טיפ במתנה

א׳ (אחר;-) אמר לי פעם בחיוך טוב,

שאפשר לכוון את השעון העולמי,

לפי שעון שרון של ימי חמישי.

כשהתחלתי לכתוב, בכל פעם על עניין אחר,

לא ידעתי איך לתת לבלוג שלי ׳שם׳.
רק עכשיו אני מבינה, איך היה שם הכל,

ממש מהתחלה.

טיול, תובנה, חוויה, אמנות, עיצוב,  

הסטוריה, קולנוע, ספרות, תיאטרון,

פוליטיקה, חינוך, יהדות, ציונות, אהבה,

קהילה, משפחה וחברה.

כמעט חמש שנים של כתיבה רציפה,

ואם יש דבר שאני גאה בו יותר מכל,

(שלא תחשבו שזה פשוט,

לזקוף לי לעצמי זכות,

זה אגב, ׳טיפ׳ מצוין,
שקיבלתי מחברה טובה,

ההשראה והסיבה לפוסט הבא:-)
אז אם יש דבר, שאני גאה בו,

הוא הקול שלי.

הקול שלי,

שהיה שם כבר בפעם הראשונה,

עצמאי, מקורי, יוזם,

אותנטי, כנה וישיר,

מגוון, עשיר 

ומתמיד, 

הקול שלי, אני.

ועוד דבר, שאני אסירת תודה עליו,

הוא הקול שלכם, הדיאלוג המפרה,

המילה הטובה, החיבוק, המחמאה,

המידע, התגובה, הדעה,

גם כשהיא לגמרי הפוכה,  

על כל אלו,

המון ועוד ת ו ד ה 

כחסידה גדולה של האסכולה,
שהחיים יפים ושדברים טובים,
חולקים עם העולם.

הבלוג היה לי צינור מידע, לחלוק ולשתף,
ובאמצעות הבלוגריה, גם לקבל.

חוויה, סרט, ספר, הופעה או הצגה,

בית קפה, מסעדה, תערוכה, הדרכה,

כמו גם, המלצה על חנות בגדים, מספרה,

שירות קייטרינג, עוגה, חלה, בלוגרית אהובה, 

רופא, קוסמטיקאית, מדקר, עקרונות עיצוב, 

קרם הגנה, שיטת איפור, או מועדון קריאה,

תובנה, מחשבה, מסקנה,

בעצם, כל רגע מהורהר של ׳אהההה׳,

ישמע קטן כל שישמע,

יכול להיות,

מחווה טובה.

רק עכשיו אני מבינה,

שזאת המהות שלי ביומיום,

וגם בכתיבה.

המון ׳טיפים׳ קבלתי בחיי מחברים טובים, מעמיתים,

מהורי, מילדי, מהאיש שלי.

אבל גם ממעגלים יותר רחוקים,

מקריאה, ממפגש אקראי בעולם המקביל,

מלימודים, מהרצאה חד פעמית.

שמחה גדולה מתעוררת בי, 

כשאני מעבירה הלאה ׳טיפ׳, ולומדת שהתאים וצלח.

ועד כאן, היינו רק בהקדמה,
מוכנים?
לכבוד השנה האזרחית הבאה עלינו לטובה,

ולכבוד שנתו החמישית של הבלוג,

וגם כי אני מש״קית חוו׳יה,

ואין לצאת אצלי אירוע או חג, בלי הפעלה, 

אני מזמינה אתכם להשתתף במשחק,

׳טיפ במתנה׳, 

(אגב, המצאתי אותו, ממש עכשיו, נחשב?)

אני מתחילה, עם עשרה ׳טיפים׳ שעשו לי את השנה,

(סתם דברים של יומיום, נא השאירו את הציניות בצד:-) אתם מוזמנים להוסיף, 

לפחות אחד? בעל פה או בכתב,

בפומבי או בפרטי, בקול רם או בלחישה,

וכל המרבה, וכל המעיז, 

הרי זה משובח.

טיפים, שעשו לי את השנה

* שישי זוגי- זמן רומנטי בשניים, אחת לשבוע, כתוב ביומן, מחייה את הנפש ומצית אהבה ותשוקה.

(ראו פוסט)

* מילה טובה- אני אלופה בלהעניק מילים טובות לאחרים, תמיד קשה מדי עם עצמי.  

השנה הענקתי לי מילים טובות אחדות, הן חוללו בי נפלאות, בשנה הבאה, אני מבטיחה, הן יהיו רבות.

