!טרילוגיה יוונית: צ'לו

מעלי ירח מלא וחופת כוכבים,
אני ישנה על הסיפון ורוח נעימה מלטפת את פני,
הגלים מערסלים אותי כמו הייתי עובר ברחם אימו.
צלילי בוזוקי מתערבבים בהמיית הים.
הוא לצידי, וניחוח המקום לוקח אותי בדמיוני,
להפלגות רומנטיות מהעבר,
לסאן בארט, לסאן מרטין, לאנגילה,
ללילה ההוא בסיני, באום בארק,
כששק השינה ברח לנו לים.....
נשמע מושלם?
כמו תפאורה מסרט,
נכון? אז זהו שלא.

הקטנה מצונפת לידי, ריח חמצמץ עולה ממנה,
אדי קיא עומדים באויר.
אולי חלפו חמש שעות מאז עלינו על הצ׳לו 3,
ודני הקפטן בירך אותנו בחיוך רחב ועיניים בהירות, לשלום,
והיא כבר הקיאה את נשמתה לפחות ארבע פעמים,
היא ממעטת לשתות, ונדמה לי שהיא מתייבשת.
אני מנשקת למצחה, מנסה לבדוק, אם היא מפתחת חום,
נוגעת בבטנה, שולחת אצבע רטובה להבל פיה,
לוודא שהיא נושמת,
ובעיקר, אני מתייסרת.
על יצר ההרפתקנות שלי,
שגורם לי להעלות את ילדי על סירה די קטנה, בלב ים רחב.
על הסקרנות, שגורמת לי להעיז.
מהמסך, זה תמיד נראה הכי אקזוטי ואותנטי,
ועכשיו, אנחנו כאן.
משחקת עם עצמי משחקי השערות, מעניין מה זה,
וירוס? מיחושי בטן? התרגשות, התייבשות או מחלת ים?
לגדול, אלרגיה מציקה בעיניים,
הסנדויצ׳ית עם דלקת רצינית באוזניים,
הקטנה בילתה עשרים וארבע שעות בהקאות,
הזקנים שלי כבר בעשור השביעי והשמיני,
נושאים את סל תרופותיהם לכל מקום.
ואני, בשלי, הנהנתנות מנחה אותי.
מהבית, מול הניד, הסיכון תמיד מרגיש לי מחושב,
כולה הים היוני ביוון,
אבל כשתקלות קורות,
אני אוכלת לעצמי את הלב בכפית,
כמיטב המסורת הפולנית.

ובכן, כך זה התחיל,
והסתיים לגמרי אחרת.
התחיל בהקאות והסתיים בנפלאות.
מזמינה אתכם למסע בן שמונה ימים,
אל מפרשים ומים כחולים.
מסע מן המסך, משוחרר ממחלות ים,
מהצורך להיכנס לביקיני קטן.
מסע, שכולל רק ארוחה אחת ביום,
בשם אלוהי הדיאטה.
מסע מרתק של נופים ותרבות,
של טעמים וריחות,
של ים ויבשה,
של אקטיביות ופאסיביות,
של בטלה וחוויה,
של מוסיקה ושקט,
של רוגע ושלווה,
מסע של שמחה ואהבה.


ולפני שנצא לדרך,
תכירו את הנפשות הפועלות:
צליל- אמרגנית הטיול, התופרת והמנהלת המוכשרת. (תודה אורלי!)
דני- הקפטן המנוסה, חובל ויורד ים, מנהל מערכת יחסים ארוכת שנים,
עם ה"שחקנית הראשית".
אסתי- המקסימה שלצידו, אשת שיחה חכמה ונעימה.
ליאב- נער הסיפון האדיב, המקסים והחתיך.
טוליס- ה ש ף היווני, שיקצור ממני מעכשיו, רק מילים טובות ומחמאות,
על אף שהוא אחראי באופן ישיר לעליה של כחמישה קילוגרמים.
וה ש ח ק נ י ת הראשית, מזדקנת בחן, גאה ונישאת,
מגולפת בעץ, הכוכבת של כל המרינות
ומלכת כל הספינות,
בשם משפחתה, ה"גולט",
ובשמה הפרטי: "צ'לו 3"

