תשליך בראש השנה האזרחית

אני יודעת, עברו חודשים מאז יום כיפור ומנהג תשליך,

אבל הייתי צריכה להשליך מעלי רגשות אשם,

וגם קצת פרפקציוניזם, והרבה מ׳מה שיגידו׳,

כדי לפרסם את הפוסט הזה באיחור מה.

לא סיפרתי לכם אבל השנה שעברה,

עמדה אצלי בסימן ׳תשליך...׳

בהיותי over thinker סדרתית 

(אגב, אבחנה רפואית אמיתית של המדקר שלי

ויש לזה גם טיפול, לפרטים, אתם כבר יודעים למי לפנות;-)

החלטתי בשנה האחרונה,

להשליך מעלי את כל מה שמעכב אותי, 

מלהשיג, מלעשות, מלהיות מאושרת.

כך השלתי מעלי אי אילו קילוגרמים,

בעזרת חברה אמיתית, שהייתה שם לצידי, 

מבררת איתי בכנות כואבת, מה באמת מונע בעדי להצליח.

(אהובה, הפוסט הזה מוקדש לך!)

כך העברתי בשמחה וששון, תכולת בית כמעט שלם, לחברים ומכרים,

בגדים שהעמיסו על הארון, מסרתי בחיוך הלאה, 

הקטנה ארזה את כל השמלות היפות (והזעירות) שלה ונתנה בחדווה,

ואני, התרחב ליבי מכל החפצים המקסימים, שמצאו להם בית אוהב וחדש.

כך, השלתי מעלי דברים שאני עושה כדי לרצות, כי נדמה לי שאני חייבת, 

הפסקתי להנשים ׳הנשמה מלאכותית׳ (הגדרה של יעלי:-) 

מערכות יחסים, קבוצות, מסורות ומנהגים.

כך, זזתי הצידה ממה שלא מיטיב עימי, 

שגורם לי להרגיש לא טוב עם עצמי.

(זה לא אתם, זאת ממש אני.....)

פתאום נפל האסימון, 

שהמשאב היקר ביותר על פני האדמה הזאת,

הוא זמן. 

ושוב הדהים אותי לגלות איך אין ואקום בעולם.

איך כדי להתגבר על התמכרות אחת (פחמימות וסוכרים),

יש לאמץ התמכרות אחרת 

(הליכה יומית מאומצת ומהנה עם חברות). 

איך כשמתפנה לי חלון ביומן, 

מיד אני נכנסת בדלת רחבה בהתלהבות רבה 

ומאמצת לי פרוייקט או עניין,

ואגב כך, ממציאה את עצמי שוב ושוב מחדש .

אני לומדת, שמערכות יחסים מתפתחות, 

כשמקדישים להם זמן ומקום,

כשמתעדפים אנרגיות ורצונות, 

כשמדייקים בכל שבוע, בכל יום, כמעט בכל דקה,

האם זה באמת מה שאני רוצה? צריכה? 

איך אצא מהפגישה? 

בהתרוממות רוח של עשיה? 

בחיבוק של חיבור? 

או סתם אתבאס שבזבזתי שעה...

ולמה אני מספרת לכם את כל זה עכשיו? 

כי ברוח השנה החדשה,

אני מאמינה גדולה בהכרזה,

בהתכוונות, בדיוק, בהבטחה.

ולנו, הישראלים, 

ניתנה הזכות פעמיים בשנה (באזרחית וביהודית),

לפתוח דף חדש.

וכי, אין מה לעשות,

צריך להשליך, לנקות, לסדר, לארגן מקום,

להבטחות חדשות, 

שנה טובה!

והרבה אהבה!