Thursday, October 6, 2011

יום כיפור, היום שבו למדתי לבקש מעצמי סליחה



א׳ למד מנחום (איש מאוד יקר),  
שהדרך לשרוד את מוסד הנישואין
היא בבקשת סליחה
על חטא קטן כגדול
על בסיס יום יומי
בלי אגו ועכבות.
וכך באופן מאוד משכנע מצליח א׳ אותי לפייס
את נפשי לרכוש וליבי להמיס
בבקשת סליחה, 
ריקה מתוכן אבל מוגשת תמיד בצורה יוצאת דופן....
לסליחה השפעה מופלאה על שלום בית ושלמות המשפחה.
וגם על יחסים בין חברים 
אז, קבלו בקשת סליחה מאוד פומבית...





בין אדם לחברו
סליחה מכל מי שפגעתי בו שלא במתכוון ובשגגה    
וגם ממי שעלבתי בו בכוונה
(יש גם כאלה, אני לא צדיקה וגם לא מתיימרת באמת מצטערת;-)
סליחה אם שכחתי מילה טובה, יום הולדת או חגיגה,
סליחה שסיננתי שיחה
סליחה על שהעדפתי לסמס על לדסקס
סליחה שלא התפנתי לתת את מלוא תשומת הלב,
סליחה שאמרתי את דעתי בבוטות גלוית לב.
סליחה אם הלכתי רכיל 
סליחה שלא תמיד היה לי כוח לארח
וסליחה שלא הורדתי עבורכם את הירח.
סליחה אם לא הייתי קשובה
סליחה על קוצר רוח, חוסר סבלנות והיעדר שאר רוח.





בין אדם למקום
סליחה ממר בורא עולם,
שיש לי ספק אם אתה בכלל קים
ואם כן, אז תסביר לי בבקשה
איך אתה לא מתערב ומונע כל רע?!
קוראים לך ה׳מקום' או ׳היושב במרומים׳ (יש משם ודאי נוף אלוהי.....!)
ובתור שכזה אתה אמור להיות בכל מקום,
בכל יבשת, מדינה ובכל זמן נתון רק להגיש עזרה. 
אז איפה אתה כשצריך אותך?!
בצרפתית אומרים ׳dans les nuages׳
ב'עננים' (עבורנו ׳השרוליקים׳)





בין אדם לעצמו
אבל יסליחו לי כולם במטותא גדולה,                         
השנה, אני מתרכזת בעצמי בסליחה. (סליחה!)
מכירים את זה? את ההלקאה העצמית?
חוסר שביעות הרצון?
הההתמקדות בחצי הכוס הריקה,
גם אני חוטאת בה לפעמים...
רציתי לבקש מעצמי סליחה,
סליחה שלא עמדתי בגבורה בכל מטרותי מן השנה שעברה
סליחה שירדתי על ההיא שראיתי במראה
סליחה שפיספסתי אימון, שיעור או יום לימודים
סליחה שייסרתי את עצמי על שלא אפיתי עוגה
ועוד יותר סליחה, שלכשאפיתי, סיימתי אותה עד תומה...
סליחה שלא תמיד דיברתי בי טובות
סליחה שהייתי קשה ותובענית לעצמי וגם לבריות
סליחה שלא שמתי עצמי בראש סדר העדיפויות,
סליחה שלא הייתי פה ושם קצת אנוכית,
סליחה שלא הקשבתי לאינטואיציה הפרטית 
(או הקול הפנימי, אני תמיד משלמת כשאני מתעלמת...)
סליחה שלקחתי קשה ללב ולנשמה
וסליחה שלא תמיד הייתי אות ומופת, דוגמא ואם השנה.






ו..סליחה לכם קוראים יקרים
על הפוסט הדביק 
ליום הכיפורים....
ואגב, במסגרת רוח החג,
סלחתי גם לכם על כל עוונתיכם
ופתחתי דף חדש
נקי ולבן 
לחטאים חדשים
ולסליחות לשנה הבאה


1 comment:

  1. Sharon,
    What a wonderful post. Very inspiring and so very true.

    I forgive you (and no, there is nothing you should be sorry about) and I hope yourself forgives you too. (we already know that 'A' forgives you :-))

    I am fortunate to have you as 'A' as friends. thank you.


    Shana Tova and Gmar Hatima Tova.

    ReplyDelete

Note: Only a member of this blog may post a comment.