אמץ לך סלב

מכירים את זה? אנחנו מתגוררים בסמוך לאיש תקשורת ועיתונאי, בני דודים של מפורסם, גיסנו הוא מנכ׳ל תאגיד ענק והדודה של בעלי, דוגמנית על.

כולנו חוטאים בנסיון לגעת בהצלחה, להתחכך בממון, בפרסום וביוקרה. עם יד על הלב, כמה פעמים אנחנו טורחים על דיוק בקירבה לידוען, בפגישה ראשונה או בנסיון להרשים בחברה? 

וישראל, היא ארץ קטנה, אז כולם מכירים בה את כולם. והעם היהודי חולק עוד מימי בראשית את אותו אילן יוחסין. לפיכך, ניתן להכריז על הקירבה  ככמעט ראשונית ואולי יעברו כך בירושה, מעמד, ממון, מראה מצודד או כשרון.

ובמסגרת ההנאה שבהתחככות, הרשו לי לספר לכם, על זאת שלי מחוויותי בעיר הגדולה. כן, כן, גם אמתכם הצנועה חלקה נסיעה במעלית עם שחקנית דגולה...

לפני כשנה, במהלך ביקור בתפוח הגדול, התארחנו במלון בוטיק נחמד בלב הSOHO המבוקש.

השעה הייתה שעת ערב, חזרנו מבילוי, הלומי יין ועייפים למדי, ביקשנו את נפשנו לשנת לילה ערבה. עלינו במעלית עם בחורה יפהיפיה ולצידה חמור סבר, שומר ראשה.

היא נראתה לי מוכרת מההתחלה, הייתי בטוחה שכבר נפגשנו בגלגול שעבר. אבל היה בה משהו יפה מדי, נוצץ ומהודר.... אז מיד פסלתי את האפשרות שנפגשנו בשכונה, היא בטוח לא מבת ים! 

עוצרת הנשימה פנתה אלי בחיוך הורס, שאלה בנימוס אם נהננו מהערב, השבתי בחיוב. והתפתחה שיחה, השיער שלה וגומת החן, לעזאזאל, אני מכירה אותה מעולם אחר. והיא כולה כריזמה משפריצה, מתעניינת היכן בילנו והיכן אנחנו מתגוררים. ואני משיבה, שעשינו את כל הדרך הארוכה מקליפורניה בשביל לטעום קצת vibe של עיר. ׳אז אני שכנה׳, היא עונה, ואני מיד אומרת ׳כמובן׳.

עכשיו, היא עוזבת לחדרה לא לפני שהיא שולחת לא׳, חיוך ממיס, חושף טור שיניים צחורות ומושלמות, ובעלי היקר נמס במקום, מגמגם ומסמיק חליפות.

אני נכנסת לסחרור, מי היא העלמה? האם אנחנו מכירים? שוב פישלתי בזיהוי פנים?

זה כל כך אופייני לא׳, אבל אני הלא מורה להסטוריה, מלכה בזיכרון! תשאלו את כל חברי ילדותי, אני אלופה בלשלוף שמות נעורים, מקומות ופרטים שוליים. 

למחרת, אני מתחקרת את כל העובדים במלון, והם ממלאים פיהם מים ושומרים סוד. אבל איני מרפה והעניין, אינו נותן לי מנוחה. מי זאת היפה שאת שנתי טרפה? 

עוברים יומיים, ואנחנו בלמחרתיים, גשום בניו יורק, נפתחו ארובות השמיים. אני נחפזת לחדר להביא מטריה. וראה זה פלא, נפלאות הגורל, הזדמן לי 'rain check' בדרך מפתיעה. אנחנו שוב נפגשות כחברות ותיקות. הפעם היא בחליפת ריצה, ספורטיבית ומיוזעת. ממתינה בסבלנות למעלית שתגיע. ושוב small talk, ואני איני מתמהמהת ואוזרת אומץ ו..׳את נראית לי נורא מוכרת, ואני יודעת שאת ׳מפורסמת׳, סליחה, על השאלה החצופה, אבל את יכולה להזכיר לי את שמך בבקשה...׳, כן, כן, אני יודעת, לא חינני בעליל , אבל טאקט, לא היה מעולם הצד החזק שלי...

והיא המתנצלת, ׳לא זה בסדר׳, ואני מתעקשת, והיא זאת שבמבוכה, למרות שהיה הגיוני ההפך. ולבסוף היא מפליטה; ׳ג׳ניפר גרנייר׳ ואני חוזרת אחריה ׳אה, ג׳ניפר גרנייר, כמובן׳ במבטא שרוליקי ניכר, כמו מאשרת את זה שאמרה,

היא אכן סלבריטאית,

נו טוב, אולי אולי לא מן השורה הראשונה...אבל גם מהשניה זה נחשב?   

ואני נוטלת את המטריה ומדלגת בגשם עם הרבה טקס בישבן...

נגעתי במפורסם,

גם בי דבק אבק כוכבים

והצלחה.

ובעצם, את מי זה מעניין? אם בכלל...

מעניין ת׳..., אני משלימה במבוכה.

מוקדש בחום לכל חברי, שרק מתוקף היותם אהובי, לעד יהיו עבורי אנשי השנה וסלבריטאים בע״מ!