!טרילוגיה יוונית: צ'לו

מעלי ירח מלא וחופת כוכבים,
אני ישנה על הסיפון ורוח נעימה מלטפת את פני,
הגלים מערסלים אותי כמו הייתי עובר ברחם אימו.
צלילי בוזוקי מתערבבים בהמיית הים.
הוא לצידי, וניחוח המקום לוקח אותי בדמיוני,
להפלגות רומנטיות מהעבר,
לסאן בארט, לסאן מרטין, לאנגילה,
ללילה ההוא בסיני, באום בארק,
כששק השינה ברח לנו לים.....
נשמע מושלם?
כמו תפאורה מסרט,
נכון? אז זהו שלא.

הקטנה מצונפת לידי, ריח חמצמץ עולה ממנה,
אדי קיא עומדים באויר.
אולי חלפו חמש שעות מאז עלינו על הצ׳לו 3,
ודני הקפטן בירך אותנו בחיוך רחב ועיניים בהירות, לשלום,
והיא כבר הקיאה את נשמתה לפחות ארבע פעמים,
היא ממעטת לשתות, ונדמה לי שהיא מתייבשת.
אני מנשקת למצחה, מנסה לבדוק, אם היא מפתחת חום,
נוגעת בבטנה, שולחת אצבע רטובה להבל פיה,
לוודא שהיא נושמת,
ובעיקר, אני מתייסרת.
על יצר ההרפתקנות שלי,
שגורם לי להעלות את ילדי על סירה די קטנה, בלב ים רחב.
על הסקרנות, שגורמת לי להעיז.
מהמסך, זה תמיד נראה הכי אקזוטי ואותנטי,
ועכשיו, אנחנו כאן.
משחקת עם עצמי משחקי השערות, מעניין מה זה,
וירוס? מיחושי בטן? התרגשות, התייבשות או מחלת ים?
לגדול, אלרגיה מציקה בעיניים,
הסנדויצ׳ית עם דלקת רצינית באוזניים,
הקטנה בילתה עשרים וארבע שעות בהקאות,
הזקנים שלי כבר בעשור השביעי והשמיני,
נושאים את סל תרופותיהם לכל מקום.
ואני, בשלי, הנהנתנות מנחה אותי.
מהבית, מול הניד, הסיכון תמיד מרגיש לי מחושב,
כולה הים היוני ביוון,
אבל כשתקלות קורות,
אני אוכלת לעצמי את הלב בכפית,
כמיטב המסורת הפולנית.

ובכן, כך זה התחיל,
והסתיים לגמרי אחרת.
התחיל בהקאות והסתיים בנפלאות.
מזמינה אתכם למסע בן שמונה ימים,
אל מפרשים ומים כחולים.
מסע מן המסך, משוחרר ממחלות ים,
מהצורך להיכנס לביקיני קטן.
מסע, שכולל רק ארוחה אחת ביום,
בשם אלוהי הדיאטה.
מסע מרתק של נופים ותרבות,
של טעמים וריחות,
של ים ויבשה,
של אקטיביות ופאסיביות,
של בטלה וחוויה,
של מוסיקה ושקט,
של רוגע ושלווה,
מסע של שמחה ואהבה.


ולפני שנצא לדרך,
תכירו את הנפשות הפועלות:
צליל- אמרגנית הטיול, התופרת והמנהלת המוכשרת. (תודה אורלי!)
דני- הקפטן המנוסה, חובל ויורד ים, מנהל מערכת יחסים ארוכת שנים,
עם ה"שחקנית הראשית".
אסתי- המקסימה שלצידו, אשת שיחה חכמה ונעימה.
ליאב- נער הסיפון האדיב, המקסים והחתיך.
טוליס- ה ש ף היווני, שיקצור ממני מעכשיו, רק מילים טובות ומחמאות,
על אף שהוא אחראי באופן ישיר לעליה של כחמישה קילוגרמים.
וה ש ח ק נ י ת הראשית, מזדקנת בחן, גאה ונישאת,
מגולפת בעץ, הכוכבת של כל המרינות
ומלכת כל הספינות,
בשם משפחתה, ה"גולט",
ובשמה הפרטי: "צ'לו 3"

