טעימה מבוסטון, ביס מהתפוח

חייבת לפתוח בגילוי נאות.

אני בלתי נסבלת כשמגיעים למקום בפעם הראשונה, רוצה לטרוף הכל.

משתוקקת לחוות את הbasic, את השלב המתקדם, 

את הפינות החבויות, הסודות, שידועים רק למקומיים. 

מנסה להספיק הסטוריה, קולטורה, ארכיטקטורה, קולינריה, שופינג, הכל, בכל.

וכשהזמן קצר, אני הופכת להיות ממש מעיקה, מעצבנת.

רק בערים מוכרות היטב, אני משילה מקצת מהסקרנות, נושמת עמוק, מתמתחת, נרגעת.

אז, אני באמת נהנית מהרגע, מהמקום, מהגילויים החדשים, לצד חזרה למקומות אהובים.

יש לי כמה כאלה בפנתיאון, ניו יורק, תל אביב, סן פרנסיסקו, פריז,

ואם מחשיבים גם עיירות, אז יפו וכרמל בראש.

אבל השבוע, נכנסה אחר כבוד, בירת ניו אינגלנד, בוסטון, לחבורת הערים האהובות,

אלה שאני מרגישה בהן בבית.

אני לא לחוצה להספיק, אני מצליחה להיות שם אני, 

אני, זאת אומרת ביום טוב, ברגוע.

לשתי הערים כבר הקדשתי כאן בבלוג, שני פוסטים בעבר.

הפעם, בסגנון א׳, ישנים במקומות חדשים,

חוזרים אל המוכר, חווים חדש, 

והנה אני ׳משתיפה' שחור על גבי לבן.

בבוסטון, התענגנו על משפחה,

השתובבנו עם האחיינים בפארק (Boston Common),

היה יום אביבי קר, ומצעד יווני בשדרה, מוסיקה ברקע,

הקטנים על סקוטרים, שני סיבובים בקרוסלה,

בייגל חם, לא צריך הרבה כדי להיות מאושר.

אנחנו צועדים לכיוון  Charles St , ואני מתמוגגת, 

רחוב קטן ומטריף בלב ליבה של Beacon Hill

בדרך כלל, אני מתמקדת ב Newbury, Boylston, Commonwealth 

והפעם, אני בוחרת לגוון. 

בהמלצת המקומיים (תודה גבי), אנחנו מתיישבים ב Figs,

ונהנים במיוחד מפיצה דקיקה על טבון במגוון טעמים,

סלט גבינות עיזים, וכוס יין בצד.

למחרת, עם הבנות, אחזור לרחוב הקטנטן לדגום את כל החנויות,

Good, Little Red Wagon, Vintage Taste , Moxie,

Blackstone's of beacon hill,   Beacon Hill hotel & bistro, 

אפשוט על חנות הצעצועים בהנאה גדולה, 

כי הכי כיף בעולם לשמח לבב הטף.

כמה נחמד לגלות מקומות חדשים, כמה מענג לטייל ברחובות העיר.

בינתיים, הגברים חווים את קיימבריג׳ ביום שטוף שמש,

הם חוזרים עמוסי חוויות, ואני עמוסת שקיות ומתנות.

בערב, אנחנו מבלים רק מבוגרים, ב Market, 

מסעדת הבית של ה W hotel

א׳ מתענג של לובסטר, כי זה המקום, שחר על המבורגר טעים, 

גבי על דג ואני על סטייק עסיסי אדום במיוחד.

שיחה מעניינת ועיצוב נקי, יופי של ארוחה, אנחנו מתמוגגים.

צינת ערב, אויר נקי של החוף המזרחי, מחזיר אותנו למלון מבסוטים.

Duck Tour  הבוקר שוב מפציע ב

רכב אמפיבי ממלחה׳ע השניה, שמיטיב לנסוע בים ויבשה.

כן, עשינו את זה בעבר, ויש עכשיו גם בסן פרנסיסקו,

נעים לחזור לחוויה מוכרת, ולראותה בעין אחרת,

דרך עדשת הילדים והקטנה במיוחד.

