שנות השמונים התעופפו להן כמו הקוקו שלי ברוח

בחוץ לכולם היה שיער נפוח עם תלתלים ופן בפוני,

חותלות, טייץ וחולצות שק,

גזורות בצוואר, וחושפות כתף עירומה ויפה.

מסביבי, האזינו למוזיקה של מייקל ג׳קסון ו air supply

ניל יאנג ו big in japan ,

ובסופישבוע ביקרו בקולנוע דן.

שנות השמונים שהיו ואינם, נוף ילדותי, אוירת נעורי.

שנות השמונים עברו עלי בתוך חממה.

סיפור מסגרת עוטף סיפור קטן.

את שנות העשרה שלי חוויתי בתוך בועה קטנטנה,

קן רמת יוסף בבת ים.

חולצה כחולה, שרוך אדום,

פעמיים בשבוע פעולה,

ועוד פעם הרקדה,

׳הרועה הקטנה׳, ׳אנשי הגשם׳ ו׳הורה ממטרה׳.

ערבי שירה בציבור,

׳חולצה כחולה והיא עולה׳,

ערב סרט,

טקס ליום השואה וטקס ליום הזיכרון,

וגולת הכותרת, ׳חג המעלות׳.

חידון שנתי על ערכים ועקרונות,

שגם אם תעירו אותי באמצע הלילה אפליא לזכור,

׳לעבודה, להגנה ולשלום׳

׳ציונות, דמוקרטיה ושוויון׳.

ויכוחים אל תוך הלילה על כן או לא נסיגה מלבנון....

(אז עוד לא ידענו שעם השנים, יתחלף שמה
של המלחמה של דורינו למלחמת לבנון הראשונה,
ואח"כ עוד תבואנה שתי אינתפיאדות ואינספור מבצעים עם שמות רציניים ומלחמת לבנון השניה, שתפחיד כהוגן את כל האומה.)

מסיבת פורים הוללת,

קיץ בקייצת,

מעפילים, חומה ומגדל,

טיול יפהיפה למדבר יהודה,

קומציזים בחוף הים,

קורס מד״צים,

אהבות ראשונות,

אכזבות,

ידיים נוגעות,

לב פועם ומתרגש,

אופנה ייחודית לבני הקן, כמו סימן היכר,
שרוואל, סווטשירט בלוי עם הדפס סמל התנועה,
מוקסינים בחורף וסנדלים בקיץ עם בהונות חשופים
ומכנסיים קצרצרים (אח, היו זמנים!)
ג׳ינס עם חולצה לבנה לטקסים ונעלי בובה,
למראה ׳מושקע׳ ו׳חגיגי׳.

ימי נקיון,

פרידות משכבות שעזבו והתגייסו,

׳היה לי חבר, היה לי אח׳,

טעויות מצערות של נעורים,

משובות מבדרות של מתבגרים,
טוב ורוע של ילדים.

קומונה עם קומנרים חדשים,

(היי, יש אחד חתיך;-)

מריבות עם השכן, שגר בסמוך וכל פעם שהוטרדה מנוחתו, 

הבטיח בהן צדק ש׳ישרוף את המועדון׳.

׳היידה שמש, היידה ים, היידה יופי לבת ים...

רמת יוסף, בת ים הוא הקן הכי טוב בעולם...׳

קהילה, בית, חברות.

חלפו שנים, גמעתי מרחקים, 

הקן, שהיה פעם מרכז חיי,

התרחק ונשכח,

וגם הזכרון, הולך ודוהה.

מדי כמה שנים, בביקורי מולדת, 

נושאות אותי רגלי לשכונה הקטנטנה

ואל הקן, שהייתי מגיעה אליו בנעורי, ללא נשימה ובריצה.

עם השנים, נוספו שם מבנים, ונבנה קיר אקוסטי, שיפריד מהכביש. אותו כביש שבילדותי נראה כמו שדה חול עצום, ששמש למשחק שני דגלים, נקרא היום, נתיבי אילון דרום, 

ומככב בכל דיווחי התנועה והחדשות.

שינה פניו הקן הקטן, וגם אני השתנתי וחברי.

שנות השמונים התעופפו להן ואינן,

ואנחנו כבר באלף אחר,
בסיפור חדש ובמקום מרוחק.

אבל אני עדיין אוהבת ׳שירי תנועה׳,
יעידו למבוכתם, בן זוגי וילדי.

מאמינה גדולה בדמוקרטיה ושויון

מתפללת שיבוא שלום.

ולפני כשנה, נקלעתי במקרה להרקדה,

רגלי הובילו אותי מעצמם וליבי פעם בחוזקה,

כאילו לא עברו למעלה מעשרים שנה.

׳עלה והגשם׳

׳עלה נעלה׳,
ברכת התנועה לכולכם חברי.

סתיו בחלוני

 

שלכת בצבעי אש, צהוב, אדום וכתום בוהק.

דלעות בשלל גדלים וצורות,

מחוספסות, חלקות, מצולקות, כעורות.

טפטוף של גשם ראשון

והתכנסות במעיל חם וארוך.

מגפיים נוקשות, צעיפים, כובעים,

מרק מהביל, סרט במזג סגריר.

התכרבלות בבוקרו של יום,

העונה הזאת כולה משפחתיות וחום,

העונה הזאת כולה ביתיות ו home sweet home.

הסתיו הזה על אף שהתמהמה,

נוקש עתה בחלוני.

 

וכך בבוקרו של יום ראשון, יצאנו לטיול עונתי,

חמושים במגפיים (לא מפאת הגשם, כי אם מפאת הבוץ) כפפות (לא מפאת הקור, כי אם מפאת הקוץ...), וסלים. טיפסנו במעלה הskyline, בדרכנו לקטיף ערמונים. השמש ניצנצה בין העצים, השלכת האירה לנו פנים. הילדים, נחושים למלא את סליהם באגוזים, היו בעננים. 

ואנחנו, התענגו בחמימות על חבורה איכותית, סנדויצ׳ונים גורמיה,

ומזג אויר סתוי נפלא.

 

 

אחרי קטיף מוצלח, ותשלום לפי משקל, 

לא לפני שהעמסנו גם מחבת מתאים, ודבש מכוורות מקומי.

