Thursday, December 11, 2014

קצת עובדות משעשעות על כרמל






1. יש כאן חוק האוסר על נעילת נעלי עקב, כן, כן, כן...!
2.  סלבדור דאלי ביקר בעיירה, גם צ׳ארלי צ׳פלין וגרשווין.
3. יש פה מלון שמעדיף במובהק את ההולכים על ארבע,
ומציע להם על כרית מלכותית, ביסקוויט וסוכריות מנטה, לפני השינה,
(לכלבים כן, לא לבעליהם!)
4. אין כאן מספרים לבתים.
5. הרחובות מרוצפים באבני כרמל (כמו אבן ירושלמית).
6. ואיכשהו, עדיין כולם חושבים שקלינט איסטווד הוא ראש העיר,
וללא ספק דבק בה אבק כוכבים...;-)

כל פעם, כשנדמה לי שאני יודעת כבר כמעט הכל, 
אני מגלה לתדהמתי, שאני לא....
ובכן, אם בהפתעות עסקינן, הנה כל מה שגיליתי בשמחה בשנה האחרונה על כרמל האהובה.
שני פוסטים על העיירה כבר פורסמו כאן, עוד אחד על כביש מספר אחד, 
ועוד בקטנה על מונטריי השכנה, ועדיין, אני נדהמת ממה שיש לעיירה הזאת להציע,
אז הנה לפניכם, המלצות למתקדמים ביותר.





סיור מודרך בכרמל- Carmel Walks,
שעתיים של סיור מרתק, לימיה הראשונים של העיירה הכרמל.
בתים מראשית המאה שעברה, סגנונות ייחודיים למקום ולתקופה,
  storybook cottage , fairy tale house,
מדהים לגלות את מגוון סגנונות הבניה, וכמה קבין של יופי,
שירדו על כרמל המתוקה.
גלריות, בתי קפה, מסעדות וחנויות, ונוף כחול ירוק שנשקף מכל חלון.
פסיפס מרתק של הסטוריה, תרבות, אדריכלות, אמנות וקורטוב רכילות.

Mundaka,מסעדת טאפס חדשה יחסית ונהדרת!
מאותו בית היוצר של Casanova, La Bicyclette, Corckscrew Cafe
המקום פתוח לארוחות ערב קטנות, מנות אנינות לצד כוס יין משובח,
ואם התמזל מזלכם, גם מוסיקה חיה, הללויה.

Carmel Food Tours
סיור טעימות שכולל את כל המקומות השווים.....! 
בסיור הזה, לא תשרפו הרבה קלוריות וגם לא תצאו רעבים:-)

אם גם אתם כמוני, ויש לכם חולשה לשמן זית איכותי,
אתם תאהבו במיוחד את Trio Carmel
כאן, תוכלו לטעום שמן זית בטעמים, שעשה את כל הדרך מאיטליה והטעם, עוד שם.
חומץ בלסמי משובח ממונטריי השכנה,
לחם שזה עתה נאפה מה La Bicyclette או Corckscrew Cafe
והרי לכם ארוחה! 
אגב, אם אתם בעניין של מתנות מתכלות, זאת אחלה מתנה לחג.
והקרדיט, לרותי, שמפנקת אותי בשמן זית בוטיק בכל חנוכה!

הבית של פרנק לויד רייט, Mrs. Clinton Walker House, 
נבנה ב1948 עם קום המדינה;-) כיכב אפילו בסרט,
בית אבן מקסים, שנראה כמו חרטום של אוניה,
והגג, כולו נחושת מיוחדת במינה.
יצירת אמנות שיושבת על דרך הנוף היפה בעולם!


