׳החיים שלי נעים סביב מילים׳,
אומרת לי איילתי.
איילתי, היא חברתי הטובה והאהובה, מימי קורס חוו׳יה, קורס קצינות,
האוניברסיטה, עבודות סטודנטיאליות, סקרים והדרכת טיולים.
בימים, בהן היינו יפות וצעירות, ולא ידענו זאת,
צבע לא נגע בשערנו,
צבע לא נגע בשערנו,
ולא נדרשנו לדיאטה או ספורט.
אפילו הספקנו להיות שכנות לחודשים ספורים,
כשנפלתי בוכייה על צווארה,
מבכה את הפרידה מניו יורק הגדולה.
איילתי, ׳קלטה׳ אותי בקליפורניה הרחוקה,
והייתה לי אחות ומשפחה.
היום, הבנות שלנו, כבר מקיימות,
כמיטב המסורת את דור ההמשך.
איילת, קוראת לז׳אנר שלנו, ׳נונושיות׳, במילים אחרות, נשים מחוייכות.
על כוס קפה ושיחה מרתקת, היא מסבירה לי ב׳נונושית׳ מדוברת,
איך בכל תקופה, מילה אחרת מעסיקה את מחשבתה.
אני אוהבת את ההגדרות של איילת, היא קוראת לילד בשמו,
בצורה ישירה ואמיצה, בדרכי נועם, היא אישה חכמה.
רפרוף קל בבלוג, מלמד שהחיים של כולנו וגם שלי, מוארים במילים.
בכל פעם, מילה אחרת מטרידה את מנוחתי.
מקיפה אותי בכל צירי חיי,
ברמת הערך וגם ביומיום, ברמת הכוונה והחלום.
פעם זאת תהיה ׳אותנטיות׳, לפעמים, ׳דיוק׳ או ׳אמת׳,
רוב הזמן, ׳יהדות׳, ׳ישראליות׳, ׳זיקה׳ ו׳שייכות׳.
אני מתחבטת בשאלות גדולות על ׳שלום׳ ו׳חברות׳, על ׳ערכים׳ ו׳חינוך׳,
׳תשוקה׳, ׳אהבה׳, ׳קריירה׳, ׳אמהות׳, ׳זוגיות׳ ו׳משפחה׳, מככבים אצלי ברשימה.
אבל גם ׳קהילה׳, ׳חזון׳, ׳שינוי׳, ׳תרבות׳, ׳הנהגה׳, ׳העצמה׳,
הם חלק ממי שאני, ומקיפים אותי עשרים וארבע שעות ביממה.
בלילה וביום, אני חולמת, שלא כמו יידוב, במילים בעברית,
לא תמיד מבינה עד הסוף מילים בצרפתית,
ולפעמים, יש מילים, שאני מוצאת,
שיותר מדברות אלי באנגלית.
Kind & Brave, הן המילים של בת׳.
האמת היא, שהן מתארות אותה יותר מכל.
היא נחמדה, אדיבה, נדיבה, היא אמפטית, היא מכילה, היא פשוט מקסימה.
אבל אל תתבלבלו, היא לא ׳פרייארית׳ של אף אחת/ד.
היא נבונה, היא חכמה, היא פקחית היא עניינית, היא אסרטיבית,
היא עומדת על דעתה, מבלי להתבלבל ובלי למצמץ,
היא שמה את האמת על השולחן.
בהליכת בוקר השבוע, היא מספרת לי שזאת המנטרה שלה.
Kind & Brave,
שתי מילים קטנות וקצרות,
שתי מילים, ברורות ופשוטות,
בהן ובהוויתן, טמון סוד חינוכה.
׳אני רוצה את הילדים שלי, בעלי עמוד שידרה,
במיוחד בעולם של ימינו, כשאתה נצרך לעמוד על דעתך,
לדעת מי אתה, מהם הגבולות שלך,
להגן על מה שאתה מאמין בו.
אני רוצה אותם טובים, נדיבים ואדיבים,
אבל בעיקר אמיצים, אני רוצה אותם נאמנים לעצמם....׳
היא אומרת.
היא כל כך צודקת.
אני עושה שלושה דברים:
1. מתקשרת לאיילת לשאול,
אם אפשר להכניס את בת׳ למועדון ה׳נונושיות׳?
2. אני מתבוננת בשתי חברותי, ומבינה שאפשר גם להיות 'נונושית' וגם אמיצה.
אם אפשר להכניס את בת׳ למועדון ה׳נונושיות׳?
2. אני מתבוננת בשתי חברותי, ומבינה שאפשר גם להיות 'נונושית' וגם אמיצה.
3. מתישבת לכתוב את זה הפוסט,
ומבטיחה לעצמי להיות הכי kind & brave,
ומבטיחה לעצמי להיות הכי kind & brave,
שאני יכולה, כי, מהו חינוך אם לא דוגמא?
ומהן המילים אם לא שתיקה?
הפוסט הזה מוקדש לשתי נשים מופלאות ושונות, שכלל לא מכירות זאת את זאת,
* לך, איילתי יקירתי, ליום ההולדת, שנחוג בין חברים קרובים ומשפחה, בנר ראשון של חנוכה, אישה שהיא כולה אור גדול.
* ל Beth Levy, שעל אף שמה, חוגגת דווקא את חג המולד והיא בעיני, אות ומופת לחברות ומשפחה.