המשכנו ל Stanford University

ידענו שמדובר במעוז החוכמה, 

אבל לא ידענו שזוהי פנינה.

חפש את המטמון, בהנחיית הילדים בגן הפסלים, פפואה ניו גיני, לומדים ומשכילים על תרבות רחוקה, 

תוך כדי הנחיות נלהבות של ׳חם/קר׳.

טיול אופניים במקווה מים, אגם לגוניטה, 

וחוזרים לבית חמים, לארוחה מאוד מאוד עונתית. מרקים, קדרות בשר, וסלטים אנינים במיוחד. 

באח המבערת, יתפוצצו להם הערמונים.

והמארח יגיש לכולנו משקה שיכר חם, כדי שנכנס לאוירה.

 

 

זהו יקירי, הסתיו נוקש עתה בחלוני, 

כמו אורח, הביא תשורות ומזכרות, 

למחזוריות של הטבע, לצמאון של כולנו

ללגום לרוויה מרק חם, או זמן רגוע,

של שקט ושלווה.

וכמה אנחנו ברי מזל על חברותא טובה,

על חום ומשפחה, על אמא אדמה ופירות העונה,

שתמשך השיגרה המבורכת, כאן ושם,

ונאמר, אמן ותודה.

חג הודיה שמח!

 

ליבי במזרח

ואנוכי בסוף מערב,
כתב את זה מזמן, ר' יהודה הלוי.

איך כותבים פוסט שבועי,

כשתושבי הדרום יושבים במקלטים?

איך מחברים מילים למשפטים ובאילו תמונות לבחור,

כשהלב רואה חדשות ורוצה לבכות?

השבוע, בפעם הראשונה מאז שהתחלתי לכתוב,

רציתי לקחת הפסקה.

אתנחתא.

לשתוק.

אין לי שום דבר חכם להגיד,

שום מליצה, שום מילת עידוד או נחמה.

נהפוך הוא, אני מרגישה נביאת זעם בעירי,

וחוששת, שעוד צפויים למולדתי ימים קשים.

׳היונה הלבנה כבר זקנה׳, אמר יהונתן גפן

כבר לפני שלושים שנה, יכול להיות שהיא מתה מאז?

צר לי שאיבדנו שליטה, צר לי על החיים בצל אזעקה,

צר לי על ילד קטן שישן מפוחד, 

צר לי ששוב השתבשה השיגרה.
צר לי שישובי הדרום, הפכו בן לילה, לחזית במלחמה,
צר לי על ההרס והחורבן, 

ומביך לי, כמו תמיד בימים קשים, לכתוב את הפוסט הזה מכאן.

(כן, ללא ספק, קללת היורדים, מגיע לנו.)

כל כך רציתי לכתוב פוסט ציורי ומרומם נפש,

לתאר מקום קסום, לספר על תובנה, מחשבה,

לפזר חום ואהבה, ולא, לא באה לי שום הארה.

אז סלחו לי יקירי על הפוסט המדוכדך והקודרני,

והצטרפו אלי בתפילה לימים טובים,

׳עוד יבוא שלום עלינו׳,

בזה אנחנו חייבים להאמין.

San Luis Obispo

אנחנו פותחות את היום נמרצות, השמים כחולים,

ההרים מסביבנו מוריקים, הדרך נפרשת ומתגלה לעיננו,

במלוא הדרה, הלב שלי מזמר ושר, אני שמחה.

תשע נשים, כמעט תשע שנות חברות.

חברות נינוחה, מעשירה, לא מלחיצה, לא צפופה.

תשע נשים שונות זאת מזאת, 

ויחד עם זאת מאוד דומות.

הMNO שלנו נפגש אחת לכמה זמן, סביב ימי הולדת, חגים ועניינים משותפים.
לעיתים, חולפים שבועות ארוכים בטרם נתראה. 

אבל איכשהו, כשאנחנו סופסוף מוצאות זמן להיפגש,

מתקיימת אוירה נפלאה של פתיחות, כנות, שונות והכלה.

אחת לשנה, אנחנו משתדלות,

להחליף תמונת נוף. 

וכך, אנחנו מבלות שלושה ימים קסומים לחוף הים,

צועדות במרץ, מבשלות, אוכלות, מנהלות שיחות נפש,

ועוד כוס יין, טבילה בג׳קוזי, ריכול קל, ושוב,

שיחה פילוסופית ברומו של עולם.

וביום השני, Betn מפתיעה אותנו ביום טיול מאורגן.

סיור הסטורי קולינרי בSan Luis Obispo השכנה.

אנחנו משכימות קום ונפגשות עם יול המדריך,

ליום עתיר קלוריות וסיפורים.
את הסיור הנפלא, אפשר להזמין דרך Central Coast Food Tours

יול פוגש אותנו בMama Ganach Chocolates

בחנות שוקולד בוטיק קטנטנה, עמוסה בחפצי אמנות,

תמונות ויצירה. אנחנו מתישבות על ספת וינטאג׳ ישנה,

ונהנות ממילק שייק נפלא, טועמות שוקולד איכותי,

אורגני ואנין, לומדות על פולי הקקאו של מונטסומה,

על החמדנות של קורטז, ומתמכרות לחום המתוק המספק.

ב Jaffa Mediterranean cafe , אני מרגישה בבית.

עדנאן מכבד אותנו בפלאפל מקומי שוארמה, חומוס, טחינה וסלט ערבי. הוא מתלהב מהמולדת המשותפת לשנינו, מספר לי שנולד בנצרת, שמשנות השבעים הוא כאן. הוא מהלל ומשבח את מירי, השפית של המקום,

יהודיה מרמת הגולן ויד ימינו. 

עכשיו תגידו אתם, אם זה לא שלום? 

ואם כבר בשלום עסקינן, המקום הבא, כולו נשען על עצי הזית וסגולותיו,

We Olive. לחנות הנפלאה הזאת התוודעתי לראשונה לפני מספר שנים,

אז הייתה רק אחת בPaso Robles הרחוקה. היום, יש כבר שבע חנויות של We Olive, ועוד היד נטויה, חוויה חד פעמית של אנינות ובריאות.  