                                   יום ראשון, אסטקוס (Astakos) 

,אסטקוס היא עיירה קטנטנה ומנומנמת 

,שלמעט כמה טברנות וחנות מכולת קטנה

.אין בה כלום, ואולי מוטב שכך

,חוף ים זעיר ומתוק להפליא

,חבורת בני נוער מקומיים עם בגדי ים צבעוניים

,בית קפה שמגיש מגיש פרדו או פראפה

,מצונן גוף ונפש, ומתאים לאווירה

.ומוסיקה כל כך שמחה

ארוחת צהריים

,ברושטה עם קוביות עגבניה

,גבינה ובזיליקום על טוסט ושמן זית משובח

,דגי אנשובי מטוגנים, טעימים אש

,רק אכול אותם כפי יכולתך

,סלט יווני עם פטה וזעתר יבש

.ויין לבן ותוסס

קאלאמוס Kalamos ,יום שני

.האי קאלאמוס, הוא בעצם ׳איון׳

,שתיים וחצי טברנות, חוף ים

,כנסיה בראש ההר, זקנות בשחור

,בתים קטנטנים עם תריסים מוגפים בכחול בוהק וירוק בקבוק

,גפן משתרגת, בוגנוויליה מתפרצת וגרניום אדומה ומקשטת

,תרנגולות ועיזים בחצרות הבתים

,עצי זית, תאנים ועגבניות

,מספקים לתושבי האי ולאורחיו את התצרוכת היומית

.והיא טרייה כל כך ואיכותית 

ארוחת ערב

 ,בטברנה מקומית זאת של ג'ורג

  ,ממש על המים

,כשבריזה מלטפת, חתולים גרגרנים מתחת לרגליים

,עולה על שולחן עם מפה כחולה משובצת

,דג על הגריל, פיצה יוונית, וסלט ססגוני

,בתוספת יין זול

.והרי לכם ארוחה, שלנצח שאזכור

מגניסי Meganissi יום שלישי

.מקפצים בקלילות מפתיעה לתוך הדינגי באי מגניסי

,מערות נטיפים כחולות, מיצלות ומצילות מהשמש הקופחת

,הרוח פיסלה ועיצבה מחדש את הסלעים

,העטלפים התבייתו להם בנקיקים

,מצוקים מתחדדים מתוך הים

,חוף קטנטן מזכיר סיפורים

.על איים בודדים וסירות טרופות

,באופק, האי של אונאסיס

,הוא כבר עבר כמה ידיים בין אוליגרכים

,מסקרן ובהחלט מזמין ביקור

.רק חבל שאסור

רענון של לפני צהריים

טברנה עם סוכת גפנים, מגישה אבטיח עסיסי,

מלון ירקרק, שכולו דבש, ובירה צוננת ונפלאה.

הדבורים עטות על המתוק שמקיף אותנו, 

ומאיימות להפר את השלווה, 

טריק יווני להרחקתן, (שאני שוקלת לאמץ),

עשן בתוך קפה, והריח ממכר.

יום רביעי, לפקס  Lefkas בירת לפקדה
כשאנחנו עוגנים בלפקדה, אני תוהה על פשר המקום, 
מה לפני אי או עיר? ובכן אי די גדול שמחובר בגשר ליבשה,

מה שהופך אותו ב׳שרונית׳ מדוברת לא/עיר.

מקום תוסס שכולו חנויות ומסעדות,

דיסקוטקים, ברים ובתי קפה,

מוסיקה מחרישת אוזניים,

צעירים מבלים ולונה פארק קטן כמו בשנות השבעים.

כאן, אני משוטטת בין החנויות,

מתחדשת בצעיף פסים בכחול לבן,

ואספדריל נייבי, בשם החופשה.

נים לא נים, מקולות המסיבה ההוללת של הא/עיר.

ארוחת ערב

פסטה צבועה בדיו של דיונון,

טונה צרובה קל,

וצלחת מולים מלאה כל טוב, צ׳יפס וכוס יין, לחיים! 
לקינוח: חלבש- מעדן שטוליס, הביא לעולם...! והוא ממש חבל׳ז!

