אין כמו יפו בלילות....ובימים

מזה עשר שנים אנחנו פוקדים ברציפות את יפו בקייצים

ולמעט בגידה קטנה בקיץ האחרון לטובת הצפון הקרוב, 

שהבהירה לי שאני אולי בת ימית מלידה אבל יפואית בנשמה...,

אנחנו מקפידים פעם בשנה ולעיתים גם פעמיים

להתענג על יפו, השווקים המסעדות השמיים והמים. 

אני פוסעת על מרצפות האבן יורדת מלואי פסטר לכיוון יפת,

השעון ושוק הפישפשים,

למה שקראו פעם רחוב הנעליים,

מהלכת בקפקפי אילת או flip flop בהגהה הקליפורנית

עם ציפורניים עשויות ב French פלצני, או אז

זרזיף מי ביוב מדגדג לי את הבהונות,

אני מדלגת בחינניות מעל זנב שריפס נזהרת לא לדרוך על

העין של כספיון, נושמת מלוא אויר את הריחות, את תחמיץ הזיעה 

מהול במי השופכין וריח הדגה

וחושבת לעצמי שזה מה שאורי קורא ׳אותנתיות...׳

ואני מעווה אני פני בגועל וחושבת; ׳ג׳יפה׳.

ג׳יפה indeed אבל Jaffa, מקום מדליק.

(אורי, הפוסט הזה מוקדש לך)

בכמה מאות מטרים רבועים מצליחה יפו לקבץ כמה מאהבותי הגדולות,

נוף עירוני עם ריח של ים, שוק פשפשים עם טעם של פעם,

בית מוזיאון מיוחד, מסעדות נפלאות, מספרה כמו מסרט,

ישן וחדש באותו הפריים, הסטוריה, אמנות ועדיין אותנתית.

אז הרשו לקחת אתכם לסיור רגלי ומיוחד, בעיר שטרם נס ליחה,

סיור בסמטאות יפו מספר סיפור של עיר נמל קדומה לחוף הים התיכון, של פלשתים קדמונים, יונה (ההוא מהלויתן), כובשים, צליינים צבאות וצלבנים ואפילו של גנרל אחד, קטן קומה, שיש מספרים שלן כאן בכנסיה, כן, כן, אלו הן השמועות על נפוליאון המהולל שביקר בזמנו בעיר היפה. אז מה שנאה לו למצביא הדגול, בטח טוב עבורכם. יש בסמטאות המזלות לאורך החוף וגם בתוך, ריח של ים, בריזה נפלאה וכחול שנכנס ישר לנשמה. אז על אף שהמורה להסטוריה שבתוכי, משתוקקת להרחיב, אחסוך מכם את התענוג, הדפיסו בקצרה את דברי הימים של העיר העתיקה, וצאו לטיול, תעו וטעו ותנו לרגליכם להוביל אתכם בין חצרות הבתים ומדי פעם עצרו להצטלם או להתבונן בכחול העמוק שמציץ מבין הסמטאות הציוריות. 

מוזיאון אילנה גור הוא חוויה יפואית של אמנית מיוחדת ואגב כך, גם מאוד אחרת.

הבית, בית אבן מצונן מהתקופה העותמאנית עם חלונות רבים לים התיכון, גג מרפסת  קסום וטרסה מתריסה יפואיות לשמה, פונה לעיר העתיקה ולנמל. הבית והמוזיאון מזמנים לנו חוויה אקלקטית של פעם בחיים. יצירות אמנות מרהיבות ומגוונות עם רוח ים והרבה אוירה. הדרכה מקצועית במקום תתן השראה לכל היום ואותה מפליאה אלה היפה לעשות. (וכאן, הרשו לי לעצור ולהודיע קבל עם ועידה שהתמזל מזלי ואלה היא אחותי! ילדה יפה ורבת כישורים, נו הייתי חייבת קצת להשוויץ...)

המקום מוצלח ומומלץ ביותר לבוקר בנות, זוגות,  אירועים וחגיגות או מסיבת רווקות. 

 

שוק הפישפשים לובש בשנים האחרונות צורה חדשה, חדשות לבקרים נפתחות במקום חנויות מעצבים, מסעדות וגלריות. טרם גיבשתי לי דעה אם אני אוהבת את השינוי....הוא חזק ממני, נצטרך להמתין בסבלנות (שאין לי) ולראות כיצד יסתיים התהליך. אבל בדבר אחד אני בטוחה, אין כמו השוק ומקצבו לגרום לי עונג והנאה, ואני מצביעה ברגליים.
את הבקרים אני אוהבת לפתוח במרגוזה מאפיה משפחתית, המקום מושלם לקפה של בוקר עם מאפה נימח בפה, אותנתי, קטן ומאוד מספק. אם אחרתם קום והגעתם לצהריים, ימתינו לכם אחר כבוד פשטידה, סלט או סנדויץ׳ מדוגם. וזה גם המקום לרכוש goodies לנשארים בבית, עוגיות, לחם טרי או ריבות, יהיו תשורה נהדרת ומפנקת לנותרים מאחור. 

