הבהלה לשלג

טעויות של מתחילים

דצמבר 99,

קור מקפיא באפסטייט ניו יורק, ועוד כזה שמודדים בפרנהייט. אנחנו*, עוד לא מבינים עד הסוף את משמעותן של הטמפרטורות, וכמה נמוך עוד אפשר לרדת, (רותי ואורי, זוכרים?) 
מצויידים לחורף ישראלי עם פעוט בן כמעט שלוש, באתר סקי שכוח אל. הוא מיבב וזב חוטם, אנחנו מתעקשים שינעל את המגפיים והמגלשיים, לא הספקתי להגיד, ג'ק רובינזון וא׳ כבר על הרכבל, גם הוא לא ממש מצויד.
כעבור שעתיים שניהם כבר יורדים את ההר.
אני שומעת את הבכי שלו מהדהד ממרחקים,
הלב שלי קופא,
למען האמת, כולי קפואה, קפואה ומודאגת.
׳מה הסיפור? רק מסלול ירוק וידוע לכל,
שסקי זה בירידה...׳ הוא אומר לי בחיוך קטן, כשאני משגרת לעברו מבט זועם, ׳השתגעת, בפעם הראשונה, שלך ושלו? 
הוא עוד תינוק....!׳

הפעוט צורח, אני במתח, א׳ מתבדח, והשאר היסטוריה,

השניים נדבקו כבר אז קשה בחיידק,

אני עדיין במתח כל פעם מחדש,

בי נשבעתי, בחיי שניסיתי,

רק שעלי החיידק פסח.

(אנחנו*-'שרוליקים' מצויים, שירדו מהאוניה לפני שניה)

טעויות של מתקדמים או טעות לעולם חוזרת

אם יש מושג, שעד היום, טרם עמדתי על טיבו, הוא ׳חופשת סקי*׳. יסלחו לי חברי על ההשוואה, אבל, ביננו, זה הכי מזכיר, ׳חופשת לידה׳, אוקסימורון מובהק. בשתיהן, עובדים קשה, שתיהן רחוקות מלהיות חופשה, בקיצור, בכנות, מבין שתי החופשות, אני מעדיפה את השנייה.

רק ההתחמשות, הקניות, האריזה, שלא לדבר על המגפיים הלוחצות, קור חודר עצמות, כמה מסורבל וכבד לסחוב, ועוד לא אמרתי דבר, על הפחד, הסכנה, הכפפה שאבדה, הפציעות ויוקר החופשה.
כבת ימית בנשמה, הבו לי חוף ים, סירה ומרגריטה, והרי לכם חופשה, נו טוב, גם מעיר אני מבסוטה, בסדר, גם מטבע, מהר, ואולי הכי במדבר (רצוי עם ים, אגב נמצא כבר תחליף לסיני?)

(חופשת סקי*- אוקסימורון מושלם, אני כבר החלטתי, אין באמת כזה דבר!)

ועכשיו ברצינות וכנות, שלג יפה בעיקר בגלויה, נכון?

ועדיין, כולם נהנים מבסוטים, אז למה אני לא?

ברשותכם,  הוצאת קיטור קלה*, אפשר בהחלט לדלג ולהמשיך בקריאה.

(הוצאת קיטור*-הנשים*, לדעתי,סובלות מאפליה מגדרית בעניין.
(נשים*- הכוונה למי שפגשה את ההר בגיל שלושים לראשונה, לא למי שהתחנכה באמריקה או אירופה, שם סקי הוא חלק מתוכנית הלימודים המקומית. קרן, את מהממת אבל לא דוגמא:-)
תשאלו למה אפליה? ובכן, כל הריון ולידה, מרחיקים אותנו מההר לשנה או שנתיים, הגברים צוברים פז״ם, את הפעוטות, בטרם עומדים על דעתם, מעמידים על מגלשיים, כך שהאמהות, מאחור.
'הכל תירוצים', הוא אומר כשאני מביאה את זה הטיעון, 'נו...תודי על האמת, את פשוט לא בעניין...' מודה ומתוודה, יש מצב שהוא קצת צודק..... אבל ברוח יום האם, מותר לקרוא תיגר על אפלייה מגדרית? לכו תסחבו, תלדו, תניקו, תחליפו, נראה אם תהיו יותר בעניין?)

אלוהי עדי, שניסיתי, בחיי!
קודם כל, רכשתי לי מעיל סקי מקסים, ומכנסיים תואמות, כי הבנתי, שכמו כל תחביב באמריקה, מתחיל בחוויית הקניות.
בכל פעם, לקחתי שיעור עם תינוקות של בית רבן, נשארתי ברמת ה'פיצה', ה'צ׳יפס', ו'מרבד הקסמים'. זוכרים שסיפרתי לכם, כמה אני פחדנית? (ראו פוסט)
בפעמים הבודדות, שנעניתי למדריך*, מצאתי את עצמי יורדת על אחורי, נופלת, נחבלת, מובסת וכואבת.

(מדריך*- בעניין המדריך, גם כאן הונאה של ממש. שלא כמו בסרטים, שם מגיע מדריך מצודד ומסוקס, עם מבטא זר ושארם, אני תמיד פוגשת את המדריכות הקשוחות, אלו שיכלו להיות רס״ריות משמעת בגולני, או מדריכים קשישים, כאלה, שכבר ראו ימים טובים מאלה, ואם לא ימים טובים, לבטח תלמידות טובות מזאתי.)

בינתיים, חולפות השנים, כל בני משפחתי כבר עמוק בעניין, מגיעים בעיניים בורקות ואף אדמדם לנקודת המפגש, 

משולהבים, נלהבים ומחויכים, אנחנו מתיישבים יחדיו לארוחה, ורק אני, אכלתי כבר, מה עוד יש לעשות שעות ארוכות למרגלות ההר? לאכול ולקרוא, בדידות מזהרת בנוף קסום ולבן.

אין חכם כבעל נסיון

שנים ארוכות שהם כולם מתקדמים, אני נשארת מאחור, שנים ארוכות שיש לי משנה סדורה, ל׳למה לא..׳, 

ואז אורלי כמו אורלי, עניינית ופשטנית, אומרת לי בנונשלנטיות, למה שלא תנסי, ׳cross country ski'? 
'למה לא, באמת?', אני חושבת לעצמי, ומגיעה לשיעור הכרות בלי צל של מושג, כשאני לתומי חושבת שהליכה בשלג יכולה להיות נפלאה.
ובכן גם כאן, מגלשיים ומקלות, ומוכשרת כמוני, גם הרביצה יופי של נפילות.....

אבל, בסופו של היום הראשון, אין ממני מבסוטה. הדופק עולה, מזיעים ומתאמצים, אין ירידות מפחידות, ויש אויר הרים צלול כיין, לובן של שלג בעיניים, מסלולים ריקים מילדים מתאבדים, בקיצור, 'כאילו' סקי לפחדנים (קרי, אני!)

וכשנפגשים כולנו ל après ski ,
שהוא, אם נודה על האמת,
(ואגב להנחה הבאה, שותפים גם מורעלים אמיתיים) 
ובכן הaprès, הוא החלק הכי שווה בחוויה.
עכשיו סופסוף,
גם אני שותפה להתלהבות ולשמחה,
גם האף שלי מאדים,
ועיני בורקות.

חברים, נראה לי שאני נותנת צ׳אנס לתחילתה של ידידות נפלאה עם תחביב חדש על פסגה מושלגת,
אמר כבר מי שאמר,

טעות לעולם חוזרת,
נראה כמה זמן הגברת שורדת:-)