כבר חודשים שאני מתחבטת אם לכתוב על התפוח הגדול
ולאפשר לכולכם להציץ ולטעום,
ועד עכשיו המתנתי....
בעיר ללא הפסקה כמו ניו יורק, חדשות לבקרים, נפתחים מקומות, הIn הופך לOut, בקצב מהיר.
למנהטן, שמורה לי פינה חמה ביותר של חמש שנים נפלאות עוד יותר. מאז, חלפו כבר יותר משמונה שנים, כמעט עשור, חיים שלמים. אני מקפידה באדיקות לבקר בניו יורק פעם בשנה, בשביל הנשמה.
ואולי מקורה של ההסתייגות בכתיבה, היא כי קצרה היריעה מלהכיל.... כי איך אסכם בפוסט אחד, אינספור חוויות, רגעים מרגשים, חיים.
ואז, הזדמנה לנו נסיעה משפחתית לעיר הגדולה,
עם מתבגר מתעניין, ילדה סקרנית ופעוטה אסרטיבית.
עם א׳, שתמיד...׳יש לו גם עבודה...׳ והאופי המרגיז שלי, שאל לי להחמיץ דבר...
והרצון לפגוש חברים, להתחמם בנוסטלגיה, להספיק את כל מה שחדש,
לבקר במקומות שאהבנו כל כך, איך הופכים את הנסיעה הזאת לחוויה? איך מספקים את רצון כולם?
קודם כל אני מתרגלת נשימות עמוקות, מזכירה לעצמי, שהייתי בפסל החירות, את המעברים הסודיים והדרך הקצרה ביותר לשירותים ב MET, אני יכולה לעשות בעיניים עצומות, ושה High Line, יפה ככל שיהיה הוא overrated....
ועם התובנות האלה, וההחלטה שעושים רק מה שמתחשק, לטיול יצאנו.
פתחנו את היום בLe Pain Quotidien
לפני שנים, זאת הייתה ה מאפיה בעיר, היום כבר יש חדשות, ובכל זאת, זה עדיין המקום האהוב עלי לארוחות בוקר, להצצה בעיתון.
שולחנות עץ גסים וארוכים, לחמים טריים ושלל מאפים, סלט פירות וקיש מהודר, וקפה, שחבל על הזמן. לצד כל מנה, ערכה הקלורי, והבונוס, שלל ממרחים מיוחדים בניחוח צרפתי להביא הבייתה, שמן זית, מלח ים, תה בטעמים בצנצנות בית מרקחת ישנות, גרנולה homemade ועוד ועוד. כן, אני יודעת, זה אולי לא המקום הכי מעודכן, אבל הוא מרגיש לי עיר, ולפיכך, מקמתי בו את 'משרדי', מדי בוקר, בשבוע הקרוב, תוכלו לפגוש אותי כאן, או שם בכל סניף Quotidien של על פני האי הקטן.
אני עדיין מחפשת בעיניים, את רותי, שתופיע באיחור אופנתי,
עם צחוק מתגלגל וחיוכים. אבל רותי, זה מכבר, עשתה עליה,
ומה שנשאר זה רק זיכרון רחוק וישן.
משם ל Central Park, הריאה הירוקה של העיר המדליקה,
people watching, אופניים, גלגליות, גן חיות, מוזיאונים, אגם קטנטן ומה לא.
זה המקום להיות לכל המשפחה, גדולים כקטנים ימצאו בו הנאה.
ואתנחתא לארוחת צהריים, ב Wright, המסעדה הנפלאה של הגוגנהיים. ארוחה נהדרת, באוירה מעוצבת בסגנון המוזיאון המיוחד.
כמה מילים על הגוגנהיים, המבנה הספירלי המרשים מבית היוצר של פרנק לויד רייט, הוא ללא ספק עבודת ארכיטקטורה מבריקה. המבנה, זכה לקיטונות ביקורת, היו שטענו כי הוא מתחרה במוצגי האמנות של המוזיאון על תשומת הלב של המבקר, שיש בו בעיה של תאורה, שגובה או בעצם נומך;-) התקרות פוגע בעוצמת התצוגה, כמו גם המבנה הספירלי העולה, המעוות את המראה. כך או כך, זוהי עבודתו היחידה של רייט המוצגת בניו יורק, והיא שם נרדף לארכיטקטורה מודרנית במיטבה.
