על תקלה וחוויה

מספיקה תקלה אחת להשבית את שמחתי,

לגרום לי לרטון, לגדף, להרגיש את הוריד מפמפם....

אבל בדיוק על המשקל ההפוך,

מספיקה חוויה אחת לרומם את נפשי,

לשמוח, לשיר, להרגיש את הלב שלי פועם בעוז.

אז בשבוע של ביקור במרפאה ובמוסך,

בשבוע, בו הייתי צריכה לארגן את כל הלו"ז שלי מחדש.

באותו השבוע בדיוק, גם צחקתי בקול רם (עם כולם), 

התענגתי על ארוחת מלכים, סרט מצוין וספר נפלא.

קבלו את השישיה, הפותחת שלי לשבוע שהיה,

דרך מצויינת להתגבר על כל תקלה.

יום חמישי

 Frank Stella

לכו לראות את התערוכה הקטנה, שמככבת ב De Young, ללמוד שסטלה, לא נשאר בריבוע/ בקופסא. 

סטלה, אמן ה'אקספרסיוניזם המופשט', מבטא דרך צורות גיאומטריות לכאורה ברורות ופשטניות, רעיונות רוחניים עמוקים.

כמעט, שאיני יכולה לנסות ולתאר במילים את העושר הצבעוני והתצורתי של יצירותיו. 

הפתעה גדולה עבורי היא היא התערוכה, שכולה צבעוניות, זרימה ופסלי ענק בתלת מימד, ואין לכם דרך טובה מזאת לבחון אבולוציה של אומן.

יום שישי

'שש אמהות', העונה השלישית.

גילוי נאות, אני לא חובבת ריאלטי, בלשון המעטה, 

עד שנכנסה הסידרה הזאת לחיי.

שש נשים, שש אמהות, חלקן מוכרות יותר בנוף הישראלי (הרבנית ברש, מיכל צפיר), חלקן מוכרות הרבה פחות (ליאת בנאי, נאם, בת אל ורחיק) 

אז למה כן? כי הצצה הזאת לעולם האמהות והמשפחתיות, מחדד את חושי על אמהותי וערכי. 

משום שאיני מפסיקה לשאול את עצמי, מה גורם לנשים מרשימות, להכניס לביתן מצלמות?

מראה במסך ענק, שאולי הסגנון, השפה, הלוק, הוא שונה, אבל אין על כוחה של לביאה ואין על אהבת אם.

יום שבת 

 Loving

אסור להחמיץ את הסרט הנפלא הזה, שמספר סיפור אמיתי, 

את סיפור האפליה נגד שחורים בשנות השישים.

לא רק משום שהוא מסמך היסטורי מרתק, ולא רק משום שהוא סיפור אהבה מקסים, אלא בעיקר, משום שהוא מזמן התבוננות מרתקת על חיינו כאן. הסרט, שדן בנישואים מעורבים, מזמן שיחה עמוקה על הדרך שעשינו מאז ועל הנסיגה. אי אפשר שלא להקביל לנישואי הקהילה הגאה, אי אפשר שלא להשליך לחיינו היום, למקומה של החוקה, להשפעת המדיה ולתפקיד בית המשפט העליון במערכת הממשל.

יום ראשון

The One & Only Ayelet

'אילת תהרוג אותי', אני חושבת לעצמי, 

כשאני כותבת את אלו המילים.

אבל מה לעשות, 

האישה הרויחה את מקומה בבלוג 

(וזאת אגב, לא פעם ראשונה, וגם לא השניה...), 

כשהיא מנצחת באנינות על ארוחה חגיגית, 

שאני מארחת. 

מנות קטנות ומוקפדות, מסלט ניסואז ועד סלט קינואה אדום ומסולק, מרק בצל מוקרם ורביולי דלעת, שאין כזה דבר, טונה וסלמון מונחים בוורדרדם על מצע של סלט ירקרק, וחכו, חכו, טרם אמרנו מילה על מצעד קינוחים מבית היוצרת. בבקות אישיות, טריות ונימוחות, עוגות גבינה מוגשות בכוסיות חג, טארט פאקן, הכי טעים שאי פעם נטעם, טארט תפוחים, כיאה לעונה, ומוס שוקולד, שמזמן הפך לקינוח נושא הדגל של אילת המהממת.