יום חמישי, נידרי, Nidry ומפרץ Volicho
׳המפרץ הכי יפה בעולם...!׳ כך דני אומר,
ואני חושבת כמה זה מזכיר את האלונג ביי, בויאטנם.

ואז אני מתעשתת ומפסיקה להשוות, 

ומודה בפה מלא: שהמקום אכן יפה בזכות עצמו.

המיים צלולים ועמוקים, מנצנצים ומזמינים, 

בתוכם שלל יאכטות וסירות במגוון סגנונות,

להקות דגים בשחייה מלהטטות,

קיפודי ים מאיימים לדקור את מי שיפריע מנוחתם.

זריחה ושקיעה מייצרים פלטת צבעים מדהימה,

יופי שכזה גורם לי להרגיש גדולת אמונה.

ארוחת ערב

בחברת דני ואסתי, בelana, מסעדה על המים ממש,

תחת סוכת גפנים יפה,מגיעים אליה בשחייה או בסירה קטנה.

בתפריט: מזטים בשלל צבעים וטעמים,סגאנקי,

גבינת פטה מטוגנת עטופה בעלה בצק דקיק, עם דבש, מ ע ד ן...!ברבוניות מזמינות נגיסה, מוסקה צבעונית ועשירה בטעמים, 

ולקינוח: בקלוואה נפלאה וקפה טורקי חזק!

יום שישי, ואטי, מגניסי, Vathi, Meganissi

כפר אותנטי ומתוק, 
אנחנו שוכרים ג׳יפ עם גג נפתח וטרקטורון קטן, 
מתרגלים ללא הצלחה זינוק בעלייה, ונהיגה בסמטאות קטנות. העין מתמסרת לחמישים גוונים של כחול,

מטורקיז בוהק, לשקיפות נוגה ולתכלת שובה.

עוצרים בחוף ים מבודד,

מפקירים את גופנו על ערסל מוצל.

טיול הליכה של שעת שקיעה, ופרדו בלייני קר,

ליד קדאיף עם נגיעת שמנת מתוקה, במרפסת יפה.

בטיול הליכה, אנחנו פוגשים, 

אלמנות זקנות בשחור,

 וגברת אחת חרושת קמטים, אורגת על נול צעיפים מסורתיים.
אני צועדת עם הקטנה הישנונית על הרציף האינסופי בחזרה לצ׳לו,
ליאב מושיט לי יד,

טוליס מציע לי יוגורט מקושט ואגוזי מלך ודבש, 
דני הקפטן מנגן על אוקרדיאון,
על הסיפון, מעורסלת ומעונגת, לצלילי שירי מולדת,

אני נרדמת.

ארוחת ערב 

פיתות חמות וטריות הישר מטאבון לוהט. 

ליד, מטבל טפנד, צזיסיקי, וחצילים. 

פיצה דקיקה ועליה מיטב ירקות העונה, 

ועוד אחת דקיקה לא פחות, עם קואטרו פרומאצ׳יו, 

מגבינות משובחות, 

בירה מקומית ויין איכותי.

יום שבת, פיסקרדיו, קאפאלוניה, Fiskardo, Kefalonia

אסתי אומרת לי כל הדרך,

׳חכי, חכי, שנגיע לקאפאלוניה.....את ממש תתלהבי,

האי הכי איטלקי, ואנחנו בכלל ביוון...׳

מהצ׳לו, אני מבינה כמה היא צודקת ומיד מתאהבת.

באי איטלקי, שנראה כאילו נלקח מאיזה סרט,

מרינה עמוסה ביאכטות מפוארות,

בתי מידות בצהוב לימוני,

באפרסק ותכלת סגלגל,

מסעדות ובתי קפה,

גלריות וחנויות אנינות.

את הרציף מקשטות נשים יפות,

חמושות בכובעי קש רחבים ומשקפיים מעוצבות.

בכיכר, גלריה עם פסלי עץ בענק.

עוגת הבית, ריבת חלב, מילק שייק נפלא, בקפה אה לה פסאג׳.

