הפלגה חד פעמית

לכבוד יומולדת ארבעים בקש א׳, מתנת חוויה,

הפלגה חד פעמית

אל השקיעה עם גיטרה ביד וגביע יין קר,

נו טוב, מה לא עושים בשביל לשמח את אישי הצעיר? 

חוברים לזוג חברים טובים,

(לרעננים המרעננים, הפוסט הזה מוקדש לכם!)

בוחרים יעד חלומי,

אורזים בגדי ים קטנטנים, כובעים, קרם הגנה

ושלל ספרות עברית יפה.

ומבלים כשבוע באיי הבתולה חופשה קסומה

ולא בתולית בעליל, מלאה בחוויות נדירות, צחוקים, 

מוסיקה טובה והמון אהבה.

כזאת חופשה שתחרט לתמיד

כהחופשה האולטימטיבית.

אם הפוסט הזה מעורר קנאה,

איתכם הסליחה.  

אפילו את קנאתי שלי הוא מדגדג,

לחוויה נשכחת ומופלאה,

שעבר זמנה

והיא נכנסה אחר כבוד 

לפנתיאון הנסיעות השוות.

וספק אם ניתן יהיה אותה לשחזר,

ורצוי על הנסיון לוותר

ולפנטז על משהו אחר,

שלא יתחרה ולא ידמה....

הדרך לאיי הבתולה הבריטיים,

המקום הכי קרוב לגן עדן עלי אדמות,

רצופה בדרך חתחתים

ארוכה ומייגעת עד מאוד.

כשלבסוף מגיעים אחרי שתי טיסות ארוכות

ומעבורת,

עם שמש קופחת 

וגשם זלעפות מפתיע,

מבינים שהיה שווה לעשות את המסע

עבור טיול מרגיע.

בשביל הפוגה אמיתית מהחיים בעולם הזה

לטעימה מגן עדן 

(תגידו, זה מה שמחכה לנו בעולם הבא?!

כי אם כן, אני מיד חוזרת בתשובה!)

איי הבתולה הבריטיים הם קבוצת איים בים הקריבי, במערב האוקינוס האנטלנטי בשליטת בריטניה הגדולה.  

את המקום הקסום הזה גילה קולומבוס במסעו השני לאיזור.
מאז ניסו  מעצמות רבות (וחלקם גם הצליחו ) להשיג שליטה באיזור, הספרדים, הצרפתים, ההולנדים, האמריקאים, כולם רצו פיסת אדמה בעדן.
גם היום, מדובר בקבוצת איים יפהיפיה, עם אבטלה גואה ואוכלוסיה שחורה,
שרק מבקשת את נפשה ל relocation או הגירה,
 אבסורד, אה?

מה עושים שבוע על סירה?

הרבה אהבה

אלכוהול למצב רוח

ולקלילות השיחה,

מוסיקה בקולי קולות

(במקרה שלנו גילי הגדיל לעשות ולקח אותנו במנהרת הזמן, לשנות השמונים,
לBig in Japan , Air Supply
 ועוד להיטים, לא פלא שהרגשנו נעורים...)

שחיה, קייקים ומשנורקלים,

מגלים חופים זהובים

מחפשים מסתור באיים אבודים

פוגשים בטבע במלוא עוצמתו, 

לפני שנגעה בו יד אדם והחריבה אותו

(כמו באינספור מקומות...)

פוגשים צבי ים ושקנאים בארוחת כספיונים

ב real time מתחת לפני הים,
מנסים לדוג אך ללא הצלחה...

פוגשים את עצמינו מחדש,
ללא דאגות וטרדות היום יום.

קוראים המון!

מנהלים שיחות נפש

צוחקים, צחוק אמיתי מתגלגל מהבטן.

מחליטים לנגוס מן החיים,

אוכלים את עצמנו לדעת,

ושוב, צוחקים והרבה,

מתגעגעים לילדים עוד יותר

מבינים ומפנימים

שזאת חופשה של פעם בחיים

מהללים את העולם

ומודים בפה מלא, וגרון ספוג אלכוהול

שהחיים הם לפעמים דבש.

ומצלמים, שיהיה זכרון חי

לאיך אנחנו נראים כשאנחנו מאושרים,

ואיך פעם בילינו כשהיינו צעירים,

רק בני ארבעים,