הסיור, מלא בהומור, בהיסטוריה ופיקנטריה,

לצד ארכיטקטורה מרשימה של בוסטון היפה, 

וזהו! יותר, אני לא מגלה.... כדי לא לפגום בחוויה.

לקינוח, אנחנו סועדים צהריים בלחץ הילדים ב Max Brenner בלב העיר,

מצטיידים בהרבה חום מתוק לדרך, נפרדים לשלום מהמשפחה האהובה,

ועם מועקת געגוע מדרימים לניו יורק המדליקה,

ה עיר, אהובתי משכבר הימים.

ניו יורק מתחממת לקראת הביקור שלנו, אנחנו נוסעים מבוסטון לניו יורק,

ונזכרים בדרך המהפנטת, בכביש שחשבתי שהוא הכי יפה בעולם,

 (עד שפגשתי את route no 1), ה Hutchinson או הMerrit ,

עדיין מפתיע אותי ביופיו בכל נסיעה.

היערות העבותים, האגמים, הנחלים, גשרי האבן הקטנים.

אח ניו אינגלנד! שיפה כפליים בסתיו ובאביב עוד שבעתיים.

עצירה מסורתית אצל המארקים, וארוחה אצל ג׳קי,

שמשויצה, שהיא אירגנה לכבודנו, מזג אוויר יפה במיוחד.

מבט של ערב על התפוח הגדול, והתמקמות במלון,

בלב הMidtown, כן, גם הפעם מגוונים,

וזהו, אני ב New York State of Mind.....

את הבוקר אנחנו פותחים בLe Pain Quotidien ,

והילדים שלי צוחקים בפה מלא, שאני מזהה אותו וכשכמותו ממרחקים.

ושבכלל, אפשר לצייר לי מפה של העיר, לפי בתי קפה בסגנון צרפתי.

משם לאנדרטת ההנצחה לקורבנות 9/11.

המונומנטים של מכאל ארד, מרגשים אותי עד דמעות.

שני רבועי ענק, פעורים באדמה, ובתוכם מפלים עצומים.

הבורות, משל לבנייני התאומים, לבניין הדרומי, והצפוני, לקבר האחים.

המים, ותפאורת גורדי השחקים, הרחובות ההומים מאדם, משל לחיים.

אנחנו מתבוננים בשמות החקוקים, משוחחים על הנצחה בשבוע,

שהעם היהודי מציין את המעבר משואה לתקומה, סימבוליות לשמה.

ואחרי אירועי הימים האחרונים, החוויה מקבלת עוד מימד.

בדרך חזרה, אנחנו נעצרים לצפות בחזיון אורקולי,

שעוסק ב rebirth , בלידה מחדש, של מה שהיה ויהיה ליבה הפועם,

העסקי, של העיר הכי תוססת בעולם.

אנחנו ממשיכים להסתובב ברחובות, עורכים סיור בTrinity Church, 

הכנסיה היפה הזאת, נבנתה בסגנון ניאו גותי, נחרבה בשרפה ונבנתה מחדש. 

אני מספרת לילדים, על שטח האדמה הזה, שנקנה בחופן פלפל.

וימיה הראשונים, של ניו יורק העיר, שגם היא נקנתה מידי האינדיאנים  ב Sale מטורף, במחיר מציאה. 

בבית הקברות, שהוא המקום האהוב עלי לlunch , 

על ספסל בגינה, אנחנו מנסים ללמוד על מי שטמון כאן מתחת לאדמה.

מגלגלים באייפון את השמות מן המצבות , ולומדים המון על Hamilton ו Watt,

מסתבר שקבורים כאן סלבריטאים של ממש.

ועכשיו אנחנו כבר ב Wall St, מתבוננים במבנים המרשימים

, NY Stock Exchange , וה Federal Hall,

מבנה קלאסי על כל המאפיינים ובראשו, פסל גדול מימדים של וושינגטון.