                                   יום ראשון, אסטקוס (Astakos) 

,אסטקוס היא עיירה קטנטנה ומנומנמת 

,שלמעט כמה טברנות וחנות מכולת קטנה

.אין בה כלום, ואולי מוטב שכך

,חוף ים זעיר ומתוק להפליא

,חבורת בני נוער מקומיים עם בגדי ים צבעוניים

,בית קפה שמגיש מגיש פרדו או פראפה

,מצונן גוף ונפש, ומתאים לאווירה

.ומוסיקה כל כך שמחה

ארוחת צהריים

,ברושטה עם קוביות עגבניה

,גבינה ובזיליקום על טוסט ושמן זית משובח

,דגי אנשובי מטוגנים, טעימים אש

,רק אכול אותם כפי יכולתך

,סלט יווני עם פטה וזעתר יבש

.ויין לבן ותוסס

קאלאמוס Kalamos ,יום שני

.האי קאלאמוס, הוא בעצם ׳איון׳

,שתיים וחצי טברנות, חוף ים

,כנסיה בראש ההר, זקנות בשחור

,בתים קטנטנים עם תריסים מוגפים בכחול בוהק וירוק בקבוק

,גפן משתרגת, בוגנוויליה מתפרצת וגרניום אדומה ומקשטת

,תרנגולות ועיזים בחצרות הבתים

,עצי זית, תאנים ועגבניות

,מספקים לתושבי האי ולאורחיו את התצרוכת היומית

.והיא טרייה כל כך ואיכותית 

ארוחת ערב

 ,בטברנה מקומית זאת של ג'ורג

  ,ממש על המים

,כשבריזה מלטפת, חתולים גרגרנים מתחת לרגליים

,עולה על שולחן עם מפה כחולה משובצת

,דג על הגריל, פיצה יוונית, וסלט ססגוני

,בתוספת יין זול

.והרי לכם ארוחה, שלנצח שאזכור

מגניסי Meganissi יום שלישי

.מקפצים בקלילות מפתיעה לתוך הדינגי באי מגניסי

,מערות נטיפים כחולות, מיצלות ומצילות מהשמש הקופחת

,הרוח פיסלה ועיצבה מחדש את הסלעים

,העטלפים התבייתו להם בנקיקים

,מצוקים מתחדדים מתוך הים

,חוף קטנטן מזכיר סיפורים

.על איים בודדים וסירות טרופות

,באופק, האי של אונאסיס

,הוא כבר עבר כמה ידיים בין אוליגרכים

,מסקרן ובהחלט מזמין ביקור

.רק חבל שאסור

רענון של לפני צהריים

טברנה עם סוכת גפנים, מגישה אבטיח עסיסי,

מלון ירקרק, שכולו דבש, ובירה צוננת ונפלאה.

הדבורים עטות על המתוק שמקיף אותנו, 

ומאיימות להפר את השלווה, 

טריק יווני להרחקתן, (שאני שוקלת לאמץ),

עשן בתוך קפה, והריח ממכר.

יום רביעי, לפקס  Lefkas בירת לפקדה
כשאנחנו עוגנים בלפקדה, אני תוהה על פשר המקום, 
מה לפני אי או עיר? ובכן אי די גדול שמחובר בגשר ליבשה,

מה שהופך אותו ב׳שרונית׳ מדוברת לא/עיר.

מקום תוסס שכולו חנויות ומסעדות,

דיסקוטקים, ברים ובתי קפה,

מוסיקה מחרישת אוזניים,

צעירים מבלים ולונה פארק קטן כמו בשנות השבעים.

כאן, אני משוטטת בין החנויות,

מתחדשת בצעיף פסים בכחול לבן,

ואספדריל נייבי, בשם החופשה.

נים לא נים, מקולות המסיבה ההוללת של הא/עיר.