* ׳שלישירית׳ (הקרדיט לקופירייטינג, לבכור) -  
הליכת בוקר קבועה עם שירית בימי שלישי,

לא נעים לי להבריז, כי קבענו, רווח כפול ומכופל, ספורט ושיחה עם חברה טובה וחכמה, טיפ לגוף ולנשמה.

לפעמים אנחנו מזייפות ודוחות, ל׳שישירית׳ או ׳חמישירית׳, לפעמים אני בוגדת עם שריל או בת׳,

זה לגמרי בסדר, וטומן בחובו עוד טיפ הכרחי, חברות מפרגנת, זה הכי הכי.

* טיפ למשתמטים מפעילות גופנית- (וגם סוד מחדר המיטות...;-), אני הולכת לישון באימונית, (aka טרנינג)כדי שלא יהיה לי תירוץ בבוקר ל׳למה לא....׳, 

כן, אני יודעת שזה לא מסוקס, אבל זה עובד לי מצוין.

* ארוחת שישי מסורתית- כל שישי, בלי יוצא מן הכלל. על השולחן, חלה מאופה אנינה, זר פרחי העונה וחברים טובים לנשמה, כי ככה גדלתי, וזה מה שהיית רוצה שיאמצו ילדי.  

* מעשה טוב אחד ביום- מעשה טוב אחד ביום לנשמה. זה לא חייב להיות גדול, לא יוצא דופן או יוצא מן הכלל, מחווה טובה של אהבה ונתינה לזולת. ואם הוא זר, על אחת כמה וכמה.

* פינוק עצמי- גם לפולניה מותר.

פעם, בעיצומו של קונפליקט קשה, כזה שהזליג דמעות והדיר שינה מעיני, יעצה לי חברה טובה, 

׳שרוני, לכי עכשיו לפנק את עצמך...., כן, כן, קפה ועוגה, שופינג, פדקיור, מסאג׳, תספורת, יאללה, תבחרי, נו יצאת?׳, היא צדקה, הקונפליקט, אומנם לא נפתר, אבל ההרגשה באורח פלאי, השתפרה.

מאז, את הטיפ הזה, שקבלתי באהבה, אני מעבירה הלאה בחיבוק חם, לכל מי שקצת ׳דאון׳.

* לתעדף ביומן ולתרגל ׳לא׳- אם משהו הוא באמת חשוב לי, אני צריכה לדאוג שיקרה, לפנות לו זמן ולהכריז בקול רם. יש לי נטיה לומר כן, להנהן, ולא רק כדי לרצות, גם כי הכל נשמע לי מעניין ומסקרן. 
כל פעם כש'דייקתי' וגם כשסירבתי, הרגשתי הקלה גדולה והתפנתה לי אנרגיה וזמן, ל'כן' ענק! 

* להקשיב לילדים שלי- כן, אני שומעת אותם כל הזמן, אבל האם אני באמת מקשיבה?

רק כשאני עוצרת ומקשיבה, מקבלת את דעתם, אני מבינה כמה הם יודעים יותר טוב ממני בעניינם. על הדרך, אני מלמדת אותם שיעור בכבוד, לומדת בעצמי משהו חדש, ושהם המורים הכי טובים עבורי בעולם.

* דיאטה- כשיש לי שוקולד מריר קבוע בתיק (קופסאות הפח העגולות והחינניות של TJ, שכבר שנתיים מככבים בכל פגישה או ישיבה איתי), תפוח קלוף או תפוז, אני לא מתפתה לקוראסון עתיר חמאה.

אין ממני מבסוטה, בהפגנת השליטה נגד המאפה המפתה והקילוגרם העודף. 

זהו, ממש בקטנה,

לא ברומו של עולם,

לא מתוחכם. 

עכשיו תורכם,

אני מוכנה,

והכי שמחה, 

לקבל ´טיפ במתנה׳.

סרטים, נשים ואנשים

איך יודעים שהאוסקר אוטוטו כאן?

כשקר מסביב, 

החנויות מנצנצות למרחקים,

מנגינת חג עולה מכל קרן רחוב,
סרטים מפתים מככבים על האקרנים,
ואני חובקת מדי ערב את א' שלי,
זוג חברים, פופקורן ענקי,
וליבי מלא שיר, 

כך בדיוק יודעים שהגיעה העונה.
שני סרטים מצויינים,
במרכזם, איך לא? 
נ ש י ם
ללכת עוד היום, 
בעצם לא ללכת,
ל ר ו ץ.

The Danish Girl

(או בשמו העברי ׳הנערה הדנית׳.)

