קוראים לה מדליין

מדליין לוין, (Madeline Levine, Ph. D)

והיא הפכה זה מכבר לגורו שלנו בענייני הורות, חינוך ובכלל.

פגשנו אותה לראשונה לפני תשע שנים, 

מאז, באדיקות, בכל פעם שהיא מגיעה לשכונה,

אני מפיצה לכל עבר באנגלית ובעברית את הבשורה,

מתייצבת שם, רבע שעה לפני...., בשורות הראשונות,

מכבה את הניד, גומעת בשקיקה כל מילה,

קצת מתחזקת, קצת גאה, וקצת מתבוננת פנימה, 

ומבטיחה בכל פעם מחדש,

לשנות ולו רק דבר אחד בהתנהלות המשפחתית שלי,

וראה זה פלא, זה עובד.

בשבוע שעבר, האזנתי לה שוב, בפעם הרביעית,

היא התבגרה, אני חושבת לעצמי,

וכמה חוכמה, יש בה, 

אישה קטנה אחת.

על כשלון והצלחה

לוין, חיברה ארבעה ספרים, שניים מהם הפכו לרבי מכר,

אחד היה עבורי התנ״ך. החדש, מככב ברשימת הקריאה הבאה.

היא נבוכה שמציגים אותה, 

׳אשת חינוך, פסיכולוגית מחברת ארבעה רבי מכר,
קבלו את מדליין לוין...׳,
הקהל מריע.
׳אני לא מצטנעת׳, היא אומרת, 

׳העובדות לאשורן הן, שרק שני ספרי האחרונים זכו להכרה,
את השניים הראשונים, קראו רק בעלי וחמותי....במילים אחרות, הם נחלו הם כישלון....׳

שיעור מספר אחד לפיכך, הדרך להצלחה, עוברת דרך כישלונות. 

כישלונות, מעצימים אותנו, מלמדים אותנו,

׳תנו לילדכם להיכשל׳, היא אומרת, ׳זה חשוב׳.

׳ספרו להם על הכישלונות שלכם׳, היא מדגישה.

׳הם רואים אתכם, מושא להערצה, בעלי קריירות,
מעמד, חיים בנוחות יחסית,

לבושים היטב, והם חושבים שנולדתם לשם, 

ספרו להם, שגם אתם בני תמותה,

שלא תמיד היו החיים קלים...׳

ואני מיד מחליטה לעשות כן. (ואלוהים עדי, שיש לי כמה וכמה כאלה סיפורים).

׳הדרך להצלחה היא פתלתלה, רצופה מכשולים ואתגרים, לא מדובר בחץ ישר עם אופק עליון...׳. 

לוין מתמודדת עם הקושי של כולנו, לראות את ילדנו אומללים.

"הורים מוכרחים לאפשר לילדיהם כישלון מוצלח. כישלון מהדהד הוא כזה שחשים אותו, ואפשר לחיות בתוכו מעט ואז לגדול ולהתעצם ממנו. אין מה לנסות להקל עליהם אם נפגעו, להתערב מהר מדי או לגונן. כך הם לא יפתחו כלים להתמודד לבדם עם הבלתי נמנע. החיים רצופי אתגרים, והקשיים יבואו. הורים סומכים יעניקו לילדיהם את הכלים להיכשל בכבוד ולקום מחדש".

לוין טוענת שהחיים מזמנים לנו אתגרים, טראומות, ימים קשים,

לדידה, רק ילדים שחוו כישלונות (בהצלחה;-), שניתנה להם עצמאות,

יכולים להתמודד כהלכה עם הבאות.

"הורים המעניקים לילדיהם סמכות, מייצרים רמות מוטיבציה גבוהות בילדים",

אני רושמת לפני את המשפטים האחרונים, ומבטיחה לתרגל.

(וכן, אני יודעת, שזה יהיה קשה...)

ממוצע

עכשיו מתפנה לוין להדגיש, היותנו מה שהיא מכנה בחיוך ותבונה, ׳ממוצעים׳.

