או אה, אובמה

שניה לפני שאנחנו מסיימות את השיחה היא אומרת לי

׳שלחתם לנו אורח חשוב, אהבנו אותו.׳

סבתא אנני, חמתי, מסכמת במשפט את פסטיבל אובמה בארץ הקודש.

כל כך הרבה מילים כבר נכתבו על הביקור המלכותי,

הפרשנים הגיגו ללא הפסקה, מנתחים, סוקרים,

מדבבים, מתרגמים את נשיא האומה.

הפלשים נצצו, תמונות סימבוליות צולמו, 

דפי העיתונות נצבעו בכחול, לבן ואדום בוהק,

והמגן דויד התחבק עם כוכבים במבטא זר ואחר.

ואני, התבוננתי בעיניים פקוחות, בעיתונים, באתרים, בחדשות,

וערכתי ביני לביני, שיחת סיכום בין תרבויות.

אז מה היה לנו שם? הורדת ג׳קט, סחבקיות עם ביבי, פלירט עם יאיר, 

דמעה בקצה העין, ו׳הי, מי לקח לי את הכוס? אגב, אחלה יין!׳,

מחמאות לפרס, כבוד לשרה, הלצה על מישל, 

חיבוק על השכם, טפיחה על אחר, 

כאילו וידוי, התלהבות, חנופה קטנה, שאלה לשלום הילדים, 

ברכות ואיחולים במבטא קלוקל אבל בעברית. 

חום אנושי וכל ה׳גישעפט׳ האמריקאי.

אבל אל תתבלבלו, הכל בכל, הן מחוות של נימוס.

בסוף היום, ביקש אותנו האיש הכי חזק בעולם,

להסתכל על הקונפליקט בעיניים של ילד פלשתינאי,

ולשאול את עצמינו, האם זה הוגן?
הוא ביקש אותנו להתבונן בעינהם של הילדים שלנו,
בכנות, של מי שעשה כל שביכולתו למנוע מלחמה.

הוא הסביר שלא כיפת ברזל, לא שרביט קסמים,

ואפילו לא האיש הכל יכול, מסוגלים לשמור עלינו.

את זה, רק שלום אמיתי יצליח לעשות.

הוא הסביר שמנהיגים, הם בני אדם, והם קצת חוששים,

ואם לא נלחץ עליהם לעשות מעשים אמיצים,

נחיה על חרבנו כל הימים.

והוא פנה אלינו כמו אח, כי באמת שלו אכפת,

ובמילים ברורות ומשפטים קצרים,

הסביר את מה שכולנו כבר יודעים.

ואני, התבוננתי בהערצה, באיש החכם,

וחשבתי לעצמי, הנה שיעור ממלך העולם,
ב׳איך להעביר ביקורת בונה׳,

בנימוס, בחום, בדאגה כנה,

לפתוח לבבות, על מנת לחדור ולשנות עולמות.

ואת הציורים הנפלאים, שמעבירים ללא מילים,
את מה שנעשה אצל הפוליטקאים בחדרי חדרים,
את הדקויות של המימיקות והמחוות,
נעניק לא' אחר, אחר כבוד, לאורי גרסטל,
מהנדס בימים וציר מוכשר בלילות.
שבא בעסקת חבילה עם ג'ינג'ית יפה, מיוחדת במינה, ועליהם, אפשר בכלל לכתוב פוסט נפרד.