עכשיו, רק נשאר לפתוח את הפוסטים הקודמים,
להוסיף מסלול הליכה, שעת ספא,
קונצרט של שישי בצהריים בפלאזה,
הצגה תחת כיפת השמיים, מיסה במסיון,
חנות מתוקה, פקניק או קומזיץ על החוף,
ו   voilà....! עוד אוסף זכרונות טובים,

Thursday, December 4, 2014

פותחים שולחן





ובכן, אם להודות על האמת, בישול מעולם לא היה הצד החזק שלי,
יתירה מזאת, על אף שאני גרגרנית מדופלמת, 
יש בי איזה ציניות וקצת חוסר בטחון לטרחנות סביב אוכל.
יכול להיות שזה קשור בעובדה, 
שמביכה אותי העבודה וההשקעה, שבאה לקיצה בביס אחד...
יאמר לזכותי (או לזכותם), שתמיד התברכתי בחברים בשלנים,
כך שאין מה לדאוג, אני די מסודרת בשבתות וחגים:-)

מצד שני, גדלתי לאמא בשלנית מדהימה,
(זוכרים את הפולנייה שעברה ניתוח להסרת עדה?)
ובכן, אמא שלי, היא כזאת שאופה לחמניות ביתיות, 
אלופה בעוגות גזר בריאות, מרהיבה בעוגות גבינה,
משקיעה בסלטים מבושלים, מלהטטת בבשרים ועופות, 
מתקתקת ארוחות, בקיצור, מלכת המטבח.
ואם לא די בכך... הרי שהצד הצפון אפריקאי החם והנלהב, 
הביא הרבה חדוות אירוח לחיי, ולמד אותי,
ש׳יש מסיבה....משמע אני קים!׳


מה עושה מי שחובבת אירוחים ומסיבות אוהבת אדם
אבל מנהלת מערכת יחסים מורכבת עם המטבח?
ובכן, די פשוט,
אני מתמקדת במעט מנות שאני מיטיבה להכין, 
(כאלה שמשך ההכנה קצרצר...! לא מסובך, לא מלכלך....
ועל הדרך, ומזהירה את כל חברי,שיש לי סך של חמש ארוחות,
אחר כך אני פשוט חוזרת על עצמי), 
מעניקה תשומת לב מירבית להגשה. 
ו... הכי חשוב!
יש לי פנקס טלפונים, שלא מבייש אף אמרגן;-)
והיום, תגידו תודה!
החלטתי לחלוק אתכם את כל ההמלצות,
לבשלניות, לאופות, לכל הבלבוסטעיות המקומיות,
וכבונוס, הצצה לשולחן הפרטי שלי,
שיהיה לנו רק בשמחות ובאירועים.






עדי מתוקים
עדי, כשמה כן היא, מתוקה אמיתית.
והכי, הכי אני אוהבת כשהיא עושה לי אירועים.
מימונות, מסיבות חנוכה או בת מצווה. היא פשוט אלופה,
הכל בכל בשפע, באנינות ובסטייל. 
היא תביא, תסדר, תערוך שולחן ממגזין, 
בשקט, בחיוך ובנועם הליכות,
בלי פלצנות ובלי עניינים, 
עונג של אירוח!
 



אמא
הדר ודליה פתחו את הקייטרינג הנפלא הזה בשנה האחרונה. 
הכל בכל טרי, אורגני, בריא ואנין,
ויש להן אפילו אתר ובלוג מקסים ומסוגנן.
ואם יורשה לי גילוי נאות, מאחר והדר היא חברה,
זכינו לטעום את מנות הבית, עוד בטרם הגיעו לתפריט,
ומאחר ואני לא ׳הנחתום׳, אז יורשה לי להעיד על העיסה,
שהיא לעילא ולעילא...!
סלט קינואה מושקע, מבחר סלטי אמא, 
דגים, קציצות בפירות יבשים,
ועוד המון, המון דברים טעימים!





טל  Eva Sweets
הבבקות של טל, מאיימות דרך קבע על הדיאטה שלי,
במאפייה אמיתית בפאתי Mountain View,
 Eva Sweets, הוא מקום שאי אפשר לעמוד בריח שלו!
טל מפליאה להוציא תחת ידיה, חלות נהדרות, עוגות מדהימות,
וגולת הכותרת, סופגניות...! 
זה לא בכדי, שהיא הפכה לכרטיס הכניסה שלי לאירועים בסגנון,
׳אני אביא עוגה...׳,
ועכשיו, אם יורשה לי סוד קטן, 
אני תמיד מבקשת מטל, עוד עוגה שמרים, שתהיה לי בפריזר להקפאה,
כך, שלא, לא, לא תפתיעו אותי לעולם,
עוגה תמיד יש, והקפה עלי.





