יש משהו בניו אינגלנד היפה שמרגיש כל כך חזק את עונות השנה
בסתיו, בעונה שמסמלת את בוסטון הכי שאפשר
צבעי השלכת יפים במיוחד,
הכתום הזוהר, האדום העמוק והצהוב המסנוור.
בעירבוביה יוצרים מראה חם, מראה אש,
ועם השמש המנצנצת בין עלי השלכת וצינת הסתיו,
יש כאן אוירה אירופאית של ממש.
החנויות מייצרות תפאורה של החגים הממשמשים ובאים
הרבה כתום, דלעות ודחלילים
ויש כבר מגפיים בחלונות הראווה, כובעים וצעיפים,
הפארקים עמוסים במבקרים
שניה לפני שהחורף בא ומסתגרים בבתים.
קצת משפחתולוגיה,
לפני קצת פחות מחודש נולד לי אחיין
עם הרבה דרמה נכנס הקטן לעולם,
תירוץ מאין כמוהו לביקור משפחה
להתחמם לאור הביחד,
להתלהב מהאחיינים,
להסניף ריח של תינוק, חלב וחיתולים
ועל הדרך להתענג על מראות העונה בבוסטון היפה
ולחוות עם ביתי האהובה,
סופשבוע רגוע של סתיו ומשפחה.
היה זה יום שישי,
ויכולו השמיים וכל צבאם,
פתחנו את הבוקר בשוק איכרים בCopley Plaza,
הרוכלים סידרו את מרכולתם,
פרחים בשלל צבעים שטפו לנו העיניים
ירקות ופירות העונה המתיקו לנו את השעה,
צנצנות ריבה במרקחת ביתית סדורות בשורות
לחמים אפויים, עוגות ופשטידות,
פשוט תענוג לדגום, לטעום ולהיות.
ילדים שיחקו במדשאה,
הצב והארנבת ערכו השוואה,
מי זריז יותר? (חפשו את הפסלים ברחבה)
ואנחנו בחרנו לא להתרוצץ ובאיטיות להלך,
לחוות את העיר ובשמש להתחרדן.
עצרנו ב Trinity Church לקונצרט של שישי בצהריים,
נגינת העוגב והחליל מלאה את תהודת הכנסיה בצלילי חג,
הויטראג׳ים הצבעוניים הכניסו מעט אור יום מזוכך
לחלל הרחב,
הזמן עמד מלכת,
אוירה של קדושה,
של גויים בעת מילוי תפקידם
(רגע של הכרה, האמונה באל אחד משותפת לכולם, הלא כך?!)
יצאנו מהכנסייה והבטנו לצדדים,
ישן וחדש בעירבוביה מסביב,
קודש וחול
מודרני ופחות,
איזו עיר מופלאה
שניה, עוצרים לתמונה.
חצינו את הכביש לספריה העירונית
וזאת הייתה הפתעה מרנינה,
הקירות מכוסים באמנות מרשימה,
צמד אריות מלווה גרם מדרגות
(מאוד מזכיר את הספריה הציבורית של ניו יורק)
מסתבר, שבמקום מתקיימת פעילות תרבותית,
הרצאות, קונצרטים ותערוכות מתחלפות.
עוד כביש קטן לחצות והינה אנחנו בעוד קתדרלה מרשימה.
משם במרחק הליכה קלה לNewbury, הרחוב הכי מעוצב עלי אדמות,
שורות, שורות של בתי אבן מכוסות ב bricks אדומות,
חנויות מלבבות, מסעדות אנינות, בתי קפה, גלריות ושאר הפתעות.
נו, היינו חייבים לעצור בכמה נקודות ציון דרך,
לרכוש קצת טובין למזכרת, מתנות ופינוקים לנו ולאחיינים המתוקים.
לאכול ארוחת צהריים דשנה עם כוס יין,
(שאלא מה?! נחשו מהיכן הגיע ה pinot לכוס, הוא עשה
את כל הדרך מקליפורניה, כמובן!)