אני יוצאת מגדרי, טועמת מינים רבים של שמן זית הישר מהכוסית, מסתבר, שזה מאוד בריא.לומדת על סוגי כבישה, ומצטיידת לשנה שלמה,

שמן זית ובלסמיק בטעם אפרסק, קרקרים וטפנד.

עכשיו, אני רק רוצה כבר לארח, ולחלוק את הטעם והריח.

אנחנו מתרשמות מרחובות העיר, מציצות על בית הקולנוע,

בסגנון ארט דקו משנות הארבעים.

מתלהבות משעון רחוב, שמבקש אותנו, 

'spend time with those you love'

ואני מרגישה, שזה מה שאני עושה, ממש עכשיו.

אנחנו עומדות בקרן הרחוב, ומתפעלות מסגנונות הארכיטקטונים שונים ומרשימים מאוד, ממבני אבן אדומים בסגנון החוף המזרחי, ארט דקו וגם כאלה פוסט מודרנים. אקלקטיקה, שונות, הרמוניה מסביב, זה בדיוק מה שצובע לכולנו את החיים.

יול מוביל אותנו עם סיפורים רבים לתחנה הבאה, ושם ממתינה לנו הפתעה.

Black Sheep Bar & Grill , המקום, בבעלות צרפתיה אנינה,

שטוענת שהיא הייתה הכיבשה השחורה במשפחתה.

לך תבין, מה זאת השראה:-)

אנחנו מתפנקות בכוס בירה מקומית, על כסאות בר מוגבהים,

בפטיו אחורי, עם קירות brick אדומים,

נהנות מ mac & cheese מאפה בית איכותי.

ולקינוח, יול שולף לכבודינו מסטיק בזוקה. באפי, מדגדג הזכרון והריח, כמו רמז אפי מפענח. והמדריך הנלהב מוליך אותנו אחר כבוד, למקום בהחלט לא מעורר תיאבון.

רחוב קטנטן וריחני, מקושט במליוני מסטיקים ישנים.....

מודבקים על קירות רחוב, בשלל צבעים וצורות.

ועכשיו לMission היפה, שנבנה ב1772 על ידי המסיונר Father Serra 

אנחנו מקשיבים להיסטוריה מקומית, ויוצאים לפטיו לבדוק את הפעמונים,
באר מים, adobe bricks, קשתות, גג רעפים אדום,

אכן, מסיון, לפי כל ההגדרות.

ומשם לפגישה עם ג׳ון, מ Alegria , לטעימות של יינות.

לומדים על יין מספרד ופורטוגל, לצד, פלטת גבינות וזיתים נ פ ל א ה!

כטוב ליבינו ביין, אנחנו מתפתות לרכוש יין איכותי במחיר הגיוני,

קעריות קרמיקה של אמנית מקומית ואגוזים מסוכרים ומומלחים,

שג׳ון מדגיש שזה הולך נפלא כמעט עם כל תפריט וכל הגשה.

בר יין מודרני מדליק במיוחד, עם גבינות שעשו דרכן מאירופה הרחוקה,

מוסיקה ברזילאית מתנגנת ברקע,

וכולנו בהחלט ברגע.

עוצרות לתמונה, פשוט כדי לנצור לתמיד את החוויה.

ומיד ביציאה, נתקלות במשתלה קטנטנה, שמוכרת ללא רווח, תוצרת ירוקה של פגועי נפש. פרחים בשלל צבעים, מסלעות ופכפוך מים, שמשובב את הלב והעין. ועוד חנות מתוקה trio, לבגדים ואביזרי בית ואופנה במחירי סוף עונה, לוק של Antropologie , עיצובים מפתיעים,

וואו, כמה החיים יפים!

קינוח אלוהי של שוקולד ואגוזים, נאכל בפטיו הקטן, הנסתר מן העין של Luna Red, כסאות אדומים מתריסים, אנחנו נפרדות לשלום מהמדריך יודע הכל. הסיור, אמור היה להיערך כשלוש שעות, אבל יול, התרשם מהחבורה התוססת, משמחת החיים המדבקת, חמש שעות בילינו במחיצתו, טועמים ולוגמים ידע וחויות.

בדרך לאוטו, אנחנו נעצרות שוב לעוד חנות נהדרת, French Quarter

ואף אחת באמת לא צריכה כלום,

ושוב מתחדשות, כי כמו שרותי תמיד אומרת,

׳להשאיר בחנות, עולה יותר...׳, אני משכנעת את עצמי ומתרצת,

בעוד המוכרת אורזת.
אנחנו חולפות ללא עצירה על פני חנויות נפלאות,
מאפיה עם טעם של עוד, Splash Cafe, ועוד מלון קטנטן,
שהתאכסנו בו מזמן, Petit Soliel, צבוע כולו בכחול וצהוב בוהק.
כן, יש כאן בהחלט ניחוח צרפתי במבטא זרוק ומקומי.

ושוב לחוף הנפלא של Morro Bay היפה,

צועדות במרץ, מנופפות לדולפינים לשלום,

שוטפות עיניים בגולשים חטובי כתפיים,

נושמות אויר הרים, מתענגות על אחוות נשים.

ואני חושבת לעצמי, בשנה שעברה, לימדו אותי הבנות,

לקחת סיכונים, לבחור קצת אחרת מהדרך שלי.

הפעם, אני מאמצת בחום רב את דבריה של 

Cheryl ומבטיחה לעצמי בשנה הקרובה,

לעשות יותר ממה שעושה לי טוב ופחות ממה שעושה לי לא.

איכשהו, אני תמיד חוזרת עם סל תבונה,

רגועה ויפה, אחרי זמן בצוותא

עם הנשים הכי חכמות בעולם.

החיים הם רצף של תקלות

כך א׳ נוהג לשנן לי השכם וערב,

כשאני מתלוננת, על תקר בגלגל, על איחור של השרברב,

על מחלות ילדים ושאר תלאות החיים.

החיים, הם אכן רצף של תקלות
אבל גם רצף של אירועים שמחים,
רגעים מרגשים, זמנים טובים, חוויות,
טיולים, אהבות, דברים טובים.