ענת ורונסקי
לענת התוודעתי בזכות חברה, התוודעתי והתאהבתי! 
במה?
בניחוח הצרפתי, בסטייל ובטאץ׳,
הכל כך ייחודיים לה לענת.
אירועים עם שיק,
תמיד בכיף, תמיד עם חיוך ועם השקעה,
כל אירוע הוא חגיגה!




נשנוש Nishnush
דורון ויעל מנשנוש הן נשות אשכולות, בין סדנאות לחגים, יצירה ואמנות לילדים,
לצד אפייה מפתה של עוגיות שמרים, אלפחורס, ואוזני המן בעונה,
מדהימות, אמרתי כבר?



איילת נוחי
את איילת נוחי כולם מכירים, פשוט כי היא עושה יופי של אירועים,
עם צוות מיומן, כלים קטנים והרבה סטייל, איילת בהחלט יודעת לפתוח שולחן.
מוס שוקולד (שא׳ מכור לו...) סנדויצ׳ונים, 
פלטות גבינות יפהפיות, פירות בסידורים מרהיבים,
איילת היא באמת מאוד, מאוד מיוחדת.



הבהרה,
אין לתמונות קשר עם הדמויות:-),
מכורה לכל הנשים המופלאות האלה,
מלכות המטבח, הבישול והאפיה,
בעמק כשלנו, יש מקום ותיאבון לכולן!
ובעודי כותבת את הפוסט,
עולה במוחי רעיון, לסיור טעימות,
מה אתם אומרים?




Thursday, November 27, 2014

האחיות בראון





כבר מזמן סימנתי לי את התערוכה הזאת,
של האחיות בראון.
ניקולאס ניקסון, צלם מוערך, אוחז ב 1975,
במצלמה מנציח את אישתו ביבי,
ואת שלוש אחיותיה, זה קורה בקיימבריג׳ מסצ׳וסטס,
במהלך מפגש משפחתי.
מאז מדי שנה הוא יצלם אותן, במקומות שונים,
למשך ארבעה עשורים, לפי אותו סדר העמדה,
הת׳ר, מימי, ביבי ולורי.

האופנה תשתנה, מזג האוויר, תנאי האור, הרקע, האווירה.
הגיל יתן אותותיו בנשים היפות, ותלאות החיים ישתקפו בעינהן.
התמונה תנציח אותן כמות שהן באותו יום,
רחוקות, קרובות, מסוייגות, אוהבות,
רכות, קשוחות, מסונכרנות או ממש לא,
אחיות.
הן מתואמות ולא מתואמות בלבושן,
ניקסון מעיד שהנושא הזה מעולם לא עלה.
אבל יש איזה קו אחיד אופנתי בתמונה,
פעם תלכוד העדשה בגדי חורף, פעם קיץ,
פעם הלוק יהיה רומנטי, בפעם אחרת, קז׳ואלי,
פעם יובלטו רגליים שזופות, פעם פלג גוף עליון.
הצילום של ניקסון הוא צילום דוקומנטרי,
שחור לבן, הוא פשוט ויחד עם זאת מאוד מתוחכם.
הוא מעורר סקרנות, ורצון לשוב אל התמונה, לבחון אותה שוב ושוב,
לגלות את הסאב טקסט שלה, להשוות אותה לתמונה מן השנה שעברה,
לזאת הראשונה, לזאת האחרונה.
הפרוייקט של ניקסון הוא ייחודי ומתוחכם גם ביחס שבין החשיפה לפרטיות,
מחד, יש כאן פתיחות, הצצה לשפת גוף נינוחה של משפחה,
ומאידך, אנונימיות, אין אנו יודעים עליהן דבר וחצי דבר, (מלבד שמותיהן וגילן....),
את השאר, אנחנו מתאמצים לגלות לבד.
אבל אולי יותר מכל, הפרוייקט של ניקסון הוא בבואה, למה שאנחנו,
מראה למערכות היחסים המשפחתיות שלנו, לתהליכי ההתבגרות,
ההזדקנות, לזמן שעובר, ויחד עם זאת לנצחיות.
הפרוייקט, מעורר איזה אי שקט, איזה פחד מהמוות,
שהוא שם, נוכח נעדר בתמונה, ומאיים כל הזמן,
על השלמות המשפחתית, על ההרמוניה של החיים,
כמעט שלא ניתן להתעלם מן השאלה,
המרחפת מעל הצילומים כעננה שחורה,
מי? מתי?