שני חסרי בית, מתחרים בינהם על נגינה צורמנית של ההמנון,

סצנה, שנראית, כאילו נלקחה מסרט,

ובנימה מחויכת, אנחנו צועדים במרץ לSouth Seaport,

אלא שאכזבה, כל החנויות המקסימות, סגורות זמנית לרגל שיפוצים.

עננה קלה, שגלידה משובחת צופה אל גשר ברוקלין, מעבירה מיד.

בערב, נצא כמשפחה לצפות שוב ב Stomp, 

הפעם בהרכב מלא, החוויה עוד יותר מופלאה,

מוסיקה היא טעם החיים, וחוש הומור, תמיד מיטיב עם היום יום,

הופעה שהיא שילוב, אנחנו מתמכרים לקצב וליצירתיות.

ורק הקטנה, מניחה מדי פעם ידיים על אוזניים, 

ואני מתבוננת בצדדית, רואה צחוק וחיוכים,

"עלינו שלב", אני חושבת לעצמי.

ושוב על החמישית, אני צועדת עם הילדים מרחק של כשלושים בלוקים,

עוצרים בספריה, ברוקפלר, בסנט פטריק, כמעט בכל חנות, 

ומקנחים בפארק, שוב על כרכרה תיירותית וסוס.

בערב, נתפצל, הסנדויצ׳ית ואני נהנה מ Annie ב Broadway

המחזה לראות בNYC, מסע לימיו של רוזוולט , לימי השפל הכלכלי,

ל New Deal, התפאורה מרהיבה, המשחק נפלא, והמוזיקה חודרת את הנשמה. 

הגברים לקחו את הקטנה לבקשתה, שוב ל Lion King , 

(הפעם היא תצפה בכל בעיניים פקוחות;-)

אנחנו יוצאות מההצגה נרגשות ובהמתנה,

לשאר המשפחה מצליחות לחסל בכשעה,

מחצית מהחנות Forever 21,

הסנדויצ׳ית מבסוטה משלל חולצות טריקו מפוספסות,

בצבעים מרהיבים ומחירים מצחיקים, לא איכות, לא מותג,

אבל חלק מחוויית עיר גדולה.

ואז, את איחוד המשפחות, אנחנו עורכים בחצות, במסעדה צרפתית,

שנקלענו אליה די במקרה,´ Un, Deux, Trois, Café ׳,

מולים ביין, סטייק עסיסי, צ׳יפס ולקינוח crêpe ,

היה שוה!

את הבקרים אנחנו פותחים בEatly,
כבר חשפתי את הטעם והריח, בפוסט משנה שעברה,
המעדנייה הזאת היא תמיד חגיגה.
ושוב מתפצלים, א׳ יקח את הבנות למוזיאון,
ואני והמתבגר נבלה בחוצות הוילאג׳ והסוהו,
נבקר בNYU, בWashington Square.
 אראה לו את כל המקומות האהובים, איפה בילינו כשהיינו צעירים.
אני מתעכבת ליד Café Wha, מועדון הג׳ז הכי שוה בעיר,
ולידו, חויית סטנד אפ, המקום בו כל הקומיקאים המקומיים התחילו את דרכם המקצועית.
 נמשיך לSoho, נציץ ל Crosby Hotel, מלון בוטיק עם טאץ׳ אישי.
נעיין בספרים בחנות היפה של Tachen ונקבל השראה ב Bo Concept.
צהריים נסעד בCafé Gitane ונדגום את Dean & DeLuca, המעדנייה המקסימה בלב הסוהו.
אגב, בביקור הזה גיליתי עוד מעדניות בסגנון,
 Bread & Butter, כשבא להצטייד במשהו טעים לחדר במלון או לחטוף משהו קל לדרך.

בערב, אנחנו סועדים עם המארקים ב Les Halles, 

שוב בסטרו צרפתי, אנחנו צוחקים הרבה, מעלים נשכחות ונפרדים בדמעות.