ושוב הליכה לאורך הפארק, השדרה החמישית, הצצה בדוכני הרחוב,
קניה של עבודת אמנות משעשעת מאוד, שספק אם יהיה לי האומץ לתלות.
פגישה מהנה עם ג׳קי והארי, בעיר הגדולה.
עם הילדים, ארוחת ערב במסעדה מן המנין, אבל אוירה קסומה,
בדיחות וצחוקים, שהזכירו לי את ימינו בעיר.
לילה, ערב יום ראשון ואנחנו צועדים על Madison במרץ,
מציצים בחלונות ראוה, שהלכו לישון,
עוצרים ללטף כלבלב בטיול לילי.
העיר הזאת היא ללא ספק ידידותית לכלבים.
בוקר יום חדש, ואנחנו מתפצלים, הבנים בסדנת צילום בפארק ואני והבנות בגן חיות. את גן החיות ב Central Park, אני אוהבת במיוחד, הוא קטן קומפקטי ומהנה, אין צורך לכתת רגלים, לא הרבה לראות ובכל זאת אוירת Zoo אופפת אותנו.
מקנחים בסרט תלת מימד, דורה לקטנה וסרט טבע לגדולים. אין ספק, שכשיש כאלה הפרשי גילאים, צריך לפעמים להפריד....ממשיכים לפלאזה, ומציצים בעבודת השימור המרשימה, של מה שהפך ל Landmark של מלון מראשית המאה המאה שעברה, שנראה כמו נלקח מספר רנסנס. ומשם ל FAO Schwarz המיתולוגית, וכולנו מוצאים הנאה משותפת בחנות צעצועים גדולה ומיוחדת, ועוד נסיעה בכירכרה מסביב לפארק, קיטש ותיירותי אבל הקטנטנה בעננים. ומה, מה לא עושים כדי לשמח את הילדים?
המתבגר אחז מצלמה לאורך כל היום, אנחנו הרווחנו צלם צמוד, והוא התאמן בצילום בלוקשיין מיוחד NYC, במלוא הדרה. לפיכך ובהתאם לזאת התמונות הפעם הן מארכיון ת׳, ומא׳ עד ת׳ תודו, שהתפוח לא נפל רחוק מהאב.
מסיימים את היום ב Ethos, מסעדה יוונית נהדרת, לבושים במיטב מחלצותינו, אחרי הכל, מדובר בניו יורק, המקום מחייב. מנהלים שיחה עם הילדים, ולא מאמינים, כמה מהר חלפו השנים, ולאחרונה, זה מרגיש קצת כמו דינר עם חברים.
עוד יום של שמש בניו יורק, ואני מחליטה, לקחת את הילדים היום לסיפוק רצונותי.... כן, מה יש? גם אני חלק מהמשפחה. עוצרים בחנות האהובה עלי בעולם ABC, שש קומות ועוד של ריהוט, עיצוב וסטייל, כלים, מצעים, בגדים ותכשיטים משמשים בעירבוביה הרמונית, תפאורה לעיר. אולי לא המקום להסתובב עם ילדים, אז עצירה בקטנה, רק בכדי להסניף קצת מהאוירה. בעוד יומיים בדיוק, נחזור לסעודה ב ABC Kitchen ואני כבר מצפה, אבל בינתיים עוצרים לקפה בQuotidien שנמצא בתוך החנות בקומה הראשונה.
ממול, הסוד הכי גדול, Fishes Eddie חנות פיצפונת של כלים לבית, מגבות מטבח, צלחות ו t- shirts יופי של דברים, במחירים מצחיקים. אז כמובן שאנחנו עוצרים ומצטיידים. (ואז, ג׳קי, שיודעת הכל, מספרת לי שיש עוד חנויות, ואפשר גם לקנות אונליין, הנה גיליתי לכם סוד!)