זה כמעט לא אנושי, לא להתבאס מתקלה,

ואני מודה ומתוודה, שאני חוטאת גם בזה

ולא רק בכתיבה.

בתקלה האחרונה שאירעה לי, 

ביוב סתום ומערכת ניקוז לא מתפקדת, 

עולה על גדותיה עם ריח בהתאם ומראה לא מלבב,

בבוקר חנוכה, כשבו בערב, מסיבה רבת משתתפים מתוכננת....אולי זה בזכות השפעת ברזיל דאז,
מצב הרוח המרומם והחיוך העמיד,

אינני יודעת איך זה קרה ומה הסיבה,

אבל בפעם הראשונה בחיי, הצלחתי לפתור את הבעיה,

בלי הכעס, העצבים, התלונות, 

וכל אותם שותפים טבעיים לתקלות.

בחרתי, להתרכז במסיבה, באורחים, בתוכנית, באוכל, בשמחה.

וראה זה פלא, זה עבד.
בעזרת שרברב מיומן, 

הסדר בא על מקומו בשלום,

ואנחנו, התפננו בערב לחגוג.

תזכורת קלה, לעובדה, שהחיים הם אכן רצף של תקלות.

אבל אם אנחנו נכנעים לכך או לא,

זה כבר בשליטתינו ואחריותינו המלאה. 

ועכשיו משימה לקהל הרחב, 

(בין המשתתפים האמיצים, יוגרלו קפה ועוגה;-)

מי מתנדב להזכיר לי את הכלל בתקלה הבאה?

אה, ושויץ קטנטן...את הקינוחים הצבעוניים, הכנתי במו ידי, הם עונים על קרטריון שרון, פשוטים, מהירים ומרשימים המון, מי רוצה את המתכון?

הקשר היהודי

לא, לא התבלבלתי וגם לא ׳התחזקתי׳,

ואין לי כוונות לחזור בתשובה, ממש לא.

רק רציתי לחלוק מחשבה,

לא ישראלית כי אם של נפש יהודית.

לפני מספר שנים נקלענו למוזיאון חדש, שזה עתה נפתח, בפריז.

בתוך ארון זכוכית מוגן, הוצג לראווה ספר תנ״ך, בן המאה השתים עשרה לספירה. 

הוא היה פתוח ב׳מגילת אסתר׳. 

הילדים, שהיו אז רכים בשנים, התבוננו בספר בעיניים נוצצות

ומיד התחילו לקרוא....

דיברנו בקצרה על הסיפור, ומיד עברנו לדיון מעמיק על הקשר היהודי.

על היכולת שלנו לקרוא ולהבין טקסט בן אלפי שנים,

על העובדה, שכל ילד יהודי בארץ ובתפוצה

(שהתחנך על ברכי היהדות גם אם לא באופן אורטודוקסי, אבל למד קריאה וכתיבה)

מסוגל לקרוא ולהבין מכתב יד עתיק, ממנו קראו בני עמנו לפני מאות שנים,

שאנחנו יודעים את ההקשר ההסטורי, מכירים מזמורים וניגונים, 

מבינים את סיפורי התנ״ך וגם קצת אגדות 

וכולנו מקיימים אם לא תרי״ג לפחות אי אילו מצוות.

האפיזודה הזאת כמעט נשכחה ממני כליל,

אבל נשגבות דרכי האל, ונזכרתי בה לאחרונה,

לגמרי במקרה. 

לפני שבועיים נכחתי בבת מצוה, בבית כנסת גדול,

בת חברים, עלתה לתורה וקראה בקול רהוט את הפרשה.

לצידי, ישבה הסנדויצ׳ית, ועקבה בעניין עם אצבעה הקטנה בספר.

בעיניים נוצצות מדמעות, עקבתי אחר ההתרחשות.

פתאום, המונח ׳עם הספר׳, קבל עבורי, נופך אחר וחשיבות.

אנחנו, בני העם היהודי, מאמינים ב׳ספר׳. שם מקור חוכמתנו, ערכינו, תרבותנו.

וגם עבור חילוניים מצויים כמוני, שיודעים שהתנ״ך, נכתב בידי אדם,

יש לו לספר הקדוש, המון רלוונטיות ומקום של כבוד.

או אז, הכל התחבר,

מגיל אפס, אנחנו מקפידים לחשוף את ילדינו לספרות וערכים, לחגים וחוגים.

הפוסט הזה, ידידי, מוקדש לרחל טישלר, אישה מיוחדת ויקרה,

שרבים מילדי העמק, חבים לה את זהותם. 

הם רוקדים איתה ושרים, שירים לטף, שירי עונות וחגים,

ואגב כך, לומדים ומרגישים את הקשר היהודי / ישראלי באופן כל כך חוויתי.

אהה, אז כך בדיוק, שרדה הדת היהודית למעלה מאלפיים שנים,

ללא טריטוריה ומדינה.

הייתה קהילה, עם שוחט, מלמד, מקווה ומוסדות,

ערבות הדדית, גמילות חסדים ועוד תקנות.

והיהודים בין אם בחרו או אולצו, חיו בקהילות נפרדות,

וכך שמרו על תרבות עתיקה, ועוד הוסיפו עליה עם השנים, יצירה מרשימה,

פרשנות, פשט ודרש, אגדה, פיוטים ואינספור שאלות ותשובות, הלכות וספרים.

והיום, כבר יש מדינה, ויש קהילה יהודית מפוארת בתוכה ומחוץ לתחומה,

וכמונו, יהודים רבים חיים בתפוצה ולא בגולה.

(במילים אחרות, במצב של בחירה ולא של כפיה).

וגם אלה מאיתנו שלא מקיימים קשר רצוף וא/הדוק עם בורא עולם,

מקפידים על טיפוח זהות ורואים ביהדות, תרבות ושייכות.

וכל זב חוטם, וכל עולל בגן, יודע מי היו המכבים ומדוע אוכלים אוזני המן בפורים.

כי בידינו התפקיד, לשמור על המסורת, לא לנתק את השושלת. 

וכן, אם  נניח את הציניות בצד, אנחנו חלק מאומה גדולה ומפוארת,

באה בימים ומפיצה אור בחיים.

ויש לכולנו אחריות כבדה, לשמר ולשמור את הקשר היהודי, הכל כך מיוחד. 

