עשו לי את השבוע

לפעמים או בעצם לרוב,

אלו הם הדברים הקטנים,

שעושים את החיים,

שעושים את היומיום.
ובתור "over thinker" סדרתית,
בשבוע אפרורי,
אני מוצאת נחמה בקלילות שבקטנה.
אז לפניכם, כל מה שעשה לי את השבוע האחרון.
עוד פוסט בסדרת, לגזור ולשמור,
אגב,לפחות המלצה אחת, 
אפשר להתחיל כבר היום!

קניות בלי מאמץ

כשחברה אהובה מספרת לי על Instacart אני חושבת לעצמי,

שאם חברתי המוכשרת משתמשת, אזי, גם אני,

יכולה. 

האמת, הרעיון, אין בו ממש,
ממש "טלסל" של רחובות לפני עשרים שנה,
אלא שעכשיו, עם פלאי הטכנולוגיה,
תוכנה ידידותית במיוחד למשתמש ולמשתמשת, 
במיוחד ל"Low Tech" שכמותי.
על כוס קפה של בוקר בפיג'מה מהוהה, מול המחשב,
בלחיצה קטנה, אני עורכת הזמנה.
עגלה עמוסה מלאה כל טוב כבר בדרכה אלי,
תוך פחות משעתיים, הכל כבר במקרר,
תמורת טיפ ודמי משלוח סימליים.
מיטב התוצרת, ושליח מנומס  מתייעץ בטקסט,
בודק אם אני מעוניינת בכזה תחליף או באחר,
ואם הייתי רוצה להוסיף כל מה ששכחתי, ועוד בנמצא, לרשימה.
(את זה, אפילו א' לא עושה....)
עכשיו ל"שוס הגדול", אפשר לפצל את הקנייה, ולאחת כמוני, שנלחצת מהגודל של קוסטקו ותלוייה בחסדי איריס לחטיפים משם, הרי שInstacart,הפכה אותי לעצמאית של ממש.
גילוי נאות, הכותבת אינה בעלת מניות בחברה, אין לה אינטרס לקידום מכירות, עניינה היחיד, הוא לראות את חברותיה, מאושרות וחופשיות,
נו טוב, גם את חבריה. 

חלה ולידה
על ענת לשם, אני לומדת מהעולם המקביל, והיא ללא ספק עוד אחת המתנות המופלאות, שהביא הפייס לעולמי הנוכחי.
בלוגרית מחוננת, reloKitchen, (תודו שהשם גאוני!)
אופה מדופלמת וסטייליסטית בהוויתה.
אחרי הפעם הראשונה, אני יודעת שאני כבר מכורה.
אין ספק, שענת הצטרפה, לגברדיה מכובדת של אופות העמק,  נשים מוכשרות ומעוררות ההשראה, 
שנמצאות אצלי בחיוג מהיר,
אלא מה?
 חלות מתוקות באריזות חינניות ולצידן מטבלים איכותיים ומגוונים, שמככבים אצלי מדי סופ"ש על שולחן חגיגי של שישי או בראנץ' של שבת,
הגודיס' הכי שווה להביא לארוחה.
את ההתלהבות וקריאות השמחה,
זר לא יבין, רק מי שטעם.

אין כמו ספר טוב
בתחילת השבוע צללתי ל"שיר לאיזי ברדלי", 
זוכרים שהבטחתי?
(ראו פוסט, "רשימת קריאה")
הביקורות שיבחו את הספר המופלא,
ואני לא הבנתי, איך הקריאה תשתלט לי על כל דקה פנויה.
"איזי ברדלי", הוא רומן מסוג אחר, באמת.
הספר, מאפשר הצצה מעמיקה לחיי המורמונים.
הוא מעורר בי מחשבה, הוא צובט אותי בעצב ותוגה, גורם לי להרהר בהשגחה עליונה, במערכות היחסים המורכבות בתוך המשפחה, בצו המצפון, בצו הדת, בצו השעה, ביחסים שבין אדם לחברו, לעצמו. 
ספרות יפה.


יוני רכטר במופע אינטימי
אין כמו "עטור מצחך" למלא את ליבי על גדותיו, באהבה גדולה לתרבות ישראלית ולשירה עברית איכותית ויפה. האולם מלא מקצה אל קצה,
רכטר מלהטט על אורגן ופסנתר, הלהקה שלו, נותנת טוויסט אחר לשירים המוכרים של אריק איינשטיין ועלי מוהר.
כשעולה לבמה, מיקה הרי היפה,
ממש נעתקת לי הנשימה. 
להקת העמק מצטרפת לשני שירים על הבמה,
אני מזהה פנים מוכרות, אני יודעת,
שיש לנו כאן אחלה קהילה.
רכטר נפרד לשלום, לא לפני שלושה הדרנים נפלאים ומחיאות כפיים סוערות, 
כשהוא שר לפני סיום את "שיר נבואי קוסמי עליז",
אני נשבעת ללכת ישר ולא לפחד כלל.

יום חופש של אמהות ובנות
יום הורים אצל הקטנה, זימן לי יומיים חופשה,
כך סתם באמצע השבוע, כשכולם בשגרת יומם.
אני מאמצת מיד חברה, עם הקטנה שלה,
ואנחנו מדרימות בנסיעה עליזה לכרמל השכנה.
עשרים וארבע שעות של עונג מושלם,
ומה שעושה ילדות הכי מאושרות בעולם,
יצירה בחיק הטבע, ארוחה נהדרת, יין משובח,
 מסלול הליכה מופלא (Point Lobos),
האכלת כרישים באקווריום במונטריי,
לא אחת כתבתי על המקומות המשובבים,
אבל באמצע השבוע, ביום שמש נעימה,
כשאין דוחק ומטיילים, החוויה היא אף יותר נפלאה.
מיד אני שואלת וגם עונה,
למה לא ל"גנוב" ימי חופש,
על דעת עצמי,
כך סתם?