דיאלוגים מהממ״ד

פחות מחודש ימים הספיק לקטנה שלי,

ללמוד את כל הז׳רגון של המלחמה.

לדעת מה משמעות ׳צבע אדום׳,

להצדיע ל׳כיפת ברזל׳,

לתכנן בזמן הגעה למרחב מוגן,

ללמוד את המפה.

בחושיה החדים, היא הבינה,, שאי אפשר לסמוך על הפסקת אש,

ושגם מבוגרים, לא תמיד יודעים (או אומרים) את כל האמת.

קטנה: ׳כמה דקות יש להם בזיקים ובכרמיה להגיע לממ״ד?׳

אני: ׳חמש עשרה שניות...׳

קטנה: ׳אויש...!׳

אני: ׳החמאס הם טרוריסטים, הם רוצים להפחיד אותנו, לא ניתן להם!׳

קטנה: ׳כן, את צודקת, אבל.... הם גם מצליחים, אותי הם ממש מפחידים...׳

אני: ׳מה את רוצה לאכול?׳

קטנה: ׳אני לא אוכלת כי אני מודאגת....׳

קטנה, בשיחה בטלפון עם סבתא: ׳הייתה גם בראשון אזעקה?

סבתא, כמה אזעקות היו לכם היום? לי רק שתיים...׳

קטנה אחרי האזנה לחדשות ברדיו: ׳אין נפגעים? יש!

אם הייתי נופלת במדרגות בדרך לממ״ד, היו נפגעים...׳

קטנה: ׳אמא, מה לדעתך יותר מפחיד, האזעקות או הטילים?׳

אני: ׳הטילים כמובן...׳

קטנה: אני פוחדת יותר מהאזעקות!׳

קטנה: ׳קשה להם, כי הם אוהבים מלחמה, החמאס אוהב מלחמה...׳

קטנה: ׳שמעתי בחדשות, שהחמאס מתחנן להפסקת אש, ואיך זה שהם עדיין יורים עלינו טילים...?׳

קטנה (אחרי תוכנית סאטירה ברדיו):
׳אני לא אוהבת ששמים אזעקות בפרסומות ברדיו, זה מבלבל...״ 

קטנה: ׳אבל אמרתם שיש הפסקת אש הומניטרית,

הם אמרו שזה לשלושה ימים... אז למה שוב יש אזעקה?׳

אני (לפני חמישה ימים בנאיביות על גבול הטיפשות): ׳את יודעת שהסתיימה המלחמה, יש הפסקת אש...׳

קטנה (בחוכמה): ׳מה באמת? כן שמעתי שיש משא ומתן, אני לא מאמינה.....׳

קטנה: ׳אמא למה את שוב בוכה? זה בגלל החיילים שמתו? 

את חושבת שיש לנו עוד חיילים?׳

אני: ׳היית ממש גיבורה היום...׳

קטנה: ׳כשבאים אלינו אורחים וצריך לרדת לממ׳ד, אני רק עושה כאילו אני לא מפחדת בכלל...׳

קטנה (אחרי שיעור בגיאוגרפיה והדגמה על מפה):
׳עכשיו אני מבינה למה קוראים ל׳עוטף עזה׳, זה באמת  ע ו ט ף את עזה...!׳

קטנה (בשבוע האחרון): 'החמאס והפלשתנאים זה אותו הדבר...?
הפלשתינאים יכולים להגיע לאמריקה?׳

קטנה: ׳אמא חבקי אותי חזק, תני לי כח...׳