על הקנאה

'אין בנמצא מגרעת הפוגעת בשמחתם של בני האדם כמו קנאה'  

רנה דקארט

זה אולי יהיה הפוסט הכי צהוב,

והכי לא 'פוליטקלי קורקט',
שאי פעם נכתב,
אבל משהו בוער בי והוא חייב להיכתב,
את הקינאה חוויתי כפועל, נשוא ומושא.

עוד בנעורי, כשרציתי להיות כל מה שהיא כן ואני לא.
בהתחלה, יותר בלונדינית עם עיניים בהירות,
אחר כך יותר גבוהה, יותר עשירה,
יותר חכמה (במיוחד במתמטיקה....)
כשרציתי להיות יותר פופולרית, יותר אהובה,
כשהתאהבתי בפעם הראשונה, ור' רקד עם אחרת,
כשהשימלה שלה נראתה יותר יפה יותר נוצצת.
לחברה טובה, קנאתי אז ב'מונופול של חברות',
היום אני יודעת, שהיה זה מחוסר ביטחון ורגשי נחיתות.
אחרי הלידות (ולצערי גם היום), קנאתי ברזון,
או יותר נכון, ברזון בלי מאמץ, 
או מה שאני מכנה, רזון- נונשאלנט:-),
כשדישדשה לי הקריירה, קנאתי בתעוזה וכישרון,
ועד היום, אני כולי קנאה בעודף ביטחון.
'ידי זהב', 'חשיבה מחוץ לקופסא', 
יצירתיות וגאונות,
שיחקו אצלי בקנאות.
ודי תמיד, קנאתי לו, לא' שלי, 
כשחששתי שירצה אחרת,
ורק קנאתו שלו הגדולה אלי, 
בתוספת החברות והאהבה,
גמלה אותי מזאת שלי, המשתקת כל כך.
לפני כעשור, אולי קצת יותר,
עם הבגרות, הבשלות, 
הקמטים, ופסי הכסף בשערי,
עצרתי לרגע להקשיב לעצמי,
ואז, גם הכרזתי מהפך.
כשקלטתי לרגע באופן הכי ברור ונהיר,
כמה אנרגיה ושמחת חיים, גוזלת הקנאה,
כמה היא מכרסמת בחברות, במשפחה,
בכל חלקה טובה,
כמה היא מרפה את הבטחון והעשייה,
וכמה יש דרך אחרת להסתכל על הצלחה,
בחרתי אז,
ואני בוחרת כל יום מחדש,
במקום ב ק נ א ה,
בה ש ר א ה.


ורק קנאת הזולת, ודווקא זאת שאינה מדוברת,
גורמת לי לנוע בחוסר נוחות, להתרחק, להשתתק.
ה'עין הרעה', קראה לה סבתי האלג'יראית,
ונשמרה ממנה מאוד, בסימנים ובקמעאות.
ובעודי כותבת את זה הפוסט,
ניקוות לי בעיניים, דמעות.
היום אני כבר יודעת, כמו כולם,
שהקנאה, פנים רבות לה.
בחיטוט, בטוטליות, ברכילות, 
ברוע, במידור, במרירות,
בציניות, בסרקסטיות, בקונפליקטים על כלום,
ברגישות יתר, באובססביות, בחיקוי.
'מחקים אותך, משמע את קיימת',
'מרכלים, זה ברור מה לא? טבע האדם',
אומרת לי חברה בשיחה עמוקה,
והיא כל כך צודקת, כולנו בדיוק כך.
פתאום מתחוורת לי עוד אמת לאמיתה,
הקנאה היא מסכנה,
היא בודדה,
היא תקועה,
היא חסרת אמונה ותקווה,
היא מלאה תירוצים, 
היא מלאה תיסכולים,
היא מכוערת, היא מכערת,
היא קשה ומנוונת.
ואולי גם כאן, אני צריכה לבחור בדרך אחרת,
אולי במקום לזוז הצידה בחוסר עניין,
אני צריכה לקבלה ברחמים, בחיבוק,
ב ה כ ל ה   ?

ועכשיו למה שאמרו גדולים וחכמים, 

לידם אני רק איזוב הקיר,

* 'בקנאה, יש יותר גאווה עצמית מאשר אהבה' / פרנסואה דה לה רושפוקו

* 'אדם כשיר ובעל בטחון אינו מסוגל לחוש קנאה בשום דבר. הקנאה היא סימפטום של חוסר בטחון עצבני' / די זמן לאהבה

* 'מי שמקנא בזולתו, מודה בעליונתו של הזולת' / סמואל ג'ונסון

* 'הקנאה המדברת והזועקת, היא חסרת תבונה. עלינו לפחד מהקנאה שבשתיקה' / אנטואן דה ריווארול

* 'הקנאה מכרסמת במקנא כחלודה המכרסמת בברזל' / אנטיסתנס

* 'בנדנים המוזהבים של הרחמים לפעמים נחבאים סכינהם של המקנאים' / פרידריק ניטשה

* 'לקנאה יש גוון חיוור ושפה מוציאת דיבה' / הסיודוס

* 'קיימים שני דברים, שמהם עלינו לפחד, קנאתם של חברים ושנאתם של אויבים' / קלאובולוס מרודוס

* אלה שאנו מקנאים בהם מתים, אך הקנאה נשארת לתמיד' / מולייר

* אין זה אלא אב שאינו מקנא בכשרונותיו של בן' / יוהן פון גתה

* אין בנמצא מגרעת הפוגעת בשמחתם של בני האדם כמו קנאה' / רנה דקארט

* 'קנאת סופרים תרבה חוכמה' / תלמוד הבבלי, בבא בתרא