נימה אישית,
אנחנו עומדות, הסנדויצ׳ית ואני, מתבוננות עמוק, עמוק בצילומים.
שעה ארוכה, רצות, לנקודת ההתחלה, לסוף וחוזר חלילה,
מתעכבות על כל תמונה, משוות, משוחחות.
מנסות לבאר את מערכות היחסים, את הדינמיקה העדינה, שמרכיבה משפחה.
אני מגלה תוך כדי אנקדוטה מעניינת, ניקסון הגיס והצלם,
היה ילד יחיד, זה לא סתם שהוא ניסה לפענח את הברית המשפחתית.
׳ sisterhood׳ , אני אומרת לה, ׳זה קשר מאוד מיוחד,
תבטיחי לי שתשמרי עליו, פעמים רבות זה יהיה מאתגר,
אבל אני רוצה שתמיד תהיו שם אחת בשביל השניה,
ושתיכן יחד עבור אחיכן, גם כשלא נהיה כאן....׳

המתבגרת, עסוקה במראה, איך הן נראו פעם ואיך היום,
וכמה הן היו יפות. אנחנו מסכמות, שהיופי החיצוני, הוא ממש בר חלוף,
ולכן, יש משמעות גדולה לפיתוח אישיות והעצמה.
ואז, היא פונה אלינו, אישה נאה, בת גילה של אימי.
׳היא הייתה השכנה שלי...׳
היא אומרת בקול שקט,
׳מי?׳ אני שואלת, לא בטוחה שדבריה יועדו לאוזנינו.
׳היא, היא, ביבי בראון... אני זוכרת את היום,
שבו הן הצטלמו לראשונה,
הכרתי אותה היטב, היא הייתה האישה היפה מהבית השכן....׳
׳ספרי לי עוד...׳ אני מבקשת אותה,
והיא, שרואה כנראה כרגע את עצמה,
עונה לי בלחש,
׳כל כך קשה לראות את זה, היא הייתה כל כך יפה....׳


מה שהופך יצירה לאמנות, היא מה שהיא מעוררת בנו,
הסקרנות, המחשבה, השאלה, ההקבלה, ההארה.
בגלל כל אלה ועוד, אני ממליצה בחום על התערוכה.
ולא, אין צורך להרחיק עד המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק,
אפשר למצוא אותה אונליין, בגלגול פשוט,
ואני, אני לא התאפקתי ורכשתי את הספר/אלבום (בAmazon) ,
כי ממש כמו ספר טוב, שיר או תמונה,
אני רוצה לשוב אליה, שוב ושוב,
ללכוד דבר חדש, לתפוס איזה תובנה.

Thursday, November 20, 2014

הפסקול של חיי




רק כשאני יושבת באולם החשוך, שרה דני רובס,
ותחושת חמימות נעימה משתלטת על כל איברי,
והלב שלי עולה על גדותיו מאהבה,
אני מבינה, שנסתרות דרכי הזכרון.
איך אני פתאום יודעת את כל המילים,
מאיזה הארד דיסק, הם נשלפו?
איך אני מצליחה לדלות ממוחי החלוד את כל הבדיחות?
את הסיפורים המיוחדים של רובס על החיפושיות? איך?
עברו מאז כל כך הרבה שנים.

