סן פרנסיסקו למתקדמים

אני משפשפת עיניים ולא מאמינה, 

ארבע שנים של כתיבה שבועית קבועה, 

כיסיתי כבר לא מעט ערים,

רשמתי חוויות על ברזיל וגואטמלה, 

הבאתי ניחוחות מניו אורלינס,

המון פוסטים על תל אביב, פריז וניו יורק 

(או מה שמכונה אצלי עם המון כבוד, ה׳שילוש הקדוש׳....)

עיירות העמק, מונטריי וכרמל, 

ירושלים המלכה ועכו העתיקה, יפו, איזור השרון,

הנגב שלנו ומדבריות נאבדה שלהם,

שלוש פעמים ב Burning Man,

תמונות משיט חלומי באיי הבתולה, 

וגם מסן מרטין וסן בארט,

קמבודיה וויאטנם,  

ועל סן פרנסיסקו השכנה, 

נאדה...!

שום פוסט, אף מילה....!

למה....? מה נהיה? 

ובכן, אולי כי קצרה היריעה מלהכיל,

אולי, כי נדמה לי, שכל קוראי הנאמנים, כבר מיטיבים להכיר,

אולי, כי אני לא יודעת מהיכן להתחיל,

(גם על ניו יורק לקח לי זמן להתחיל לכתוב,

ומאז לא הפסקתי....:-)

ואולי, כי באמת יש בה הכל, אדם, טבע ועיר. 

אז הנה, החלטתי!  אני מתחילה היום! 

לכבוד הסופ׳ש הארוך הקרוב, 

קבלו רעיונות לימי טיול חווייתיים,

בעיר מקסימה, שנולדה עם הבהלה לזהב,

ומככב בה גשר אדום, 

(שעל אף שמו אינו מזהב....)

עיר שידעה רעידות אדמה, שריפת ענק,

עיר שאירחה את ה ת ע ר ו כ ה,

עיר, מרתקת, שחיים בה בעירבוביה מקסימה,

אוטוטו מליון תושבים,

סינים, יפנים ואיטלקים, 

אינדיאנים ושחורים,

חברי הקהילה הגאה,

ויש בה אפילו כמה יהודים לרפואה....

רחובותיה שטופים באינספור הומלסים,

והיא באמת מיוחדת ואחרת.....

אם כבר ביקרתם בכל הפארקים המקסימים,

בכל המוזיאונים שהעיר מציעה,

אם כבר ירדתם באוטו וברגל אינספור פעמים את פיתולי לומברד,

אם הצטלמתם מכל זוית על גשר הזהב,

אם נמאס לכם לעשות בכל פעם בעיר, בדיוק אותו דבר,

הרייני מכריזה, שעליתם מדרגה,

סן פרנסיסקו למתקדמים,

ממש כאן.

סדנת צילום

סן פרנסיסקו היא ללא ספק גן עדן לצלמים,

כחול האוקינוס, הפארקים המוריקים,

הגשרים התלויים, הבנייה הצבעונית,

העליות, הירידות, החשמליות,

רציף הדייגים, האיים,

האנשים המגוונים, 

כל אלו הופכים אותה ליעד לצלמים מכל העולם.

סדנת צילום של עיר יפה דרך העדשה,

היא תמונה מקסימה לזכרון וגם לאלבום התמונות של המשפחה,

כך יעידו החבר׳ה הפרטיים שלי, שחזרו בעננים.

http://www.eddiesoloway.com/

גבינות רבותי, גבינות

אם יש מתנה שאני אוהבת לתת, 

היא מתנת חוויה, 

זמן ביחד, סיור, סדנא, עשייה.

כאן ילמדו אתכם גבנים מדופלמים,

את ההבדל בין גבינות צאן ובקר,

ואיך מכינים, ומה הולך עם מה,

ועם ההצלחה לא מתווכחים,

במו פי, טעמתי....! 

http://thecheeseschool.com/

ארכיטקטורה וקולטורה 

ליום הולדתי האחרון, הענקתי לי ולחברה,

סיור מהנה ומיוחד של ארכיטקטורה ושכיות חמדה בעיר.