ובתפוצה, המשימה הזאת בהחלט לא פשוטה, ודורשת מאמץ ומחשבה.

ובכן, לכולכם קוראי היקרים, התנצלות על הפוסט הקיטש.

ולחברי בארץ הקודש, שחווים יהדות וישראליות, 

על בסיס יומיומי ובלי מאמץ ניכר,

הנה שוב הצצה לחיים בניכר.

בכל זאת יש בה משהו

אני חורגת ממנהגי לטובת ׳טיפים׳ של מקומיים.

פחות מקאמה, ויותר המלצות, על מקומות שבשבילם, שוה לחיות!

שלושה שבועות עברו עלי בעיר ללא הפסקה בקיץ האחרון,
וזה עתה שבתי מעוד שבוע "גנוב" ומתוק מאוד....

והפרידה, כרגיל, קשה מנשוא,

אז, קבלו קצת המלצות, לימים טובים וגם ימי חול, 

ואל תשכחו לעדכן, אם גיליתם מקום ׳שוה׳ אחר.

קפה

הקפה התל אביבי, כבר מזמן הפך מוסד, עוד מימי ׳כסית' המפורסם.

לקליפורנית, שכמותי, מדובר בהתרסה משמעותית, שמדגדגת חדשות לבקרים, את קנאתי. בזכות סבתא ציפי ודוד מקסים (תודה שלומי! תודה אמא!) התפנו לנו בקרים נטולי ילדים, כמו צעירים, פתחנו את הבוקר נמרצים ביותר, בבתי קפה שכונתיים, נפלאים עוד יותר.

׳אחת העם׳, מרכז ההיי הטק הישראלי, במסווה של בית קפה תל אביבי. מסביבנו, יזמים צעירים, חדורי תשוקה ואופטימיות ורודה, לצד סופרים, סטלנים, וגם סתם בטלנים.
ב׳בן עמי׳, בית קפה קטן ואינטמי, ברחוב נחמני, אפשר להתפנק בקפה ומאפה, וגם להצטייד בעוגות ועוגיות לאחרי, להתעדכן בהופעות מחתרת, בתערוכות מקומיות, בזרמים חדשים באמנות, ועוד מקומות ששוה בהם להיות. 

׳נינה׳, בנוה צדק, וגם ׳דלל׳, בית הקפה, הם מקומות קטנטנים, לקפה שכונתי באוירה של ימיה הראשונים של העיר העברית. בליל של שפות מסביבי, בתיה הקטנים של השכונה מסבירים לי פנים, דלתות צבעוניות, חלונות עם תריסי עץ, חנויות קורצות, בתי קפה ומסעדות, תיאטרון אחד, שיש לו מקום מיוחד, בלב שלי לעד, אותנטיות ממוסדת וצבעוניות משכרת.

אוכל, קדימה אוכל.....

את ארוחת הבוקר הטובה ביותר, סעדנו ב׳מלון מונטיפיורי׳ (תודה גילת!).

מלון  בוטיק עם אוירה ציורית, מיקס של פריז, תל אביב והרבה שיק. ועוד ארוחת בוקר מפתה, קיבלנו ב׳דלל׳ (המסעדה) בנוה צדק השכנה. אגב, המקום, זמין גם לאירועים, והוא כובש ומקסים. ׳בית בנמל׳, ששיך למתחם comme il faut, מקום נהדר לארוחת בוקר עם נוף של כחול ולבן ובריזה נהדרת מן הים. שלוותא, מצוינת לארוחת ילדים, ברוח צעירה וזרוקה, שניצלים וצ׳יפס עם חול ים. 

׳אורנה ואלה׳, בלב שינקין, מוסד, שלא יאבד עליו הכלח לעולם, הפך ל׳משרדי׳, במהלך השהות כאן. לא אי אפשר להזמין מראש שולחן ולפעמים, צריך להמתין במרפסת בחום.... אבל ללביבות בטטה, לניוקי הביתי ולסלט          הפולעוף, אין מתחרים.

וחוצמזה, בכל ביקור, פגשתי כאן ידוען. כן, גם כאלה סלבריטאים  ׳דמיקולו׳, שהיו להם עשר דקות תהילה לפני שני עשורים ומקצת, הרגשתי ׳in' במיוחד, ונהנתי מכל ביס וכל ארוחה.

 ׳טאפס 101׳, בשימלה קייצית, בלוק תל אביבי, ערב בנות ,רותי ואנוכי, על כוס יין, מרימות לחיים. ובקלילות מפטפטות על החיים, הילדים, העבודה וחברים. מרגיש כמו ברצלונה, טעים כמו בארץ, מוסיקה קיצבית ואוירה חד פעמית.  

פעמיים סעדתי ב׳קנטינה׳, שעל שדרות רוטשילד, אחרי הצגה. מנה נפלאה של מולים בעגבניות וכוס יין לבן, לחם שאפשר לבצוע ולטבול, לא ממש כשר, אך טעים, אש! וכן, גם כאן פגשתי אי אילו מפורסמים, מה שבהחלט הוסיף צבע ועניין לשולחן.

ועוד מסעדות מהביקור החטוף בספטמבר האחרון, ואם נתחיל, בהכי, הכי, הכי טוב. קסיס. 

 ל׳קסיס׳ הייתי מכורה, כשאיילת פתחה בעמק את המסעדה המופלאה, במבנה מקסיקני עם אבן חשופה, אריחים מצוירים וקשתות, פטיו מהמם בתוך גן ירק ובריכת דגים עגולה. מאז שהיא סגרה ועשתה עליה, ירדתי במשקל... לכן, כל כך שמחתי לקבל טלפון מאיילת ולשמוע שהיא עתידה לפתוח מסעדה חדשה לחוף גבעת עליה ביפו ועוד בתוכנית בית קפה ומאפיה, חצר אירועים במבנה יפואי. ובכן.... בביקור האחרון, הייתי חייבת לדגום והתאהבתי! בהכל! האוכל משובח, אמיתי, מעניין ולא פלצני. המסעדה מעוצבת בקו נקי, הרבה לבן, עץ וברזל, במינונים נכונים, ויש בעיצוב כל מיני ׳דובדבנים׳, גופי תאורה מעניינים וים בשירותים (כן, כן, קראתם נכון). ישבנו בחוץ, שתי נשים שאוהבות אחת את השניה ואוהבות את החיים! (אילה, הפוסט הזה מוקדש לך!) והתבוננו בחוף הים, תפאורה מרהיבה, חוף בתולי, נקי ומקסים. לטעמי, החוף הכי יפה במדינה. חכו ועוד לא הזכרתי את השירות, הסיפורים והחיוך של איילת, פשוט עשו לי את הארוחה! לא ללכת, לרוץ!