 שאפה, שמתחרזת כל כך יפה עם Jaffa, היא מספרה שכונתית בלב שוק הפשפשים. היא מתמחה בתלתלים, אבל כל סוגי השיער זוכים שם ליחס מיוחד ולתספורות מחמיאות. בימי שישי בצהריים בזמן ההמתנה, ניתן לבצוע חלה של שבת,  לטבול בריבה ביתית ובתוך כך לעיין בעיתון סופשבוע, על רהיטי סבתא (וינטאג׳), בקיצור, מקום מאוד רגוע....

אין על אלונה! (בר יונה), היא המעצבת האהובה עלי בשוק ובכלל. פלטת הצבעים שלה הולמת לדעתי כל אישה ואותי במיוחד. שחור, לבן , אפור.... ובינינו, מי צריך עוד? גזרות נהדרות, בוהמיניות ושיקיות לצד תכשיטים יפים ותיקים מאוד מרשימים.

שרון ברונשר, עוד תחנה לבנה של בגדים כלי בית, חנות קונספט נקיה ומעוצבת. שטפו את העיניים בלובן ונקיון שעומדים בסתירה כל כך גדולה למקום, מקום של שקט ופשטות בלב השוק שכולו צבעוניות וקישוט. (המחירים אגב, לא כל כך פשוטים...) 

את bedroom 1 אסור לפספס, החנות היא הכי קרובה שיש ל Anthropologie הנוכריה. רהיטים, מצעים והלבשת בית, לצד תכשיטים, בגדים ואקססוריז, במחירים מופקעים, אבל שוה ביקור והסנפה של טוב טעם ויצירה.

מי לא מכיר את פועה? מסעדה עם ניחוח וינאג׳, כשרבים מהרהיטים והאקסוסיריז, מוצעים למכירה במקום. את הרכישות ניתן לבצע בשעות הבוקר או הצהריים בסוף ארוחה דשנה ועל בטן מלאה. סיימתם לאכול? חצו את הרחוב, מול פועה עומדת ״מעשיה״ חנות שנוסדה על ידי פועה מ׳פועה׳ ומעבר לעובדה שהיא מעמידה למכירה מוצרים אורגניים ועבודות יד יפהיפיות, מכלי מיטה, סלים ארוגים, כוסות ומחברות. יש בחנות הזאת, משהו טוב. שכן מרכולתה נעשתה בידי  הקהילה, קשישים, קהילות עם מוגבלויות, קהילות אתיופיות וערביות שיצרו יחדיו יופי של חפצים!

עלמא, לא לחובבות יהלומים וזהב ובהחלט לחובבות ה arts & crafts. חנות תכשיטים מיוחדת במינה. כל עדי, מעוצב באופן מיוחד, אבני חן, קריסטלים, פנינים. חרוזים, משובצים וסרוגים, חוויה צבעונית לעין. אם חשקה נפשכם באחד, קנו אותו ומיד, הוא לא יהיה שם מחר וסביר להניח, שהתכשיט יהיה שלכן בלבד, ולא תתפסו אותו מפלרטט עם אף אחת....

עוד עצירה נפלאה היא ב ׳סופי׳, צבעוניות רבה. צעצועים, מחצלות, מפות שולחן, סלי פיקניק, ועוד ערב רב בעירבוביה הרמונית, יוצאת מן הכלל, תחנה חובה!

 השרקוטרי נהדרת לערב זוגות כשהשוק הלך לישון או בבוקר שבת כשקול השוק נדם,  היא אומנם פתוחה גם לצהריים אבל אני מעדיפה אותה בערב לשניים.  פסטות, נקניקיות מתובלות ושרימפסים מוקפצים לצד כוס יין יגרמו לחיך לחייך....חייבים לנסות את ה׳שפטצלי׳ (בעודי מקלידה, אני חוששת שטעיתי בהגהה, שאלו במסעדה;-)

מרכז עמיאד בלב השוק, מציג תערוכות מתחלפות, עצרו לבדוק מה קורה שם, אולי תתקלו בחוויה מפתיעה ותערוכה מעשירה. 