לקנח בשוקולד במקום, שהריח לא משאיר אותך אדיש
( Hotel Chocolat, ולא, הפעם לא טעיתי בהגהה)
ולעשות את כל מה שעושים בעיר windows shopping
ו people watching
וגם real shopping... במגוון חנויות ורשתות כמו Zara, Aldo, Antropologie, Nesspreso, Rockport, The Paper Source, H&M, Allsaints Spitalfields
אבל גם כמה חנויות ייחודיות לבוסטון כמו Madura, HotelChocolat, Lit ו... Fish & Bone, לאוהבי כל החיות.
משם, פסיעות אחדות
ואופס... כבר הגענו לפארק לBoston Common,
שכשמו כן הוא, פשוט ומשותף,
ריאה ירוקה רחבת ידיים,
עם סנאים ואגם,
וברווז אחד אולי שניים ...
(סתם, בשביל החרוז, יש שם עשרות בעלי כנף)
ואפילו אפשר לשוט בברבור לבן באגם,
לארוז סל פקניק לבוקר שבת,
להשתובב עם הילדים כאילו אין מחר,
ושוב צלילי קונצרט, והפעם בטבע,
מתחת לעצים ירוקי עד,
חוויה מלבבת לכל המשפחה.
ואסור לפספס את פסלי הברווזים
שלדעתי, אין toddler מקומי
שלא עצר לתמונה, במקום הזה ממש;-)
ומה שמדליק בבוסטון העיר,
שהכל במרחק הליכה,
לוקאלי וקליל.
טוב, אם היום הראשון היה מה שכולם כבר מכירים ויודעים,
היום השני, הוא למתקדמים...
ועל פי עיצות המקומיים,
הנה סיקור של מקומות חדשים.
(שחר, הפוסט הזה מוקדש לך באהבה,
אח קטן ואבא גדול!)
את היום פתחנו ב Boston Ballet , לצלילי פסנתר ובלט, לראות את הקטנה- גדולה בחזרה (טוב, אם יורשה לי קצת שמלאץ, זה היה שווה את כל הטיסה..!) הבלט של בוסטון ממוקם בשכונה חמודה למדי.
Southend, כמו מה שקורה לעיתים קרובות, לאחוריים שכוחות של עיר ושכונת מצוקה כשהקהילה ההומולסבית תוקעת יתד, והופכת כעבור תקופה קצרה את האיזור לשיקי, cool ומלבב.
ה South End בהמון מובנים הוא הוילאג׳ של בוסטון. אם הזדמנתם לרחובות, במצעד הגאווה אזי צפויה לכם חגיגה של ממש....אומנם לא כמו סן פרנסיסקו בעונה, אבל משעשע ברמה.
שיטוט ברחובות הרחבים ובסמטאות הצרות מבטיח מקומות שוים לסעוד, בתי קפה וקשת של קולינריה מגוונת. ופה ושם, חנות מתנות. המקום עדיין שקט יחסי ולא שוטפים את הרחובות המוני אנשים, ובכך קסמו וייחודו.
בין הרחובות Columbus ו Tremont, יש כאמור שפע מסעדות. שחר המליץ על Francesca's Cafe, לקפה ומאפה, בקטנה, אבל טעים למדי. ו Stephi's at Tremont לLunch or Brunch. (הבטחתי שאצטט, הלא כך?!)
תחנה נוספת אך בשכונה אחרת, (וקצת מרוחקת...) Liberty hotel, טוב, אני מוכרחה להודות שהקונספט הזה בהחלט מרגיש לי זר ומנוכר... המקום שלפנינו היה עד לא מזמן בית כלא קר..
