ניצוצות קורונה

כמעט חמישה חודשי בידוד,
ואני, שומרת נגיעה.

מקפידה על קלה כבחמורה,

ובטח, חובשת בציבור, 

כיסוי פנים, AKA ׳מסיכה׳. 

מעבירה ׳הכשר׳ על כל משלוח וכל חבילה.

׳קורונה למהדרין׳, קוראים אותי במשפחה.

בקיצור, חברים, מודה ומתוודה,

הפכתי אורתודוכסית לשמו או לשמה.

בשחרית, במנחה וגם בערבית,

אני נושאת תפילה חרישית, ליושב במרומים.

משתחווה אפיים ובתחנונים,

מבקשת את הקדוש ברוך הוא,

שישיבנו לחיים הקודמים.

״הי ׳בונה עולם…״, אני אומרת לו,

"מה נהיה? אתה ממש הורס אותו.

ומי היה מאמין? ובאילו כלים...?

וירוס משוקץ ורסס טיפתי..."

ולא, אל תבינו אותי לא נכון,

גם אני ברכתי בהתחלה,

׳שהכל נהיה בדברו...׳

ואמרתי ׳נעשה ונשמע׳,

והיו לי תובנות,

(כמו לכל העולם וגיסתו),

על מינימליזם וצניעות,

על זוגיות ומשפחתיות,

על הטבע ואמא אדמה,

וכן, בטח, על הוקרת הטוב,

ועל קדושת הכאן ועכשיו. 

אבל בימים האחרונים,

במקום פילוסופיה ופוליטיקה,

עברתי לפרקטיקה,

איך אני צולחת את הימים? ואת הלילות…? 

כמו כולם, דרך המסך והזום.

אז אחרי שהשלמתי איתה,

עם האורחת הלא קרואה,
ואחרי שהדחקתי את כל הרעה.

מצרפת לכם ניצוצות של קורונה,

פנינות לתקופה כפויה ושקטה.
כמעט את הכל, 
אפשר מהספה או המיטה,
ורק בריאות, אמרנו כבר?

הסרט על מאיר

טוב, זה לא סוד, שאת מאיר אריאל, 

קיבלתי כנדוניה דווקא מהצד שלו.

ולא, זאת לא הייתה אהבה ממבט ראשון.

אבל מאיר כמו מאיר,

ש׳נולד כשהוא מת…׳,

(כמו שתירצה אומרת),

השתלט לי די מהר על הלב.

לא היה מופע לזיכרו, שהחמצתי,

ולא היה סרט, הרצאה, ספר, שפיספסתי.

והוא נוכח נעדר בביתי, 

כן ממש כך, בין הציורים לתקליטים.

הפך מאיר לבן משפחתי.

הצנחן המזמר היה לנביא בעירי,

בין ׳ירושלים של ברזל׳, 

ל׳מדרש יונתי׳ וב׳נרקומן ציבור׳ 

(לא יאמן כמה שזה אמיתי...),

׳בסוף כל משפט בעיברית,

יושב ערבי עם נרגילה....׳,

ו'מודה אני…׳ לפניך מאיר,

על כל הטוב והחסד, 

שהבאת לעולמי.

בקיצור,

חבל על המילים,

כנסו, כנסו לדוקו אביב, שיר כאב 

לצפות בפיצוח האניגמה הקרואה, ׳מאיר אריאל׳.

דוקו מעולה של אליאב לילטי ואריק ברנשטיין,

חף מצהבהבות וקלישאתיות ועשוי היטב.

ולמי שמתעניין, בשבת בוקר שלנו, ערב בישראל, 

webinar העיתונאי יונתן גת בעקבות הסרט עם יוצרי הסרט וקוטנר על אריאל, 

תבואו יהיה מעניין! 

הבלוג של שלי

ב'בלגוספירה', קוראים לה המלבישה.

על שלי גרוס כבר כתבתי בעבר,

וסיפרתי שבחיה בפניה, פעם אחת,

ועוד הרבה, מאחורי גבה.

מ׳החיים ומה שלבשתי׳,

ועד ׳החיים קצרים מידי, אל תקני את הנעליים׳,

ובכן, לא קניתי (הפעם:-)

שלי גרוס, עושה לי בימים כאלה, הרבה טוב.

מעט מילים, וגם הן, די מדוייקות.

אנינות, אסתטיקה ויופי של תמונות.
משב רוח רענן, שכל כולו השראה, 
ופס קול איכותי, שנותן תחושת 'עולם'.
חיוך מובטח לאורך כל הביקור בבלוג המושקע.

המפגש של טל וענבל

את השבועיים האחרונים של חודש יוני,

ביליתי עם ענת בdesign week SF 

רגע, לפני שאתם פותחים עלי עין רעה,

זה היה בזום, נו, אלא מה...?