אני ישובה באולם החשוך, עטופה בצעיף חם, 

לרגע נדמה לי שאני מביטה ביצירת מופת של ורמיר,

שניה אחר כך מופיעה תמונת נוף קסומה

מארצות השפלה,

מי היטיב לצייר אותן, היה זה רמברנדט? 

ובטרם חולפת עשירית השניה,

אני כבר בוחנת בעניין קומפוזיציה מופלאה,

של עיקרון השליש,

גרטה מלטפת בידה כלבלב קטנטן, ואני נזכרת ב׳נישואי הזוג ארנולפיני׳, בנעלי הבית, במראה המרמזת, ובכלב, שמצביע בזנבו על נאמנות.

כל סצינה נראית לי מרהיבה ביופיה, 

כאילו כבר ראיתיה בעבר, 

כאילו נלקחה מאיזה ספר או סרט....

וחכו, עוד לא סיפרתי לכם על מה בכלל הסרט.

דרמה נפלאה שטומנת בחובה חוויה ויזואלית יוצאת דופן, אני חשה כאילו ניתנה לי הזכות לדפדף בקטלוג אמנות איכותי, ורק מבקשת לנצור את הרגע, התמונה, לו רק היה אפשר לעשות pause,

אזי רק היינו מבינים,

כמה הוא (טום הופר, הבמאי) גאון.

צילום אמנותי שיש בו הכל, 

דיוקנאות, פורטרטים, גוף ותנועה,

עירום, חושניות, תשוקה,

רציף נמל, ארט דקו, גוטיקה, בארוק, 

טבע וים, עיר וכפר, אור וצל, פנים וחוץ,

קופנהגן, פריז ודרזדן בראשית המאה הקודמת,

וטרם אמרנו מילה על הנושא, התחום. 

אז על מה בכלל הסרט?

ובכן, הסרט עוסק בטרנסג׳נדריות.

בפעם הראשונה, אני חווה עיסוק כה עדין,

חומל, מלמד ומכבד לנושא. 

הסרט, מבוסס על ספרו של דיוויד אבסהרוף,

והוא מתאר את איינר וגרטה וגנר, זוג אמנים,

היא אמריקאית, הוא (היא) דנית.

איינר היא אישה הכלואה בגוף גברי.

גרטה תשתמש בלילי 

(דמותה הנשית של איינר),

כמוזה ליצירתה. 

באופן פרדוקסלי, תהיה זאת לילי, 

ההשראה לציוריה של גרטה, המפתח שלה להצלחה ולפריצה, אותה לילי, שתחבל ביחסיה עם איינר ובנישואיה.

אגב, לילי אחרת, לילי אלבה (כריסטין יורגנסן) 

הייתה הטרנסג׳נדרית הראשונה לעבור ניתוח לשינוי מין, בשנות החמישים בקופנהגן.

ובכן, לילי או לילית? 

נורמלי או אבנורמלי? 

מי קובע?

הצופים, עוברים תהליך מרתק,

מיחס הססני ושיפוטי,

לכזה שמכיל, מכבד ומחבק.

Carol

הוא סרט מקסים, שמתאר אהבת נשים וגירושים.

הכל מתרחש באמריקה הצבועה והשמרנית של שנות החמישים.

לחובבת היסטוריה, וינטאג׳, אופנה וניו יורק,

הסרט הזה הוא בהחלט ממתק.

ולא רק בגלל זה, כי בדיוק כמו קודמו,

הוא מעורר מחשבה יתירה על סובלנות,

על כבוד האדם וחרותו, על שוויון, 

ועל הדרך שעשינו כחברה, 

ומה עוד עלינו לעשות,
כדי לאהוב אדם,
באשר הוא אדם.

שני סרטים נפלאים ושעשוע,

ועוד לפחות שלושה מככבים אצלי ברשימה,

Spotlight - כי לינור אמרה,

Room, כי צביה המליצה,

ו Youth, כי א׳ ביקש, 
ואני כבר בחוב מצטבר של שני סרטי נשים,
אגב, הוא הודה בפה מלא (פופקורן כמובן),
כי אלו הם, סרטים טובים על אנשים.

שעת תה

׳שרוני, מזמן לא כתבת פוסט עיצובי....׳

אומרת לי רונית,

(זוכרים את רונית מהפוסט על ׳נס ציונה ודרומה׳...;-?)

האמת, שהיא צודקת, החברה שלי,

ועל אף חיבתי היתירה לאסתטיקה וסטייל,

די זנחתי את העיצוב לאחרונה,

לטובת עיסוקים אחרים.

