J'aime, J'aime la Vie!

 

את הנסיעה הזאת התחלנו ברגל שמאל,

עם וירוס, כאבי בטן, טיסה מאוד, מאוד מוקדמת.

בריצה לטיסת המשך, שכמעט פוספסה.

והשוס, המזוודות, לא הגיעו בזמן.

חכו, זה עוד לא הכל, תקלת שרברבות בערב הראשון, מנעה מאיתנו מקלחת חמה,
כרטיס האשראי נגנב,

והאוטו השכור נדפק, יום לפני ההחזרה.

יום לתוך החופשה, כבר הבנתי, שנופי פרובאנס,

הגבעות המוריקות, הלבנדר הסגול, עצי הזית והחמניות, הבניה באבן, גגות הרעפים, העיירות העתיקות, השווקים והאוכל המשובח,

משכיחים ממני את התקלות, הזוטות והמחלות.

ואם כבר, להיתקע בלי מזוודות, אין כמו צרפת, 

להשלמת קניות.

את היום ראשון, הקדשנו לסיור ברחובות Nice העתיקה.

ערכנו קניות לימים בלי מזוודות.

הבנות הצטיידו בשמלות מ 'Le petit bateau'

אני הופתעתי לגלות שיש להן מחלקה גם לנשים בוגרות. 

ומשם, יצאנו לכיוון פרובאנס היפה.

את הרדיו כיוונו ל radio nostalgie,  

שינעים לנו את הזמן עם שירים ישנים צרפתיים או מצורפתים.

כעבור כשלוש שעות, נחתנו בוילה מקומית
  Beaumettes צנועה על אמת.

עוד עצירה קטנה בPatisserie, Boucherie , Fromagerie

לארוחה דשנה בחצר זרועת כוכבים,

עדיף בהחלט על כל מסעדה. בליווי יין מ Rhone,

שהוא טעים באופן מפתיע וגם זול באופן עוד יותר מפתיע. 

ארוחות ערב ובקרים לנעימת צרצרים, 

לרישרוש העצים וצחוק ילדים.

    

את היום שני, אנחנו פותחים  ב Gordes,

כפר טיפוסי עם חנויות סלים, מפות צבעוניות, סבונים ולבנדר.

מכל סמטה צבעונית, נשקף מראה מלבב, לעמק,
לשדות חרושים, ריח אדמה ומאפים נישא באויר. 

!Oh la campagne, j'adore 

בכיכר, בארמון מימי הביניים, תערוכות של אמנים מקומיים.

ובערב, מתקיימים כאן סיורים מודרכים.

משם ל Avignon לעיר העתיקה.  

מקום מושב האפיפיורים בימים חשוכים.

כיום, מתקיים בכל קיץ, 

פסטיבל לאומניות הבימה, תיאטרון, קונצרטים ומחול.

העיר מלאה בכרזות, הופעות רחוב, תחפושות, פרסומות,

שחקנים מקדמים את הצגותיהם ברחובות.

אוירת קרנבל שמפיחה חיים בעיר עתיקה וקודרת קימעה.

Avignon ידועה ב׳גלות האפיפיורים׳,

ובקונפליקט שפקד את הכנסיה הנוצרית

במאה הארבע עשרה,עת בנדיקט ה- XII

וקלמנט ה- VII, בנו את הארמון הגדול,  משכן האפיפיורים.

העיר מוקפת חומה גדולה ומרשימה ומגדלים רבים מסביבה.

את גשר אויניון, כל ילד מכיר משיר הילדים,

Sur le pont d'Avignon en danse...',

מזמרים את השיר הידוע, וצופים אל הגשר המפורסם

 Pont St Benezet  שכבר חסר כמה מקשותיו,
אך עדיין מרשים במיוחד.

ועוד תצפית יפה מגן ירוק ומרובע, 

ממשיכים בסמטאות הציוריות של העירה,

למרכז, לכיכר, עם קרוסלה צבעונית ובית אופרה מפואר במיוחד.

עוצרים לארוחת צהריים אורגנית וטעימה,

Tartine, Jambon et formages avec de vin

את היום הבא, נפתח בCavaillon

בית כנסת מימי הביניים, נסתר מן העין,

חזיתו מוחבאת, אך בתוכו בארוק בוהק.

