טרילוגיה יוונית: ים יבשה

,אני עומדת מול היופי הזה

,אדוות הגלים וצבעי שקיעה שוטפים את העיניים

,מתלבטת מה להזמין לאכול

?שרימפס בגריל או דג סול

,לפני זה הייתה לי דילמה יותר גדולה

?לקנות את התיק היפה בחלון הראווה

,הרי אני לא ממש צריכה

.מצד שני, זה אחלה תיק טיסה

,אתמול, ממש התלבטתי

,בדיוק סיימתי לקרוא בשנית את שמי זרחין

,׳עד שיום אחד...׳

,וממש, ממש התחבטתי

,אם לצלול לספר ממכר אחר

,או סתם לרפרף ב׳בן הארץ׳

.לעיין בטורים בלי מחויבות

?נחשו מה החלטתי

.כמובן, שקשוע זכה ולא במפתיע

,אחר כך

.מחשבה טורדנית את מחשבתי, הפריעה

(....לא איזה הגיג ברומו של עולם)

,אבל שאלה די חשובה

?מרחתי או לא מרחתי קרם הגנה

?למרוח בשנית

,מתלבטת ומתביישת

,נבוכה מעצמי

,בזוטות, שמפריעות את מנוחתי

,תינוק נשרף למוות ביום שקדם

,ועוד פיגוע דקירה

?ובזה אני מתעסקת

?מה קרה לי

?מה נהיה

,למי שלא עקב אחרי שני הפרקים הקודמים
,אירועי השבועות האחרונים תפסו אותי בחופשת הפלגה

.בחופי הים היוני ביוון

,גם אצלנו בין הארוחות דברו על המצב

.גם אנחנו התווכחנו בלהט, על אף שכולנו באותו הצד

,אחר כך, כמו בכל פעם

,כשתמונת המצב משתנה במולדת, באיווחת השניה

,כשמתהפכים לי הקרביים

,כשיושבת עלי מועקה

,כשהראש מסרב להאמין

,אז אני עושה מה שכולם עושים

.אני מ ת ח ב ר ת

,התחברתי, לחדשות, לפרשנות, לעדכונים

,לפייס, להגיגים של חברים חכמים

,קראתי את גרוסמן

,ונדהמתי לראות איך הוא בבהירות מרשימה

,מאיר תמונת מצב די אפלה

,בכלל, מאז שליבוביץ עלה השמיימה בסערה

,הפך גרוסמן לנביא עבורי

.ולצערי הרב, נביא זעם ולא של נחמה

,קראתי את ידידי המשורר, גיורא פישר

.בשירו: ׳משהו על המצב׳

,וחשבתי לעצמי, שרק לגיורא מותר

,לתאר בפשטות נקייה את האמת הערומה

,על איך כולנו רואים את הכתובת על הקיר

.ולא עושים דבר

,אחר כך קראתי את ביבי, יאיר ואת בנט

,ונעתי באי נוחות, משום שחשתי

,שהם מנצלים בציניות את המצב

.לטובת אינטרס פוליטי כזה או אחר

,ואיך כולם ליום אחד, בלי למצמץ

,הופכים להיות, ׳פוליטיקלי קורקט....׳

,הם רק שוכחים את השיח הבוטה

,שהם מנהיגים בבית הנבחרים, בתקשורת, בראיונות
,הם שוכחים שהם אילמים לנוכח הבריונות

,הם שוכחים את הפלגנות והפחד

,שהם נוטעים בציבור בוחריהם

.פשוט כדי שנסמוך רק עליהם

,הם שוכחים את הכיבוש

,שהשחית את מיטב הנוער

.השתלט על הנפש, ועושה בנו כרצונו

,עכשיו, עברתי לקרוא פוסטים של חברים

,בני הקהילה הגאה שהרגישו עצב, פחד ובושה

.ולגמרי הייתי איתם, גאה ונבוכה

,קראתי חברים אקטיביסטים וערכיים

,שקראו לא להכנע למצעד ההלקאה העצמית

,ולדבוק באופטימיות ובעשייה

,ולשניה קלה, אפילו הסכמתי איתם

,נדבקתי באופטימיות משכ/קרת והייתי מעודדת

.אבל זה חלף במהרה

,כשהזכרתי לעצמי שדווקא אנחנו מכל העמים

,צריכים לשאוף הכי גבוה שאפשר, לעליונות מוסרית

,דווקא אנחנו שחווינו שואה

,דווקא אנחנו צריכים להיות קשובים למצוקה

.להישמר מגזענות, לפעול למען סובלנות

,וזה נכון שישראל עוד צעירה

,ושבאמריקה, במאה העשרים עוד הייתה גזענות והפרדה

,אבל היי... זה קצת אנכרוניסטי לעלות את זה עכשיו

.כי  כ ו ל נ ו  עברנו למאה העשרים ואחת 

,וזה נכון שגם באמריקה קורה, ששוטר לבן מכה שחור

?ולמרבה הצער, אף לא נענש, אז מה

?....מי אמר שאת הכל צריך להעתיק מכאן

,ובכלל, יש לי קושי לסלחנות ולהכלה שבשתיקה

.שאנחנו עוד מדינה בהתהוות, וזה חלק מהדרך

,עם הסלחנות וההכלה של בתי המשפט, יש לי ממש בעיה

.פשוט כי היא מולידה את הרצח הבא

,בכלל, לצד חופשת מולדת מהממת

,עמוסה בעשייה טובה והנאה

,מציק לי איזה עניין, אי שקט נוכח לא נוכח

׳אנחנו עומדים על סף תהום....׳
,וכל יום נדחפים אליה עוד קצת

,בדיוק כמו בימים שלפני רצח רבין

,כשכולם אמרו אחר כך, ׳הכתובת הייתה על הקיר....׳

,כמו בגרמניה שלפני המלחמה

.אירוע רודף אירוע, ויש הסלמה איומה

 ,אני רוצה להגן על המולדת שלי, מפני עצמה

.ומגלה שאני לא יכולה
,מרגישה הכי אנוכית עלי אדמות

,שעה, שאני ישובה על חוף ים משגע

,לוגמת מוחיטו קר

?איך אני בכלל מעיזה לבקר או לקרוא תיגר
,אני בכלל לא שם לעשות את השינוי
 ,וגם כל מה שאני עושה מכאן, אם נודה על האמת
 ...'הוא קצת כמו, 'כוסות רוח למת

"?....עצמי לוחשת לי, "תראי במה את עסוקה
.ושוב אני נעה במבוכה
.רגשות אשם מציפים אותי, על שטוב לי, כשרע לאחר

,ואז לוכדות עיני בעיתון את ההספד של אבא של שירה

:והוא מצטט את טולקין ואומר בעיניים דומעות

ו'...ובציטוט חופשי וכואב מיצירתו של טולקין ולזכרה של שירה שלנו נאמר שאם אנשים יהיו עסוקים יותר בארוחה טובה, שתייה טובה והרבה אהבה טובה, ופחות במרדף אחרי עקרונות נשגבים, אדמות קדושות, עקרונות מקודשים ושאר מיני דרכים וצורות לשלוט ולנהל את דעתם ומעשיהם של אחרים, כולנו נהייה הרבה יותר מאושרים ונוכל לגדל ילדים בעולם יפה ובטוח יותר....׳

,ובנימה אופטימית זאת

(ולפי שעה, גם פאסיבית ביותר)
 ,אני בוחרת במוחיטו
.ובחינוך לאהבת האחר