Thursday, February 27, 2014

עוברים דירה





את הפוסט הזה אני כותבת במקום לארוז,
כשערמת קופסאות כתר פלסטיק מסביבי,
מדבקות, טושים וציוד אריזה, מאיימים להטביע אותי.
אני כותבת אותו בהתרגשות, בשמחה גדולה,
מהולה בעצב קל וגעגוע לתקופה שהייתה.
אני בורחת אל הכתיבה והמילים, 
אולי כדי להפנים שזה סופי,
אולי כדי להיפרד כראוי מהבית שלי.
הכל קרה כל כך מהר,
שלא הספקתי לעכל.


אני מכירה אותו היטב, יודעת איך להסתיר את פגמיו,
כיצד להאיר אותו באור יפה, איך לרענן אותו בחן ובסטייל, 
אני מכירה את רחשיו בלילה וביום,
מזהה את ריחותיו מרחוק, 
יודעת איפה להרים את הפקק כשהאור כבה,
איך לכוון את המזגן, איך לנטרל את האזעקה, 
אני חשה אותו, יודעת את דרכיו להתריע כשמשהו משתבש,
איך הוא משתעל קצת ואז משתנק....
אני מכירה אותו לפני ולפנים, 
הוא חלק ממני הבית שלי.
קצת מביך ולא נעים, לומר לו עכשיו,
שהתאהבתי בבית אחר, יפה יותר,
ושהוא, איך אומרים את זה בעדינות,
קצת הזדקן.


אהבתי את הבית הזה אהבת נפש, 
הבית הזה, שחיבק אותי בחום, כשעברתי מניו יורק,
דומעת וחוששת לבאות (עמית, זוכר את השבוע הראשון?)
הבית, בו ילדתי את הקטנה, 
הבית הזה שהגן עלי כמו חומה כשהתאבלתי על אהובים,
ולא רציתי סביבי אנשים. 
הבית הזה שראה אותנו רוקדים, משתטים, צוחקים,
רבים, סוערים ואוהבים,
הבית הזה ששמע אותנו בוכים, שרים ובעיקר מזייפים.
הבית הזה שאירח חגים וימי הולדת,
מימונות, מסיבות חנוכה, ימי קיץ ואבטיח בבריכה,
קריוקי, ערבי נשים, וגם סתם יין או קפה ועוגה,
הבית הזה כבר לא שלי.


אני חוזרת לארגזים, עורמת ומסמנת,
ובעיקר מוסרת הלאה ומרוקנת.
עונג רב מסיבה לי עבודת המיון והאריזה,
מעין קתרזיס של חדרי הבית, ואלו של ליבי ושל הנשמה.
ואני אורזת, נוברת באלבומי תמונות, בפתקים וברכות, 
מתענגת על הסדר, הארגון, על החידוש והרענון,
פה אני פוגשת נעל של צעד ראשון, 
שם, ציור שצייר לי לפני עשור, הבכור,
האלבום שרותי הכינה לי עת נפרדנו מניו יורק,
תמונה אבודה של חבורת הMNO, 
בקוקטייל פרטי מפונפן,
כולנו נראות כמו בתחפושת ותוך כדי הצגה,
ועוד ספר על בתי קפה מקומיים עם הקדשה מחממת לב,
שהעניקה לי איילתי כשארזה את ביתה וחזרה לה לדרך חדשה ישנה.
אין לי מושג למה, אבל דמעה קטנה וסוררת מתגלגלת על לחיי,
מה שקוראים, רגשות מעורבים.


נ.ב
מצטערת שלא הספקתי באישי לעדכן,
הבית החדש, מרחק עשר דקות מהישן, קרוב לדאונטאון,
מסירת חיסול על קפה ועוגה,
תתקיים בשמחה בתחילת שבוע הבא,
תחזיקו לי אצבעות שיעבור בשלום.






Thursday, February 20, 2014

אוהל, אופניים ויין




בין נאפה לסונומה ניטשת תחרות סמויה, למי הכתר? למי הבכורה?
אני הענקתי זה מכבר לנאפה, את התואר והכס, 
לסופי שבוע רומנטים בהחלט, למסעדות אנינות, לחוויות בלתי נשכחות.
אבל בטיול אחרון של סוף הקיץ, עם טפנו על כתפינו,
נכחתי לגלות שבRV , באוהל או בקמפינג,
נאפה יפה לא פחות, אולי אפילו יותר.
ועוד מצאתי, ואני מודה על חטא,
שנחפזתי להשמיץ את סונומה,
כי גם היא מרשימה ביותר. 
א׳ מעמיס את האופניים, אני את כל הבית, 
צידה לדרך ולנשמה, ויין לבן תוסס,
שמתאים במיוחד לעונה....
יומיים, לילה אחד,
שעתיים נסיעה, ובלי לשים לב,
ואגב כך, גם בלי טיסה מתישה, 
הגענו לפרובנס.

