פרידה מאהובים

לפני כשלוש שנים ביום אביבי אחד,
ביום העצמאות השישים ואחת למדינה,

קרה לנו אסון גדול מעורבב בשמחה,

נולדה לנו ליבי, בת זקונים אהובה

ואיבדנו את נאוה ונחום,

חברים טובים, טובים, 

שלמדו אותנו כל כך הרבה על החיים.

ואם להקפיד ולדייק בתיאור,

אז שעות לאחר שנודע לנו על מותם המפתיע,

הלכנו ללדת את ליבי.

לעד, יחרט בליבי היום ההוא,

הבאת חיים לעולם בעצב מהול.

הפוסט הזה הוא לזכר השרפמנים.

ויש בו חוכמת חיים של אנשים 

גדולים מהחיים. 

וליבי שלנו מסמלת את ליבם הרחב,

ואת המקום שיתפסו בליבנו לעולם.

על נחום שרפמן הרבו לכתוב ולהספיד,

על הדוקטור, היזם הסדרתי

ואיש העסקים המצליח.

ומבלי לפגוע כהוא זה בסיפור ההצלחה,

אני בוחרת לספר לכם,

סיפור אחר,

סיפור אהבה.

בין אדם לאשתו,

בין אדם למשפחתו,

בין אדם לאדמתו, לארצו. 

בין אדם לחבריו,

ובין אדם לערכיו.

סיפור קטן, פשוט ולא יומרני,

סיפור חיים

אהבה

א׳ אוהב לספר על הפעם הראשונה שפגש בנאוה ונחום

זה היה בשלהי שנות התשעים

בעיירה בצפון קליפורניה,

א׳ הגיע לעמק לפגוש את המנכ׳ל של חברת ההיי טק, 

בה התחיל לעבוד לא מכבר,

הוא לבש את מיטב מחלצותיו והתייצב,
כשהוא מקדים מעט את שעת הפגישה.

דבר לא הכין אותו למה שעתידות עיניו לראות,

מכונית אמריקאית ישנה ומרופטת עם גג נפתח עצרה בכניסה למשרד,

בפנים, זוג בשנות החמישים לחייהם

מתנשק בלהט נשיקה צרפתית,

כעבור דקות, נדהם אישי הצעיר לגלות,

אותו האיש יושב מצידו השני של הדסק, 

היה זה המנכ׳ל בכבודו ובעצמו.

רומנטי, לא?!

לימים, כשהפכנו לשותפים ולחברי אמת

חלקו איתנו השרפמנים את הרצפט 

(לזוגיות מהסרטים עם גג נפתח ונישוקים)

המתכון לבית שרפמן מוגש כאן לפניכם,

השתמשו בו כרצונכם.

אהבה היא מצרך חשוב.

זוגיות ומשפחה הם מחויבות.

ובתור שכאלה, מקומם בראש.

וכן, זה מצריך מאמץ ואחריות.

אסור ללכת לישון בריב, כך נאווה אומרת,

התפייסו עם בוא הערב.

ואין ברירה יקירה, אם נשאת ליזם,

זה אצלו בנשמה, 

יש לתמוך במיזם וב entrepreneur 

ולקוות שיש לו התבונה למצוא את האיזון. 

גבר אמיתי צריך להתנצל
(גם אם הוא לא באמת אשם;-)

ובטיפ הזה א׳ מרבה להשתמש.

בגידה היא הפרת אמון, כמו חפץ שנשבר,

אולי ניתן יהיה להתגבר עליה,

אך הסדק לדורות ישמר,

אז עדיף על החויה לוותר.

זוהי על רגל אחת תורת השרפמנים לזוגיות  בריאה,

אגב, היא לוותה בקשר חברי מיוחד,

תמיכה, הרבה כבוד, תשוקה וניצוץ.

משפחה 

היה בהם משהו בשרפמנים,

שגדולים כקטנים אהבו.

בהמון מובנים הם היו החוליה המקשרת בין דור הסבים לדור הצעיר. 

מערך תמיכה למשפחה כולה, 

המורחבת והקטנה.

השרפמנים היו מאוד צנועים, חוץ

ממה שנגע לילדים ולנכדים.

על אלו שמענו סיפורים רבים

מתובלים בהרבה הומור ושמחת חיים, 

מסורות, טיולים ושלל אירוחים ואירועים.

וכל מי שעבר ליד, בין אם היה קרוב ואם לאו,

ישר נכנס ללב השרפמני על אינספור חדריו.

החתן הפך לבן,

הכלות לבנות,

ככה זה כשהחמים, חמים מאוד.

