!רדודים, נמאסתם

האמת, שכבר די נמאס מהכתבות, 

שמסקרות את ישראליות התפוצה,

ומסקרנות את ישראליות המולדת.

ראית אחת, ראית את כולן.
חסכו את הזמן,

הסיפור כתוב מראש, 

השאלות, פשטניות וצפויות, 

המסקנות מתבקשות,

רק הליהוק משתנה.

מ'ד׳ישראליז' העלובה, בניצוחו של ירון דקל,
המתיימרת להיות 'תחקיר' במימון משרד הקליטה, 

ועד הכתבה האחרונה על הישראלים בעמק הסיליקון,

שבאמת, גרמה לוריד האלג׳יראי שלי לפמפם,

ואחרי כל כך הרבה שנים כאן,

זה הפתיע, דווקא לא קורה הרבה.....:-)

השילוב הקדוש של עיתונאות ישראלית,
המחבר את הנקודות, בין במבה, מחירי הקוטג׳/ מילקי, לכמה עולה לשכור פה בית?

ושאלת השאלות, 'נו, אז מתי אתם חוזרים..?'

האמת, בא לי להגיד,

רדודים, נמאסתם!

רוצה לשאול בקול רם,

חף מגינונים, בעברית כנה,

מה מטרת הכתבה? 

להוציא לישראלים במולדת את העיניים?

להראות חצרות רחבות, נוף רגוע וירוק,

לתאר את גובה המשכורות? 

או אולי להנציח את הנרטיב המתבקש,

ושטיפת המוח, עליה חונכנו, לפיה,

׳אין לישראלים מקום אחר.....׳ 
'הכי בטוח זה בישראל', מה לא נכון? במיוחד היום. 
(מה נהיה? בעולם המודרני, הליברלי, לא איש ברצונו יחיה? מה פשר התעמולה? המשפט הזה אגב, עולה בקנה אחד עם גדולי האנטישמים בעולם, שרוצים לראותו 'נקי מיהודים'.)

ובכן, שמו להם העיתונאים למטרה,
קנאת אחים,
ניכור,
הפרדה,
הגחכה.
הבה נגחיך אותם קצת, את ה'יורדים',
ונראיין את הציוני הנלהב, ההוא שצייר את בית המקדש על קיר המטבח, ועל הדרך, גם נסקר את הקריוקי המזויף של ערבי שבת. 
או אולי נצלם אותם מכתתים רגליים לחנות המאובקת, נדגיש שעד לשם (לאמריקה, לחנות של 'הפרסי') הרחיקו כדי לצרוך במבה וחומוס, לטאץ' הסופי, נוסיף תמונת תקריב 'ביסלי' ישראלי.
בואו נשאל איך מסתדרים בלי קוטג',
בואו נראה כמה הם מתגעגעים,
איך הם מחשבים את כל המחירים לפי מדד המילקי העולה, מסכנים. 
בואו נראה, כמה קשה להיות מהגר, 
׳שרוליק׳ גולה.

משעשע במיוחד מקרוב לראות,
כמה מתאמצים כל אנשי התקשורת והעתונאים,

להגיע עד אלינו, טסים עד סוף העולם,

לכנסים, למפגשים עם ראשי הקהילה,

הם מתחככים, מתחנפים, נהנים מארוחות חינם,
מבלים את זמנם החופשי בשופינג רעבתני,

ואז פונים לערוך כתבה,

בדיוק כמו זאת, שעשו קודמם.

ביננו, לא חבל על כרטיס הטיסה?

אה בעצם לא חבל,

הרווחתם טיול על חשבון העיתון, הערוץ, דסק החדשות, בתמורה, הבאתם להם סיפור, שהולם היטב את הקאנון של השילטון.
(אותי לימדו שהתקשורת, היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, מה כבר לא?)

לו הייתי מסקרת שבוע של ישראלית לשעבר בעמק הסיליקון,

הייתי בוודאי כותבת, על פרופ׳ מיכה גודמן, שביקר כאן, והרצה בפני מאות חברי קהילה, יהודים אמריקאים וגם ישראלים לשעבר.
איך ניתח בדיאלקטיקה מעניינת את מהות הסכסוך, תוך שהוא מבאר את משנתו של הרצל מול זאת של הרב קוק. איך הסביר את תורתו של אחד העם ועל הדרך, ניתח מהי תרבות ואיך ראוי לנהל ויכוח, מהי הקשבה.