כל ההנאה הצרופה, שנותרה לי מהתחום,

היא בייעוץ עיצוב נלהב לחברים, למשפחה,

בסטיילינג לימי הולדת לקטנה, מסיבות ביתיות, 

שולחנות חג ושולחן שבת חינני.

אה, ובאריזות מתנה...!

אין נלהבת יותר ממני לארוז תשורה קטנה,

ממש מרומם לי את הנפש,

(ישמע שטחי ככל שישמע,

אני יודעת שמדובר בשריטה קטנה:-)

כך, שכשמזדמן לי לארח, אני מיד קופצת משמחה,

ומתחילה, איך לא, דווקא מהסוף להתחלה.

עיצוב השולחן, מפיות, כלים ותוכנית אמנותית,

תוכן, חוויה, כל מה שישאר, אחרי שהחגיגה תסתיים.

את האוכל, אני ׳מחפפת׳,

או מזמינה מאופה אנינה,

או מאלתרת בעצמי, ועולצת בלי אף שמץ של מבוכה,

כי אם יש משהו, שהבנתי מזמן,

האוכל הוא ממש לא העניין.

מסיבת תה לאמהות ובנות,
כן, קיטש, מגדרי ולא פוליטקלי קורקט,
מה לעשות?

מה עושות? 

עיצוב

מתחילים בקונספט, ברעיון, במחשבה.

להשראה, אני פונה לPintrest. (טל, ערכה לי את ההכרות עם האתר המופלא, לפני אי אילו שנים, ומאז, אני מכורה!)

אחר כך אני מתחילה ללקט, אבל בשיטה, ׳ירוקה׳, בהתחלה, בבית, בארונות, בבוידעם, אחר כך פונה לארון של אמא, של חברה. אם ממש חסר, אני ממשיכה לגראג׳ סייל, לחנויות יד שניה, לשווקי פשפשים, ולא פוסחת על חנויות המציאה, Ross, Marshalls, HomeGoods@ TJ Max

מה אני מחפשת? קומקומים פרחוניים, ספלי תה מעוטרים, מגשי קומות, מראות ופינפונים, כמה שיותר ׳קיטש׳, כך יותר טוב.

את הכל אניח ברוב פאר והדר, על שולחן חגיגי וארוך.

ועכשיו לטיפים של מעצבות (לא רק למסיבות תה):

* רקע שקט- מאחר והכלים והתרכובת צבעוניים למדי, רצוי להניחם על ׳רקע שקט׳, מפה חלקה לבנה או שחורה, יעשו את העבודה נאמנה ויבליטו את הצבע והשמחה. (וגם הפוך זה נכון, כלים לבנים על מפה פרחונית, זה מקסים!)

אגב, גליון שחור וחלק, חביב עלי במיוחד. למה? כי אפשר לכתוב עליו בטוש זרחני או בגיר לבן, הגיגים, שירים או סתם את התפריט. זאת ועוד, אם מדובר בארוחה בת כמה מנות, אפשר להפשיט את השולחן מהנייר, לטובת מפה נקייה, שממתינה תחתיו למנה הבאה. 

* צבעים דומיננטיים- חפשו שני צבעים בולטים שמתחבאים בכלים, והתאימו להם מפיות ופרחים.

* משחקי גובה-שחקו עם הגובה לדרמתיות וסטייל. מגשי קומות לצד צלחות שטוחות, אם אין, תמיד אפשר להניח ספרים מתחת למפה, לייצר גובה ועניין. 

* תגים וכתוביות- תג עם התפריט, תמיד מוסיף ארומה אנינה, ואם כבר בתגיות עסקינן, אז גם כאן, אחידות, היא המילה.

תוכנית

חמש מסיבות תה מככבות אצלי ברזומה, בכל אחת עשינו משהו אחר.

* אפייה משותפת

את זה הקטנות הכי אוהבות! אפשר ממש לאפות קאפקייס ריחניים, ולקחת הבייתה בצלחת חיננית, במקום שקית יומולדת.
אפשר לאפות מבעוד מועד או אפילו לחפף ולקנות מיני טארטים מוכנים, ולתת לבנות לקשט, עם פירות ופודינג שוקולד או וניל, סוכריות צבעוניות או פצפוצי שוקולד, להניח בקופסא חגיגית, לשטוף ת׳עיניים וללקק ת׳ידיים! 

*קישוט קנקני תה וספלים

כשלסנדויצ׳ית מלאו חמש, חגגנו ברוב הדר ופאר. שוטטתי בחנויות מציאות וליקטתי ערכות תה לצביעה ביתית. 