יהודי צרפת אומנם גורשו מן המדינה במאות ה14-13, אך מסתבר שיהדות פרובאנס, שכללה ארבע עיירות, המשיכה בחסות האפיפיור, עוד שנים רבות באיזור לחיות ובטוב, לקיים חיי קהילה משגשגים, ליצור, תרבות והגות יהודית. במקום, שערי נצחון  מהתקופה הרומית, בתי קפה וחנויות.

 L'Isle sur la Sorgue ,היא התחנה הבאה, על גדות הנחל, יושבת עיירה, תחנות הידרואליות מייצרות חשמל, גשרים, חנויות עתיקות, בתי קפה ומסעדות,

אפשר לשכשך רגליים במים, להנות מגלידה טובה,
 Louis.! Oh, La belle vie

בערב, יהנו הילדים מקרקס נודד, כמו בסיפורים.

קרקס משפחתי הגיע לעיר, קרקס נוודים, גמל, נחש, אקרובטיקה, קרקס מיוחד, מהזן שהולך ונכחד.

את הבוקר פתחנו בSaint Rémy de Provance , 

הדרך מלבבת וארוכה, רצופה בשדרות עצים רחבי צמרת. לעירה מופלאה זאת, אנחנו מגיעים ליום שוק צבעוני במיוחד.

הסמטאות מלאות בתוצרת מקומית, סבונים, לבנדר, מפות ובדים פרובאנסים, יין מקומי, שמן זית, ממרחי זיתים, כיכרות גבינה, נקניקים, ריבות, במרקחת ביתית, ודבש, ובכניסה, סלים קלועים בשלל צבעים וגדלים, ויש גם אופנה מקומית, תכשיטים, פרחים.

מסעדות קטנות, קרפריות, וגלידה, מצוינת,

שאנחנו זוכרים עוד מאמש, Louis, חובה לטעום!

זמרת בשמלה מנוקדת וכובע קש,

שרה בצרפתית ובאנגלית עם מבטא,

ומכניסה אותנו לאווירה, אנחנו מוחים כפיים,

ומצטרפים לקריאות הקהל המתאסף,

encore, encore...עוד, עוד!  

המקום ידוע בSt Paul de Mausole, מנזר,

שהיה לבית חולים לחולי נפש,

ואן גוך בילה כאן את שארית ימיו.

משם לעוד פנינה יפה, 

Les Baux de Provance, עירה עוצרת נשימה על צלע הר.

יש בה טירה יפה במיוחד. Château de Baux de Provance ,

בה מתקיימים, קרבות אבירים, וירידי רנסנס בסופי שבוע.

תערוכת צילומים בשחור לבן של גרייס קלי ובית מונקו השכנה.  

ומשם לחויה חד פעמית,  Carrières de Lumières 

גולת הכותרת של היום,

חזיון אורקולי מרהיב של יצירות ואן גוך וגוגן בתוך מחצבה מרשימה.

חויה על חושית של אור וצל, צבע ומוסיקה,

אנחנו נכנסים  לנו לתוך היצירות,

הקטנות פוצחות במחול ואנחנו משחקים עם צלליות על קירות,

א׳ מתקשה לצלם, ומתעקש, שהיה צריך להביא מצלמה שוה,

ואני מתענגת על הרגע והחוויה.

היום החמישי, היה מרגש ביותר, ולכך נדרש הסבר.

העילה לנסיעה, יום הולדת תשעים, הקרב ובא לדודתי

מ Canet Plage, דודה ג׳ולי,

אוטודידקטית, חובבת ספר, אשת חינוך, עיתונאית, מרצה 

וחברת מועצת העיר, דמות מעוררת השראה.

אוטוטו, ימלאו לה תשעים, כבר קשה לה ללכת,

מכשיר שמיעה על אוזנה, וגם הראיה, כבר לא מה שהייתה....

ובכל זאת, היא מתבוננת על עולמינו במשקפיים ורודות,

מצביעה על עצי דקל, פסל ופרחים בגינה,

ואומרת לי בצרפתית רהוטה, 'C'est fait moi plesuiur...'

זה גורם לי עונג.... 