׳ממוצע׳ אולי לא נשמע זוהר, אבל היא בהחלט צודקת,

רובנו ממוצעים. 

לוין מבקשת אותנו להתמקד במה שאנחנו טובים, שיש לנו תשוקה אליו,

ואז היא נסוגה, ׳תשוקה היא אולי מילה חזקה׳, היא מסייגת, 

ואז היא מתקנת, משהו שגורם אושר, עונג.

היא מזכירה לכולנו את ילדותינו, שהייתה שפויה יותר,

אז ידענו שכל אחד זורח בתחומו, 

רן היה שחקן כדורסל, דליה שרה בקול זמיר,

חבייר היה אמן קומיקס מחונן, אריק ניגן, גלעד הצטיין בלימודים, 

אמיר היטיב לשחק, יפעת הייתה חברה, עינת, אתלטית.

הציפיות מילדים, היו אז יותר ריאליות,

בעולמנו היום, ילדנו נדרשים להצטיין בכל.

בלימודים, בכל המקצועות והנושאים,

להיות יצירתיים, שחקנים, ספורטאים, חברתיים,

ועל הדרך אם אפשר להפגין כישורי ארגון ומנהיגות. 

ובכן, היא מבקשת, ׳תראו לי מבוגר, שעונה על אלו הציפיות...?׳

היא מודה ומתוודה בקשייה שלה, גם היום במתמטיקה ובהתמצאות במרחב.

ומיד חוזרת היטב על המנטרה, ׳אז תכניסו לכם היטב לראש, כולנו ממוצעים....׳ 

ואני איתה, וראה זה פלא, איך מילה קצרה אחת, מורידה מיד את רמת הלחץ והאימה.

שיגעון 

אחר כך היא שואלת מי מצא את עצמו אי פעם מתנהג בשיגעון? בטירוף?

כמעט כל הקהל מרים יד, ואז היא נחשפת,

ומספרת סיפור מביך, 

עליה, על ד׳ אמותיה, על מה שקרה בבית של פסכולוג מן השורה הראשונה.

היא נכנסית לפרטים, ובאי נוחות מודה,

איך פעם כמעט ׳איבדה את זה׳.... ואז, אני מתאהבת בה כליל.

בכנות, בישירות, ברגישות, היא בהחלט יודעת לספר סיפור,

לתת תחושה שכולנו בני אדם ואם למדנו מהטעויות שלנו,

התעצמנו, תיקנו, וגדלנו, אשרנו!

היא מדגישה, שאין מושלם, ועלינו לברר את מקור התסכול שלנו, כדי להיות הורים טובים יותר.

חינוך לעצמאות

לוין מאמינה בחופש ועצמאות, היא סולדת מהורים שעושים עבור ילדיהם, היא בזה להורים שמבלבלים בין צרכיהם שלהם לאלו של ילדיהם. היא מרתקת את הקהל בעדויות על הורים, שמחפשים שילדיהם יגשימו את חלומותיהם, שיצליחו היכן שהם נכשלו. בהומור חם, ודוגמאות אישיות, היא מביאה סיפורים מספת הפסיכולוג,
וחוזרת, כמו מנטרה על העובדה, שעצמאות מייצרת בטחון עצמי, והנה עוד משפט שאני רושמת לפני. 

׳אל תציקו לילדיכם בשאלות חטטניות וקטנוניות על ציונים, אל תרגלו אחריהם באתר הציונים של בית הספר,
תנו להם אוטונומיה....׳
היא מתארת את הרגע, שבו חוזר ילד מבית הספר, האם מחכה לו עם מבט מאשים ומתחקרת אותו על הישגים.
לוין טוענת, שכפי שאנחנו המבוגרים, חוזרים הביתה לשלווה, לחום, ולא רוצים שיטרידו אותנו בענייני עבודה,
כך גם ילדינו. הבית צריך להיות מקור של נחמה, עידוד ותמיכה.

