בשם האותנטיות

אנחנו יוצאים מסרט ופוגשים אותם,

זוג חברים חדשים יחסית, 

ואז הוא מספר לי שהוא לא כל כך אהב את הסרט,

׳זה לא היה אותנטי...׳, אומר לי אורן,

׳סרט ריגול גרמני במבטא אמריקאי,

נשמע לך אמין?׳

וכך בלי להוסיף מילה, הוא מתחבב עלי.

(בזאת שלצידו, אני כבר מאוהבת! 

ח׳ וא׳, הפוסט הזה מוקדש לכם, בשם האותנטיות)

יש לי איזה עניין עם ׳אותנטיות׳,

כמעט בכל רובד, בכל מצב.

אשתדל לקרוא בעברית רק ספרות מקור,

אעדיף לצפות במולדת בהצגות שמבוססות על מחזאות ישראלית,

ספר שתורגם, איבד בתרגום לטעמי, חלק מהעצמי שלו,

שהלא כל מילה טומנת בחובה,

משל, סיפור, קונוטציה, אנקדוטה, רמיזה מקראית, ריחות וטעמים.

כי יש איזה סאב טקסט לכל דבר,

ומשימה כמעט בלתי אפשרית להעתיקו מתרבות אחת לאחרת,

מבלי לפגום באופי, במהות, באמינות.

כך, שנדמה לי ששקספיר עובד יותר טוב באנגלית בריטית,

ומולייר מבריק ושנון בצרפתית.

(אני מודעת לכך, שלפעמים אין ברירה, את המשוררת האהובה עלי,

ויסלבה שימבורסקה, נבצר ממני לקרוא בפולנית רהוטה.)

אבל לא רק בסרטים, בספרים ובמחזות עסקינן,

כי גם בהכי ׳ארציות׳ לשמה, 

במערכות יחסים, בהתנהלות יומיומית,

אני עסוקה יתר על המידה באותנטיות לשמה.

בוחנת את עצמי, מפשפשת במעשי, בכוונותי,

באורח חיי, בערכי, בודקת על בסיס קבוע, 

שהאותנטיות היא שם.

וכשאני מזייפת ולא מדייקת, 

אני רואה לנגד עיני במראה, משהי שאיני רוצה,

להיות לצידה. 

אותנטי לי לדבר עברית עם ילדי,

אותנטי לי לא להתנחמד למי שעושה רע,

אותנטי לי להיות קרובה למי שעושה לי טוב,

אותנטי לי לפעמים לחשוף ולפעמים לשתוק,

אותנטי לי לתעדף את האנרגיות, המשאבים והרצונות,

אותנטי לי ׳לקרוא לילד בשמו׳,

(גם כשזה לא פופולרי או לא במקום...)

אותנטי לי להגיד לפעמים ׳כן׳ ולפעמים ׳לא...׳,

אותנטי לי לשאול שאלות, לערער על מוסכמות,

אותנטי לי להיות ישראלית בתפוצה בכל רמ״ח אברי, 

בלי להתנצל בלי לעטות מסכות,

אותנטי לי להיות במערכות יחסים עמוקות וארוכות שנים,

אותנטי לי לחיות בבחינה מתמדת,

׳האם אני נאה דורשת, נאה מקיימת?׳

ובכן, באותנטיות, אם יורשה לי להודות,

שאני בהחלט משתדלת מאוד.

אותנטי לי לא ללכת סחור, סחור,

לגעת בעניין בעצמו.

אותנטי עבורי לראות מולי אדם, 

לא את נכסיו, לא את תאריו.

אותנטי עבורי לעשות לא רק מה שנכון, אלא גם מה שמתאים.

אותנטי עבורי לומר בקול רם בוטח וצלול, את דעתי.

אותנטי לי להיות עם מי שבחר באותנטיות, כדרך חיים.

אותנטי לי לבחור במה שאותנטי עבורי.

ורק בדבר אחד, אינני אותנטית כלל וכלל,

בתלתלי, שמזמן לא התבדרו ברוח סתיו,

וכבר שנים נאספים לקוקו מורתי מתוח או פן ׳מתוקתק׳,
בשיער שנצבע מדי חודש, במלחמה בגיל ואותותיו.

בדיאטה הנוקשה, שכפיתי על עצמי בעטייה של מודה ואופנה.
(ובחוסר אותנטיות מובהק, אני משכנעת את עצמי,
שזאת לא דיאטה, כי אם תזונה נכונה).

זה אולי נראה ייצוגי וחינני,
אבל בנפש פנימה, זאת ממש לא אני.

והתובנה הזאת,
נחתה אצלי לפני שבועיים בסערת המדבר.
או אז הבנתי, כמה משחרר ויפה יכול היה להיות,
לו הייתי חיה  ב א ו ת נ ט י ו ת אמיתית ושלמה,
ועל הדרך נהנית מסטייק עסיסי ולקינוח, עוגה.