ומאיה הפליאה לבקש לימולדה במקום לימונדה
במיולדת (יום הולדת)
אבל הכי היא אהבה לטוס
ולבלות בשדה תרופה (תעופה).
כשרצתה הקטנה להפגין אסרטיביות ראויה לשמה,
הייתה טוענת בנחרצות, ׳בשום פנים ואופק (אופן), לא!׳
ליבי אוהבת פביתה (חביתה)
והיא משויצה שכל הללדים (ילדים)
הם החברים שלה!
ו׳אמא אני כבר דדולה!' (גדולה), היא מתעקשת!
והיא אוהבת לראות ׳עלי פוטל' (הארי פוטר)
וכשהיא באמת חוששת היא אומרת,
זה מחחיד (מפחיד) אותי,
אמא תחבק!
ואני מחבקת חזק, חזק
ומתענגת על הרגע
ונוצרת את הדקה.
שיבושי מילים אצל קטנטנים,
כל כך חמוד, שלא בא לתקן,
ומתחשק להנציח את התום והחן.
לסגור בבקבוק,
ולהסניף מלוא הריאה בעת הצורך,
בזמן ההתבגרות והצמיחה.
כשהם גדלים, מתחספסים
ובבהירות וחדות בוטה,
מבטאים את רצונם
בלי כחל ושרק,
בהתרסה וחוצפה לא משובשת ומאוד תקינה.
אילו הילדים יכלו להישאר קטנים וחמודים, נדמה לי שכולנו היינו יוצאים נשכרים
ReplyDeleteזו אילוזיה שלא יכולה להתממש, ואולי טוב שכך. אישיותו של כל אדם נבנית על פני זמן החל מהילדות הנאיבית, דרך ההתבגרות המוקדמת המתריסה שהמשכה בהתייצבות המחכימה וכלה בהזדקנות שכולנו מייחלים
שתהיה מלווה בבריאות פיזית ונפשית
בכל מקרה, יש להנות מכל תקופה ובכל הזדמנות כפי שכתבת בבלוג הקודם שלך, ותמיד תמיד נעים להיזכר בקרויוזים של הזעטוטים. כן ירבו, אישאלה
have a good day at the all planet