וכן, זה נגמר, לדאבוני כי רב,

אבל אז,

טל (גולדשטיין) הזמינה את ענבל (טור שלום),

מדריכת סיורי בוטיק, צלמת מוכשרת,

שהראתה לנו את אמסטרדם מזוית קצת אחרת. 

מפגש מעניין על הקשר שבין היסטוריה, תרבות

ותרבות צריכה לעיצוב מדויק.

הצצה לבתים מבפנים, 
מהמאה השבע עשרה ועד זאת הנוכחית. 

ובכן, ממליצה לעקוב אחרי השתיים,

כי איכשהו בתוך כל העצירה הכפויה,

נראה ששתי אלו ימשיכו לייצר לנו חוויות ללא הפסקה.

העיצוב של קיט  

בעיצוב של Kit Kemp נתקלתי לפני כעשור, 

 בCrosby Street Hotel בניו יורק.

שנים היה זה המלון שלי בתפוח הגדול,

שנים ארוכות, עד שמשהוא שם נסחף עם המחירים,

ומאז, יש לי את כל הספרים.…:-)

בינתיים נפתח עוד מלון בצפון העיר בעיצובה, 

The Whitby Hôtel, גם הוא שווה הצצה.

Kemp היא מעצבת מרשימה, 

אספנית, יוצרת ובעלת רשת מלונות בוטיק Firmadale,

בלונדון ובניו יורק.

ואם היא נראית לכם מוכרת מאיפשהו,

הרי זה תודות לשיתוף הפעולה שלה עם Anthropologie,

ולעוד חיבורים משובחים, בתחום האספנות והטקסטיל.

עיצוב אקלקטי, שעובד על כל החושים, 
קריצה הומוריסטית והרבה שמחת חיים.

כלבים, דגים, טלפונים, צדפות, פרחים ופרפרים, מככבים אצלה בהרמוניה מרשימה ואפילו, 

המלכה אליזבת בכבודה ובעצמה.

ואולי מה שהכי מדליק בעיצובים, 
הוא הסיפור הייחודי לכל חלל, 

ועדיין, הם כולם מדברים את אותה השפה.
כל התמונות כאן, שלה! מלכה!

הספר של בב 

אם טובה דיה/ בב תומאס

שרית ואני הסכמנו בשיחה ארוכה, 

שהספר הזה הוא בבחינת הכלאה משובחת בין,

ה׳מטופלת השקטה׳/אלכס מיכאלידס 

ל׳אולי כדאי לך לדבר עם משהוא׳/ לורי גוטליב, 

שניהם אגב, מומלצים! ושלושתם, מתורגמים מאנגלית.

(עדיף לדעתי בשפת המקור וזמין גם בaudible)

האבחנה של של שרית מדוייקת למדי.

מותחן פסכולוגי, שבוחן את גבולות הטיפול,

ובין לבין הוא בעצם סוג של מסע באמהות.

של הגיבורה ושל הקוראים במן מראה הפוכה,

וכל הזמן השאלה, 
שאינה מרפה, ׳מה אני הייתי עושה…?׳,

התיאוריה של ווינקוט מלווה
בסאבטקסט את כל הספר,

והוא נקרא בנשימה אחת, 
והיא נעתקת בכל פעם מחדש.

הספר יצא בהוצאת תמיר, 

הוצאת ספרים קטנה ואיכותית,

שבוחרת בקפידה ספרים אחד, אחד.

ואחר כך עוד יזמה דורית מפגש זום

מרגש עם בב הסופרת,

חוויה! 

המלון של קלי
 The Proper Hotel, 
בעיצוב של Kelly Wearstler, 

המלון הנפלא הזה, שנפתח לפני קצת יותר משנתיים, 

הוא חגיגה אמיתית לעיניים.

אמנות וצבע, lifestyle של העולם הגדול, 

בבנין אייקוני לשימור מהמאה שעברה.

עקבתי אחרי העבודות בעניין רב,

וחנכנו אותו עם חברים כשנפתח בארוחה דשנה.

הסיבה היחידה שהוא זכה להכנס אל זאת הרשימה,

הוא ה rooftop המושלם לימי קורונה.

באויר הפתוח, סביב אח מבערת,

בנוף מרהיב עירוני ואנושי, 

וכמה יפים ויפות, 
ממש כמו סצינה מהסרטים,
בניגוד מושלם ומתנכר,
לדרי הרחוב הסואן.

וכמו באירוניה לשמה,  

כך הוא מפורסם:

staying fresh and focused, energized and inspired—all whilst bouncing between London and Hollywood and Austin and San Francisco and Portland and back again

אח, מי יתנני היום…!

בחרתי לקשט בעיצובים של Kemp 
את הפוסט של היום,

כי אין כמו מנת צבעוניות ואופטימיות,

להדליק בי ניצוצות של תקווה ואור,

בשגרה ובכלל,

ובימי קורונה,
על אחת כמה וכמה.