אני מוקפת באנשים אהובים, בקהילה מיוחדת,
במופע קטן ואינטימי, שיכול להתרחש רק כאן בעמק,
אבל השירים, נושאים אותי אחורה רבע מאה במנהרת הזמן,
אני נזכרת בחיוך רחב, איך ראינו אותו פעמים רבות.
אי שם בסוף שנות השמונים, תחילת שנות התשעים,  
פעם עם חביתוש, פעם עם יעלי, 
ולדעתי, גם עם איילת ועירין,
לבד, יחדיו, בקבוצה גדולה, 
האם אני זוכרת נכון? 
המוסיקה מהלכת עלי כשפים, 
(אגב, גם לספרים, יש עלי, אותם כוחות על מיוחדים)
אבל מוסיקה, או מוסיקה,
היא באמת חודרת את נשמתי.
התווים והצלילים מובילים אותי למקומות, לריחות, לטעמים, 
לתחנות בחיי, לסיפור אהבתנו, לנקודות על ציר זמן.




תקליט ופטפון
טעם של אהבה,
חוף הדקלים בבת ים, 
חוף וינגייט ביום אביבי,
בגד ים לבן, קטן, 
וחול ים שדבק בעורם,
נסיעה לילית וארוכה, 
באוטובוס של חצות לאילת הרחוקה,
הרבה, הרבה מאיר אריאל, אריק איינשטיין, גידי גוב,
דודה וגזוז, דני סנדרסון, אריק סיני, 
יהודית רביץ ונורית גלרון,
על תקליטים חורקים מוסיקה עם שריטות,
חוויות של גילויים והתנסויות,
תמיד אזכור את השיר, שליווה את ההתחלות.



טייפ או רשם קול
קרוואן מיותם עם שם אמריקאי,
מהסבנטיס הסוערים,  
מופח בחיים, אגלי זיעה מבצבצים,
ביטלס, סיימון וגרפונקל ופינק פלויד, 
כוורת, קלפטר, שלמה ארצי ושלום חנוך,
ועכשיו יש לי כבר טייפ קטן.
אני מקבלת קסטות עם כתב ידו,
כתב יד קווי, ישר, נטוי על הצד,
׳שרוני, צד א׳, שיר מספר אחד,
מוקדש לך באהבה׳,
מתנה אישית של מוסיקה רק בשבילי,
מוסיקה על אף שניתנה לעולם, יכולה להיות מאוד אישית.






ווקמן 
לצלילי סופרטארמפ, דילן, סטינג וקייט בוש, 
אני מגלה שאני מאוהבת, 
ורוצה עוד ועוד משיקוי הפלא, 
רוכשת חבר אמיתי למסע החיים,
ועל הדרך מבררת, ובוררת טעם מוסיקלי, שירים ומקצבים.
מוסיקה יכולה ללכת איתי לכל מקום שבו אבחר.


כוחו של הדיסק
המצאת ה׳קומפקט דיסק׳,
אנחנו כולנו התלהבות מתקליטורים,
הם קטנים נוצצים וזוהרים,
אנחנו מבלים לילות וימים ספונים ואוהבים,
קווין ואיגלס עם ׳הוטל קליפורניה׳,
פיל קולינס, טרייסי צ׳אפמן, 
סוזן ואגה ולאונרד כהן וקורין אלעל,
בקיטון קטנטון אך יקר מפז.
מוסיקה היא חלק מפסקול האהבה.

ועכשיו כבר בצבא ירוק ומיוזע,
פרידות קשות מנשוא ותחושת מוצ״ש, 
לזמן ביחד יש פתאום ערך מיוחד.
מכתבי אהבה מסתתרים בלבנים ריחניים וכלי רחצה.
מעטפות צבעוניות חוצות את פני הארץ לאורכה ולרוחבה,
עם מילים מנחמות, שירי ערש ובדיחות.
דני רובס, שלמה גרוניך, מתי כספי, ריקי גל,
להקת פיקוד דרום וגם פיקוד מרכז,
מיקי גבריאלוב, רוטבליט, וכל החברי׳ה,
יודעת עכשיו יותר מתמיד שאני לא יכולה בלי אהבה.
מחכה בכליון עיניים ליום שישי הקרב ובא, 
לעונג שבת.