הצצנו יחדיו לגגות מוריקים, 

גילינו פינות מצודדות ונחבאות של העיר,

למדנו על POPOS - privately owned public open spaces

יום, שכולו ארכיטקטורה וקולטורה,

על הסיור Rick המדריך, אחד שממש, ממש מבין....!

וששששש.... תשמרו על הסוד, שישאר קטן, נחבא וירוק. 

http://www.architecturesf.com/

בשול/יוגה/ ספא  Cavallo Point

לפעמים, בשגרת יום משמימה,

אני פותחת את הטאבלט, 

ומציצה מה קורה במקום אחר בעולם,

התמונות והדמיון, מהלכים עלי כשפים,

נושאים אותי רחוק, 

וגורמים לי לחייך ולהכיר בטוב.

כך גם המקום השלו הזה עם הנוף ה נ פ ל א ....!

מאפשר בריחה לחו״ל בקטנה.

ספא מפנק, סדנאות יוגה קסומות,

מסיבות בישול, מסעדה אנינה,

והחיים יפים, אמרתי כבר?

http://www.cavallopoint.com/index.html

סיור טעימות אותנטי 

את יום הולדתי הארבעים ואחת, 

חגגתי בסיור טעימות ואמנות רחוב,

באחד הרובעים הכי זרוקים,

עם שף אנין איטלקי וחתיך (Cris Milano)

סיור שהוא כולו טעמים וריחות,

אנשים, מקומות וציורי קיר מרהיבים מאוד.

http://www.foodieadventures.com/

טיול אופניים

אהבת עיר נקנית בדעת, יזע ודמעות,

רשמו המתכון:

לשכור אופניים או להביא מהבית,

להתחיל בPier, לדווש במרץ,

לעצור להצגה הכי טובה בעיר, 

כלבי הים במופע מצחיק,

לרכב לאורך Embarcadero,

לטעום מרק סרטנים ברציף הדייגים, 

לעצור לקונצרט רחוב בCannery,

לקנח בשוקולד Ghirardelli Square

להציץ לבתי המידות בMarina Blvd,

לחצות את גשר הזהב בהליכה,

להצטלם  בנקודת הנוף הכי יפה, 

ולהמשיך לרכב עד Sausalito השכנה,

לאכול שם בפיצרייה הקטנה,

לחזור במעבורת לעת ערב,

עייפים ומרוגשים מהמראות והחוויות,

זאת באמת דרך, את העיר להכיר וללמוד.

הברווז שאף פעם לא מאכזב

שעתיים ומחצה של תיירות אמיתית,

ברכב אמפיבי ממלחמת העולם השניה,

קורטוב של הסטוריה, טיפה רכילות,

קצת הומור, והמון משרוקיות,

יבש ורטוב, 

והנה עוד אופן, את העיר לחוות.

http://sanfrancisco.ridetheducks.com/

Angel & Segway 

לפני כמה שנים הפתיע אותי א׳ ביום סיור קסום ב Angel Island,

כי ׳דברים שרואים משם...לא רואים מכאן...׳,

מאז חזרנו לאי המקסים הזה עוד כמה פעמים,

עם חברי מועדון המטיילים המיתולוגי, 

באופניים, סתם לפיקניק, בזוג, במשפחה ובכלל.

מאז, גם התחלתי לרכוש מתנה לנערים/רות אהובים, 

שהגיעו לגיל, מתנה חוויה- טיול סגוואי....!

לא צריך רשיון, לא נסיון, רק שיווי משקל וקצת תעוזה, 

ו voilà, אם גם אתם רוצים זוית חיננית ואחרת,

זה מתחיל כאן.

http://www.segwaysfbay.com/

תיקון עולם, Delancey St Project

אני יודעת שכבר כתבתי על הפרוייקט המקסים הזה,

ועל מימי המייסדת, מעוררת ההשראה (ראו פוסט ׳אחת מל"ו׳),

פרוייקט שיקום אסירים, תיקון עולם אמיתי.