כן, כן, קראתם נכון. בין השנים 1851-1990, היה כאן בית כלא פעיל, בראשית שנות התשעים, הוא הוסב למלון בוטיק מתוחכם ויש כאן שתי מסעדות ובר חביב, והכל באותו במתחם. ( Scampo, Alibi & Clink)
קירות לבנים עבים ומרשימים כמו נלקחו מטירות ימי ביניים עתיקות, סורגי ברזל שחורים חוסמים את החלונות והדלתות, חדרים פונים לחצר פנימית, נו, בית סוהר, מה יש להגיד... אבל ההסבה למלון נעשתה בטוב טעם (כמו שאומרים אצלנו בעדה), מבנה מעוגל יוצר חלל יפיהפה, אור יום חודר למרכז באמצעות skylight מחומש, פסיפס מעניין מלווה מדרגות נעות, ריהוט מודרני וtouch משובח. מסתבר שעורכים במקום סיורים לקבוצות, שוה לנסות.
הNorth End מקום מושבם של האיטלקים, הפיצות הפסטות, הג׳בטות וכל הבצקים הבריאים, המקום תירותי למדי, ולא נמנה על העדפותי, אבל התמזל מזלנו ונקלענו ל Columbus Day Parade, וזה היה מחזה מבדר. בין הצועדים, ליצנים ולהטוטנים, תזמורות מקומיות, מכוניות עתיקות של אספנים, להקות מחול עירוניות וזקנים במדים. הקהל מריע ונלהב, והשמחה רבה.
התגלגלנו לאיטנו רעבות למדי ותשושות מהמצעד הארוך, זקוקות לארוחת צהריים ומסתור מההמון, ומצאנו את עצמנו ב Battery Wharf , השעה הייתה שעת צהריים, וכאילו אות משמיים. שם על הרציף, מאחור, נסתרת מכל עין, מסעדה קטנטונת, ממש על המיים. טעימה וזולה, צירוף מפתיע, כדאי להגיע! Aragosta Bar Bistro
איך ייתכן שאי ישלוט על יבשת?! אמר את זה איזה הוגה דיעות (בגלגול הקודם למדתי לדקלם, אבל שכחתי עם השנים...) ובכן, לבוסטון הסטוריה מרשימה ומפוארת. העיר הזאת מסמלת את העצמאות האמריקאית, מרד שלוש עשרה המושבות בשלטון הבריטי ומסיבת התה של בוסטון. אם בהסטוריה, אתם מתעניינים, האפשרויות הן רבות. אפשר לצעוד על המשבצות הצהובות
Freedom Trailכמו בעליסה בארץ הפלאות,
לעצור במונומנטים, בנקודות תצפית, במוזיאונים, ולהפליג במנהרת הזמן למאה השמונה עשרה, ובתוך כך, ללמוד שיעור בהסטוריה מקומית ודמוקרטיה אמיתית
אפשרות מבדרת קצת יותר לכל המשפחה, וגם למי שפחות מתעניין, לקחת סיור בDuck Tour המהולל, לדגום את בוסטון בשעה ומחצה. ללמוד קצת דברי ימי העיר מתובלים בשלל בדיחות וסיפורים, רכובים על ברווז ממלחמת העולם השניה, שמיטיב לסוע בים וביבשה.
ואם הזדמנתם לכאן במזג יפה, אז טיילו או רכבו לאורך הגדה ב Charles River, בעונה המתאימה ואם רוח ספורטיבית עליכם שורה, חוויה נהדרת תהיה לרוץ, לקייק, או לדווש במרץ.
ובכל הweekend הקסום לא דרכה כף רגלינו במוזיאון,
לא באקווריום ולא בהיכל,
על אף ההיצע המגוון
והתערוכה המאוד מפתה של Degas,
שמרנו את האתרים המקורים כמו ממתק לא ממומש,
לביקור הקרוב,
לחורף הבא עלינו לטובה,
לימים הקצרים והקרים,
לכפור ולשלג הבוסתנאי.
"שככה תרוצי לי לאוטובוס",
המורה ניסים, לא היה איש רע. הוא היה מורה תקיף, מסור ורציני. 
אחכ׳ בצבא כל בוחן כושר לדרגה היה סיוט של ממש...!
הצצתי ונפגעתי, ובטוב!