ואז, אני חייבת לנסות את המסיבה הרועשת בקומת הגג במלון,

אבטחה, סלקטורים, מריח כמו מסיבת סלבריטאים,

אבל כשבוחנים אותה מקרוב, מגלים,

שעברנו את הגיל, ואנחנו פורשים לישון מבסוטים ועייפים.

כשאני מתלבטת עם ג׳קי היכן לבלות את היום האחרון בעיר,

היא מיד ממליצה לי לצאת לברוקלין, "לכי על הגשר", היא אומרת,

ומוסיפה שברוקלין היום היא קצת מסע בזמן למנהטן אחרת,

לאוירה של פעם בסוהו, בוילאג׳.

אני מיד נדלקת על הרעיון ומכוונת שעון לבוקר האחרון,

ושוב המלצות של חבר מקומי, שמתגורר ממש כאן,

ואת הטיפים האלה, אני יודעת להעריך באופן מיוחד. 

לא, לא הלכנו על הגשר, למרות שבי נשבעתי, שבפעם הבאה אני חייבת,

היה קר ומאוחר, אז לקחנו מונית היישר  לשוק האוכל.

מדי שבת מתקיים בוויליאמסבורג, שוק אוכל  Smorgasburg, בתפאורה מרהיבה, על הנהר, כשמנהטן נשקפת במרחק נגיעה. המולת רוכלים, אנשים צבעוניים, לבושים על פי צו האופנה שקבעו לעצמם, צעיפים, כובעים, שמלות משי דקיקות, עניבות, מכנסי קפרי ונעלים כתומות, מתוכן מבצבצות רגליים שעירות, וייב צעיר ואוכל אנין... שוקולד גורמיה, לחמים, עוגיות מקרון בשלל צבעים, ביצי משק, בייגל׳ס, קוסקוס מרוקאי, ריבות, גרנולה, והשוס; לובסטר רול. א׳ מתענג, ואני פשוט נהנית להתבונן....

פעוטות וילדים בלוק אורבני, זוגות צעירים עם עגלות קלות בסגנון ניו יורקי, שלוקחות את זכרוני אחורה במנהרת זמן.

משם אנחנו ממשיכים לעוד פנינה,  ׳artists & fleas', מן מיני שוק פשפשים של אומנים מקומיים, היפסטרים
(כמו שהילדים שלי מלמדים אותי להגיד).

אני מרגישה, שיצאתי מהקופסא, תרתי משמע! והנה אנחנו כבר באזור התוסס  של וויליאמסבורג,  Bedford Avenue , וואו... הרחוב הזה הוא משהו מיוחד, חנויות וינטאג', מסעדות אורגניות, בתי קפה, דוכני רחוב, ומקלחות ציבוריות, בקרן רחוב, מצלמים סרט, באחר, זוג מתנשק בפראות.
ומשהו אצלי מתעורר לחיים, מתחיל לזוז, אני אוהבת גילויים חדשים, אוהבת אורבניות, אוהבת צבעוניות, אוהבת אותנטיות, אוהבת חיים.

וכך, בדיוק, כשאני מתאהבת בברוקלין, ומעניקה לה מליבי ב Aurora,

במסעדה איטלקית עם חצר פנימית ואבני בריקס אדומים,

השעון מורה שצריך להזדרז לשדה התעופה, 

ושוב אני נהיית לחוצה ומרגישה החמצה.

כי לא הספקתי את שוק הפשפשים ב Fort Greene, לא אכלתי ב Cafe Mogador וגם לא ב Bakeri.....
ואיך הייתי שמחה להישאר כאן לעוד יום, יומיים, חודשיים, שנתיים...

הנה שוב אני הופכת חמדנית, רוצה לנגוס עוד בתפוח... מעצבנת את כל סביבתי...

זוכרים איך פתחתי את הפוסט? חשבתי שחזרתי הביתה, להתרווח על המוכר,

והנה אני חוזרת עם טעם של עוד, יאללה הבייתה,
Home Sweet Home