מפגש מרגש עד מאוד עם בני משפחה קרובים רחוקים,

הפך מיד ל'חיים שכאלה׳, בדיחות וצחוקים, אבל גם,

קצת פילוסופית חיים. 

שאלתי את דודתי, שחוותה מלחמת עולם,

ומלחמת אזרחים מתחת לאף, 

מהו הערך הכי חשוב לחיים, לדעתה.

בלי להסס, ובחדות מחשבה, ענתה לי הקשישה,

׳לדעת לשמוח, ולחגוג את מה שיש...

 je t'aime ', אני עונה לה עם המון כוונה,

ומקוה שזאת לא הפעם האחרונה. 

הדרך חזרה תעבור עלינו בהרהורים ובתוגה.

את היום הבא נפתח ב Roussillon או מה שנזכור כעיר האדומה,

אבן חמרה, עוד עיר על צלע הר, נוף נשקף מטרסה,

כנסיה בת המאה אחת עשרה לספירה ותיירים בכל פינה. 

ל Arles , נגיע פעמיים. העיר היפה,

בה חלקו ואן גוך וגוגן דירה, לפני המריבה,
שהסתיימה באוזן חסרה.
העיר מלאה במוזיאונים, וארכיטקטורה מימי רומא העתיקה,

ימי הביניים והרנסנס. באמפיתאטרון הרומי, Arènes ,

שנבנה על ידי אדריאנוס במאה הראשונה לספירה.

התקיימו בעבר קרבות גלדיאטורים והיום, למרבה הצער,קרבות שוורים, כמו בסרטים.

פעמיים בשנה, בספטמבר ואפריל, קורידה בסגנון ספרדי.ובמהלך השנה, בימי רביעי ושישי בסגנון צרפתי. נטול דם.

על הטריבונות, האספסוף מריע, השוורים נוגחים, השחקנים בורחים. בידור, מהרמה הנמוכה ביותר, שעשוע להמון. 

וא׳ מצטרף לחגיגה ומבסוט מאוד.

על יד, בתיאטרון הרומי העתיק, Théâtre Antique

מתקיימים קונצרטים מדי ערב בפסטיבל קיץ,

מוסיקת עולם וגם אבישי כהן מנגן כאן להנאת כולם.

מכאן בדרכים כפריות, שדות לבנדר רחבים,

חמניות אינסופיות, עצי זית, דבורים וכוורות, גלילי חציר. העין אינה יודעת שובע, נוף מעורר השראה, נראה כאילו פסענו לתוך תמונות האימפרסיוניסטים לזמן מה.

היום הבא, הוא ׳יום עופרה׳, מעצבת בת העמק לשעבר,שמיקמה כאן את ביתה, בטוב טעם ואהבה,

העניקה לנו המלצות של מקומיים יודעי דבר.

את היום פתחנו ב Riez, בשוק למשכימי קום,

הצטיידנו בבגטים טריים, ממרחי זיתים, גבינות,

נקניקים ועגבניות מיובשות, עם מפה פרובאנסלית יפה, כדי לערוך פיקניק בתחנה הבאה.

 Moustiers Sté Marie  עיירה יפה ובראשה כנסיה,

 Notre Dame de Beauvoir,
סמטאות  atelier של כלי חרסינה לבנים מצוירים,
ויש פה גם נפח זכוכית.

נחל שוצף בלב העירה, מפלי מים קטנים,

תריסים בשלל צבעים עם אדניות פרחי גרניום

משתפלים, עצי זית, נוף מושלם לפיקניק קטן.

משם לGorges Du Verdon,
גרנד קניון צרפתי, כדברי יוחאי.

ואני מסכימה, שכל תיאור נוף שלי, יחטא לחוויה.

קניון עצום, עם נהר ואגם, 

במי טורקיז מנצנצים, הילדים עם הגברים,

בסירת פדלים ב Lac de Sainte Croix,

מריעים למי שקופץ מהגשר, 

משם בדרך העולה לערוץ הקניון,

לכיוון Nice, טועמים קצת מדרך נפוליאון.

