?רוצים תמונה

׳שרוני, מאוד אהבתי את הפוסט על הברנינגמן,

למה לא פרסמת תמונה שלכם?׳

כותבת לי בתגובה חברה יקרה, בחודש שעבר,

ואני מחייכת ועוברת בחדווה לתגובה הבאה.

׳חיטטתי לך בפייס, ואין שם תמונות....׳

סיפר לי, מחזר משנות העשרה, 

כשביקש לבדוק במו עיניו אם הקסם עוד שם.

׳כמה כתוב אצלך....ואין תמונה אחת לרפואה...׳,

הוא אומר לי בחוסר שביעות רצון,

של מי שיגע ולא מצא.

י׳ פגש אותי באיזה אירוע רב משתתפים,

ובקש תשובה כנה, ׳בדקתי׳, הוא אמר, 

׳אין אף תמונה שלך, לא בפייס, לא בבלוג, לא באתר.....׳

׳אבל למה?׳

ואני הסמקתי קלות, 

גמגמתי חליפות,

ובררתי עם עצמי את שאלת השאלות.

אני הלא משתפכת לבן על גבי שחור,

חושפת, משתפת, מתלבטת קבל עם וקהילה,

בכיכר העיר של העת החדשה.

אז מה העניין? מדוע אני נמנעת מפרסום תמונה?

בטחון עצמי לוקה בחסר? או סימפטומים של אובדן הנעורים?

קמט פה, צלוליטיס שם? זה העניין?

שמירה על פרטיות? דגש על מה שכתוב?
או בהפוך על הפוך,

מסתורין ותחכום? ואולי זאת מבוכה כנה?

ובכן, אם להודות על האמת, עם יד על הלב,

גם וגם, וגם וגם.

ואם אתם עוד כאן, זה כנראה כי כולכם,
על אף המדיום והמציצנות,
שפושה ברשת החברתית ובכלל, 

בוחרים להסתכל בתוך הקנקן.

שלוש שנים וחודש מלאו לבלוג,

מאז לא פספסתי אף יום חמישי,

השתדלתי להתמיד, לדייק, לשתף במחשבה, בתובנה,

ואני אסירת תודה שבאתם כולכם,

שאתם קוראים אותי נאמנה.

אז שלא תגידו שאני לא מתחשבת, 

לכבוד יומולדת שלוש וראש השנה,
אומנם לא בביקיני ולא מהברנינג....
אבל די מהימנה, אני מצרפת תמונה:-)