ארץ הילדים

׳ישראל היא ארץ הילדים׳, כך נחום נהג לומר.

אין עליה, על ישראל, והילדים אוהבים אותה ביותר.

ישראל מעוררת גם את הילדה שבי, מאוד חזק.

היא מחזירה אותי למה שאהבתי, למה שהייתי,

לחוויות ראשונות, לטעמים וריחות, מהזן המיוחד,

כאלה, שרק מולדת יכולה לייצר.

ביקור מולדת תמיד מכניס אותי לפעלתנות יתירה,

איזה רעב לתרבות ושיק ישראלי,

לבילויים משותפים לחוויות חד פעמיות, לחיות. 

בקיץ שעבר חלקתי אתכם אהבות מהעיר העברית הראשונה והבירה.

והשנה, פוסט מולדת שפרוס על ארץ אהבתי, 

ואם מוסיפים אותו ל׳עכו, מי לא היה פה?׳,

ל׳יפואית', ול׳גברת עם סלים׳,

קיבלתם בזה הרגע, תוכנית אמנותית לשבועות ארוכים:-)

ילדים:

 

סדנת אפיה, אמא ובת Chuka בנוה צדק. 

ובכן, יש מתנות ויש מתנות...!

סימי הפתיעה אותנו בסדנאת אפיית קפקייס בנוה צדק. שעתיים מתוקות ביותר של עונג צרוף, שקדנו על העוגה והדקור, ואת מעשה ידינו להתפעל, אכלנו עם בוא הליל. רעיון נפלא לחגוג בצוותא במתיקות, אחר הצהריים של בנות, חברות, אם ובת, לכל גיל, יום הולדת, בת מצווה או כל אירוע ושמחה.

׳צלילי המוסיקה׳ במשכן לאומניות הבימה, הייתה חוויה מרנינה עם בת המצווה וחברותיה. מחזמר נפלא עשוי נהדר, מוסיקה חיה, תפאורה, כיראוגרפיה ומשחק. הצגה, שהיא כולה מחווה לסרט האהוב, ומכבדת את קהל היעד, לא ללכת, לרוץ!

עוד מתנה שוה, מספקת שוב הדודה המשקיעה, ההצגה, ׳גלי׳, מחווה לאהוד מנור, האיש והאגדה. תיאטרון אורנה פורת לילדים ונוער, מעלה את ההצגה בשבת בבוקר במוזיאון תל אביב. את תיאטרון הילדים הזה אני אוהבת במיוחד, הצגות משובחות, תיאטרון קטן ואיכותי, כזה שרק משתבח עם השנים. הבנות חגגו כמו כל הקהל, שיצא מהאולם בגיל ושירה. ואנחנו, ניצלנו את ההפוגה לסיור חפוז, במוזיאון המחודש.

למתבגרת, מארגנת אלה, הדודה האהובה, יום כיף במוזיאון הילדים בחולון.

במסלול ׳דיאלוג עם הזמן׳, דיאלוג בין דורי. סיור וסדנה, שעוסקת בדיעות קדומות וסטריאוטיפים על נעורים וזיקנה, פער בין דורי ועל מה שבאמת חשוב בחיים. על התובנות, הערכים והחוויה, אני עדיין שומעת מאז, מה שמלמד אותי שהביקור השאיר על המתבגרת, חותם.

בפארק האגם ברעננה, אנחנו עורכים פיקניק משפחתי, ולומדים, שלא צריך יותר מכר דשא, חברה נהדרת,  צידה לדרך (סבתא בתיה וסבתא ציפי האלופות!) ורוח מנשבת, כדי להיות מאושר! 

ועוד גילוי נאות, לא קוקטי, לא שרמנטי... לא קטן, לא מיוחד, אבל מהנה במיוחד. הקולנוע ב׳יס פלנט׳, הוא נפלא! חוויה לכל המשפחה. שני צדדים למתחם, אחד בקולינריה והשני, בקולנוע ממוזג ונוח, אגם מלאכותי, חניה בשפע ויופי של קולנוע.

שוב הצליחה הקטנה לכפות על סבא שני ביקורים בימית אלפיים, שוב חזרה בשמים! שוב הודתי לקדוש ברוך, ׳ברוך שלא עשני סבא׳, ואני רוצה לנצל את הבמה, כדי להודות לאבא!

ספארי, ביקור בספארי הוא תמיד חוויה, עוד מהימים, שאנחנו היינו קטנים. בחסות הדודים (לזוג אשכנזי, שיחקתם אותה!), יום של חוויות, חיות והרבה הפתעות.

על אלמינא, כתבתי כבר בפוסט על יפו. מיזם תרבותי חדש שמטרתו קירוב לבבות באמצעות, מוסיקה, תיאטרון ומחול.
די במקרה, נקלענו לקונצרט של שבת בבוקר, יום בהחלט יפה, ונשבנו כליל בקסם המקום הזה.