אם הגעתם עד העיר, עשו מווה קטנה ושבו כאן לאכול, 

תפגשו אנשים אמיצים, ששינו את גורלם, 

ואולי יתמזל מזלכם ותפגשו אישה נדירה.

 http://www.delanceystreetfoundation.org/

http://design-by-sharon.blogspot.com/2012/08/blog-post_30.html

סיור כחול ירוק- הפרסידיו

סיור מודרך עם טלילה גולן באיזור הפרסידיו ואיזור המזחים הצפוני.

חוויה של הסטוריה והרבה טבע,

תצפיות מרהיבות על מצוקי החוף,

הדרכה משובחת וחוויה בלתי נשכחת.

לטלילה, אגב, בלוג טבע משגע,

http://mammaquail.blogspot.com/

סקס, סמים ורוקנרול,

ודווקא, כשכבר נדמה לי שאני יודעת הכל,

אני שמחה לגלות, שזהו, אני ממש לא....:-)

בשבוע שעבר, בסיור בHeight Ashbury עם נירה פורן,

אני מתלהבת מהמקום בו ילדי הפרחים נולדו,

בתקופה של אהבה ומחאה.

ממליצה בחום על הסיור ועל מדריכה ידענית ומופלאה,  

שחברה לאיתי שמי, כתבנו לענייני מוסיקה,

ושניהם מבטיחים הנאה צרופה,

בלי חומרים כימיים....

איזה פחד

וידוי קל לפתיחה,

אני פחדנית.

מתהפכת לי הבטן מרכבות הרים,

לונה פארק עושה לי רע,

קרוסלה גורמת לי סחרחורת קלה, 

יש לי חשש תמידי מהלא נודע, 

חשש עוד יותר גדול מכישלון,

אני לא מהמעיזות.
כשיש פעוטות בסביבה,
אני רואה רק פינות מחודדות,
כשמגיעים למקום חדש,
אני מזהה בשניה את כל הסכנות,
וכל זה מבלי להזכיר את החשש התמידי מפיגועים ומחלות....

נו, אי אפשר לעטוף את זה יפה,

אני יראה, חרדה, מהססת,
חוששת, נזהרת, פוחדת.

אני פחדנית.

כך, ששבועות ארוכים לפני הנסיעה עם הקטנה לדיסני,

אני כבר חשה מועקה.

בהתחלה היא קטנטנה, מתחבאת בקרקעית הבטן התחתונה,

כשהימים נוקפים, ותאריך הנסיעה מתקרב,

היא עולה לסרעפת, מתיישבת, ומסרבת לרדת.

הקטנה מפליאה בתיאורים על כל המתקנים הגבוהים,

ואיך נשתולל ונרקיע שחקים,

ואצלי, החרדה, כבר השתלטה על כל חלקה טובה,

ועכשיו, אני מפחדת נורא.

הכי הייתי רוצה להיות כזאת אמיצה,
כזאת שעושה קורס צניחה,

שמרחפת בתכול השמיים בגלשנים מעופפים, 

שמעפילה לפסגות, שעושה ספורט אקסטרים,

רוצה להיות אמא ׳כייפית׳ ׳קולית׳, 

מה לעשות שאני פחדנית?

שכל התנסות כזאת, עולה לי בדמים.

יומיים ליום הגדול, הילדה כבר סופרת את השעות,

ואני יוצאת להפיג את המתח, בהליכה נמרצת עם חברה טובה,

אני מספרת במבוכה, כמה אני חוששת
וכמה איני רוצה להרוס חוויה של אם ובת,

ו  Cheryl בצחוק גדול (כזה של יפות ואמיצות:-)
מציידת אותי בהנחיות הבאות:

Open your eyes, unclench your butt, quit screaming your head off and enjoy the ride

אני חוששת שאשכח את ההוראות, 
ומבקשת ממנה, שתשלח לי בהודעת טקסט,

ומיד מבטיחה לה, שאזקוף לזכותה פוסט,

רק אם יצליח הטיפ והסוד,

והיא לא מתעצלת, ועושה כן,

ותאמינו או לא, הקסם עובד.