חופי סיני השלווים,
ממתינים שעות נצח לדג שיהיה מוכן,
בשארק ביי על מרבצים צבעוניים,
מתבוננים בים שמזמין להיכנס לעוד טבילה אחת קטנה,
החברים של נאטשה, אבטיפוס, המכשפות, 
דן תורן, ברוזה ורמי, עם ׳קח אותו לאט את הזמן....׳
ולעולם בעקבות השמש, כמובן,
גם בגלל זה אנחנו כאן.
מוסיקה, יכולה לקחת אותי למקומות רחוקים,
באיווחת השניה.






יש לנו מערכת....
 השקעה משתלמת.
מתמקמים בעיירה עם ריח פרדסים,
גרים בפנטי (קומה רביעית בלי מעלית) 
ונוהגים בפסטי (פייסטה מקרטעת)
מרגישים על גג העולם,
מגלים שאנחנו בהריון,
ונולד לו הבכור, 
ובתום לב מגדלים אותו וגדלים איתו,
רוד סטיוארט עושה come back לחיי,
בוא אלי פרפר, שירי דיגדיגדוג, הכבש השישה עשר, 
זרעים של מסטיק ואיינשטיין לילדים,
מוסיקה שהיא כולה ילדות ישראלית.

מערכת משוכללת
(הכל יחסי, ועכשיו נראה כל כך ארכאי:-)
ואז ימי ניו יורק הקרים,
שמלמדים את שנינו שאין לנו איש מלבדנו, 
מסתערים על אמריקה וקו החוף המזרחי
רוצים לחוות, לראות, לטייל, 
לחוש, מגלגלים שפה חדשה ולומדים גם בה להביע אהבה.
נוגסים ביסים רעבתניים בתפוח הגדול
וכמו בסיפור אדם וחוה, מאבדים קצת מן התום.
לילות עוטפים מול אש מבערת,
כשבחוץ לובן בוהק, סופות שלגים וקור מקפיא, 
איל גולן עושה לנו שמח בניכר וג׳יפסי קינג מחממים את הנשמה, 
אלטון ג׳ון ובילי ג׳ואל שרים רק לנו שירי אהבה,
ואין כמו שירי להקת הג׳אז של קפה Wha,
לקחת אותי לשם.
מוסיקה יכולה לחמם לבבות,
לגרום לי להתגעגע וגם להרגיש קרוב.
  
אייפוד
והנה אנחנו כבר הורים מדופלמים
והסנדויצ׳ית מגיחה לעולם, כולה עליצות,
שחוק, פלירטוט ופיטפוט,
נדידה מערבה, לצלילי ריטה ושרית חדד 
משתעשעים במוסיקה קצבית של טיפקס ואתניקס גם.
אין נכון או לא נכון במוסיקה, הכל הולך.


הכל בטלפון
הקטנה מביאה איתה מוסיקה אחרת,
סואד מעסי, עידן רייכל, סחרוב, ופבלו רוזנברג,
חוזרים לשורשים עם שאנסונים צרפתיים, 
מוסיקה ברזילאית,מוסיקה מזרחית, 
ומימונות גם, 
ניחוח עולם.
וצביקה פיק, שהיה סוג של בדיחה בנעורי,
חוזר בגדול לחיי וגורם לי לקפץ ולרקוד, כאילו אין מחר.
מסיבות קריוקי, שירה בציבור, חגיגה.
עכשיו כבר הכל בplaylist מאורגן, 
שאם נרצה, תמיד נוכל להפליג קצת אחורה בזמן.
מוסיקה היא נפלאה ביחד ולבד.


ולסיום, גילוי נאות, לא מבינה במוסיקה,
אין לי מה שקוראים, ׳אוזן מוסיקלית׳,
אני מזייפת בגאווה,
ולא, זה לא מפריע לי לאחוז יד בטוחה במיקרופון,
ולשיר לעולם.

