טעימות שרוניות

אם יש דבר שאני אוהבת הכי,

זה את חדוות הגילוי של מקום חדש.

את הפעם הראשונה, שבה נסעתי בדרך לא סלולה,

את איך שהרגשתי, כשקראתי רומן ביכורים,

את הצליל של שיר בוסר ששוחרר לרדיו, ממש לפני דקה,

את הטעם והריח של מקום שלא היכרתי,

את הסקרנות שמפעמת בי בדרך לארץ אחרת,

לפגישה עיוורת, לחוויה עלומה, שטרם הייתי בה.

בהיותי היסטוריונית ונוסטלגית,

יש בי גם שמחה אמיתית, 

בחזרה למקומות מוכרים ואהובים,

בהתרפקות מליצית על נופים מן העבר, 

תמיד אשוב למסעדה אהובה לטעום את אותה המנה,

אצעד בנופי ילדותי בהתרגשות יתירה,

כי אצלי,

החדש והישן,

המוכר והזר,

השיגרה וההפוגה,

הם הם, החיים עצמם,

והקסם, מצוי בתמהיל הזה,

של טעמים מפתים לצד כאלה ידועים.

אני מתאהבת באיזור השרון, בשדות ירוקים מלוא העין,

ריחות הים והרפתות, עולים באפי,

אני עוצמת עיניים שיכורה מחבל הארץ הזה היפה כל כך,

ורוצה לתור אותו, לגלות את המקומות הקטנים, 

האלה, נו אתם יודעים... המיוחדים.

אני פונה לחגית אברון (ראו פוסט ה׳בלוגריה׳) לספר, ׳ימים טובים׳, 

מראיינת חברות, שואלת את פז יפתי המקומית, 

את דלית לביא (זוכרים את הפוסט, ׳גברת עם סלים׳?) , 

יעלי שלי מגניבה לי טיפ, 

וכך אני מלקטת מידע, 

ואוספת לי ימים עם הפתעות, טעימות שרוניות.

גרציא- בנופי קיבוץ העוגן, בין המספרה למגדל מים, יושב בית הקפה הזה,

שנלקח כמו מתמונה חיה של קיבוץ בשנות החמישים.
על הדשא, אמהות צעירות בלוק טיבעי ותינוקות סמוקי לחיים,

אנחנו מתיישבים וסורקים את הנוף בעיניים, 

ארוחות בוקר נפלאות מוגשות כאן,

יינות ישראלים, עוגות ומאפים, מוצעים למכירה,

תענוג שבפשטות של אוירה!

החנות של קרן נפטלי, היא ממש שם,

יופי של בגדים, קוים נקיים ומאד ישראליים.

תכשיטים גדולים ומרשימים, שמשלבים יסודות מן הטבע,

ואפילו המחירים סבירים יחסית למדינת תל אביב,

אני מתחדשת בגופיה נהדרת ובמכנסיים מחמיאות במיוחד,

ומרגישה על גג העולם!

משם לכפר ויתקין, בדרך יפה של טבע ונוף.

לוויבערס- חנות יד שניה, חפצים, חפצים, בגדים, אקססוריז, תיקים וארנקים, מוצעים למכירה בעירבוביה חיננית,
וינטאג׳, זה שם המשחק.
ואני, שחובבת שווקי פשפשים, תוהה ביני לביני, איך ייתכן, שחפצים משומשים כל כך יקרים, כאן במולדת...

והאם האבק והלכלוך הם חלק ממדיניות שיווק.

ויחד עם זה, יש משהו סנטימנטלי בחפצים עם סיפור,

ואני יודעת היטב, כמה זה הספור שלי.

אנחנו צועדות במרץ בדרך מול הים, מתענגות על נופי המושב,

הרפת וניחוחה, חצרות הבתים המקושטות, בית הכנסת,

בית הספר. כאן קיר מוזאיק מקסים, שם פסלים וגמדים,
חוות סוסים וריח אדמה.

אני בוחנת את ההבדלים הארכיטקטוניים,

וסיפורו של המושב בציר הזמן, 

מבתי סוכנות, לכאלו עם מפלסים של שנות השמונים,

ה׳עאלק׳ מודרניות של שנות התשעים והקוביזם של עץ ובטון מודרני ועכשוי.

מתמסרות לשקט ולשלווה, אנחנו מתאכזבות לגלות,

שBack Yard ו Be Longins, נסגרו עד להודעה חדשה....

אבל נלהבות לגלות את ׳פרחי תבור׳, זוכרים את ה׳טיפ׳ של יעלי?

שוק האנגרים, על פניו לא חינני כלל וכלל,

אבל למי שיש עין טובה, ימצא במחיר מציאה,

כלי מטבח מקסימים, צלחות זכוכית על קומות, כוסות קפה, כמו ממגזין... כריות, תמונות, שעונים, כלי אירוח חד פעמיים, נרות, אהילים וסרטים,

במחירים שווים באמת לכל נפש,

חויית קניה לא משהו... אבל חויית מציאה מיוחדת במינה, אחלה מקום לפני אירוח וחג.

מאפיית בן עמי הנהדרת,

נולדה ממש כאן, כך סיפרה לי פז האהובה,

כשציידה אותי בביקור האחרון בשתי קופסאות עם גודי׳ס נפלאות,

האחת עם מקלות מלוחים, להגיש לצד גבינות וזיתים,

והשנייה עם עוגיות חמאה נימוחות בפה,

ודיאטיות במיוחד... ;-)
גם Seed נראית חנות מבטיחה במיוחד,
ואני מבטיחה לעצמי לשוב אליה במהרה.

אנחנו מקנחות את היום, במקום אהוב,

בבני ציון.
גוז׳ ודניאל, 

קוראים למסעדה, שכבר הזכרתי אותה כמה וכמה פעמים בעבר.

׳מסעדת הבית׳, אני קוראת לה עכשיו,

נוף כמו בטוסקנה או פרובאנס,

מנות נפלאות, שחבל על הזמן....

ואני, שסקרנותי אינה יודעת שובע, מסיימת את היום לבדי, ומגלה להפתעתי את מונה, ברחוב הרימון במושב חרוצים,

חנות יד שניה של בגדי מעצבים, טובלת בירק ושיחי גרניום אדום, חנות קטנה ומטריפה.

טעימות שרוניות מוצעות כאן לפניכם,

בתיאבון ולחייכם!