הפסקול של חיי

רק כשאני יושבת באולם החשוך, שרה דני רובס,

ותחושת חמימות נעימה משתלטת על כל איברי,

והלב שלי עולה על גדותיו מאהבה,

אני מבינה, שנסתרות דרכי הזכרון.

איך אני פתאום יודעת את כל המילים,

מאיזה הארד דיסק, הם נשלפו?

איך אני מצליחה לדלות ממוחי החלוד את כל הבדיחות?

את הסיפורים המיוחדים של רובס על החיפושיות? איך?

עברו מאז כל כך הרבה שנים.

אני מוקפת באנשים אהובים, בקהילה מיוחדת,

במופע קטן ואינטימי, שיכול להתרחש רק כאן בעמק,

אבל השירים, נושאים אותי אחורה רבע מאה במנהרת הזמן,

אני נזכרת בחיוך רחב, איך ראינו אותו פעמים רבות.

אי שם בסוף שנות השמונים, תחילת שנות התשעים,  

פעם עם חביתוש, פעם עם יעלי, 

ולדעתי, גם עם איילת ועירין,

לבד, יחדיו, בקבוצה גדולה, 

האם אני זוכרת נכון? 

המוסיקה מהלכת עלי כשפים, 

(אגב, גם לספרים, יש עלי, אותם כוחות על מיוחדים)

אבל מוסיקה, או מוסיקה,

היא באמת חודרת את נשמתי.

התווים והצלילים מובילים אותי למקומות, לריחות, לטעמים, 

לתחנות בחיי, לסיפור אהבתנו, לנקודות על ציר זמן.

תקליט ופטפון

טעם של אהבה,

חוף הדקלים בבת ים, 

חוף וינגייט ביום אביבי,

בגד ים לבן, קטן, 

וחול ים שדבק בעורם,

נסיעה לילית וארוכה, 

באוטובוס של חצות לאילת הרחוקה,

הרבה, הרבה מאיר אריאל, אריק איינשטיין, גידי גוב,
דודה וגזוז, דני סנדרסון, אריק סיני, 
יהודית רביץ ונורית גלרון,

על תקליטים חורקים מוסיקה עם שריטות,

חוויות של גילויים והתנסויות,

תמיד אזכור את השיר, שליווה את ההתחלות.

טייפ או רשם קול

קרוואן מיותם עם שם אמריקאי,

מהסבנטיס הסוערים,  

מופח בחיים, אגלי זיעה מבצבצים,

ביטלס, סיימון וגרפונקל ופינק פלויד, 

כוורת, קלפטר, שלמה ארצי ושלום חנוך,

ועכשיו יש לי כבר טייפ קטן.

אני מקבלת קסטות עם כתב ידו,

כתב יד קווי, ישר, נטוי על הצד,

׳שרוני, צד א׳, שיר מספר אחד,

מוקדש לך באהבה׳,

מתנה אישית של מוסיקה רק בשבילי,

מוסיקה על אף שניתנה לעולם, יכולה להיות מאוד אישית.

ווקמן 

לצלילי סופרטארמפ, דילן, סטינג וקייט בוש, 

אני מגלה שאני מאוהבת, 

ורוצה עוד ועוד משיקוי הפלא, 

רוכשת חבר אמיתי למסע החיים,

ועל הדרך מבררת, ובוררת טעם מוסיקלי, שירים ומקצבים.

מוסיקה יכולה ללכת איתי לכל מקום שבו אבחר.

כוחו של הדיסק

המצאת ה׳קומפקט דיסק׳,

אנחנו כולנו התלהבות מתקליטורים,

הם קטנים נוצצים וזוהרים,

אנחנו מבלים לילות וימים ספונים ואוהבים,

קווין ואיגלס עם ׳הוטל קליפורניה׳,

פיל קולינס, טרייסי צ׳אפמן, 

סוזן ואגה ולאונרד כהן וקורין אלעל,

בקיטון קטנטון אך יקר מפז.

מוסיקה היא חלק מפסקול האהבה.

ועכשיו כבר בצבא ירוק ומיוזע,

פרידות קשות מנשוא ותחושת מוצ״ש, 

לזמן ביחד יש פתאום ערך מיוחד.

מכתבי אהבה מסתתרים בלבנים ריחניים וכלי רחצה.