Thursday, November 13, 2014

מעשה במעשה








׳לא רואים עליך שאת מבת ים....!׳
עד היום אני מנסה לברר את המשפט הזה,
מה הוא עושה לי? איך נראית משהי מבת ים?
זה עלבון? זאת מחמאה? 
הילדות שלי עברה עלי בעיר לא זוהרת בעליל,
לחוף ים מקסים, למה שנקרא בשפת אבי, ׳מעמד הפועלים׳.
תנועת נוער, חבר׳ה, ים, שכונה,
כל מה שכולנו זוכרים משנות השמונים.
כי אז הארץ הזאת לא הייתה שסועה כל כך בפערים חברתיים,
כלכליים, תרבותיים, כאלו שמאיימים להחריבה.
(ואולי היא כן הייתה, וצר עולמי היה בנעורי, 
עד שלא הבחנתי בכך...)
היום, אני מבינה שאת המתנות הכי גדולות שלנו, 
קיבלנו שם.
את מיומנויות התקשורת,
את החום, אהבת האדם, 
את האותנטיות, את הסלידה מסנוביזם,
את הערכים, את החברים, את השאיפות, את החלומות,
את מי שאנחנו,
את מה שאני.

כך שבקיץ האחרון, כשדני מעניין את א׳ במיזם חדש,
לפגוש בחברי גרעין ׳מעשה׳, 
׳יש קומונה בבת ים....׳ הוא אומר, 
(פעם בת ימים, בת ימים לעד;-)
אצלי, מיד מזדקפות האוזניים, 
ומאחר וסקרנות נחשבת לשם משפחתי השני, 
אני מיד נענית להזמנה, אפילו לפני שנזדמנתי (תרתי משמע;-)
אנחנו נפגשים עם אור (כשמה כן היא!), 
מנהלת התוכנית, בסמינר סוף שנה של בני הגרעין. 
אור מספרת לנו על התוכנית והחזון,
׳קידום שוויון הזדמנויות של צעירי הפריפריה באמצעות תכנית התנדבות והובלת שינוי חברתי׳

נשמע מסובך? ובכן ממש לא...
דקותיים אחר כך, כשאנחנו ישובים בחדר קטן,
ומסביבנו מעגל של בני נוער חדורי התלהבות ועיניים נוצצות,
אנחנו נלהבים מהרעיון.
חיים הגיע מקריית מלאכי והוא מסיים שנת שירות בבת ים, נטלי חברתו לקומונה הגיעה מקריית אתא ,יעל מחיפה, רחל מאשקלון, אביחי גדל בבת ים ומתנדב בקריית שמונה. יש בינהם יוצאי העדה האתיופית, בני העליה הרוסית, צברים, כיפות סרוגות, לצד חילוניים גמורים, והם כל כך יפים, כמו שרק בני תשע עשרה יכולים. כל אחד בתורו, מספר לנו על ילדותו, על שנת ההתנדבות, בקול בטוח, בעיניים בורקות, באמונה גדולה, של מי שעשה את המסלול הנכון.
אנחנו מצליבים מידע על העיר, מה המצב ב׳קיוסק הגמדים׳, על המיקום של הקן של השומר הצעיר, מה קרה לשבט של הצופים, כמה חניכים יש בנוער העובד והלומד, והאם הקן עוד על תילו עומד. אני מספרת להם בגאווה, על שרוך אדום וחולצה כחולה, ועל הדרך מבינה היטב, שבת ים נטועה אצלי עמוק בדנ״א ובתוך הלב, בנשמה.