הייתי מספרת על מפגש מרתק עם פרופ׳ אבישי ברוורמן, ואיך כבש אותי בנקיון כפיו, ובקש שנסייע לו לבנות, ׳איים של שפיות וכוונה טובה׳ למען עתיד המדינה.
הייתי מביאה הצצה לאבי אביטל בקונצרט משובח של מוסיקת עולם, ואודי סגל, רהוט ושנון, מתאר את ה'ספין התיקשורתי', מכירים?

הייתי מספרת על מפגש קטן ומעורר השראה עם סיר רונלנד כהן, בריטי, ישראלי, ג'נטלמן אמיתי, תומך נלהב ומשקיע מהונו הפרטי למען עסקים חברתיים מניבים ועושה למען שלום וצדק חברתי.  

הייתי מביאה פריים מההופעה של אפרת גוש, שעשתה לכולנו ערב טובבבבב! 

הייתי מספרת על כנס ציונות, שהצליח לאחד את יהדות העמק, מימין ומשמאל, ולרתום אותה לעשייה ציונית, מפגן תמיכה ישראלי אמיתי.

הייתי מספרת על אינספור תוכניות, על הJCC, על הICC, על שבט המפרץ, על ׳בגד כפת׳, על Israel For Reel, על ICON, הבית של ההיי טק הישראלי.

הייתי מביאה הצצה ל׳מעגלים׳, ל׳גוונים׳, לחגיגות, לטקסים. הייתי מסקרת קהילה איכותית, שמאמינה ומיישמת יהדות מתקדמת, חדשנית, פעילה ויוזמת.

הייתי מראה מהי ערבות הדדית, נדיבות ותרומה. הייתי מראיינת מאות מתנדבים, על מנהיגות, על עשייה. הייתי מספרת איך משנסים מותניים ומגייסים כספים לתמוך היכן שצריך. איך דווקא בימים של מתקפת BDS על העם היהודי, קמים פה ה'יורדים', ומרימים חמ"ל הגנה. כן, כן אותה קבוצה שמבשלת בעיראקית, בזמנה החופשי, מתרגלת מלחמת סייבר, לטובת העם היהודי היושב בציון.
הייתי מספרת על קהילות דומות בתפוצה, שחברו לIAC, כדי ליצור תמונת מצב חדשה, הייתי מספרת על 'משלנו', בית לסטודנטים, שפעיל בקמפוסים ברחבי ארה"ב, מייצר לנו מנהיגות צעירה, ומתמודד חזיתית מול החרמות וההשמצה.
ואם כבר ראיינתם את אורן & אורן (כן, הראשון, ההוא מהחומוס, אבל ממש לא רק. שני אנשים מוערכים רבי פעלים,עשיה והישגים),
למה לא שאלתם אותם על הטיסות הישירות ועל ההזדמנויות הכלכליות והשותפיות העסקיות?

רדודים, נמאסתם,
הפוסט הזה זועק בגרון ניחר.
נמאס לראות, איך מראיינים אנשים טובים,
חותכים אותם בעריכה, ומתמרנים שהסיפור יתאים בדיוק לעלילה.
קצת נמאס, איך דוחקים אותנו, יהודים וישראלים, להיות אחד נגד השני, ישראלים נגד יורדים, או במושג ה'מכובס', ישראלים לשעבר.
קצת נמאס, שתמונת המצב היא תמיד פשטנית, חד מימדית, אין בה עומק, אין בה ממש.
עכשיו ביננו, עברו אי אילו שנים ממסעות בנימין מטודילה בעולם, כל זב חוטם, יודע שזה לא המצב, אז למה אנחנו ממשיכים לצרוך 'חדשות מטעם' כאילו מדובר בדברי אלוהים חיים?
אם יורשה לי בנימת סיום,
חזית קטנה וצנועה של מחאה,
אני עוברת לצרוך עדכונים וחדשות,
מ'ארץ נהדרת', 'היהודים באים', 
או 'גב האומה',
בהיעדר אמינות וביש (המון) דכאון,
שיבוא לפחות עם פרצי צחוק.