את הערכות ערבבתי בין הבנות, ששמחו לצבוע, לעטר ולהדביק מדבקות ולקחת הבייתה, לשעת תה לבובות.

* חליטת תה ייחודית 

חליטות תה צמחים מכל מיני סוגים, ריחות וטעמים, בצנצנות זכוכית אישיות, וכל אחת מרכיבה את התה שלה, בצנצנת אישית עם תגית פרחונית.

* כרטיסי ברכה אישיים

הכי פשוט, שלל כרטיסי ברכה צבעוניים וחלקים (נמכרים ב Target בחבילות של 200, במחיר סמלי),

על השולחן, חותמות, מדבקות, נצנצים, טושים, מנדלות זעירות, ואמנות תלת מימדית מקסימה  Belle & Boo Decoupage לא חובה!)

מכינים שלל כרטיסי ברכה אישיים למגוון אירועים, את התוצר כורכים בסרט חגיגי ועוד גודי׳ס שימושי.

כיבוד

מסיבת תה היא אולי הכי פשוטה מבחינת התרכובת והכיבוד.

פלטות פירות צבעוניות, עוגיות חינניות, ורוגעלך, מקרונס' (לא חייב להיות פנסי מ Alexander's, אלו מ Costco נפלאים!) ומיני טארטים קטנים. סנדויצ׳ונים במגוון טעמים, תפוח, טיפת דבש, אגוז וגבינה כחולה, ריבת תאנים וגבינת ברי, מלפפון וגבינת שמנת, טפנד וגבינת עיזים, ובאמריקה, כמו באמריקה, איך אפשר בלי ריבה וחמאת בוטנים. 

אפשר להשתמש במיני לחמנייה, אפשר לחתוך את הלחם בתבניות של עוגיות לפרחים חינניים או לבבות.

ובכן, יקירים, ממש בלי שהתכוונתי,

ורק כי לרונית הבטחתי,

יצא לי פוסט בסגנון ׳מרתה סטיוארט׳:-)

צילומים מדהימים מהחצר האחורית,

באדיבות הצלמת המחוננת,

אדווה אופיר,

מרימה כוס תה לכבודכם,

למסיבות, חגיגות

ורק בשמחות!

Brave & Kind

׳החיים שלי נעים סביב מילים׳,

אומרת לי איילתי.

איילתי, היא חברתי הטובה והאהובה, מימי קורס חוו׳יה, קורס קצינות,

האוניברסיטה, עבודות סטודנטיאליות, סקרים והדרכת טיולים.

בימים, בהן היינו יפות וצעירות, ולא ידענו זאת,
צבע לא נגע בשערנו,

ולא נדרשנו לדיאטה או ספורט. 

אפילו הספקנו להיות שכנות לחודשים ספורים,

כשנפלתי בוכייה על צווארה,

מבכה את הפרידה מניו יורק הגדולה.

איילתי, ׳קלטה׳ אותי בקליפורניה הרחוקה,

והייתה לי אחות ומשפחה.

היום, הבנות שלנו, כבר מקיימות, 

כמיטב המסורת את דור ההמשך.

איילת, קוראת לז׳אנר שלנו, ׳נונושיות׳, במילים אחרות, נשים מחוייכות.

על כוס קפה ושיחה מרתקת, היא מסבירה לי ב׳נונושית׳ מדוברת,

איך בכל תקופה, מילה אחרת מעסיקה את מחשבתה.

אני אוהבת את ההגדרות של איילת, היא קוראת לילד בשמו,  

בצורה ישירה ואמיצה, בדרכי נועם, היא אישה חכמה. 

רפרוף קל בבלוג, מלמד שהחיים של כולנו וגם שלי, מוארים במילים.

בכל פעם, מילה אחרת מטרידה את מנוחתי.

מקיפה אותי בכל צירי חיי, 

ברמת הערך וגם ביומיום, ברמת הכוונה והחלום.

פעם זאת תהיה ׳אותנטיות׳, לפעמים, ׳דיוק׳ או ׳אמת׳, 

רוב הזמן, ׳יהדות׳, ׳ישראליות׳, ׳זיקה׳ ו׳שייכות׳.

אני מתחבטת בשאלות גדולות על ׳שלום׳ ו׳חברות׳, על ׳ערכים׳ ו׳חינוך׳,

׳תשוקה׳, ׳אהבה׳, ׳קריירה׳, ׳אמהות׳, ׳זוגיות׳ ו׳משפחה׳, מככבים אצלי ברשימה.