  

מקנחים את הטיול היפה הזה, בריביירה הצרפתית,

שכבר מזמן איבדה מהשיק והסטייל, 

שהיה לה בשפע בשנות השבעים,

הודות לניקולא, חבר מקומי, אנחנו לא נופלים במלכודות תיירים,

מתמקמים ב Eze ומכאן, יוצאים לטייל.

Roquebrune Cap Martin ,לדובדבן הזה,

הגענו בזכות בני בכורי, כבר מזמן, הוא תיר טוב ממני,

וגם צלם מתחרה ראוי לאביו.

מסתבר שלא רק בני בכורי ידע את הפנינה,

מבקרים רבים פקדו את הכפר הקטן,

בינהם, אשת נפוליאון, המלכה ויקטוריה, צ׳רצ׳יל,

קוקו שאנל וקורבסיה, 

ומה שטוב עבורם, בהחלט טוב עבורי.

על ראש גבעה, עירה עתיקה,חופי התכלת Cote d'Azur,
והרביירה הצרפתית, נגלים מכל סמטה.

טירה מהמאה עשירית לספירה חולשת על נוף מרהיב,

עץ זית בן אלף שנה, עם שורשיו נטועות עמוק באדמה,

מקום נפלא לתמונה. 

דלתות צבעוניות, קשתות אבן, חלונות מעוטרים בצמחיה צבעונית,

בוגנוילות משתפכות וגרניום באדניות.
חתול שמן שרוע בכניסה לבית, מתפנק, מתלקק, נוהם לעברינו.

באחת הסמטאות, בatelier קטן, פגשנו פסל בעץ מוכשר.

בן שמונים האיש הנחמד, שמוליך אותנו פנימה,

ומספר באריכות על עבודתו וחייו.

בעץ זית, כחומר בית היוצר, אב ובת מפסלים בצוותא.

קערות הגשה, פלטות גבינות כמו גם פסלים מתוחכמים מאוד.

קצת לפני שנפרדים, הוא מספר שבקר בישראל,

בעיניים נוצצות מזכיר את ירושלים, ומאחל לישראל, שלום.

מבטיחים למסור ד״ש למולדת ויוצאים לדרך אחרת.

למונקו, הנסיכות המצועצעת אבל במפתיע, גם מלאת חן.

סבוב ברכבת בעיר העתיקה, בארמון,

במונטה קרלו,ב Casino  ו Hôtel de Paris,

התבוננות מלאת עניין בארכיטקטורה, בארוק,

רוקוקו ונאו קלסיקה מעורבת עם Baux Arts

בסגנונות בניה מגוונים, העין נשטפת בצבעוניות,

במרפסות מפורזלות ובקיטש מהסרטים,

ואם קצת קוראים את תולדות הנסיכות 

והרכילות המקומית, הרי לכם טלנובלה איכותית.

ועוד עצירה לרחצה בחוף Larvotto,

הנוף האנושי מעניין במיוחד,

ולא כולם מקפידים כאן על בגדי ים. 

בתי קפה, מסעדות, חנויות, מכוניות יקרות,

ושוב, La ménage , קרוסלה, בשביל הקטנה,

במחיר מופקע.

ביקור של שעת בין ערביים,

לראות שקיעה  בLe jardin exotique d'Eze ,

ללא ספק חלקת אלוהים! מרגישים על גג העולם,

גן בוטני משקיף למרינה, למים כחולים, לבתים מימי הביניים,

גגות רעפים, פסלים בכל פינה וקקטוסים.

ואנחנו בצ׳ופצ׳יק של ה château, ואם מתמזל המזל,

אפשר לשמוע כאן קונצרט, בטבע מושלם.

מדגימה לילדים, עקרונות הגנה של עיר ימי ביניימית טיפוסית, חומות, מגדלי שמירה, 

חרכי יריה, שערים, חפיר.

ועוד כנסיה, עם שעון כחול, מצלצל בקול.

זהו, נגמר הטיול, 

אנחנו מתיישבים לארוחה ב Le nid d'Aigle,

ושומעים בפעם האלף מסבא אלברט את אותן הבדיחות והסיפורים, אבל אולי זה מה שעושה אותם כל כך משעשעים. מחזיקים את הבטן בצחוק גדול,

ועם דמעות צחוק, נפרדים לשלום.