מעטפות צבעוניות חוצות את פני הארץ לאורכה ולרוחבה,

עם מילים מנחמות, שירי ערש ובדיחות.

דני רובס, שלמה גרוניך, מתי כספי, ריקי גל,

להקת פיקוד דרום וגם פיקוד מרכז,

מיקי גבריאלוב, רוטבליט, וכל החברי׳ה,

יודעת עכשיו יותר מתמיד שאני לא יכולה בלי אהבה.

מחכה בכליון עיניים ליום שישי הקרב ובא, 

לעונג שבת.

חופי סיני השלווים,

ממתינים שעות נצח לדג שיהיה מוכן,

בשארק ביי על מרבצים צבעוניים,

מתבוננים בים שמזמין להיכנס לעוד טבילה אחת קטנה,

החברים של נאטשה, אבטיפוס, המכשפות, 

דן תורן, ברוזה ורמי, עם ׳קח אותו לאט את הזמן....׳

ולעולם בעקבות השמש, כמובן,

גם בגלל זה אנחנו כאן.

מוסיקה, יכולה לקחת אותי למקומות רחוקים,

באיווחת השניה.

יש לנו מערכת....
 השקעה משתלמת.

מתמקמים בעיירה עם ריח פרדסים,

גרים בפנטי (קומה רביעית בלי מעלית) 

ונוהגים בפסטי (פייסטה מקרטעת)

מרגישים על גג העולם,

מגלים שאנחנו בהריון,

ונולד לו הבכור, 

ובתום לב מגדלים אותו וגדלים איתו,

רוד סטיוארט עושה come back לחיי,

בוא אלי פרפר, שירי דיגדיגדוג, הכבש השישה עשר, 

זרעים של מסטיק ואיינשטיין לילדים,

מוסיקה שהיא כולה ילדות ישראלית.

מערכת משוכללת
(הכל יחסי, ועכשיו נראה כל כך ארכאי:-)

ואז ימי ניו יורק הקרים,

שמלמדים את שנינו שאין לנו איש מלבדנו, 

מסתערים על אמריקה וקו החוף המזרחי

רוצים לחוות, לראות, לטייל, 

לחוש, מגלגלים שפה חדשה ולומדים גם בה להביע אהבה.

נוגסים ביסים רעבתניים בתפוח הגדול

וכמו בסיפור אדם וחוה, מאבדים קצת מן התום.

לילות עוטפים מול אש מבערת,

כשבחוץ לובן בוהק, סופות שלגים וקור מקפיא, 

איל גולן עושה לנו שמח בניכר וג׳יפסי קינג מחממים את הנשמה, 

אלטון ג׳ון ובילי ג׳ואל שרים רק לנו שירי אהבה,

ואין כמו שירי להקת הג׳אז של קפה Wha,

לקחת אותי לשם.

מוסיקה יכולה לחמם לבבות,

לגרום לי להתגעגע וגם להרגיש קרוב.

  

אייפוד

והנה אנחנו כבר הורים מדופלמים

והסנדויצ׳ית מגיחה לעולם, כולה עליצות,

שחוק, פלירטוט ופיטפוט,

נדידה מערבה, לצלילי ריטה ושרית חדד 

משתעשעים במוסיקה קצבית של טיפקס ואתניקס גם.

אין נכון או לא נכון במוסיקה, הכל הולך.

הכל בטלפון

הקטנה מביאה איתה מוסיקה אחרת,

סואד מעסי, עידן רייכל, סחרוב, ופבלו רוזנברג,

חוזרים לשורשים עם שאנסונים צרפתיים, 
מוסיקה ברזילאית,מוסיקה מזרחית, 
ומימונות גם, 
ניחוח עולם.

וצביקה פיק, שהיה סוג של בדיחה בנעורי,
חוזר בגדול לחיי וגורם לי לקפץ ולרקוד, כאילו אין מחר.

מסיבות קריוקי, שירה בציבור, חגיגה.

עכשיו כבר הכל בplaylist מאורגן, 

שאם נרצה, תמיד נוכל להפליג קצת אחורה בזמן.

מוסיקה היא נפלאה ביחד ולבד.

ולסיום, גילוי נאות, לא מבינה במוסיקה,

אין לי מה שקוראים, ׳אוזן מוסיקלית׳,

אני מזייפת בגאווה,

ולא, זה לא מפריע לי לאחוז יד בטוחה במיקרופון,

ולשיר לעולם.