סרטים, נשים ואנשים

איך יודעים שהאוסקר אוטוטו כאן?

כשקר מסביב, 

החנויות מנצנצות למרחקים,

מנגינת חג עולה מכל קרן רחוב,
סרטים מפתים מככבים על האקרנים,
ואני חובקת מדי ערב את א' שלי,
זוג חברים, פופקורן ענקי,
וליבי מלא שיר, 

כך בדיוק יודעים שהגיעה העונה.
שני סרטים מצויינים,
במרכזם, איך לא? 
נ ש י ם
ללכת עוד היום, 
בעצם לא ללכת,
ל ר ו ץ.

The Danish Girl

(או בשמו העברי ׳הנערה הדנית׳.)

אני ישובה באולם החשוך, עטופה בצעיף חם, 

לרגע נדמה לי שאני מביטה ביצירת מופת של ורמיר,

שניה אחר כך מופיעה תמונת נוף קסומה

מארצות השפלה,

מי היטיב לצייר אותן, היה זה רמברנדט? 

ובטרם חולפת עשירית השניה,

אני כבר בוחנת בעניין קומפוזיציה מופלאה,

של עיקרון השליש,

גרטה מלטפת בידה כלבלב קטנטן, ואני נזכרת ב׳נישואי הזוג ארנולפיני׳, בנעלי הבית, במראה המרמזת, ובכלב, שמצביע בזנבו על נאמנות.

כל סצינה נראית לי מרהיבה ביופיה, 

כאילו כבר ראיתיה בעבר, 

כאילו נלקחה מאיזה ספר או סרט....

וחכו, עוד לא סיפרתי לכם על מה בכלל הסרט.

דרמה נפלאה שטומנת בחובה חוויה ויזואלית יוצאת דופן, אני חשה כאילו ניתנה לי הזכות לדפדף בקטלוג אמנות איכותי, ורק מבקשת לנצור את הרגע, התמונה, לו רק היה אפשר לעשות pause,

אזי רק היינו מבינים,

כמה הוא (טום הופר, הבמאי) גאון.

צילום אמנותי שיש בו הכל, 

דיוקנאות, פורטרטים, גוף ותנועה,

עירום, חושניות, תשוקה,

רציף נמל, ארט דקו, גוטיקה, בארוק, 

טבע וים, עיר וכפר, אור וצל, פנים וחוץ,

קופנהגן, פריז ודרזדן בראשית המאה הקודמת,

וטרם אמרנו מילה על הנושא, התחום. 

אז על מה בכלל הסרט?

ובכן, הסרט עוסק בטרנסג׳נדריות.

בפעם הראשונה, אני חווה עיסוק כה עדין,

חומל, מלמד ומכבד לנושא. 

הסרט, מבוסס על ספרו של דיוויד אבסהרוף,

והוא מתאר את איינר וגרטה וגנר, זוג אמנים,

היא אמריקאית, הוא (היא) דנית.

איינר היא אישה הכלואה בגוף גברי.

גרטה תשתמש בלילי 

(דמותה הנשית של איינר),

כמוזה ליצירתה. 

באופן פרדוקסלי, תהיה זאת לילי, 

ההשראה לציוריה של גרטה, המפתח שלה להצלחה ולפריצה, אותה לילי, שתחבל ביחסיה עם איינר ובנישואיה.

אגב, לילי אחרת, לילי אלבה (כריסטין יורגנסן) 

הייתה הטרנסג׳נדרית הראשונה לעבור ניתוח לשינוי מין, בשנות החמישים בקופנהגן.

ובכן, לילי או לילית? 

נורמלי או אבנורמלי? 

מי קובע?

הצופים, עוברים תהליך מרתק,

מיחס הססני ושיפוטי,

לכזה שמכיל, מכבד ומחבק.

Carol

הוא סרט מקסים, שמתאר אהבת נשים וגירושים.

הכל מתרחש באמריקה הצבועה והשמרנית של שנות החמישים.

לחובבת היסטוריה, וינטאג׳, אופנה וניו יורק,

הסרט הזה הוא בהחלט ממתק.

ולא רק בגלל זה, כי בדיוק כמו קודמו,

הוא מעורר מחשבה יתירה על סובלנות,

על כבוד האדם וחרותו, על שוויון, 

ועל הדרך שעשינו כחברה, 

ומה עוד עלינו לעשות,
כדי לאהוב אדם,
באשר הוא אדם.

שני סרטים נפלאים ושעשוע,

ועוד לפחות שלושה מככבים אצלי ברשימה,

Spotlight - כי לינור אמרה,

Room, כי צביה המליצה,

ו Youth, כי א׳ ביקש, 
ואני כבר בחוב מצטבר של שני סרטי נשים,
אגב, הוא הודה בפה מלא (פופקורן כמובן),
כי אלו הם, סרטים טובים על אנשים.