במקום להוריד את הראש מפחד, הישרתי מבט, 

במקום לצעוק, פרצתי בצחוק גדול,

כשהבטן התהפכה, 

הרמתי ידיים אל על בחיוך רחב,

ונהנתי ביותר, וחזרנו שוב ושוב לאותו המתקן.
(עכשיו גילוי נאות, זה היה רק דמבו הפיל,
אבל צריך איפשהו להתחיל...)
התעופפתי בשמחה על אוזניו עם הקטנה,

ואז כבר העזתי לעלות את הרף.

אבל דקות אחדות אחר כך,
כשהקטנה פורצת בבכי גדול, פחד אחר ונסיבות אחרות,
אני מנצלת את ההזדמנות לדיון מעמיק בפחד והשלכותיו.
אני מספרת לה, שאמא, ממש פחדה קודם,
והתגברה, והייתה אמיצה.
והקטנה מנומך שנותיה, מעירה שזה לא ממש נחשב,
כי מה שבאמת, אבל באמת מפחיד, 
זה מה שמפחיד אותה.

ובעודי מנחמת ומחבקת,
אני חושבת לעצמי, באיזה קלילות והתנשאות,
אנחנו מבטלים פחדים של אחרים,
במיוחד, אנחנו המבוגרים.
וכמה זה טבעי לפחד, ואיך הפחד באופן מעניין, מגן.

ובתוך החיבוק החם,
כשדמעות מלוחות מתערבבות בהירהורים ומחשבות, 
אני תוהה אם הייתי יכולה לאמץ את המשפט המקסים של Cheryl לכל פחד, 
גדול כקטן,
נראה אם אני מצליחה להיגמל מההרגל של עיסוק בפחדים,
שאין לי עליהם שליטה, 
נראה אם אני מצליחה להישיר מבט לפחד הבא, לפחד המשתק מכישלון, משינוי, מדבר חדש?

האם אני מסוגלת לצלוח במבט מחויך את המהמורה הבאה, האם אצליח להנות מהדרך, בשמחה משחררת והנאה כנה?

נראה אם בפארק השעשועים הבא,
אעיז ואכנס לבית של שלגיה,
ובכן, נעשה ונשמע?

הדואר בא שלשום

באוטו הלבן ולא האדום,

(ככה זה באמריקה:-), 

הדוור צלצל פעמיים בפעמון הדלת,

וביקש אותי לרדת ולחתום.

ואני בקיטורים משתרכת יגעה אל הדלת,

מצפה לעוד חשבון לשלם, 

לעוד טופס למלא,

לעוד משימה לתקתק.

מה כבר מגיע בדואר בימינו שלנו...?

הלב שלי פועם בסקרנות למראה המעטפה הלבנה,

הוא פועם בחוזקה יתירה כשאני מזהה את כתב היד,

כתב ידה של חברת ילדות אהובה,

זאת שחברי ה׳חדשים׳ מכנים בהערצה, ׳רונית האמנית׳.

אגב, רק עם חברי ילדות אהובים, אני מרגישה כך, 

איך גם ממרחק של שנים,
אני זוכרת את מספר הטלפון בבית ההורים, 

את הסיפור המשפחתי, את שמות האחים,

איך אני מזהה את כתב היד, את צורת הבהונות,

איך אני קוראת אותה כמו ספר פתוח, 

מרגישה אותה מרחוק.....

מאחורי המעטפה, על מדבקה לבנה,

בכתב יד, קצת עגול, קצת נטוי על הצד,

ועם ׳ע׳ מדפוס בתוך אותיות בכתב,

כתוב:

' שרוני, אוהבת אתכם, 

מחכה לשמוע מה דעתכם.....

חיבוק

רונית׳

Shado art the moment 

בעיניים דומעות, אני פותחת את המעטפה, 

שם, נחה לה בתוך אריזת קלקר,

המתנה הכי יפה שאי פעם קיבלתי.

אני נדהמת לגלות יצירת אמנות מופלאה,

שמבוססת על דיוקן של הקטנה,

ברזל דקיק, מייצר פסל תלת מימד,

שמשחק בגאונות עם אור וצל,

ומייצר אמנות מעוררת רגש ומחשבה,

שמשתנה עם תנאי האור והשעה.

