חיה בסרט

אנחנו נוסעות לנו בדרך,

אמא ופעוטה, 

ופתאום, היא מבקשת ממני play date,

עם דמות מסרט מצויר.

היא מתעקשת על הסט,

המקום, האוירה והיכן יבלו בנעימים את השעה ומחצה,

שאעמיד לרשותה.

וכל זה יקרה, בplay ground  המקסים, שמראים בתוכנית,

׳נו אמא, הזה עם הנדנדות והמגלשה הענקית׳.

הdefault שלי, מתקן אותה מיד,

׳זה לא באמת, זה בדמיון, נכון?!׳

ומיד אני מתעשתת, מחייכת ונזכרת,

איך גם אני אוהבת להיכנס לסרט.

משתוקקת להלך בגשם סוחף,

מאוהבת וחבוקה ברחובות פריז היפה.

איך אני רצה ומחסירה נשימה, כשחשבתי שאיבדתי אותו בניו יורק,

בין גורדי שחקים והמוני אנשים, 

וכמובן, הייתי לבושה, לפי צו האופנה;-)

איך גם אני מדמיינת, איים אבודים, חוף בתולי,

בביקיני וגוף מעוצב למשעי.

איך הייתי עוברת לגור מחר,

בבית של מריל סטריפ,

בסרט ׳זה כל כך מורכב׳.

ושנה תחת שמי טוסקנה או פרובנס,

רק תגידו ואני שם...

יש בי סקרנות אדירה, לחיים אחרים, 

לתקופות רחוקות וארצות נידחות.

כן, גם אני רוצה לפעמים,

לדלג לתוך תמונה,

לככב בסרט,

ולחזור חזרה

לשיגרה המבורכת,

למציאות חיינו, שיצרנו לבד,

והיא רבותי, עולה על כל אקרן.

תרתי משמע.