מרחק פסיעה ואנחנו ב union square, קונצרט רחוב של צהריים, והליכה ברגל לGreenwich Village. עוצרים עם הקטנטנה לשעה ארוכה בנדנדות שבPlay Ground המושקע ב Washington square .עצירה לקרפ, בניחוח וילאג׳, עם סטודנטים יפים ברקע, ושוב התפצלות מתבקשת...הגדולים עם אבא חורשים גלריות בSOHO , פוקדים חנות שכל ילד/ מתבגר/ גבר שטרם התבגר... יאהב, Evolution Store. חנות עמוסת מאובנים, פוחלצים, גבישים וחטיפי תולעים מיובשות, כן, כן, קראתם נכון.
אחר כך, הם חוברים למשפחת מארק, ומתלהבים ביותר מתערוכת מכוניות, חשמליות חדשות כולל אחת מעופפת, כן, שוב קראתם נכון....ואנחנו, לשנת צהריים מפנקת. בערב, נחבור אליהן רחוצות ומריחות לארוחה בEataly. כ4,600 מטרים רבועים של גורמה איטלקי. Market place, כמו באיטליה, יין, קפה משובח, קינוחים, מסעדה וסדנאות בישול עם הקפדה מירבית על מוצרי איכות. המתחם מחולק לפי נושאים: פסטה, קפה, גלידה, גבינות, בשר, דגים ופירות ים, שמנים וחומצים, ריבות - ועוד אלפי מוצרים. בכל מתחם יש מקום לשבת ולאכול את חומרי הגלם, שמבושלים על המקום.
חגיגה!
היום הבא מוקדש לילדים בלבד, אנחנו פותחים אותו בהליכה נמרצת לאורך הפארק, יורדים על החמישית לכיוון Rockefeller Center, מנהלים שיחה ערה על ההסטוריה של מנהטן, שהייתה מקום מושבם של שבט אינדיאנים, הפכה ל׳ניו אמסטרדם׳, בעבור חופן קטן של תכשיטים ולימים, תחת שיטת אנגליה תהפוך לניו יורק. אנחנו דנים במייפלאור, במלחמת העצמאות, וברוקפלר, עשיר כקורח, פטרון. מציצים בארט דקו, שניכר בתחריטי הדלתות ועוצרים להצטלם עם פסלו של אטלס, קשה לשאת את העולם על הגב, כולנו מסכימים עם זאת האמירה. בוחנים ישן מול חדש, גוטי מול ארט דקו ומודרנה. נפלאה העיר הזאת במגוון רב של סגנוניה.
בRockefeller Center, יש מה לעשות לכל המשפחה. השדרה מקושטת לEaster עם ביצי זהב וטוליפים צבעוניים עוצרי נשימה. (בחורף, מוצב כאן לתפארת עץ אשוח חגיגי). חודש אפריל, אביב, ועדיין מחליקים כאן על השלג לצלילי שיריה של אדל, שהיא כרגע חביבת המשפחה. עוד בשדרה, חנות לגו נפלאה! הקטנה מתכבדת במיכל מפלסטיק וממלאה בהתלהבות, כמו בשוק. ועוד חנויות שוקולד והפתעות, השמחה גדולה עד מאוד. אנחנו חוצים את הכביש ל קתדרלת St. Patrick המרשימה, ויטראג׳ים, קשתות, פסלים והרבה הוד והדר יש בה. משם ברגל על החמישית עם אתנחתאות בחנויות שמספקות את השלושה , מ American Girl לפעוטה ו
Build a Bear, ועד Quick Silver, NBA, Barns & Noble. וזה עוד בלי תרומתי שלי לחגיגה....
ממשיכים לספריה העירונית של ניו יורק. מבנה ניאו קלסי מרשים. הילדים מקבלים משימה למנות חמישה מאפיינים לארכיטקטורה קלאסית, הם עומדים בזה בגבורה ומתבאסים מ׳אמא׳ המורה....
ועוד עצירה מתבקשת Grand Central Station
יש בה משהו בתחנה היפה, והיא יפה במיוחד בשעות העומס, מדגישה את היותה של העיר, מרכז עסקים פועם וקיצבי.