אני מתבוננת ביצירה בהשתאות,

אני רואה את הסקרנות בעיניה של ילדתי,

את התום, את הרכות, 

הלב שלי עולה על גדותיו באהבה,

לילדתי אבל גם לרונית שלי,

שכמו תמיד, ב׳נונשלנטיות׳, 

מעבירה לי ים אהבה,

כשביננו, מפריד אוקיינוס רחב.

איך היא תמיד מצליחה להפתיע אותי,

לשמח, לדייק בנתינה?

איך היא הצליחה,

לתפוס עבורי/עבורינו, 

בכשרון ויצירתיות,

את הרגע, 

ולהעביר אותו תהליך של נצחיות.

ולמה אני מספרת לכם את זה? 

כי אם גם אתם כמוני, אוהבים לתת ולדייק בנתינה,

ואם גם אתם מוצאים עצמכם, מתקשים ברעיונות למתנה,

מה קונים למי שיש לו הכל?

מה מעניקים ביומולדת או ביום נישואים עגול?

איזה מתנה היא באמת לתמיד?

איזה מתנה היא בליגת בוטיק?

ואיך בוחרים משהו שווה, 

כזה שמעורר רגש?
מחשבה? שמראה אהבה?

אם גם אתם מחפשים עיצוב ייחודי לבית,

שיהיה לא רק אישי אלא גם מתוחכם ויצירתי, 

כזה, שאין לאף אחד,

כזה, שיש בו תוכן, רוח ואמירה,

אם גם אתם מתחבטים בנתינה,

שיש בה יותר מסתם ׳מתנה׳.

שלחו לרונית מייל ותמונה,

(baronitba@gmail.com  

054-7871354   Ronit Bachar)

תשורה עם השראה,

מעשה ידי אמן,

תעשה את דרכה אליכם,

ואל תשכחו לשלוח חיבוק חם, 

מחברת ילדות אוהבת, 

בקצה השני של העולם.

סקורה בבירה

את חגיגות הסקורה הראשונות (והיחידות) בחיי,

חוויתי לפני כעשור ביפן הרחוקה.

פסטיבל אביבי בטוקיו וקיוטו, 

עצי דובדבן בתפארת פריחתם,

מקשטים את המקדשים היפים,

והעם היפני על נשותיו וטפיו,

חוגג בפיקניקים משפחתיים,

מוסיקה ומחול, טקסים והצגות,

מעדנים יפניים מעוצבים למשעי, 

צבעוניים, קטנטנים ומעוררי תיאבון, 

פרוסים לראווה על מחצלות רחבות.

החוויה הזאת השאירה עלי חותם,

וזיכרון נעים במיוחד,

כך שאין מאושרת ממני לגלות, 

בסוף השבוע בחודש האחרון,

שסיור הקולג׳ ב  Georgetown University,

נופל על פסטיבל פריחת הדובדבן בבירה.

׳מזליסטית', אני לוחשת לעצמי,

בעודי אורזת בקלילות וחיוך רחב מתפשט על פני,

וכבר שמחה שהתנדבתי ללוות את הבכור,

לעוד נסיעה.

אנחנו שוכרים אופניים, 

מאחת התחנות (הרבות) שפרושות ברחבי העיר, 

ותמורת שבעה דולרים ליממה,

(זול וסביר לכל הדיעות),

כבר מדוושים במרץ ברחבי הבירה.

למעלה מעשרה מייל ועוד של יופי עוצר נשימה,

חלקם בדוחק, גם עוצר נשימה...;-)

ורובם, תחת חופה לבנה, ורדרדה, 

של פריחת הסקורה (פרחי הדובדבן) בשיא תפארתה.

אשכולות, אשכולות של פרחים קטנים,  

מעטרים ענפים ארוכים.

בין הסכך הלבן/ ורדרד המקשט את העיר,

מפתיע קו הרקיע,

מונומנטים, מבני ציבור, שדרות מרהיבות,

פסלי ענק, בתי מידות,

אנחנו רוכבים לאורך הפוטומק,

והנוף הנשקף פשוט מרהיב ומרחיב לבב,

כחול המיים, לובן הפריחה,

תכול השמיים, ערב רב של אנשים,

בליל לשונות, מגוון תרבויות, 

בעירבוביה אחת עם רוח אחרת, 

של ממשל ופוליטיקה,

של תרבות והסטוריה, 

שנושבת ברחובות.

