Thursday, April 4, 2013

פוסט פרסומת




׳פעם מש״קית חו״יה, תמיד מש״קית חו״יה׳.
הכל התחיל לפני כחודשיים במסיבה אמריקאית מלאת משתתפים. Beth לחשה לי שהיא מאוד אוהבת את הצמיד שאני עונדת, ׳אה זה מיפעת׳, אני בחטף.
ואז Shawn החמיאה לי על החולצה המהממת,
׳זה מרותי׳, שלפתי מהשרוול עוד שם קשה להיגוי...
וכך כל הערב, ליקטתי מחמאות על התספורת, העוגה, הסלט והמתנה. השמנתי מנחת וגאוה, כי אנחנו מסתבר, לא רק מעוז היי טק, כי אם שם דבר ליצירתיות והשראה.



עכשיו הבהרה, ׳לא עפה על עצמי...׳,
וזאת לא הכוונה. ויכול להיות, שהאמריקאים מפריזים בתשבוחות, גם לכך אני ערה.
כך או כך, אחרי ריבוי המחמאות, והקושי להגות את השמות של בעלי העסקים הישראלים בעמק, עלה במוחי רעיון... 
זוכרים את הפוסט ׳מכורה׳, בשילוב קצינת החינוך, והרי לכם יום סיור! ממש כאן, בכמה רחובות, מתחת לאף, יום סיור בין תרבויות.
הבטחתי לבנות (לחבורת הMNO ),
שאני חושפת בפניהן מקצת מהסודות,
קבענו יום שכולו הפתעות, סבוב עסקים ישראלים קטנים,
בבעלותן של נשים גדולות מהחיים
(להוציא גבר אחד, ועל כך עוד יסופר:-)


התחנה הראשונה, הייתה מתוקה במיוחד,
אצל טל האופה.
טל קיבלה את פנינו בחיוך רחב,
על השולחן, סדורים היו בתצוגה משובבת עין ונפש, עוגיות ועוגות, ליגה אחרת!
רוגלעך וכדורי שלג, עוגיות שקדים
ושוקולד מוזהב, "הכינותי מראש", אמרה טל.
ריח מאפה באויר וטעם שאי אפשר להסביר,
כמובן שהצטיידנו בעוגות ועוד קיבלנו goody bags עם הפתעות.




אחר כך לגראג׳ של יפעת, טעימה תל אביבית של אופנה 
ותכשיטים מאוד מיוחדים, מחירים שפויים
והמוכרת, זוהרת, מחייכת, וכובשת.
על צלחת גבינות ויין תוסס, נהנו חברותי משופינג
בסגנון אחר.
"ככה זה בישראל", אני ממהרת להשויץ ולנפנף,
גאה במוצא ובמולדת, נהנית לראשונה להרגיש, "אחרת".
ומשם למספרה של שירי, שכבר מזמן הפכה ׳מוסד׳,
וכל נשות העמק, עוברות ממש שם.
על כוס קפה ועוגית קטנה, מקבלים תספורת,
צבע או החלקה וחפיפה. באוירה ביתית וחמימה.
מתעדכנים בחדשות, בהופעות שעתידות לבוא,
בסודות יופי, בחידושים והמצאות,
ובסוף אחרי פן, עוד יוצאות משם, יפהיפיות!
Beth מדגמנת את הכשרון של שירי,
וכולן מתלהבות מאמנות השיער כמו גם משירי המקסימה.


אצל טלי, עצרנו בשביל ההשראה.
אמנית בת הואלי, שעורכת סדנאות, קייטנות לילדים
וערבי נשים מיוחדים. חגיגות יום הולדת, 
ועוד היא יוצרת, מציירת ומפסלת.
בין לבין, היא חוברת לעוד אמנים,
לימי מכירות ואירועים נפלאים.

ומשם על בטן מלאה, אחרי פינוקים וטעימות בכל תחנה,
לעצירה בפלאפל על קרן רחוב,
לארוחה חטופה, ישראלית בהוויתה. 
(אולי לא מקורית, זה מכבר למדתי, שהמאכל הלאומי שלנו,
שורשיו בקהיר, אבל עדיין שייך לשכונה, הלא כך?)
ומלך הפלאפל, עושה לנו כבוד מלכים,
ועורך עבורנו שולחן מלא כל טוב,
עם שלל מחמאות וסיפורים, הבחור יודע את מלאכתו עם נשים.



וזהו, הביתה בשמחה רבה,
שקיות עמוסות תוצרת כחול לבן.
סתם יום של חול, מרחק כמה רחובות,
חויות והפתעות מקומיות.

ולא הספקנו את עדי, הבשלנית האנינה, שהייתה עסוקה,
וגם לא את רותי, חברתי האופנאית המרשימה,
שזה מכבר, הפכה לאוטוריטה שלי בענייני הלבשה.
לא את דלית, המורה לעברית בליגת בוטיק,
לא את ריימונד, שמפסלת בסוכר,
לא את הדרה, 'הלוחשת בריטמיקה לפעוטות',
לא את יורם בעל קול הזמיר,
לא את אורן מהחומוס, ולא את אוסנת מהג׳חנון,
לא את יעל, המושיעה מ"עוגן" ולא את טלי, נסיכת הפילטיס.
השארתי לי עוד תחנות ועוד קצת סודות לחשוף לפניכם בזה הפוסט.







 ואם אתם קוראים את הפוסט מכאן,
קבלתם פרסומת חינם,
של צרכנית ישראלית אובייקטיבית למדי.
ואם אתם קוראים את הפוסט משם, 
שוב הצצה עם הרבה גאוה לפסיפס האנושי המיוחד,
שמרכיב עמק כל כך מוצלח.
אה ואת הקרדיט על הצילומים המשובבים,
ניתן לShawn חברתי, מלאת הכישורים.


1 comment:

  1. רעיון מבריק להגות את נושא כתיבת הבלוג
    כולי מתפעל מיוזמתך ומפועלך
    המשיכי לשתף אותנו בחוויותיך המיוחדות וההיומיומיות

    ReplyDelete

Note: Only a member of this blog may post a comment.