אנחנו עולים לנקודת תצפית,

מציצים לבית קברות מהתקופה הרומית,

ועוצרים למנוחה, על בר מוגבה,

עם בריזת ים, ערסל ומשקה קל.

ארוחת צהריים

ריזוטו צהוב עם פטריות,

דג על האש ושניצל פריך ומפתה, סלט כרוב אדום וחסה ערבית, 

מקושט ברימונים ואגוזים, ויין אדום צרפתי.

יום ראשון ואחרון, קאסטוס, Kastos

עשרים ושמונה משפחות מתגוררות כאן בחורף, קצת יותר בקיץ.
מכולת קטנה, בר וחנות מזכרות, סאפ, דולפין, קייק,

אי בתולי, הרים סביב לו, מקושטים בבתי אבן,

מרפסות קרועות אל הנוף ותריסי עץ.

אי שהכי הייתי רוצה בו להתבודד, לכתוב, להתאהב.

בשעת הצהריים, אני מתיישבת בתוך המים,

בtraverso, פראפה ופרדו אספרסו, מדיום בסוכרין,

גלידה שוקו וניל, מעשה בית.

מסביבי, שקט ושלווה. הבנות על הקייקים,

הבנים בשחייה, הדור השלישי, בשיחה.

בשעת בין ערביים,
אנחנו מטפסים אל הפסגה ומקיפים את האי,

מהלכים חסרי דאגות, בין בוסתנים ועצי פרי,

חורש טבעי, עיזים, כבשים, פרדות ותרנגולות.

ברקע, תזמורת צרצרים מלווה את צעדנו והמיית הגלים.

עכשיו, עוצרת לידי זקנת הכפר,

בחיוך חסר שיניים ובלי שפה,

היא מתעקשת להאכיל אותי בתאנים, שהרגע קטפה.

בסבלנות, ששמורה לקשישה מנוסה, 

היא מחכה לחיוך של אחרי המתיקות,

ואני, אסירת תודה, משיבה לה חיבוק.
קוקטייל של שקיעה, בתחנת קמח עתיקה,

צופה אל מרחבי הים.
הוא על מוחיטו, אני על קפירניה, והילדים על פינקולדה נטולה. כשירח עגול מאיר את תכול השמים,

ואדום השקיעה פינה מקומו לחשיכה נעימה,

אנחנו פונים לארוחת ערב אחרונה.

ארוחת ערב 

מוסקה לאבא, סלט טונה לאמא,

לברק לא׳, וכבש על האש לבכור,

אני מלכלכלת ידיים בקילוף שרימפס בשרני, 
וכולנו טובלים לחם שחור עם קרום פריך, בקערת ציזיקי מקומי.

שבעה לילות ישנתי על הסיפון, שינה ערבה על האוניה,
שבעה בקרים התעוררתי, 
כשקרני שמש חמימות מדגדגות לי את האף.
באחד האיים, אני מביטה בזוג זקנים במרפסת ביתם,
יושבים על כוס יין.
דלתם פתוחה, מאפשרת להציץ לפשטות יוונית,
לאהבה באה בשנים, לשקט ושלווה.
׳הם נראים כאילו יצאו מסרט׳,
אני אומרת את מחשבותי,
והקטנה מיד מתקנת אותי:
׳זה אנחנו שנכנסו לסרט שלהם...׳
היא ללא ספק הבריאה,
אני חושבת לעצמי,
כשאני מחבקת אותה חזק,
מביטה לעיניה הבורקות,
לשיזוף החינני, המקשט את הפנים,
לגוף חסון אחרי שחייה וספורט ימי,
אני נושמת מלוא אויר מתיקות מהולה,
באויר ים ושמפו ריחני,
ומברכת על חופשה משפחתית,
מאוד, מאוד איטית....

ארוחת בוקר 

טיגנטיס, חביתיות, סוכר חום, אגוזים, קינמון ודבש,

שקשוקה עם לחם פריך וקרום חמים,

סלט גדול, כמובן שיווני,

גבינת פטה, זיתי קלמטה שחורים.