אנחנו פותחים את היום, בצוהריו, 
לפי מיטב המסורת האשכנזית,
שאין משכימים קום בשבת.
מגיעים לעיירה חמודה דווקא באיזור סונומה, Healdsburg
חנויות נהדרות, מסעדות אנינות,
חדרי טעימת יין, גן ירקרק ומלבלב, ובית קפה קטנטן,
עם cupcakes בהשקעה של אחד אחד.
אוכלים צהריים, מטיילים להנאתנו, רוח מנשבת,
ומצב הרוח שלי מתרומם לנוכח ה׳קוקטיות׳ של המקום.
(ואת ההמלצה השווה הזאת נזקוף לזכותו של יואב גילת,
יינן בן העמק שנשוי ליפה מכולן)

עם שקיעה נגיע לאתר הקמפינג,
Cloverdale / Healdsburg KOA
אתר שיועד למשפחות, עם אגם ודגים,
נוף קסום לעמקים והרים, גן שעשועים לקטנה, בריכה,
סרט בחוץ תחת כיפת השמיים, ואנשים חובבי טבע,
צבעוניים ומעניינים כאחד.
נחלץ עצמות, נפרוק אופניים ונרכב לתור את האתר.
בערב לקול הצרצרים ארוחת לילה תחת חופת כוכבים,
קומזיץ כמו בתנועה, רומנטי במיוחד, 
ולילה טוב, ליל מנוחה.
נים לא נים, שינה מאוד לא נוחה,
׳כבר עברנו את הגיל׳, אני משלימה באנחה.




אבל הבוקר הפציע, וא׳ משנס מותניים לקפה,
כשלצידו, וופל בלגי טעים ביותר, 
ואנחנו נפרדים מהמחנה לכיוון
Yountville היפה ביותר.
טיול אופניים של שעתיים בנופי נאפה היפים,
כרמים ויקבים וענבים מבשילים, בבורגנדי חזק,
שדות מלוא העין, רפתות, חוות סוסים, יקבים ואחוזות. 
אני רוכבת עם חיוך רכב, כשמוזיקה מתנגנת לי באוזניות,
הילדות בעננים, וא׳ פשוט גורם לי להתאהב בו מחדש,
כשמתחלפות היוצרות והוא המש״קית חו״יה. 

ארוחת צהריים דשנה נאכל כמו תמיד בBouchon,
מסעדה אהובה, אנחנו חוזרים אליה בתאווה.
כמו בחלום, אני על צדפות וצ׳יפס,
א׳ על סטייק עסיסי, והבנות מתענגות Mac & Cheese, 
רק שלהבדיל אלפי הבדלות משאר המקומות,
עושים אותו ממש פה...!
בליווי יין מקומי, הופכת החוויה לאנינה במיוחד.
ביציאה, אנחנו נעצרות בתור למאפיית הBouchon , 
להביא קצת מהקסם הביתה למתבגר,
עומדות מבולבלת מול השפע והריח, 
ובוחרת קצת מכל דבר, להמתיק את תחילת השבוע,
עוד חניה במגרש המשחקים שליד,
והביתה שמחים וטובי לב ממש.



אבל אם בYountville עסקינן, 
אז עוד המלצות למקומות של נס ליחם,
Bistro Jeanty מסעדה נפלאה, אנינה וטעימה.
ממול, מיני mall עם חנויות קוקטיות קטנות, קפה נהדר,
ואם עוצרים במאפיית הBouchon לעוגה מלווה,
הרי לכם, אחלה אתנחתא.
גם St Helena השכנה, עיירה חביבה במיוחד,
עם בוטיקים קטנטנים,
עתיקות וחנויות תופינים. גם שם נעים לנפוש,
ארוחה בMartini House יופי של מסעדה.
עוד מוסד קולינרי ידוע, ששוכן בבית אבן מיוחד הוא ה CIA,
The Culinary institute of America
מקום נפלא לארוחה דשנה מרובת מנות ויינות, מקום לחגיגות.
Auberge Du Soleil
מלון מפנק, רומנטי ומקסים אבל מפאת מחירו, 
מוקדש לאירועים באמת מיוחדים.
ספא עוצר נשימה, נוף קסום וגן פסלים, ואם התמזל מזלכם,
הספא פנוי והמלון ריק, יאפשרו לכם יום של פינוקים, 
מבלי למשכן את האישה והתחתונים.
ועוד אם יורשה לי סיפור קטנטן,
כשסירבתי לשקול מעבר לקליפורניה מניו יורק,
בועטת לכל עבר, בסגנון מה לי ולפרבר אפרפר,
הציע חבר לא׳ לשחד אותי בסוף שבוע ב Auberge Du Soleil,
הנופים, האוויר, והקולינריה, יעשו עבורך את העבודה,
כן, כזאת אני אשת עקרונות, רק כשהם מתנגשים עם נהנתנות,
אני מיד מתגמשת ומתפשרת... ובכן, לא בנזיד עדשים,
אבל בגבינה צרפתית:-)

חווית ספארי נהדרת לכל המשפחה ברכבים פתוחים,
הרכבים אגב, במצב טוב מימי מלחמת העולם,
יעניקו לכם טיול הרפתקה.
זברות, ג'ירפות,תיאו ופלמינגו ורדרדים, בSafari West,
הילדים יהנו מהאקשיין,
המבוגרים מההדרכה המעניינת,
כולם יצאו מבסוטים מיום מאובק ואינטראקטיבי,
ולאלבום התמונות יתווספו עוד חוויות יפות.