ל׳יפו תל אביב׳ הגעתי בזכות נועה (תודה על ההמלצה, מותק), וישבתי עם רותי (זוכרים אותה? מ׳הכל קרה בגלל רותי?׳), ארוחה. נ ה ד ר ת! אנינה ומבדרת, עד שהגיע החשבון, ואז הבנתי, שהארוחה אומנם מאוד טעימה, אבל החשבון תואם את החוויה. 

ה׳מזללה׳ של מאיר אדוני, הייתה הפתעה מרנינה, טעימה ביותר, ונעימה עוד יותר, רונית הגיעה מחוקוק הרחוקה, לזמן איכות של נשים בעיר הגדולה. ישבנו שם שעות דסקסקנו את הברנינגמן עם עוד קצת תוספות, יין ואוכל משובח, מחירים הוגנים, וחויה של אוכל מאוד איכותי.

ברוקח 73, ישבתי לדינר עם יודפת, שעת ערב, ומגרשי הטניס מלאים כמו בצהרי היום, יין, אוכל טוב,ואת הקרדיט ניתן לאילן, גיסי היקר.

                                                                                    אלה היו התחנות שלי בקיץ, ואני ממליצה עליהן בחום.

אבל חייבת לזקוף זכות גדולה, גם למסעדות נהדרות מן השנה שעברה, הנה הרשימה, ׳אברקסס צפון׳, בזכות האוכל הטעים של איל שני, וההגשה הנונשלנטית (תודה איילת ועמית), ׳הבראסרי׳, על אבן גבירול, שמזכירה לי את פריז יותר מכל, ׳מנטה ריי׳, בגלל המיקום והנוף, ׳טפאו׳ ו׳פאשה', ברחוב הארבעה, לאחרי סרט, לארוחה טובה. 'חדר אוכל' לבטן ריקה אחרי הקאמרי, ׳הרברט סמואל׳ ו׳כתית׳, בשביל הסטייל והפלצנות, לארוחות מיוחדות, לאירועים חגיגיים, וגם בשביל להגיד, ׳הייתי, עשיתי חיים;-)׳, ׳ויקי כרסטינה׳, במתחם התחנה, בעיקר בשביל האוירה וגם ׳סוזאנה׳ היפה, בנוה צדק השכנה.

גלידה ושייק

את סלון ביתנו העתקנו לגלידריות, לפחות, פעם ביום.

היו ימים, בהם, נדרתי בבוקר, נדר איסור גלידה, עם שעות הצהריים הוא הופר, בעיקר, בגלל הקטנה, שהצביעה ברגליים ומשכה בידיים. הגלידה על שינקין ופיארברג, זכתה במקום הראשון, בעיקר זאת בטעם ׳עוגת יומולדת׳, שהקטנה דרשה ואף סיימה מלוא גביע. אה ואפשר לקנות כמות גדולה הבייתה בקלקר לבן, ולהביא את הטעם, לסלון של ממש. גם היוגורטריה על שדרות רוטשילד, הייתה נפלאה, כל כך טעים, שלא נתבקשנו אפילו לעצור אצל מקס השכן, להשלמת המתקה.
מיצי הפרות והשיקיים, שלעולם יהיו מיתולוגים, מקשטים את העיר, מרווים את צמאוני וצובעים את יומי בויטמנים (וסוכר).

 

 

תרבות

בתל אביב כמו בתל אביב, אין רגע דל. בכל ערב, עשרות הופעות, רק לבחור..., הצגות, סרטים, קונצרטים, הופעות מחול ותערוכות. פה לילה לבן (לא אוהבת!), ושם פסטיבל, הפגנת מחאה רבת משתתפים עם אומן אורח ואחלה חברים. כנראה שככה זה, עם עיר צעירה, נמרצת ונחשקת במיוחד, היא באמת לא נחה, אפילו לא לשניה...

בזאפה, ראינו את אמיר בניון, חויה צבעונית של קהל מעניין רק להתבונן סביב בסקרנות אין קץ. ׳צדיק׳, ׳תבורך׳ ו׳אשריך׳, יצעקו המעריצים בהתלהבות גדולה, ואמיר, שר/מתפלל בכישרון רב. ארקדי דוכין בערב אחר, הנעים לנו את הערב וחמם לנו את הלב ולא, הוא לא התאמץ לעשות יותר. 

בדרך כלל, הקאמרי הוא התיאטרון שלי, כל הצגת מקור, כמו קוראת לי לבוא ולצפות. במיוחד אני אוהבת את ענת גוב ועדנה מזי״א ואת שיתוף הפעולה בינהן, שמוליד תמיד תיאטרון ישראלי במיטבו. ׳סוף טוב׳, ׳משפחה חמה׳, ׳החברות הכי טובות׳, ׳או אלוהים׳, ׳המורדים׳, ׳ליזיסטרטה׳, ׳היה או לא היה׳, הצגות נפלאות...! השנה, הייתי סקרנית, את הבימה לטעום. זה עתה סיימו לבנות ולשפץ, הייתי חייבת להיכנס. ובכן, המבנה מרשים ביותר, חלונות ענק, מכניסים אור יום, לובן קירות, מדרגות עץ, מודרני עם קוים נקיים, אבל עם קריצה להבימה של ימים אחרים, לימיה הראשונים של תל אביב. חניון גדול מתחת לרחבה, ואריחי זכוכית מציצות אליו. 

׳כל החיים לפניו׳, ליה קנינג, משחקת זונה יהודיה עם לב רחב, בימים שאחרי מלחמת העולם השניה, משחק נהדר ותו לאו. הצגה קצת כבדה ומכבידה, אבל זכות גדולה לראות את קנינג על הבמה, היא פשוט מקסימה!