ארוחת ערב

פסטה צבועה בדיו של דיונון,

טונה צרובה קל,

וצלחת מולים מלאה כל טוב, צ׳יפס וכוס יין, לחיים! 
לקינוח: חלבש- מעדן שטוליס, הביא לעולם...! והוא ממש חבל׳ז!

יום חמישי, נידרי, Nidry ומפרץ Volicho
׳המפרץ הכי יפה בעולם...!׳ כך דני אומר,
ואני חושבת כמה זה מזכיר את האלונג ביי, בויאטנם.

ואז אני מתעשתת ומפסיקה להשוות, 

ומודה בפה מלא: שהמקום אכן יפה בזכות עצמו.

המיים צלולים ועמוקים, מנצנצים ומזמינים, 

בתוכם שלל יאכטות וסירות במגוון סגנונות,

להקות דגים בשחייה מלהטטות,

קיפודי ים מאיימים לדקור את מי שיפריע מנוחתם.

זריחה ושקיעה מייצרים פלטת צבעים מדהימה,

יופי שכזה גורם לי להרגיש גדולת אמונה.

ארוחת ערב

בחברת דני ואסתי, בelana, מסעדה על המים ממש,

תחת סוכת גפנים יפה,מגיעים אליה בשחייה או בסירה קטנה.

בתפריט: מזטים בשלל צבעים וטעמים,סגאנקי,

גבינת פטה מטוגנת עטופה בעלה בצק דקיק, עם דבש, מ ע ד ן...!ברבוניות מזמינות נגיסה, מוסקה צבעונית ועשירה בטעמים, 

ולקינוח: בקלוואה נפלאה וקפה טורקי חזק!

יום שישי, ואטי, מגניסי, Vathi, Meganissi

כפר אותנטי ומתוק, 
אנחנו שוכרים ג׳יפ עם גג נפתח וטרקטורון קטן, 
מתרגלים ללא הצלחה זינוק בעלייה, ונהיגה בסמטאות קטנות. העין מתמסרת לחמישים גוונים של כחול,

מטורקיז בוהק, לשקיפות נוגה ולתכלת שובה.

עוצרים בחוף ים מבודד,

מפקירים את גופנו על ערסל מוצל.

טיול הליכה של שעת שקיעה, ופרדו בלייני קר,

ליד קדאיף עם נגיעת שמנת מתוקה, במרפסת יפה.

בטיול הליכה, אנחנו פוגשים, 

אלמנות זקנות בשחור,

 וגברת אחת חרושת קמטים, אורגת על נול צעיפים מסורתיים.
אני צועדת עם הקטנה הישנונית על הרציף האינסופי בחזרה לצ׳לו,
ליאב מושיט לי יד,

טוליס מציע לי יוגורט מקושט ואגוזי מלך ודבש, 
דני הקפטן מנגן על אוקרדיאון,
על הסיפון, מעורסלת ומעונגת, לצלילי שירי מולדת,

אני נרדמת.

ארוחת ערב 

פיתות חמות וטריות הישר מטאבון לוהט. 

ליד, מטבל טפנד, צזיסיקי, וחצילים. 

פיצה דקיקה ועליה מיטב ירקות העונה, 

ועוד אחת דקיקה לא פחות, עם קואטרו פרומאצ׳יו, 

מגבינות משובחות, 

בירה מקומית ויין איכותי.

יום שבת, פיסקרדיו, קאפאלוניה, Fiskardo, Kefalonia

אסתי אומרת לי כל הדרך,

׳חכי, חכי, שנגיע לקאפאלוניה.....את ממש תתלהבי,

האי הכי איטלקי, ואנחנו בכלל ביוון...׳

מהצ׳לו, אני מבינה כמה היא צודקת ומיד מתאהבת.

באי איטלקי, שנראה כאילו נלקח מאיזה סרט,

מרינה עמוסה ביאכטות מפוארות,

בתי מידות בצהוב לימוני,

באפרסק ותכלת סגלגל,

מסעדות ובתי קפה,

גלריות וחנויות אנינות.