תיאטרון:

מתמזל מזלי, ואני מגיעה לשבוע חנוך לוין בקאמרי. מדי ערב עולות על הבמות מגוון הצגות של המחזאי הידוע, כולל התיאטרון הפולני, שמעלה פה את לוין בפולנית, לטעמי, רק המשפט הזה הוא ׳לוויני' בהוויתו, ומשבית שמחה בהגדרתו.

אני סוחבת כמה מחברותי לצפות בהצגות, ומגלה להפתעתי, שחוש ההומור, הסרקזם והגרוטקסיות, שמאפיינים את המחזאי עדיין נוגעים בי אחרי שנים. יתירה מכך, מאחר ושני המחזות עוסקים בזיקנה, התבגרות, זוגיות ומהלך חיינו, הם מדברים אלי אף יותר היום. חנוך לוין כמו חנוך לוין, תיאטרון שכולו בשחקנים ובמשחק, אין תפאורה וכל שאר האלמנטים שמרכיבים תיאטרון, כמו ניטלו מן הבמה, שלא להעיב על המחזה והמשחק. ב׳אורזי המזוודות׳ שלל שחקנים מהשורה הראשונה, ב׳מלאכת החיים׳, פחות משתתפים. המסר בשניהם, הוא הינו הך, בקורת נוקבת על חיינו על פני האדמה והצצה מכמירה וצינית לעתיד לבוא, לזיקנה. 

קזבלן, הפך זה מכבר השלאגר, של הקאמרי. מאחר, והז׳אנר, לא נמנה על סגנוני, (ויסלחו לי קוראי על הסנוביזם הדק...), אני משגרת בשמחה, מתבגרת אחת, שתי סבתות וסבא חביב, לבילוי בין דורי ותרבותי. הם חוזרים כעבור שעתיים עם ברק בעיניים, אוהבים את השירה, הריקוד, הניחוח של פעם ואת עמוס תמם, שהפך זה מכבר ליקיר הקהל.

את ׳רומן משפחתי׳ הייתי חייבת לראות, גם כי רציתי לראות איך עדנה מסתדרת בלי ענת, גם כי  אהבתי את הספר, שכיכב אצלנו בBook Club, ובעיקר, כי הגעתי לפרמיירה, ותמיד מרגש אותי לראות את הרגע שבו, מחזה הופך להצגה.

אוהבת לצפות בכל אלו שבאו לראות ולהראות, מתרגשת עם השחקנים והבמאי, לרגע, שחיכו לו כל כך. ובכן, מוכרחה להודות שהייתה קצת אכזבה.... נתחיל בטוב, ההצגה די נאמנה למקור, מעבירה בחינניות את הזמן ורוח התקופה, אהבתי מאוד את התלבושת והתפאורה, את התיאטרון בתוך תיאטרון, המוסיקה והתפאורה ואת תמונת הפתיחה.  אבל נדמה היה לי שאני צופה בטלנובלה יגעה, שהטלטלה הרגשית, קוטבית יתר על המידה, שהיא נטולת הומור ותחכום, וביני לביני, מלמלתי, ענת, את כל כך חסרה.....

מוסיקה

שלוש הופעות, אחת של גידי גוב, שהעלתה בעיני דמעות, שירי אהבה, שירי פרידה של אמן שהזקין ביותר השנה, עדיין אופטימי, שנון וחם, מסמל בעיני את ישראל היפה. 

נורית גלרון במופע בניחוח ג׳אז, שלטעמי קצת מכביד ומעייף. 

׳בינת אל פאנק׳, הייתה הפתעה! בחסות הגרטצלים, וגלי היפה, אנחנו נחשפים לתופעה. הרכב ג׳אז מנגן ראפ תימני, חוויה נהדרת של מוסיקה איכותית, קהל מעניין, צעיר וקצבי, וגרוב מיוחד, חפשו אותם! 

ירושלים

 

 

בהחלטה ספונטנית ודי נועזת בהתחשב בג׳ט לג, אנחנו מקדישים אלר הצהריים לסיור בבירה.  

פוצחים ב׳מחנהיודה׳, בארוחה. מסעדת שוק, ערבוביה של כלי אוכל, אקלטיקה של כלים וטעמים, שלובים מעניינים, שגעון של ארוחה.

ואז, אנחנו פונים לגולת הכותרת של הביקור הנוכחי, מוזיאון ישראל המחודש. 

עבודת השיפוץ של מוזיאון ישראל, מרשימה במיוחד, כיאה למוזיאון בבירה.

בריכות, פסלים, מים בנוף ירושלים. הפעם, אנחנו מתמקדים בתערוכה על הורדוס, המלך הבנאי.