אבל גם ׳קהילה׳, ׳חזון׳, ׳שינוי׳, ׳תרבות׳, ׳הנהגה׳, ׳העצמה׳, 

הם חלק ממי שאני, ומקיפים אותי עשרים וארבע שעות ביממה.

בלילה וביום, אני חולמת, שלא כמו יידוב, במילים בעברית, 

לא תמיד מבינה עד הסוף מילים בצרפתית,  

ולפעמים, יש מילים, שאני מוצאת,

שיותר מדברות אלי באנגלית.

Kind & Brave, הן המילים של בת׳.

האמת היא, שהן מתארות אותה יותר מכל.

היא נחמדה, אדיבה, נדיבה, היא אמפטית, היא מכילה, היא פשוט מקסימה.

אבל אל תתבלבלו, היא לא ׳פרייארית׳ של אף אחת/ד.

היא נבונה, היא חכמה, היא פקחית היא עניינית, היא אסרטיבית, 

היא עומדת על דעתה, מבלי להתבלבל ובלי למצמץ,

היא שמה את האמת על השולחן.

בהליכת בוקר השבוע, היא מספרת לי שזאת המנטרה שלה.

Kind & Brave, 

שתי מילים קטנות וקצרות, 

שתי מילים, ברורות ופשוטות, 

בהן ובהוויתן, טמון סוד חינוכה.

׳אני רוצה את הילדים שלי, בעלי עמוד שידרה,

במיוחד בעולם של ימינו, כשאתה נצרך לעמוד על דעתך,

לדעת מי אתה, מהם הגבולות שלך, 

להגן על מה שאתה מאמין בו.

אני רוצה אותם טובים, נדיבים ואדיבים,

אבל בעיקר אמיצים, אני רוצה אותם נאמנים לעצמם....׳

היא אומרת.

היא כל כך צודקת.

כשאנחנו נפרדות,

אני עושה שלושה דברים:

1. מתקשרת לאיילת לשאול,
אם אפשר להכניס את בת׳ למועדון ה׳נונושיות׳?

2. אני מתבוננת בשתי חברותי, ומבינה שאפשר גם להיות 'נונושית' וגם אמיצה.

3. מתישבת לכתוב את זה הפוסט,
ומבטיחה לעצמי להיות הכי kind & brave,

שאני יכולה, כי, מהו חינוך אם לא דוגמא?

ומהן המילים אם לא שתיקה? 

הפוסט הזה מוקדש לשתי נשים מופלאות ושונות, שכלל לא מכירות זאת את זאת,
* לך, איילתי יקירתי, ליום ההולדת, שנחוג בין חברים קרובים ומשפחה, בנר ראשון של חנוכה, אישה שהיא כולה אור גדול.
*  ל Beth Levy, שעל אף שמה, חוגגת דווקא את חג המולד והיא בעיני, אות ומופת לחברות ומשפחה.

תל אביב, פנים רבות לה

כבר הוקדשו כאן כמה פוסטים של מתבגרת מאוהבת,
לזאת, ללא ההפסקה.

אבל מה לעשות, העיר מתחדשת ומשתנה מביקור לביקור,

מעונה לעונה, משנה לשנה.

ואני, חוגגת אותה ואיתה, בכל פעם מחדש.

פנים רבות לה לעיר העברית הראשונה,

יש לה חלק מצודד ואופנתי, 
בוטיקי, שלא לאמר ׳פלצני׳,

יש לה פן קשוח וזרוק,

לוק אותנטי ומרוט,

יש את תל אביב של מטה, של קבצנים ומחוסרי בית,

של פליטים חסרי שם ושיניים, של אנשים 'שקופים',
שאנחנו משתדלים שלא לראות, שלא ידבק בנו טעם עצוב.
יש את תל אביב של מעמד הביניים,
שמאוהב בעיר עד כלות, 

ומתקשה לקיים ביוקרה חיים שפויים.
יש את תל אביב של התיירים, 
יש את תל אביב של אנשי העסקים,
יש את תל אביב של בעלי המלאכה הזעירים,
של הסנדלרים, החייטים, התופרים.
יש את תל אביב של הצעירים,
יש את תל אביב של הזקנים בשדרה,
יש את תל אביב של בני הנוער, 
תל אביב הכרך, המטרופולין מלא אנדרלנין,
יש את תל אביב של הצפונים,
יש את תל אביב של הדרומים,
יש את תל אביב של כיכר המדינה,
ויש את תל אביב של שוק הכמל והסביבה,