The White House, Washington Monument,

 Jefferson Memorial, MLK Memorial,

 Vietnam Veterans Memorial,

 The Holocaust Museum,   

שדרות רחבות, שכולן,  

הוד והדר של בירת המעצמה,

ונפשי לא רווה.

אני נדהמת לגלות שיש כאן כמעט,

ארבעת אלפים עצי דובדבן מזנים שונים, 

שמייצרים תפאורה מרשימה לעיר מדהימה.

הריכוז אולי הכי יפה והכי בדוחק,

נמצא ב Tidal Basin, 

אבל אם מתרחקים קצת מההמון לכיוון,

East Potomac Park,

מוצאים את בני הבירה בפיקניק מקסים,

על גדות הפוטומק, בפארק מהמם,

וכדאי להגיע עד Hains Point,

חוצמזה, אנחנו מבלים יומיים מרתקים,

ב Georgetown העיירה,

באונברסיטה עם מוניטין ויוקרה,

יומיים של דעת והשכלה גבוהה,

שכוללים שלל הרצאות מעניינות, 

במגוון תחומים מהגרעין האיראני 

ועד פאנל בוגרים, על חווית הקולג׳,

ומה שבא אחריו,

שירת א-קפלה בכנסייה עתיקה,

מופע תיאטרון, מחול וסיור מעניין ביזמות סטודניאלית ובמעונות.

כל מה שגורם לי לרצות ולכבוש בסערה,

את ספסל הלימודים, 

ואם אפשר לחזור קצת בגיל?

עוד סיור רגלי בן שעה ומחצה ב Georgetown העיירה,

סיור בזמן לשלהי המאה השמונה עשרה,

בתים צבעוניים בסגנון ה 'Federalist Architecture'

אבני בריק אדמדמות, דלתות וחלונות עם נוכחות מרשימה,

בשורות, שורות של בתי מידות יפים,

עם ניחוח וקסם היסטורי,

חצרות מוריקות וטוליפים צבעוניים ונרקיסים,  

כמעט בכל פינה, דגלים נשאים בגאווה גדולה,

אחרי הכל, אנחנו בחצר האחורית של הבירה.

כאן, אנחנו מציצים לבית של מדליין אולברייט,

מחפשים בעיניים את ג׳ון קארי בטיול אקראי עם הכלב,

וכאן, ממש במסעדה ממול, 

כרע ברך ג׳ון קנדי מול ג׳קלין היפה,

והציע לשאת אותה לאישה.

שוטפים את העיניים בחנויות ממותגות ומאוד עשויות,

מריחים את ריח העוגות העולה מן המאפיות,

ומסמנים, לאן כדאי לחזור.

תכלס׳ אם הגעתם עד כאן, 

תרתי משמע, גם לבירה וגם בקריאה,

על מה לא לוותר....

1789 - מסעדה בניחוח צרפתי,

ממש מוסד, יקרה ואנינה, 

לאירועים מיוחדים במיוחד, ואם התמזל המזל,

תתקלו בזוג קלינטון, יקירי המסעדה.

District Common

עוד ארוחה נהדרת אנינה,

במסעדה מעוצבת ויפה,

בצמוד, מסעדת אחות יותר זרוקה,

של המבורגרים ושייקים,

חיבור, שבאה בימים כמוני,

לעולם לא תבין,

כזאת שרק צעירים אוהבים. 

Georgetown Cupcakes

אם לשפוט לפי התור המשתרך,

זה המקום לאסוף עוגה לפני הקפה!

Holocaust Museum 

כשראיתיו לראשונה לפני למעלה מעשור,

הגדיר עבורי מחדש את המושג, ׳מוזיאולוגיה׳,

מאז, כבר ראיתי אחרים, בברלין ובניו יורק.

ועדיין מוזיאון השואה בבירה,

הוא בעיני, מוזיאון חובה לכל יהודי, לכל אדם.

