שומרת שבת

כשהייתי קטנה התקנאתי בהם וריחמתי עליהם,

כן, כן, בו זמנית.

הם, הדתיים המסורתיים, היו חוזרים מבית הכנסת,

בערך בעשר, לבושים בבגדי חג.

ריח החמין על הפלטה של שבת,

הפיץ ניחוחות מפתים לכל עבר, 

קול הקידוש של ג׳קובה השכן,

היה חודר את הקירות, 

ולאותן דקות קצרות, נראה היה כאילו הבנין עבר לדום.

הם לא נסעו לשום מקום, לא טיילו, 

לרוב אירחו, לבושים היטב, ברגוע של סופשבוע.

משפחתיות, ביחד, הפוגה, שלווה.

׳ברוך המפריד בין קודש לחול׳, 

שבת המלכה נחגגה אצלם בסוג של מחול.

אצלנו, בקומה למעלה נכנסה השבת בערב שישי,
עשו קידוש, 

ערכו שולחן חגיגי  כמו מהסרטים,

חלה בתנור ומגוון סלטים.

הבישולים של אמי, המיוחדים לשבת ולחג,

הקנו לה מעמד של יועצת קולינריה אנינה.

גם למחרת, לשבת, היה איזה קסם מיוחד,

של טיול בחיק הטבע, 

שיט בירקון, גן חיות, חוף הים או בריכה, 

פיקניק ואירוחים של משפחה,

הסופ"ש נחתם במוצ״ש, בפעולה של התנועה.

בתפוצה, סוף השבוע נפתח ביום שישי אחר הצהריים,

ואורך עוד כיומיים. 

ועוד הגדילו האמריקאים לעשות, 

וציינו את כל החגים והמועדים האזרחיים, בימי שני.

כך יוצא, שאחד היתרונות הגדולים, של חיים בניכר,

הוא סופשבוע ארוך, יומיים וקצת.

אחד החסרונות, הוא אובדן התחושה של שבת, חג או כל יום מיוחד.

במילים אחרות, כדי לחוש את השכינה,

את שבת המלכה, מצווים אנו להיות אקטיביים במיוחד.

לערוך שולחן חג, לאפות חלות, להדליק נרות,

אבל גם ׳לשבות מכל מלאכה....׳

אם כך, אולי תחושת השבת תבוא דווקא מפסיביות בת יממה?

על Tiffani Shlain, כבר סיפרתי כאן בעבר,

על הקליפים הצבעוניים והאמנותיים, שמספרים סיפור,

ומטיפים לערכי משפחה, כמו פעם אבל בניחוח חדש.

Shlain מגדירה את עצמה ׳יהודיה תרבותית׳,

היא דנה בחשיבות השבת לנפש ולמשפחה.

וכשהיא הציעה לנו (כמעט באופן אישי),

בקליפ חינני להתחיל ולשמור שבת (דיגטלית),

הבטתי בעיניו של א׳ אהובי, ובניד ראש ללא מילים, 

קבלנו על עצמנו את קדושת השבת באופן מיידי.

מה זה אומר לשמור ׳שבת דיגטלית׳?

עבורינו, זאת התחייבות לעשרים וארבע שעות,
מכניסת השבת ועד לשקיעת החמה למחרת,
של התנזרות ממיילים, עבודה ורשתות חברתיות.

זאת התחייבות להיות כאן ועכשיו, כזוג וכמשפחה.

בלי הסחות של העולם שבחוץ, 

בלי זמזומים שמתריאים על מיילים ועדכונים,

בלי זפזופ בניד, בלי בהייה במסך,

פשוט להיות.
עכשיו, חלילה לי מלירוק לבאר, ממנה אני שותה.....:-)

המדיה הביאה איתה דברים נפלאים לעולם, אנחנו יודעים כמעט הכל,

נמצאים בכל מקום, שומרים על אינסוף קשרים, זמינים כל הימים.

אבל עם כל השפע המבורך, הופקע מאיתנו הזמן שלנו, 

השקט, הפנאי,

הופקעה מאיתנו השבת.

אז בדיוק כמו כל חברי שהתחילו לרוץ שלשום, ומשדלים אותי לספורט,

כמו כל אלה, שעושים דיאטה יומיים וממליצים לי מה לאכול....

כך גם אני, שומרת שבת דיגיטלית, הפכתי די מהר למיסיונרית,
(ועם יד על הלב, קשה הגמילה ביותר למכורים לאינטרנט....)

לא, אנחנו לא חוזרים בתשובה, לא מתחזקים, רק קצת יותר ׳מדייקים׳.

ב׳ניתוק׳ שגזרנו על עצמנו, הרווחנו ׳חיבור׳.

חיבור לעצמנו, לבן הזוג, למשפחה, לחברים.

ואם יורשה לי גילוי נאות,

השבת שלי חזרה להיות מקום שפוי ושקט.

זמן של טעינה מחדש, של איכות משפחה, של פנאי ואהבה,
של בהירות מחשבה.

ואם אתם לא מאמינים לי, 

רק תכנסו לסרטון של Shlain,

חווית צפיה נהדרת מובטחת,
וכמו שנאמר שם,
"העתיד מתחיל ממש עכשיו....",

שבת שלום 

ונתראה ביום ראשון:-)

 Tiffani Shlain

http://tiffanyshlain.com/bio/tech-shabbats/