אבל אולי ובעיקר, מה שמרשים אותי תמיד, לצד ההקפדה והסטייל בהגשה, זאת הצניעות, הקלילות, החיוך, החום והשמחה. 

בקיצור, מטבח, או שעושים באהבה, או שלא עושים כלל וכלל.

יום שני 

אנגינה פקטוריס

ובכן חברים, תיאטרון ישראלי בפאלו אלטו, 

זהו בהחלט אירוע היסטורי.

סאטירה נהדרת על אבסורד החיים במולדת. 

שר ביטחון, מתנחל, שמאלני, ערבי והומו בקאסט אחד, ושאלות על חוק, ערכים ומוסר. 

דובל'ה קליגמן הוא שר הבטחון, שזקוק בדחיפות להשתלת לב. ואכן, למרבה המזל, נמצא תורם, לב טרי, הישר משכם. 

המחזאית, מיכל אהרוני, היטיבה לתאר בשנינות ובתחכום קומדיה של טעויות, שמזכירה את מולייר והצמד מז"יא וגוב. משחק מעולה של גליקמן, שטראוס, מימרן ופרידמן.

הצגה מצויינת, שנעדרת את שאר מרכיביה המסורתיים כמו תפאורה, תאורה וסאונד, פשוט משום היותה ממוקדת בטקסט ובמשחק.

להתפוצץ מצחוק לאורך כל ההצגה, 

תוך ביקורת נוקבת ועכשוית. 

יום שלישי

 Baba Ken

ביום שלישי שלחתי לו טקסט תודה, לאיש ולאגדה, לאמן התופים והמקצב. אבל אם לדייק, הוא שייך ליום ראשון, והוא אכן ראשון במעלות.

הוא נכנס לחיינו בקולה תרועה לפני כשמונה שנים, 

והיה המתנה שלי לבר המצווה לבכור ולאביו, סדנת תיפוף משותפת של אבא ובן. 

מאז, Baba Ken, הוא אורח כבוד כמעט בכל מסיבה אשכנזית, הוא הספיק לתוף במימונה, בערב זוגות, במסיבת יומולדת, באירוע לתיכון, לבורד, ועוד ועוד.

עטוף בגלביה מסורתית מניגריה ארצו הרחוקה, כולו חיוך חם והבטחה, הוא מכניס לקצב, מייצר תוכן ואוירה, והנה חברים, עוד המלצה חמה.

יום רביעי  

'מאחורי ההר'/ מאיה ערד

גם על מאיה ערד, הסופרת הנהדרת בת העמק, כתבתי לא אחת. את 'חשד לשטיון' ו'העלמה מקזאן', אהבתי במיוחד.

את מ'אחורי ההר', קראתי בשקיקה, והרגשתי כאילו העמקתי באגתה כריסטי וסיפור של גשש בלש. 

כמו ב'אמן הסיפור הקצר', שלה, גם כאן יצירה ספרותית, שהיא גם קורס בספרות על עקרונות הסיפור הבלשי. 

ובדיוק כמו ב'חשד לשטיון', יש משהו מעניין ומוכר, בסיפור שמתרחש ממש כאן, בנוף המושלג של לייק טאהו, בסיירה, בבר וואלי. 

זוהר בר מוזמן להרצות על הסיפור הבלשי. 

העלילה, מתרחשת בבקתת סקי בסוף השבוע של חג ההודיה, המשתתפים, תשעה זרים. 

תוך דקות, הקוראים, כמו זוהר, מנסים לפצח את תעלומת משולש האהבה של אורנה, יובי ויולי.

תוך דקות, אנחנו מרגישים כמו בהצגה או סרט טוב.

ממש כמו בסדרת הרצאותיו של בר, הקוראים נופלים לתרגיל הבסיסי של 'אחיזת העיניים', של מאיה ערד.