חברת שפע

לוין עוסקת באתגרים, שעומדים לפננו כיום, בגידול ילדים בחברת שפע,

׳באופן כמעט פרדוקסלי׳, היא טוענת כי כיום, 

׳על אף השפע, אנחנו מתמודדים עם הפרעות נפשיות ודיכאון אצל בני נוער בשיעורים גבוהים יותר מתמיד׳. היא עוסקת בשאלות של תקשורת בין דורית, של ערכים, של צניעות. היא מתארת את הבורגנות, את החיים ב׳בדידות מזהרת׳, שלקחו מהערכיות והמשפחתיות של מדורת השבט. היא מתייחסת למדיה, והשתלטותה על חיינו. ואיך אגב כך, הצטמצמה האינטראקציה הבינאישית, שהיוותה מקור תמיכה ולמידה. והמדיה, היא אומרת, מגפה מסוכנת במיוחד עבור המבוגרים.

לוין משעשעת את הקהל בדוגמאות על נשות המעמד העליון, ששולטות היטב באופנה, במותגים ובמסעדות.
היא עומדת על הבחנה  מדויקת בין קפוצ׳ינו ללאטה או קפה הפוך.
האם זה מה שחשוב? אני שומעת את הביקורת הדקה שבקולה,
ומהרהרת ביני לביני, במה שמתייחס אלי.

ערכים משפחתיים

יש משהו בלוין, שגורם לך להרהר בערכים המשפחתיים. מה שבחרת לערך, האם אני נאה דורש נאה מקיים?
מה קורה כשערכים מתנגשים? איך מחנכים לערכים? ובכן, בדוגמא אישית  ולא בהטפה מליצית.

(ואני חושבת בליבי, כמה שהיא צודקת! כמה פעמים אני מטיפה לסבלנות ומאבדת אותה בשניה....)

חינוך לילד על פי דרכו

לוין מכניסה אותנו אל ביתה, אל שלושת בניה, שהם שונים זה מזה, באישיותם, בתחומי העניין, בכישרונותיהם, בהתנהלותם עם הסביבה. היא מצביעה על החשיבות שבהכלה, והחינוך לילד על פי דרכו, מה שמתאים לאחד, לא בהכרח יתאים לאחיו. אני מקשיבה, קשב רב. רואה אותי ואת אחי, רואה את ילדי שלי ונזכרת בעיניים מצועפות בעוד אישה חכמה ואהובה, שזאת הייתה המנטרה שלה. (נאוה שרפמן, את כל כך חסרה...)

לחנך לחיים

לוין טוענת שעלינו לגדל את ילדנו לשלושים השנים הבאות,

ולא רק לתהליך הקבלה לאוניברסיטאות.

היא מדברת על האדם כמכלול, ומדגישה, שעלינו לטעת בדור ההמשך, את הערכים שיהפכו אותם, לאנשי משפחה, בני זוג נאמנים, הורים מסורים, אנשי עבודה, אזרחים טובים, מבוגרים מתעניינים, אנשי שיחה, חברים. בפרספקטיבה של זמן, היא אומרת, התיכון או הקולג׳ הם רק נקודה על ציר החיים.

יש לתת את הדעת לחינוך האדם כמכלול, לאדם השלם.
׳מי שיצליח יהיה אותו הילד שחונך כמכלול ולא רק על מנת להצליח בתואר הראשון...׳, שוב... כמה שזה נכון.

אני מתבוננת באישה הקטנה, שהפכה בעשור האחרון,
לכוהנת הגדולה של החינוך כאן.

מתבוננת בה בהערכה גדולה, 

משום ומפני שהיא מביאה את אמהותה ה׳לא מושלמת׳ לבמה.

אמהות לא נוצצת אבל ערכית וכנה,

אמהות מודעת, מכילה, מבינה, תומכת, ומעודדת במידה הנכונה.

ואם טרם קראתם, אלו הספרים שיגרמו לכם מחשבה,

 Madeline Levine/ ׳The Price of Privilege׳

'Teach Your Children Well' / Madeline Levine

 ,בהצלחה במשימה הכי חשובה ואהובה

הורות.

עבודה לעולם, בלי תאריך תפוגה:-)