נאווה לימדה אותי שיעור חשוב באמהות,

לכל ילד המסע שלו לחיים, 

מה שעבד עבור אחד, 

לא בהכרח נכון עבור השני.

וביננו, מה הכי חשוב?

שיהיו מאושרים! 

שיעשו מה שגורם להם הנאה,

והשאר יסתדר מאליו....

ציונות

׳ישראל היא ארץ הילדים׳, נהג נחום לומר.

בן המושבה, שעבד בצעירותו את האדמה,

נלחם את מלחמות ישראל,

היה בעיני הישראלי היפה.

ואם יורשה לי בנימה אישית,

ספק אם היינו עדיין כאן (בקליפורניה) לו היו בחיים....

נאווה ונחום האמינו (בלי להעיק ולהטיף),

אחרי כל מסעותיהם בעולם

והחיים מעבר לים, 

שלישראלים, בית אחד,

המולדת האהובה.

נתינה

ללכת עם נאווה ונחום ברחובות ניו יורק,

היה די מייגע.

כמו ציפור לחשה לכל חסרי הבית והקבצנים,

ששרפמן בשכונה,

או אז הם היו אחרינו בשורה,

צועדים במרץ, מחכים לחסד,

החלילן מהמלין, כך נראתה התמונה. 

נו כבר הבנתם, נאווה ונחום, היו שם נרדף לנתינה.

ולא, אינני מדברת רק על תרומה כספית,

(שמבלי לזלזל בחשיבותה, היא לטעמי,
הנתינה הכי פשוטה)

אני מדברת על עזרה אמיתית לזולת,

אימוץ ילד נכה,

התנדבות במחלקת יולדות,

פעילות וולנטרית ומעורבות בבית איזי שפירא, 

עזרה לכל מי שרק נזקק,

נדיבות גדולה,

מתן בסתר,

אבל גם עיצת זהב, מחמאה, מילה טובה, חיוך חם.

והכל בגובה העיניים עם צניעות וכבוד לבריות,

הרבו השרפמנים מצוות לעשות.

חיים

ראיתם פעם פרסומת לחיים הטובים?

כאלו היו השרפמנים האהובים.

ממצים כל יום עד תומו,

מטיילים בעולם, מתנסים בכל,

בסקי, באופניים ובטיס.

עושים תריאטלון ואגב כך גוררים 

את כל סביבתם לחיים בריאים

וספורט מבוקר,

מבלים כמו צעירים,

בבתי קפה, מסעדות, סרטים ומועדונים,

משתובבים עם הילדים,

לומדים ומתפתחים ללא הפסקה.

וכשחיים עם אהבה גדולה

תשוקה וחדוות עשיה,

זה מדבק, את הלב פותח,

ומוסיף ליומיום הרבה טעם וריח.

אופטימיזם מדבק....

זה אולי הקסם והסוד, להאמין שהכל אפשרי,
לבחור בחיים ובמה שהם מציעים.

נחום, היה אופטימיסט ללא תקנה,

האמין שהתרופה לסרטן מעבר לפינה, 

ושאוטוטו, השלום עם סוריה מגיע,

וכולנו נשב על חומוס בדמסק.

ונדסקס את מאורעות ליל אמש.

זהו אולי ההסבר המדעי לשתי חברות כל כך מצליחות,שהשכיל הדוקטור לייסד
ולאינספור רעיונות נפלאים שיישם.

 צניעות

על אף שהשרפמנים היו סיפור הצלחה בכל קנה מידה, הם מעטו לדבר עליה.

הם מעולם לא כיכבו על שערי עיתונים,

והתנהלו כאחד האדם,

עם רגליים נטועות חזק

באדמה שאהבו כל כך.

בלי ׳שופוני׳ ובלי גינונים,

היה בהם חום כל כך אנושי.

צניעות, ענווה ואהבת אדם,

לא פלא איפוא, שכולנו מתגעגעים כל כך.

נפרדנו לתמיד מהשרפמנים האהובים

ולקח לי זמן להבין שהפרידה היא סופית.

ושהזוג שסימל בעיני הכי את החיים,

כבר אינו בין החיים.

ורק לאחרונה, כשהבטתי בליבי הקטנה,

עלתה בליבי תיקווה,

שאי שם בדקות בהן עלתה נשמתם לעולם הבא,

בו ביום שליבי הגיחה לאויר העולם,

עברו אל ילדתי האהובה,

ניצוצות שרפמנים בדרך נס.

שמחת חיים, חיוך כובש, ברק עיניים, 

אהבת אדם, צניעות ונתינה.

והצטערתי צער גדול על הנכדים לבית השבט,

שלא יזכו על ברכיהם לשבת 

ולחזות בפלא,

כי איפה ישנם עוד אנשים כאלה....