מוזיאון הפסלים Di Rosa,
הוא חוויה צבעונית ומרתקת,
וגם טעימת יינות בנסיעה ברכבת,
 Napa Valley Wine Train
אבל בסוף היום,
מה שעושה לי את זה הכי,
בלי פינפונים ופלצנות מקומית,
פשוט לארוז סל פיקניק,
להשקיע בלחם טרי,
גבינות, פירות ויין איכותי ,
למצוא כר דשא רחב,
ו voilà ...!
סוד החיים, אמרתי כבר?

Thursday, February 13, 2014

חוש ריח מפותח



׳יש כאן ריח של קלמנטינות' אומרת לי הקטנה,
כשאני זוחלת למיטתה בשעת בוקר מוקדמת להשכימה.
היא כולה חמה, כמו לחמנייה טרייה,
מתוקה ומזמינה,  
במצב של בין עירות לשינה,
לחייה סמוקות, והבל פיה חמצמץ.
אני נושקת לה ואומרת,
׳בוקר טוב אהובה׳, הגיע זמן לקום,
כולם כבר בגן׳.
׳יש כאן ריח של קלמנטינות׳, היא חוזרת על האבחנה, 
'נו...אני נכונה?' בתרגום סימולטני Am I right?
'תפסת אותי׳, אני משיבה לה,
׳נחשי מה לארוחת הבוקר?׳
והיא בת הארבע, מכווצת את האף,
מעמידה פנים מרוכזות,
ומשיבה מחדרה בקצה המסדרון,
׳קרואסונים, קלמנטינות, תותים, אוכמניות, חלב ומיץ תפוזים׳,
׳וואו... אלופה אחת׳, אני מדגדגת אותה,
ולצחוק ילדים מתגלגל חושבת לעצמי, 
כמה היא חכמה ואיזה חוש ריח מפותח.

אחר הצהריים, כשהיא שבה מן הגן,
היא מרחרחת שוב, ובארשת חשיבות ובטחון,
מגלה לי את מה שלא הספקתי לשאול,
׳שניצל ואורז, נכון?׳
ואחר כך היא מספרת לי סוד על חברתה לארגז החול,
ש׳אין מה לעשות אמא, היא אוהבת לבכות....׳,
׳אני יודעת מתי ולמה היא עצובה׳,
אומרת לי הקטנה,
׳לפעמים, סתם ממש סתם, לפעמים עם סיבה׳.
ככה אומרת ילדה בת ארבע,
ועכשיו אני יודעת, שיש לה באמת חוש ריח מפותח, 
ואני כל כך מקווה שהיא תשתמש בו בתבונה.
וכשהיא מתלוננת, ׳יש ריח של שרוף, אמא׳,
אני נחפזת למטבח לגלות ששוב שרפתי סלט.
בישולים הם כנראה לא המגרש הביתי שלי,
גם את זה הריחה הקטנה....

Thursday, February 6, 2014

אתמול בלילה רבנו




אתמול בלילה רבנו
במקום הכי יפה בעולם,
התקוטטנו.
יורים חיצי רעל אחד בשני,
ציניות עטופה, 
התנצחות ללא מטרה.
כעבור חצי שעה,
כבר קצתי בוויכוח הסרק,
ורציתי להושיט אליו יד, 
מנחמת, 
מחבקת, 
מתנצלת.
אבל ידי לא נשמעה לי,
סירבה לפקודה.
חלפו ארבעים דקות, וכבר לשנינו ברור,
שזה סתם, 
מילה שגררה מילה,
שחבל על הזמן,
שעכשיו בינינו חוצצת,
רוח עומדת, רוח רעה.
אנחנו ממתינים בסבלנות,
מי יישבר ראשון.
שעה לוויכוח, המיית הגלים,
לוחשת לי להתרכך, להניח ראש,
למחווה קטנה של אהבה.

׳שחררי׳, הוא אומר לי ׳תפתחי חלון',
מדבר איתי במילות קוד, של שנינו,
מילים שזר לא יבין.
מזכיר לי, שכשחברה מתלוננת על מחלת ילדים ממושכת,
על ימים ארוכים בבית, 
אני מיד ממליצה להחליט על הפסקת מחלה.
׳שחררי׳, אני נוהגת לומר, ׳אווררי את הבית, 
פתחי חלון, תני להחלמה לפסוע פנימה,
גרשי אותה, את המחלה, די נגמר, אתם בריאים עכשיו...׳

אני מגרשת את הרוח הרעה,
את האוויר שעמד, פותחת חלון רחב,
ונושמת מלוא אפי שוב אהבה,
שעה אבודה ומיותרת כל כך,
אני שולחת יד והוא נענה לי מיד,
ואת מה שקורה אחר כך,
לא אתאר מפאת צנעת הפרט
ודברים שיפה להם השתיקה.