה קטנה ואנושית, היכולת לראות את הסיפור שלנו בשלמותו, בהכי אמיתי וחומל שלנו, נשמע מורכב…? אכן כך.
גילוי נאות,
יכולנו בקלות להקדיש לגוטפרוינד עשר שעות ספרות, ועדיין להישאר עם עוד שאלות. לדבר על ירושלים, רילוקיישן והגירה, פוליטיקה, משיחיות ושחיתות, יחסי הורים וילדים, חרדים חילוניים, חברות, אהבה, זהות, נטישה, אשמה, גבריות, שייכות והמחיר של נאמנות, ולמי? כל אחד מהנושאים האלה, לבדו יכול היה להחזיק מפגש שלם, בסוף נגענו רק בחלק….
למה אני מציינת זאת כאן? כי בהינתן ההקשרים הפוליטיים, בין סליחות לבחירות ושנה חדשה, וברוח התקופה, בחרתי לכתוב על שבר, תיקון, גלות, גאולה, ובחירה נכונה.
כל המילים הללו, כדי לעודד אתכם/ן לטוס לבחירות ולבחור נכון.
אין לנו עם אחר, ואת פני המולדת, עוד אפשר לתקן.
ובענייני החגים וראש השנה,
מחפשים מתנה?
ספר בעברית זה הכי, הכי…!
על איזה ספרים אני ממליצה? כל מה שקראנו כאן (בתחתית הרשימה).
ובענייני ספרות והשנה הבאה עלינו לטובה,
מפגשים נפלאים לפנינו,
דרור משעני/ הזדמנות לפני אחרונה
שלישי 13.10.26
ליאור אנגלמן/סולם גנבים
שלישי 10.11.26
אגי משעול/נשל
שלישי 8.12.26
יעל משאלי/ רותירות
שלישי 19.1.27
2022