ההורים, הבנות ואנוכי (פשוט כדי להגיד שמדובר בחוויה רב דורית), מתמוגגים מהממצאים וההדמיות, שמפיחות חיים באבנים ומדגימות בצורה חווייתית ומעשירה את מפעלי הבניה של הורדוס האדריכל. ואין אפילו צורך בהכנה בסגנון ׳אורות וצללים בחיי הורדוס׳, משום שמערכות השמע מספקות לנו את כל הידע והפרטים, חוויה משובבת עין, מרחיבה את הדעת. אבל לא רק הורדוס נגלה לנו בתערוכה כי אם גם פרופ׳ אהוד נצר, שנהל מערכת יחסים מורכבת עם המלך והורדיון, ומצא את מותו ממש שם, בעת שנשען למנוחה קצרה, אחרי שגילה את תגלית חייו. סיפור טרגי ונוגע ללב, של האריכאולוג של מדינת ישראל. הקטנה, עקבה בעניין אחרי ההדמיות, הסרטונים, הפעילה את מערכת האודיו, ושניה לפני היציאה, שאלה ברצינות תהומית, ׳אמא, מי היה הורדוס;-?׳ ואנחנו פרצנו בצחוק גדול, חייבת לציין, שהיא נהנתה מאוד.

קצת לפני שעוזבים, אנחנו מתעכבים קצת ביודאיקה, כתבי יד יהודיים מעוטרים מימי הביניים, בתי כנסת, וקיר חנוכיות מרשים ביותר. לא להחמיץ כמובן, את היכל הספר וסיפור המגילות הגנוזות, גן הפסלים והאגף לנוער אם מטיילים עם ילדים.

לא מוותרים על חנות המוזיאון (מהזן החביב עלי) ועל קפה משובח ועוגת גבינה עם פרורים, מהסוג שרק בישראל, יודעים איך להכין.

 

חופים

שנים שהשמצתי את ראשון ובת ים, והשנה, שבתי אליהם, אל החופים היפים, כאישה לאהובה מהעבר. התענגתי במיוחד על ארוחת בוקר עם חברה, לרחצה ובילוי עם המשפחה , לערבים קסומים עם חברים טובים על אבטיח קר, ובהונות מתפלשים בחול הנעים כל כך. חוף הים בראשון, שבה את ליבי הפעם, בעיקר כי הוא נוח, חניה, מסעדות וכל השירותים. וגם חוף טפאו בבת ים, היה הפתעה, עם דק עץ יפה במיוחד, ומסעדה חביבה. נו, כבר אמרתי, ׳פעם בת ימית, בת ימית לעד...׳
ואם יורשה לי עוד השתפכות קטנה, אין אבל אין על השקיעות במולדת האהובה.

 

 

קולינריה

ובכן, אני נמנית על הלקוחות הנאמנים, כאלה ששבים עם חיוך למקום אהוב, מתענגים על אותן המנות, ובין לבין, קצת מעיזים להתנסות...

חזרנו בשמחה ל'קסיס', ל'חדר אוכל', ל'אברקעסס צפון', בחדווה ובנחת, לאוכל משובח וטוב. 

אבל גם גילינו את 'גוז׳ ודניאל', במושב בני ציון, לוקשיין כמו מסרט, נוף מרהיב, בופה אנין,
עיצוב משגע, היצירות של לובקה מעטרים את הקירות, ארוחת בוקר מהנה במיוחד. 
'יונה', הייתה עוד הפתעה, לאוהבי הים והדגה בנמל יפו. 

במסעדת 'תשרין' בנצרת, חגיגה של אוכל מזרחי משובח ואירוח של בני ערב. (תודה דליתה על ההמלצה) 

ובכן, סבנו את ציון והקפנו אותה,

יום בנות וקניות באיזור השרון, סיור משפחתי בנצרת, 

אחר הצהריים בבירה, הרבה תל אביב ויפו,

יומיים קסומים ורומנטיים בעכו, 

ביקור חפוז בכליל וחוקוק, לילה בטבריה,

אין, אין על הארץ הזאת.

שמשק ההסטוריה מורגש בה בכל עבר,

שתמיד, תמיד, קים בה עוד רובד,

שחוץ מאוכל טוב, יש בה תיאטרון, מוסיקה ומחול,

שיש בה חידושים והמצאות, חנויות ׳מגניבות׳,

וחופים עם ים, לרחצה! (ולא כמו כאן, לראותם בלבד....)

שיש בה הכל מכל, לדור הצעיר, ולגיל השלישי,

שהיא מה שנקרא בהגהה המקומית,' kids friendly'.

פעילויות לגיל הרך, מוזיאונים, פסטיבלים וחגיגות.

ואם יורשה לסיים, באותה נימת פתיחה,

׳ישראל היא ארץ הילדים׳,
אבל היא גם מהנה את בני העשרים, והשלושים,
הארבעים והחמישים, את אלו שזרקה שיבה בשערם,
ואת אלו שנותרו בלי אף שערה (יש האומרים, ב'זכותה'),
את הקשישים, היא 'מצעירה,'
היא פשוט הדוניסתית בהוויתה.
'ארץ הילדים', אמרתי כבר?