העיקרון של גרעין ׳מעשה׳, הוא בני פריפריה עוזרים לבני פריפריה.
׳פריפריה׳, במובן החברתי - כלכלי של המילה, לא הגיאוגרפי.
אני לומדת, להפתעתי, שבת ים נחשבת בימינו לפריפריה, כמו קריית גת,
קריית שמונה, קריית מלאכי, אשקלון, ואפילו חיפה,
בעצם הפריפריה המתעכבת מתרחשת בתוך המרכז.
איך זה עובד?
החבר׳ה (מהפריפריה) מתנדבים לשנת שירות, בפריפריה.
לא עוד ה׳אליטה המשרתת׳, לא עוד יפי הבלורית,
או הנערה הנאה עם הצמה מהקיבוץ או צפון תל אביב.
כי אם בני שכונות חוזרים לשכונות, לשנה של עשייה והתנדבות,
בגובה העיניים, בבתי ספר, בתנועות הנוער, במסגרות בלתי פורמאליות לנוער מנותק. הם באים מרקע דומה, הם דוברים את השפה, הם מבינים לליבה של האוכלוסיה, והם באים לעשות מעשה, לא להטיף, לא ׳מלמעלה׳ לחנך.
אבל עוד יותר מכך, הם תורמים ונתרמים, 
כי כמו שסבתא שלי נהגה לומר, ׳זה הנותן, מקבל יותר....!׳
ההתנדבות ב׳מעשה׳ היא כלי לפיתוח יכולות אישיות, היא מעצימה את בני השירות. במהלך שנת ההתנדבות, מקבלים צעירי מעשה, הנחיה אישית וקבוצתית,
הכשרה מקצועית, סדנאות מנהיגות ומפגשים מעניינים עם קשת רחבה של אנשים מרשימים. כך, שבסיומה של שנת השירות, נפתחות בפני הצעירים, 
דלתות חדשות של מגוון מקצועות ותפקידי פיקוד והנהגה במהלך שירותם הצבאי,
וכך מתאפשרת בפועל, מוביליות חברתית.
ואם לא די בכך, הרי ש׳מעשה׳, בהווייתו, מייצר רקמה אנושית חיה, הלכה למעשה, של החברה הישראלית. דתיים וחילוניים, ערבים, דרוזים ויהודים, עולים לצד וותיקים, כור היתוך ׳על אמת׳ של החברה הישראלית.

שניה לפני שנפרדים, אני שואלת את אחד הנערים, 
שסיפר על מסלול כושל של פנימיות והתנתקות ממסגרות חינוכיות, 
מה הייתה נקודת המפנה, כיצד החליט על ׳מעשה׳, ואיך הוא יכול להביא שינוי.
הוא מספר לי בעיניים מצועפות, על המסגרת החינוכית, האחרונה,
זאת שבה התמיד, זאת שחוללה בו את השינוי.
״שם, היה מישהו, מדריך שהקשיב לי, שראה אותי....״, הוא אומר,
״ואני, החלטתי להיות המישהו הזה, בבת ים....״ 
ואני מיד חושבת על המשפט של גנדי,
״היה אתה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם״.
וגם על ה״שחרור העצמי״, ש׳מעשה׳ מביאה .




בשבוע שעבר, 
אנחנו נפגשים עם נועם לאוטמן, 
כן, כן, הבן של דב לאוטמן ז״ל.
נועם התחנך על ערכי ציונות, יזמות, התנדבות, עשיה ונתינה.
הוא עומד בראש הוועד המנהל של ׳מעשה׳, לצד פעילות פלנתרופית ענפה ביוזמת, ׳יכולים, נותנים׳, ועוד מיזם מקסים לחיים משותפים בין ערבים ויהודים.
אני יוצאת מהמפגש בהתרוממות רוח ואופטימיות, 
יש עוד אנשים טובים מאירים את הדרך.
אז לשאלתכם,
אני בת ימית גאה,
וכן, אני חושבת שרואים עלי.
ואם בא לכם לעשות מעשה,
תכנסו לאתר,
אופטימיות מדבקת,
מובטחת ממש כאן:
http://www.maase.org.il/





עוד על עשיה חברתית ואקטיביזם, בפוסטים קודמים 

אחת מל׳ו
http://design-by-sharon.blogspot.de/2012_08_01_archive.html

תזכי למצוות
http://design-by-sharon.blogspot.de/2014/01/blog-post.html

עסק חברתי
http://design-by-sharon.blogspot.de/2013/12/blog-post.html

ערבים זה לזה
http://design-by-sharon.blogspot.de/2013/10/blog-post.html

חזק ואמץ, עלה והגשם
http://design-by-sharon.blogspot.de/2014/06/blog-post_5.html

הצפירה תפסה אותי השנה בשדה התעופה
http://design-by-sharon.blogspot.de/2014/05/blog-post.html

צילום בגיל
http://design-by-sharon.blogspot.de/2014/08/blog-post_14.html

או אה אובמה
http://design-by-sharon.blogspot.de/2013_03_01_archive.html