יש את תל אביב של אתמול, ויש את זאת של היום,
יש את תל אביב של ילדותי, זאת עם גן החיות והמראות, 
ויש את תל אביב שלי, 
זאת שפורטת על נימי נפשי,

ואלופה בלגרום לי עונג רב,
וכן, גם עצבים:-)

עכשיו, גילוי נאות.
למי שגדלה בפרבר תל אביבי,

שלא לומר, באחוריים של העיר,  

תל אביב תמיד תהיה מושא אהבתי.
אני מיטיבה להכירה, מלהטטת ברחובותיה,

בעברה, בחדשותיה, ברחובותיה, בסמטאותיה, אני מאוהבת בה,
כך, שבכל חופשת מולדת מהשורה,
(אלא אם כן, לא מתרחשת במהלכה מלחמה....)
אפשר למצוא אותי מדי יום בעיר העברית הראשונה,
או לכל הפחות (או היותר) ביפו שכנתה.
הביקור האחרון עמד בסימן בפנים הרבות לעיר,
וברוח הדברים, המלצות ורשמים.

תל אביב בוטיק

נו טוב, בראשית היה זה ה'קניון', אחר כך היה 'ספא', 

לימים 'מתחם', היום אנחנו עמוק ב'בוטיק',

מילים שמהלכות קסם על שרוליקים.

האמת היא, שיש סצינת בוטיק מקסימה בעיר העברית,

מבנים לשימור, שנגע בהם שרביט מעצבים, 

ניצוצות של סטייל ושיק,

ללא ספק שינו את פניה של העיר.

מלון דה נורמן- לגמרי פריז בתל אביב.

(תודה לגילת האנינה, תל אביבית בנשמתה, המקור הסודי שלי לעיר הלבנה)

אני סועדת שם פעמיים עם ע' וגם עם א' סעודת מלכים, לצד כוס יין בצהרי היום. בערב, להקת ג'ז מקומית על הבר, והעיצוב, חגיגה!

אל תתביישו, בקשו סיור.

מלון מונטפיורי- עליו כתבתי לא אחת, נפלא לבוקר או בראנץ'.

מלון בראון- לקוקטייל זרוק בבר רסטי לשעת שקיעה.

מלון מרקט האוס (יפו)- בזכות חגית אברון, האחת והיחידה, לארוחת בוקר ישראלית אבל בשיק של השוק. ממש בצמוד לו, קונדטוריה מהסרטים.

ואני רק מחכה, שמתחם W ייחנך בקול תרועה, שהמלון בתחנת המשטרה הישנה, יפתח שעריו, לפרק ב' של יפו בוטיק.

ואולי עד אז, נמציא לנו מילה חדשה, שתהלך עלינו קסמים, ותגרום לנו לפתוח את הארנק ולפזר המון המון שקלים?

תל אביב תרבותית

תמיד הייתה זאת תל אביב, שהביאה את הבשורה התרבותית, עוד מימי הבימה, כשדבק בה ה'דיבוק' בעידן רובינא, דרך ביאליק, אלתרמן, אריק וגיבורי כסית. 

אין מה לעשות, מציון תצא תורה, והבליינות מתל אביב.

תיאטרון

'חולה אהבה'/ הקאמרי- עיבוד כמעט מדוייק לסרט, משהו על הרצף שבין קולנוע לתיאטרון, הלכתי עם ענת, וכשיצאה מיכאלה היפה לברך את מורותיה לשעבר, זרקה בי לפתע שיבה, ונפלה עלי זיקנה.

'חשמלית ושמה תשוקה'/ הבימה- ללא ספק ההצגה הכי טובה שראיתי בשנה האחרונה. עיבוד מדהים, משחק מרשים, גאונות של אין תפאורה, תיאטרון במיטבו.

'אוי אליאס אליאס'/ הקאמרי- לרוץ כל הדרך מצחוק, קאברט חנוך לויני טיפוסי.

קולנוע

את ה'מילים הטובות' אומנם ראיתי בירושלים, סרט ממתק, מיד בסיומו, שלחתי לאבא שלי טקסט נרגש, 'קח את אמא ולכו לראות, מחר....!' הם ראו בתל אביב, נחשב?

'משפחת בילייה', כבר שנה, שהורי וסימי מנדנדים ללא הפסקה, נו ראית? מה יהיה? אז צפיתי נרגשת, בוכה, צוחקת, בסרט צרפתי קטן ומקסים, והתאהבתי בגיבורים.

לגבי 'הקפות', הדיעות חלוקות, אני התלהבתי, א' פחות. 

