הקשר היהודי

לא, לא התבלבלתי וגם לא ׳התחזקתי׳,

ואין לי כוונות לחזור בתשובה, ממש לא.

רק רציתי לחלוק מחשבה,

לא ישראלית כי אם של נפש יהודית.

לפני מספר שנים נקלענו למוזיאון חדש, שזה עתה נפתח, בפריז.

בתוך ארון זכוכית מוגן, הוצג לראווה ספר תנ״ך, בן המאה השתים עשרה לספירה. 

הוא היה פתוח ב׳מגילת אסתר׳. 

הילדים, שהיו אז רכים בשנים, התבוננו בספר בעיניים נוצצות

ומיד התחילו לקרוא....

דיברנו בקצרה על הסיפור, ומיד עברנו לדיון מעמיק על הקשר היהודי.

על היכולת שלנו לקרוא ולהבין טקסט בן אלפי שנים,

על העובדה, שכל ילד יהודי בארץ ובתפוצה

(שהתחנך על ברכי היהדות גם אם לא באופן אורטודוקסי, אבל למד קריאה וכתיבה)

מסוגל לקרוא ולהבין מכתב יד עתיק, ממנו קראו בני עמנו לפני מאות שנים,

שאנחנו יודעים את ההקשר ההסטורי, מכירים מזמורים וניגונים, 

מבינים את סיפורי התנ״ך וגם קצת אגדות 

וכולנו מקיימים אם לא תרי״ג לפחות אי אילו מצוות.

האפיזודה הזאת כמעט נשכחה ממני כליל,

אבל נשגבות דרכי האל, ונזכרתי בה לאחרונה,

לגמרי במקרה. 

לפני שבועיים נכחתי בבת מצוה, בבית כנסת גדול,

בת חברים, עלתה לתורה וקראה בקול רהוט את הפרשה.

לצידי, ישבה הסנדויצ׳ית, ועקבה בעניין עם אצבעה הקטנה בספר.

בעיניים נוצצות מדמעות, עקבתי אחר ההתרחשות.

פתאום, המונח ׳עם הספר׳, קבל עבורי, נופך אחר וחשיבות.

אנחנו, בני העם היהודי, מאמינים ב׳ספר׳. שם מקור חוכמתנו, ערכינו, תרבותנו.

וגם עבור חילוניים מצויים כמוני, שיודעים שהתנ״ך, נכתב בידי אדם,

יש לו לספר הקדוש, המון רלוונטיות ומקום של כבוד.

או אז, הכל התחבר,

מגיל אפס, אנחנו מקפידים לחשוף את ילדינו לספרות וערכים, לחגים וחוגים.

הפוסט הזה, ידידי, מוקדש לרחל טישלר, אישה מיוחדת ויקרה,

שרבים מילדי העמק, חבים לה את זהותם. 

הם רוקדים איתה ושרים, שירים לטף, שירי עונות וחגים,

ואגב כך, לומדים ומרגישים את הקשר היהודי / ישראלי באופן כל כך חוויתי.

אהה, אז כך בדיוק, שרדה הדת היהודית למעלה מאלפיים שנים,

ללא טריטוריה ומדינה.

הייתה קהילה, עם שוחט, מלמד, מקווה ומוסדות,

ערבות הדדית, גמילות חסדים ועוד תקנות.

והיהודים בין אם בחרו או אולצו, חיו בקהילות נפרדות,

וכך שמרו על תרבות עתיקה, ועוד הוסיפו עליה עם השנים, יצירה מרשימה,

פרשנות, פשט ודרש, אגדה, פיוטים ואינספור שאלות ותשובות, הלכות וספרים.

והיום, כבר יש מדינה, ויש קהילה יהודית מפוארת בתוכה ומחוץ לתחומה,

וכמונו, יהודים רבים חיים בתפוצה ולא בגולה.

(במילים אחרות, במצב של בחירה ולא של כפיה).

וגם אלה מאיתנו שלא מקיימים קשר רצוף וא/הדוק עם בורא עולם,

מקפידים על טיפוח זהות ורואים ביהדות, תרבות ושייכות.

וכל זב חוטם, וכל עולל בגן, יודע מי היו המכבים ומדוע אוכלים אוזני המן בפורים.

כי בידינו התפקיד, לשמור על המסורת, לא לנתק את השושלת. 

וכן, אם  נניח את הציניות בצד, אנחנו חלק מאומה גדולה ומפוארת,

באה בימים ומפיצה אור בחיים.

ויש לכולנו אחריות כבדה, לשמר ולשמור את הקשר היהודי, הכל כך מיוחד. 

ובתפוצה, המשימה הזאת בהחלט לא פשוטה, ודורשת מאמץ ומחשבה.

ובכן, לכולכם קוראי היקרים, התנצלות על הפוסט הקיטש.

ולחברי בארץ הקודש, שחווים יהדות וישראליות, 

על בסיס יומיומי ובלי מאמץ ניכר,

הנה שוב הצצה לחיים בניכר.