אנחנו עוצרים לאכול צהריים ב Cosi, רשת של סנדויצ׳ים, סלטים ומרקים. בתבון ענקי, נאפה לחם ביתי, טרי ומריח. לא ׳פנסי׳ ולא מהודר, אבל פתרון נפלא לטיול עם ילדים שיש להשביע את רעבונם מהר וללא דחוי והשהיה.
ובערב , אנחנו שוב מתפצלים, הקטנה ל Lion King והגדולים ל Blue Man Group, וכולם חוזרים מבסוטים.
זאת לי הפעם השלישית ב Lion King, עם כל ילד ׳שילמתי׳ את המס. ואני מוכרחה להודות שזאת הפקת הילדים הכי מרשימה שראיתי בחיי. התלבושות, התפאורה, התאורה , המוזיקה החיה, התופים, משחקי האור והצל, הלהקה האפריקאית הצבעונית, פשוט חוויה חד (תלת;-), פעמית!
והגדולים, השתתפו במופע, צחקו ונהנו עד בלי די.
יום חמישי, ואנחנו חוזרים לUnion Square , ואז קולטות עיננו מעגל נשים ענק, כגודל הכיכר,
אוחזות בחבל חזיות, ארוך במיוחד, וגברת מיוחדת, חשופת חזה, מנהלת את המפגן,
לשביעות רצונם של הגברים בחיי. בניו יורק, כמו בניו יורק, אין רגע דל... מדובר בהפגנה להעלאת המודעות למחלמה בסרטן השד.
אנחנו נרגשים בדרך לABC Kitchen, מסעדת הבית של ABC, אוכל אורגני משובח, עיצוב כמו ממגזין, חויה נפלאה, ואם תאחרו יותר מרבע שעה, איבדתם את השולחן, שהזמנתם מבעוד מועד.
ממשיכים למקום, שגורם לי מועקה קשה, Ground Zero.
אני חושבת שכל ניו יורקר, יזכור לעולם היכן היה ב9/11. אני חבקתי תינוקת חדשה, ולא יכולתי להתיק את עיני מהמסך משך ימים ארוכים. הורמונלית ובוכיה, הצטערתי על מה שנהיה מעולמינו, על החיים שנגדעו, על ההרס והחורבן. מאז, לא ביקרתי שם, גם לא כשכולם הלכו לראות, בחודש שאחרי, בשנה ל..., גם כשחברים סיפרו לי על עבודות נמרצות לשיקום. אני התקשתי לבקר באתר. ובביקור הזה, עשר שנים פלוס אחרי, העזתי להביט לבור שנפער בעיניים פקוחות. פצע, עדיין מדמם בלב האומה האמריקאית כולה, וגם בלבי שלי הקטן .
משנים אוירה ונוסעים צפונה מרחק כחצי שעה לעירה, שהייתה לנו בית. על ה hutch, אחד הכבישים היפים בעולם, אני נוכחת לדעת כמה הירוק הוא ירוק מאוד, באביב בניו יורק. סבוב של נוסטלגיה, הבית, בית הספר, הגן, הקפה, המאפיה. ומשם למפגש חברים בGreenwich , טירות ובתי מידות בתוך יערות עם נחלים זורמים, אח, החיים היפים, ועוד עצירה אצל המארקים ב Rye Brook לקפה לילי, כמו בימים הטובים.
וכהרף עין, עבר השבוע והיום האחרון הגיע,
ואנחנו נפרדים לשלום מהעיר. חתימה של ארוחה ב Le Pain Quotidien, סיבוב בפארק, באגם, סירות משוטים, סירות צעצוע, ברווזים משתזפים, מפריח בועות, נגן סקסופון, פסלי אדם, מוזיקה חיה, ציירי רחוב, דוכנים לממכר מזכרות, ריח אגוזים מסוכרים עולה באויר, זאת האסוציטאציה שלי לניו יורק העיר.
ובכל הפוסט הנפלא....לא סיפרתי דבר ממה שאני אוהבת לעשות בעיר, כשאני לבד.... או עם א׳ ברומנטי וברגוע, אשאיר לדמיון;-) ואולי פעם, עוד אכתוב על זה בבלוג....
לא לחשוב על המשימה הבאה,