מוסיקה

ארבע הופעות היו הפס קול הקיץ האחרון, כל אחת הביאה צלילים מיוחדים וניחוחות אחרים.

'תיסלם', הייתה נוסטלגית ומבדחת, מסע חי לשנות השמונים, לאיך רקדנו ומה לבשנו, וגילי בעננים!

'מתי כספי', יוצר בחסד, פורט על מיתרי ליבי בשילוב הומור כספי ייחודי, על הפסנתר מלהטט בצלילים.

'אריאל זילבר', הופעה מקסימה וקצבית של קלסיקה ישראלית, ובכלל, יש אנשים, שעדיף להם לא לדבר, רק לשיר יותר.

וגולת הכותרת, ההופעה הכי מדוברת, 'בלקן ביט בוקס', שילוב מנצח של מוסיקת עולם, קצת מפה וקצת משם, מוסיקה צוענית מתובלת באירית, קמצוץ מרוקאי עם קלייזמרים,תמהיל מקסים של סגנונות, ברזילאי, תימני, ערבי, אין גבול ליצירתיות ולשמחה, וכן, הורדנו פלאים את הגיל הממוצע.

ריח גראס באויר, נשים יפהפיות, חופש ושמחה,

אמרתי כבר? המופע של השנה!

גלריה/ סיור, גיל פנטו

בפינת המיוחדים, גיל פנטו, אספן בלתי נלאה של כל מה ש Made in Eretz Israel, חגית אברון מפנקת ומפרגנת לנו יום כיף עם גיל, והוא מוליך אותנו בסמטאות השוק, הישר לדירתו המצודדת, שנראית כמו מאורת אוצרות של מוצרים ארצישראלים, שכבר לא רואים. 
לנוסטלגית / הסטוריונית שכמותי, מדובר בפנינה אמיתית, ואני מיד מכריזה, קבל עם ובלוג, את האירוע הבא, אני עורכת ממש כאן.

תל אביב לדור הצעיר

TLV לילדים

הקטנה חגגה איתי במוזיאון ארץ ישראל, בתערוכה 'מוגרבי אלנבי', בכרזות מזדקנות מן העיר העברית, בולים וטלפונים באים בימים.

'ריקוד המכונה', הייתה תערוכה מקסימה, עם סדנת יצירה נפלאה לצעצועי הפעלה. אגב, בחנוכה, יופי של סדנאות מוצעות לילדים ומשפחות, ואם משלבים כניסה לפלנטריום, למסע בין כוכבים, מקבלים יום מגוון ומדליק.

תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער, חביב עלי במיוחד. ע' אחראית על הבילוי ואנחנו נהנות משתי הצגות שוות ושובות, 'שבת הזהב' ו'טובים השניים'.

בהבימה, 'קרקס Y', הצגה/ קרקס מטריף חושים בהשראת עליסה בארץ הפלאות.

בזאפה, בשבת בצהריים, 'מופע מחווה לשירי אריק איינשטיין' ועוד מופע של 'יהונתן גפן'.

וחוץ מזה, טרקטורון בנמל, וקצת ספארי (נכון, זה רמת גן:-)

TLVלמתבגרים

האמת, אין דבר יותר מענג מיום אמהות / מתבגרות, אלא אם כן מדובר ביום חם של ארבעים מעלות בצל...:-) מה בתוכנית? הרבה ולא כלום.

שופינג בשוק הכרמל, שיטוט במדרחוב בנחלת בנימין, לקניית בדים מקסימים, עצירה חיננית ב Artwork, לחומרי יצירה, הצצה לדוכני אמנים ייחודיים. מיץ תפוזים סחוט טבעי בקיוסק תל אביבי, ביקור ב'מדף הספרים של פאני', חנות פיצית, שתזרוק אתכם במנהרת הזמן למדף הספרים בבית ההורים. 

סיום יום בתיאטרון, ב'בוסתן ספרדי', בשביל קצת קולטורה לנשמה. והרי לכם, יום אורבני במיוחד.

פוסטים תל אביביים מהארכיון:

לא נרדמת תל אביב
http://design-by-sharon.blogspot.com/2012/06/blog-post_3865.html

בכל זאת יש בה משהו
http://design-by-sharon.blogspot.com/2012/10/blog-post_18.html

ארץ הילדים
http://design-by-sharon.blogspot.com/2013/10/blog-post_10.html

יפואית
http://design-by-sharon.blogspot.com/2013/07/blog-post_25.html

אין כמו יפו
http://design-by-sharon.blogspot.com/2011/09/blog-post_29.html