ניר צוק הפך עם השנים לשם דבר קולינרי בארצנו הקטנטונת, המושבניק מכפר ורבורג  שרכש השכלה קולינרית בצרפת וסן פרנסיסקו (הנה מצאתי, בגלל זה התאהבתי) הגדיל לעשות וייסד את קורדליה (סמטת הזכוכית, פניה מיפת) ונועה, (סמטת הצורפים, מקבילה ליפת) הממוקמות ברחובות ישנים ומאובקים של יפו. העיצוב שומר על האותנתיות של רחוב יפואי, האוכל בסטרו צרפתי עם נגיעות ים תיכוניות ישראליות. קורדליה היא גברת מהודרת ומגונדרת יקרה ולערב, ונעה, פתוחה ומרדנית, חופשיה וזמינה גם בצהריים. סלט ׳נועלה׳ המוקפץ והלחמניות הטריות הנאפות במקום, גורמים לבלוטות הרוק שלי לעבוד מרחוק. ג׳אפה בר, ממוקם מול קורדליה לאלכוהול קר. ואת ׳נפוליאון׳, טרם דגמתי, אבל מבטיחה בפעם הבאה, מדובר בפטיסרי מובחר. 

יועזר בר יין, הנה עוד מוסד בתולדות הימים, בר יין מסעדה שהשנים רק היטיבו עמה. עוד מקום נהדר לסעודה מרנינה וחוויה יפואית מיוחד במינה, בבית ערבי יגישו לחם גורמה צרפתי ויין אנין.

ואם בא לכם להשאר ב׳אותניות׳ עד הסוף, אז עזבו אתכם ממסעדות גורמה וסעדו את נפשכם לדעת בחומוס אבו חסן המפורסם, 'אבולעפיה', ׳איציק הגדול׳ או ׳חאג כחיל׳ בשעון. 

לשעון של יפו גם סיפור מיוחד, הוא הוקם על ידי מוריץ שיינברג, שען וצורף יהודי מיפו לכבוד עשרים וחמש שנה לשלטונו של הסולטאן העותמאני, עבדול חמיד השני. בניית השעון הושלמה בתוך שנתיים והוא נחנך ב1903 במימונם של פרנסי העיר, יהודים וערבים. השעון של יפו היה אחד משבעה מגדלי שעון לאורך מסילת הרכבת יפו -ירושלים. השעון סמן שינוי תרבותי, שעון אזרחי עם פעמונים, שכן עד לבנייתו, צלצו ביפו רק פעמוני מסגדים וכנסיות. כיכר השעון הייתה בראשית המאה העשרים, כיכר מרכזית בלב השוק, מסביבה הקישלה (תחנת המשטרה ובית המעצר), בית הסראיה (בית השלטון התורכי ומקום מושבם של מוסדות השלטון) , תחנת הדילג׳אנסים (הכרכרות) ומסגד מחמודיה. 

ובעודכם שם, סיקרו בעיניים את הנוף, וזיכרו שהוא בר חלוף, מלונות בוטיק עוד עתידים לקום במקום, בבניין המשטרה ובבית החולים הצרפתי, כמו גם עוד פרויקטים של מגורים. כי זהו קסמה של יפו היפה היא לובשת צורה ומתעדכנת מחדש בכל תקופה. 

ספא, ׳דרך הגוף׳, ההמלצה היחידה שטרם חוויתי על בשרי (תרתי משמע), אבל ממקורות קרובים ויודעי דבר, הספא הזה, הוא הדבר! בלב עג׳מי בבית אותנתי עם מרפסת מהממת מוצעים טיפולים לגוף ולנפש. דרך מצוינת להירגע ולהיטען מחדש.  

נמל יפו, הנמל של יפו גם הוא חווה שינוי. במקום, האנגר גדול שמציג לעיתים תערוכות מתחלפות, מופעי רחוב לילדים  בכיכר המרכזית ומסעדה נהדרת, הקונטיינר, שגם מציגה עבודות אמנות ומוסיקה חיה בחלק מערבי השבוע. 

ולסיכום של יום, ביקור בתיאטרון עברי- ערבי ביפו, תיאטרון גשר או תיאטרון הסמטה, יהוו חוויה תרבותית שלמה. בררו מראש, והזמינו כרטיסים לתיאטרון במיטבו. אגב, בסמטה, יש מצב לסדנאות פלייבק.

וואו, תראו כמה אפשר לעשות במספר רחובות           

או מה שהיום מכנים בהוד והדר ׳מתחם׳

וזה עוד בלי לבקר בנוגה הסמוכה, בנוה צדק השכנה

או במתחם התחנה...

התלבטתי אם להוסיף כתובות או אתרים, והחלטתי להשמיט,

כי אינני מפרסמת מטעם אלא רק על דעתי וטעמי האישי

וגם כדי שתכתתו רגליים, תצעדו במרץ,

ואגב כך, תשרפו את הקלוריות מארוחת ליל אמש,

ואולי על הדרך גם תגלו חנות או מסעדה אחרת,

ותעדכנו שחור על גבי לבן

כאן בבלוג המפורסם

למען ידעו כולם

ויהנו גם.