תערוכה קבועה מרשימה ותערוכות מתחלפות,

ומסלול מיוחד לילדים בוגרים, מרתק ומעניין,

ובהחלט מתאים לגיל, 

שואת העם היהודי מזוית ילד באותם הימים.

MLK Memorial

כבר כתבתי על האנדרטה הזאת בעבר,

היא מיוחדת, מעשה ידי אמן

טיול אופניים עם או בלי הדרכה....!

וכמובן סיור רגלי בGeorgetown המקסימה!

עוד פוסטים מהבירה ומהארכיון:

http://design-by-sharon.blogspot.de/2014/11/blog-post.html

http://design-by-sharon.blogspot.de/2015/01/blog-post_22.html

טלטלה

׳הימים הנוראים׳ של חילונית גמורה ומאמינה אדוקה שכמוני,

הם הימים שבין יום השואה, ליום הזיכרון לחללי צה׳ל,

ליום העצמאות, ליום שבו הם הלכו לעולמם,
הכי אהובים, הכי יפים, הכי טובים,

לאותו יום ארור, שבו המריאו אל השמיים, לבלי שוב,

לאותו יום מבורך, שבו ילדתי בדמעות את ביתי הקטנה.

דרכים עקלקלות יש לו לעצב, שעה שהוא מתגנב לליבי,

כאורח לא קרוא, הוא קורא אותי לעצמי.

תוקף אותי בשעה טובה, כשהכל לכאורה בשיגרה.

זה יכול לקרות באמצע טיול הליכה של ימי אביב בראשיתם, 

כשרוח נעימה ושמש מלטפת אותי מלווה,

או בשעה מתוקה, כשאני מתענגת על כוס קפה ועוגה, 

במופע, בפגישה, בהרצאה או במסיבה,

דווקא אז, כשהכל נראה כל כך נפלא,

והחיים יפים, תרתי משמע, 

דווקא אז, כדי להכעיס,

מר אבל משתלט על השיחה,

בתחכום רב, הוא מעניק לי ׳אות׳, ׳סימן׳,

ריחות פריחה, חולצה לבנה, מטבע לשון, 

תמונה, שביב זכרון, שיר ברדיו, חג, נר, יזכור.

ואני, אני מוצאת את עצמי צוללת לתוכי, 

לתוכו, לנבכי נשמתי, לזכרון, לגעגוע, 

למה שהחמיצו הם, למי שהיו, 

למה שלעולם כבר לא יהיו,

למה היה קורה לולא....

למה שהייתי אני, לפני.

ואז, הם באים לביקור חפוז ועמום, 

בדיוק כמו שעזבו ביום ההוא,

כפי שנחרטו בזכרון, בתמונות המשפחתיות, 

סבי וסבתי, ניצולי השואה,

דודי היפים והאמיצים, 

חברי ילדות, הקומונר החתיך, תלמידים,

כל חללי צה׳ל הפרטיים שלי, 

ונאווה ונחום, שמתפרצים בשמחה,

לדלת פתוחה בצחוקה המתגלגל של הקטנה. 

בימים האלה, אני לפתע מגלה,

כאילו להכעיס עוד יותר,

שהזכרון הוקהה, 

שאני מתקשה לזכור אותם,

את חיתוך הדיבור, 

את המבטא, את צלילי הקול,

את הריח, את הצחוק,

את מגע הידיים, את הנשיקה, 

את החיבוק, את חום הגוף.

כשאני מתעוררת ביום רביעי בבוקר,

ונר הזכרון, שהדלקתי אמש, 

עומד יתום על אדן החלון,

הפייס שלי כבר צבוע בהרבה לבן וכחול,

באווירת מסיבה אחת גדולה,

שטרם הגיעה אלינו, אלי.

הפרשי השעות בין ישראל לקליפורניה,

אולי יותר מכל, מחדדים את הסמיכות,

את פלטת הצבעים שמרכיבה את החיים,

וגולשים בה ומתמזגים, 

באופן כל כך טבעי,

וכל כך גם לא,

חגיגה עם יגון,

שכחה עם זיכרון,

עצב ושמחה,

מוות ולידה.