׳נתתי לה חיי׳, מחזמר מחוה לדני סנדרסון, היה עבורי אכזבה גדולה, לא תיאטרון לאומי, דומה יותר למופע תיכון מקומי. אבל המתבגרים נהנו, השירים נחמדים, ורונית נתנה ציון גבוה יחסית.  אז מי אני שאשמיץ?

׳שלמה המלך ושלמי הסנדלר׳, הצגה נהדרת לכל המשפחה, עברית כמו של פעם, תרגום של אלתרמן למחזה הידוע, לחן של סשה ארגוב ועיבודים מוסיקלים של יוני רכטר וקושניר בתפקיד ראשי. עם רשימה כזאת מופלאה של יוצרים, לא פלא שמדובר בהצגה חיננית. 

אבל אולי גולת הכותרת של הביקור, היו שני סרטים מצוינים, שמציגים עכשיו על האקרנים. ׳העולם מצחיק׳ והסרט הצרפתי, ׳מחוברים לחיים׳. לא רוצה להרוס את החויה, אז אין ספוילרים, רק ללכת ולראות! ואולי מדובר ב"חדשות ישנות":-) , אבל לא יכולתי לפרסם את הפוסט הזה, בלי איזכור של יצירות המופת.

 

 

 

פינוק

׳כולה׳, בנמל, כבר מסורת בת שנים, של בנות המשפחה לבקר בספא נשים, זמן בנעימים לחגוג בצוותא ימי הולדת של קיץ, ספא עם נוף לים, לפינוק, לאירוע וחג. 

בביקור האחרון נתקלתי בעוד מקומות שנראו מאוד מבטיחים, אינטמיים ומחירים קצת יותר שפויים. לא דגמתי אבל כן, הצצתי והתלהבתי! ׳שושקה׳, ברחוב אחד העם, ׳french׳, ברחוב מלצ׳ט ו ׳Rachel's Clinic׳ בנוה צדק. 

 

 

 

 

ילדים

אני אוספת את השלושה ליום סיור לתל אביב של פעם, שוב בתפקיד מש״קית חוי״ה, הילדים נענים לי בשמחה, איזה מזל!  ברחוב ביאליק הקטן, בתי באוהאוס מציצים מכל פינה, חולפים על פניו של בית ראובן הציר, ומדמיינים את החיים בעיר העברית לפני קצת פחות ממאה שנים. נכנסים לבית ביאליק, שעבר שימור נפלא, מהלכים בשקט בתוך הספריה. מתבוננים בעיון בספרים מצהיבים, כתבי שפינוזה ותורת היחסות של איינשטין לצד התלמוד הבבלי, חדש מול ישן, מסורת מול השכלה, שבאים לידי ביטוי בכתביו של משורר האומה.

מנהלים דיון על ספרות ילדים וחושפים את הקטנה, לבית אמיתי, ׳כאן גר ביאליק הסופר והמשורר",  ויש כאן ערבי שירה עברית, עם משוררים בני זמננו, אגי משעול, תהיה כאן הערב, לקרוא משיריה, וגם שירת ילדים בלילה הלבן, חויה לכל המשפחה.

מהלכים מרחק פסיעות ספורות לבית העיר, מקום מושבה הראשון של העיריה.

כמו במנהרת הזמן, עמדות מחשב, וסרט מעניין, שמספרים את סיפורה של העיר הלבנה. מהגרלת הקרקעות, לבנית העיר ומוסדותיה, חינוך ותיאטרון, אופנה, בתי קפה וספורט. על ציר הזמן, תמונות וסרטי ארכיון, חוויה חד פעמית ומרגשת מאוד. 

סבוב בשדרות רוטשילד ושדרות בן ציון, הוא שטוט ספרותי. קוראים ושרים תוך כדי הליכה עם הגדולים והקטנה, מהכרזות המקשטות את השדרה.  

בפארק הירקון, חגגנו יום הולדת משפחתי, פיקניק ביתי עם סלטים וקינוחים. הילדים השתעשעו במגרש המשחקים, טיילו בפינת החי, אתנחתא של אחר הצהריים, שתל אביב מציעה, חינם.

אבל גם יצאנו מהעיר, שלומי לקח את הילדים לספארי, בהתלהבות גדולה והקפיד לצלם את כל חיות הפארק. א׳ ארגן בוקר במוזיאון המדע במכון ויצמן ברחובות, והתרשם מאוד מהמקום. וסבא וסבתא עם דודה ג׳ילברט לקחו את כל הילדים לימית אלפיים בחולון, מגלשות מים, גלידות ושעשועים, עם דור שלישי מאוד צעיר!

שופינג ו window shopping 

סיבוב shopping בשינקין, נעליים בשלל צבעים, חנויות מופלאות כמו ׳שופרא׳, ׳עימנואל׳, ׳מיכל נגרין׳, ׳דורין פרנקפורט׳, ׳סבון של פעם׳, 'ג׳ינג׳ר, ׳דנה אשכנזי׳, חנויות נעליים קטנות, וגם כאלה לאוכל טוב, ירקן כמו של פעם, ׳טיב טעם׳, ׳לחם ארז׳, קטנטן, אז מה, לחם שחבל על הזמן..... 

במתחם התחנה, כיף להסתובב בין חנויות, ׳סופי׳ הצבעונית, ׳רונן חן׳, בגדים מחמיאים,  ׳סוהו׳, ׳דורית שדה׳, ׳מיכל נגרין׳, בחנות גדולה במיוחד, ועוד ׳שופרא׳, אבל עם קולקציה קצת אחרת ומאוד מהודרת, ׳אפרת סתת׳, עושה תכשיטים, וענת מאיצה בי לקנות עוד פריט, ממש לא הכרחי...(תודה ענתי!) .

