דברים שלמדתי מדבורה

עמדתי מול הספרנית חמורת הסבר, בבת ים.

זה היה יום קיץ חם ודביק, 

ולא, לא היה מזגן בשלהי שנות השבעים.

עם צמה ארוכה, במכנס קצרצר ובהונות מציצות מסנדלים,

בפנים סמוקות מחום, בקשתי אם אפשר, ׳לפנים משורת הדין...׳

היא לחשה בתקיפות, שמותר להשאיל רק ספר אחד.

ואני התחננתי לאישור מיוחד, לקבל שניים. 

ניסיתי להסביר, שכבר בדרך הביתה אני מסיימת בשקיקה את הספר הראשון, עוצרת על כל ספסל, קוראת, נותנת לדמיון שלי דרור למחוזות רחוקים. 

נקשרת לדמויות, מתחברת, מבינה לליבם, 

לפעמים גם מתאהבת.

היא הסכימה, הכנעתי אותה. 

(זה היה השיעור הראשון לחיים, להתעקש על מה שחשוב, על מה שרוצים.)

ואז למדתי, יצירתיות מה היא. 

בספריה בחולון, שהייתה גדולה יותר, מותר היה לשאול ספרים גם לתושבי הערים השכנות, ומאחר, ולא היו אז מערכות מחשוב מתקדמות, נהנתי מספרים משתי הספריות. 

(עוד שיעור, תמיד ישנה עוד אופציה, צריך רק למצוא אותה...)

אחר כך, כבר מצאו לי הורי פתרון ונוסף על הספריות,

חברו למועדון ספרות ישראלי, ובאופן קבוע, פעם ברבעון,

הגיעו שני ספרים שבחרתי למפתן ביתנו, כך הושבע רעבוני. 

וכך גם הצלחתי די מהר, לייצר ספריה משלי.

על המדף כיכבו,  ׳שרה גבורת ניל״י׳, ׳הבכור לבית אב״י׳, ׳הצנחנית שלא שבה׳, לצד ׳דפי תמר׳, ׳שלך באהבה׳, 

׳אני אתגבר׳, ׳לאהוב עד מוות׳, ׳על הגובה׳, ׳פגיעה ישירה׳, ו׳חבורת עלומים׳. אחר כך בגיל ההתבגרות, היו אלה ׳אמא עשרה׳ ו׳אמא עשרה פלוס׳, שהנעימו את ימי.

כך למדתי, שאני אוהבת לקרוא, שספר טוב עושה לי את זה ובגדול.

גיליתי שהז׳אנר החביב עלי הוא רומנים היסטוריים. 

כך גם התאהבתי בהסטוריה, בתולדות עם ישראל, בתקופה של טרום המדינה ושל ימי הקמתה.

וכבר אז ידעתי, שאני נמשכת משיכה מיוחדת, לסיפורי עבר.

לדבורה עומר הייתה דרך מיוחדת לספר סיפור הסטורי. היא יצרה דרמה סביב העובדות, סביב ׳גרעין האמת׳, ארגה בכשרון מיוחד, הנחות והשערות, מזוית אישית וברגישות מופתית של מי שיודעת לספר סיפור. כך גם הבנתי, שלספר טוב יש כח, שהוא מעצב את השקפת עולמי, את ערכי, את מי שאני, את מי שאני רוצה להיות. כל הספרים הללו, הפכו עבורי לנכסי צאן ברזל, נכנסו לפנתאון, הספרים של ילדותי, של נוף נעורינו, של כולנו.

שנים רבות אחרי, כשהפכתי לאמא, גיליתי שוב מחדש את ׳מגדל של קוביות בניתי׳ ו׳הנשיקה שהלכה לאיבוד׳, וכשילדי קצת גדלו, ורציתי להכניס בהם אהבת הארץ, עברנו ל׳דבורה עומר מספרת על בן גוריון/ הרצל/ בגין׳. היום, הם כבר יכולים לבד, ללכת לארון הספרים, ולגלות סופרת נדירה.

התעצבתי השבוע לשמוע על לכתה של עומר. בגלל מי שהייתה עבורי, עבור כל ילדי ישראל, אבל בעיקר משום שהולך ואובד הדור ההוא, הדור של יפי הבלורית, של אלו שיצרו ישראליות ערכית. 

נוחי על משכבך בשלום סופרת אהובה, נעמת לי מאוד.