שנות השמונים התעופפו להן כמו הקוקו שלי ברוח

בחוץ לכולם היה שיער נפוח עם תלתלים ופן בפוני,

חותלות, טייץ וחולצות שק,

גזורות בצוואר, וחושפות כתף עירומה ויפה.

מסביבי, האזינו למוזיקה של מייקל ג׳קסון ו air supply

ניל יאנג ו big in japan ,

ובסופישבוע ביקרו בקולנוע דן.

שנות השמונים שהיו ואינם, נוף ילדותי, אוירת נעורי.

שנות השמונים עברו עלי בתוך חממה.

סיפור מסגרת עוטף סיפור קטן.

את שנות העשרה שלי חוויתי בתוך בועה קטנטנה,

קן רמת יוסף בבת ים.

חולצה כחולה, שרוך אדום,

פעמיים בשבוע פעולה,

ועוד פעם הרקדה,

׳הרועה הקטנה׳, ׳אנשי הגשם׳ ו׳הורה ממטרה׳.

ערבי שירה בציבור,

׳חולצה כחולה והיא עולה׳,

ערב סרט,

טקס ליום השואה וטקס ליום הזיכרון,

וגולת הכותרת, ׳חג המעלות׳.

חידון שנתי על ערכים ועקרונות,

שגם אם תעירו אותי באמצע הלילה אפליא לזכור,

׳לעבודה, להגנה ולשלום׳

׳ציונות, דמוקרטיה ושוויון׳.

ויכוחים אל תוך הלילה על כן או לא נסיגה מלבנון....

(אז עוד לא ידענו שעם השנים, יתחלף שמה
של המלחמה של דורינו למלחמת לבנון הראשונה,
ואח"כ עוד תבואנה שתי אינתפיאדות ואינספור מבצעים עם שמות רציניים ומלחמת לבנון השניה, שתפחיד כהוגן את כל האומה.)

מסיבת פורים הוללת,

קיץ בקייצת,

מעפילים, חומה ומגדל,

טיול יפהיפה למדבר יהודה,

קומציזים בחוף הים,

קורס מד״צים,

אהבות ראשונות,

אכזבות,

ידיים נוגעות,

לב פועם ומתרגש,

אופנה ייחודית לבני הקן, כמו סימן היכר,
שרוואל, סווטשירט בלוי עם הדפס סמל התנועה,
מוקסינים בחורף וסנדלים בקיץ עם בהונות חשופים
ומכנסיים קצרצרים (אח, היו זמנים!)
ג׳ינס עם חולצה לבנה לטקסים ונעלי בובה,
למראה ׳מושקע׳ ו׳חגיגי׳.

ימי נקיון,

פרידות משכבות שעזבו והתגייסו,

׳היה לי חבר, היה לי אח׳,

טעויות מצערות של נעורים,

משובות מבדרות של מתבגרים,
טוב ורוע של ילדים.

קומונה עם קומנרים חדשים,

(היי, יש אחד חתיך;-)

מריבות עם השכן, שגר בסמוך וכל פעם שהוטרדה מנוחתו, 

הבטיח בהן צדק ש׳ישרוף את המועדון׳.

׳היידה שמש, היידה ים, היידה יופי לבת ים...

רמת יוסף, בת ים הוא הקן הכי טוב בעולם...׳

קהילה, בית, חברות.

חלפו שנים, גמעתי מרחקים, 

הקן, שהיה פעם מרכז חיי,

התרחק ונשכח,

וגם הזכרון, הולך ודוהה.

מדי כמה שנים, בביקורי מולדת, 

נושאות אותי רגלי לשכונה הקטנטנה

ואל הקן, שהייתי מגיעה אליו בנעורי, ללא נשימה ובריצה.

עם השנים, נוספו שם מבנים, ונבנה קיר אקוסטי, שיפריד מהכביש. אותו כביש שבילדותי נראה כמו שדה חול עצום, ששמש למשחק שני דגלים, נקרא היום, נתיבי אילון דרום, 

ומככב בכל דיווחי התנועה והחדשות.

שינה פניו הקן הקטן, וגם אני השתנתי וחברי.

שנות השמונים התעופפו להן ואינן,

ואנחנו כבר באלף אחר,
בסיפור חדש ובמקום מרוחק.

אבל אני עדיין אוהבת ׳שירי תנועה׳,
יעידו למבוכתם, בן זוגי וילדי.

מאמינה גדולה בדמוקרטיה ושויון

מתפללת שיבוא שלום.

ולפני כשנה, נקלעתי במקרה להרקדה,

רגלי הובילו אותי מעצמם וליבי פעם בחוזקה,

כאילו לא עברו למעלה מעשרים שנה.

׳עלה והגשם׳

׳עלה נעלה׳,
ברכת התנועה לכולכם חברי.