בנוה צדק, אני מאוהבת! חוזרת שוב ושוב לאותן החנויות, ׳מונלינה׳, ׳גבריאל׳, ׳חפצים׳, חנות מעוררת השראה לבית ולאירוח, ׳רונית תכשיטים׳, ׳דורית ויעל׳, ׳MAYU ׳אגס ותמר׳, שהייתי דגה את כל החנות, כולה! ׳ארט מארוק׳, לכוסות תה יפות,  Gal Design ו Gifted  וגם ׳סיגל דקל׳, ׳ג׳ינגר׳ להלבשת בית, ומפות שולחן יפות במיוחד, בקיצור, לבוא להסתובב ולקחת את הזמן....

יום שלישי היום, פעמיים כי טוב, יש מדרחוב בנחלת בנימין, סיור צבעוני מאין כמוהו ליצירתיות ודימיון, שוק של הפתעות מאוד מיוחדות, עוצרים לגלידה, מצטיידים במתנות, בדים ושלל הפתעות. וממשיכים לשיטוט בשוק הכרמל, ירקות ופירות העונה בצבעים בוהקים מכריזים, ׳קטפו אותנו, לא תתחרטו!׳, ניחוח לחם טרי באויר, מיני פיתות, מאפים, חנות גבינות מהודרת, ממתקים במשקל, וגם המון קיטש ושמלאץ.

אני מצטיידת במה שנדרש לאירוח שעת בין ערביים במרפסת תל אביבית קטנה. ויוצאת לדרך מיוזעת ומבסוטה. אגב, נחלת בנימין ושוק הכרמל, מתאימים במיוחד לסיור עם ילדים להבדיל אלפי הבדלות מכל שאר סבובי קניות!

חופים  הם לפעמים געגועים

בוקר, זורחת השמש, כאומרת, ׳בואי אלינו, אלינו לים, לים הכחול הפתוח׳,

בגד רחצה קטן, קרם הגנה, כולנו מוכנים ומזומנים לטבילה. חוף הילטון, חוף עליז במיוחד, ולאמא, יש נוף נפלא ומגוון. אוכלים במסעדה מקומית בTop Sea, אוכל ישראלי. עוד בילוי בחוף תל ברוך, נהדר למשפחות, יש חניה מסודרת, קרובה ומאורגנת, מסעדה מצוינת, מציל מצחיק (תציצו על "פוסט ההגיגים"), רק חבל שהמים לא כל כך נקיים....

אויר מחוץ לעיר

תל אביב אומנם יפה ואטרקטיבית, אבל היא חמה, צפופה ועצבנית, אנחנו אורזים תיק ומצפינים, לקצת מרחב וזמן טוב עם חברים. סופשבוע נפתח בחוף מכמורת וגעגועי לסיני, של ימים רחוקים... בחסות הרעננים.

משם נוסעים לחוקוק, לרונית וינון, בישוב אקולוגי מיוחד עד מאוד. נהנים מארוחה צמחונית, אורגנית, עם לחם מאפה בית, בישיבה נמוכה, כמו בימי התנועה. שיחה מעניינת וגלויה, ונענוע בערסל, תחת חופת כוכבים יפה במיוחד.

בבוקר, נקבל סיור מודרך והסבר על בניה ב׳קשקל׳, בניה ירוקה, של אוהבי אדם וסביבה. וכמו סוד של יודעי דבר, יקחו אותנו המקומיים, למעיין צונן, נסתר מן העין. בצל, תפרוס רונית מחצלת, מפה וארוחת פיקניק בריאה וטעימה. הילדים ישתעשעו במים, ינון ילמד אותם לגלף במיומנות קני סוף, ורונית ואני נהנה מזמן איכות בטבע. ארוחת צהריים דשנה נאכל, ב׳אבו סלאח׳, ארוחה מזרחית עריבה לחייך, עם שירות מצוין והכנסת אורחים של בני ערב.

את הפוסט הזה כבר אפרסם מרחוק, ולנצח הוא יעורר בי זכרון טוב של שמחת חיים, נהנתנות ותרבות עשירה. ואכתוב אותו באהבה גדולה למשפחתי ולכל חברי, שותפים נפלאים להנאות הקטנות כגדולות של החיים. ואבחר להקדיש אותו גם לתל אביב, העיר העברית הראשונה, שללא ספק, יש בה משהו  מיוחד.

בכל זאת יש בה משהו/ נתן אלתרמן

 1946

:אוֹמְרִים אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם

...כֵּן, תֵּל אָבִיב, זֶה סְתָם גַּלְגַּל
אֵין פְּרוֹפֶסוֹרִים בָּהּ כְּזַיִת
.וּנְבִיאִים אֵין בָּהּ בִּכְלָל

.הִיסְטוֹרְיָה אֵין בָּהּ אַף כַּזֶּרֶת
.אֵין רְצִינוּת בָּהּ. אֵין מִשְׁקָל
,נָכוֹן מְאוֹד, אָדוֹן וּגְבֶרֶת
....לֹא, אֵין בָּהּ כְּלוּם... לֹא כְלוּם... אֲבָל
,בְּכָל זֹאת יֵשׁ בָּהּ מַשֶּׁהו
...כֵּן, יֵשׁ בָּהּ אֵיזֶה מַשֶּׁהוּ
,שֶׁכְּלָל עוֹד לֹא הָיָה שֶׁהוּא
.והוּא כֻּלּוֹ שֶׁלָּה שֶׁהוּא
,כִּי יֵשׁ בָּהּ אֵיזֶה זִיק שֶׁהוּא
.שֶׁכְּלָל הוּא לֹא מַזִּיק שֶׁהוּא
,ויֵשׁ בָּהּ אֵיזֶה חֵן שֶׁהוּא
....שֶׁלְּאַחֶרֶת אֵין שֶׁהוּא
כָּל צַר וּמַעֲצוֹר שֶׁהוּא
,אוֹתָהּ לֹא יַעֲצֹר שֶׁהוּא
,כִּי אֵין כָּל פַּחַד. אֵיכְשֶׁהוּ
.אֶצְלָהּ זֶה כְּבָר יֵלֵךְ שֶׁהוּא
...לֹא, אֵין בָּה כָּל מַמָּשׁ שֶׁהוּא
...וּבְכָל זֹאת יֵשׁ בָּהּ מַשֶּׁהוּ
וּבְכָל זֹאת יֵשׁ בָּהּ מַשֶּׁהוּ
!כֵּן, מַשֶּׁהוּ בָּהּ יֵש