את הרציף מקשטות נשים יפות,

חמושות בכובעי קש רחבים ומשקפיים מעוצבות.

בכיכר, גלריה עם פסלי עץ בענק.

עוגת הבית, ריבת חלב, מילק שייק נפלא, בקפה אה לה פסאג׳.

אנחנו עולים לנקודת תצפית,

מציצים לבית קברות מהתקופה הרומית,

ועוצרים למנוחה, על בר מוגבה,

עם בריזת ים, ערסל ומשקה קל.

ארוחת צהריים

ריזוטו צהוב עם פטריות,

דג על האש ושניצל פריך ומפתה, סלט כרוב אדום וחסה ערבית, 

מקושט ברימונים ואגוזים, ויין אדום צרפתי.

יום ראשון ואחרון, קאסטוס, Kastos

עשרים ושמונה משפחות מתגוררות כאן בחורף, קצת יותר בקיץ.
מכולת קטנה, בר וחנות מזכרות, סאפ, דולפין, קייק,

אי בתולי, הרים סביב לו, מקושטים בבתי אבן,

מרפסות קרועות אל הנוף ותריסי עץ.

אי שהכי הייתי רוצה בו להתבודד, לכתוב, להתאהב.

בשעת הצהריים, אני מתיישבת בתוך המים,

בtraverso, פראפה ופרדו אספרסו, מדיום בסוכרין,

גלידה שוקו וניל, מעשה בית.

מסביבי, שקט ושלווה. הבנות על הקייקים,

הבנים בשחייה, הדור השלישי, בשיחה.

בשעת בין ערביים,
אנחנו מטפסים אל הפסגה ומקיפים את האי,

מהלכים חסרי דאגות, בין בוסתנים ועצי פרי,

חורש טבעי, עיזים, כבשים, פרדות ותרנגולות.

ברקע, תזמורת צרצרים מלווה את צעדנו והמיית הגלים.

עכשיו, עוצרת לידי זקנת הכפר,

בחיוך חסר שיניים ובלי שפה,

היא מתעקשת להאכיל אותי בתאנים, שהרגע קטפה.

בסבלנות, ששמורה לקשישה מנוסה, 

היא מחכה לחיוך של אחרי המתיקות,

ואני, אסירת תודה, משיבה לה חיבוק.
קוקטייל של שקיעה, בתחנת קמח עתיקה,

צופה אל מרחבי הים.
הוא על מוחיטו, אני על קפירניה, והילדים על פינקולדה נטולה. כשירח עגול מאיר את תכול השמים,

ואדום השקיעה פינה מקומו לחשיכה נעימה,

אנחנו פונים לארוחת ערב אחרונה.

ארוחת ערב 

מוסקה לאבא, סלט טונה לאמא,

לברק לא׳, וכבש על האש לבכור,

אני מלכלכלת ידיים בקילוף שרימפס בשרני, 
וכולנו טובלים לחם שחור עם קרום פריך, בקערת ציזיקי מקומי.

שבעה לילות ישנתי על הסיפון, שינה ערבה על האוניה,
שבעה בקרים התעוררתי, 
כשקרני שמש חמימות מדגדגות לי את האף.
באחד האיים, אני מביטה בזוג זקנים במרפסת ביתם,
יושבים על כוס יין.
דלתם פתוחה, מאפשרת להציץ לפשטות יוונית,
לאהבה באה בשנים, לשקט ושלווה.
׳הם נראים כאילו יצאו מסרט׳,
אני אומרת את מחשבותי,
והקטנה מיד מתקנת אותי:
׳זה אנחנו שנכנסו לסרט שלהם...׳
היא ללא ספק הבריאה,
אני חושבת לעצמי,
כשאני מחבקת אותה חזק,
מביטה לעיניה הבורקות,
לשיזוף החינני, המקשט את הפנים,
לגוף חסון אחרי שחייה וספורט ימי,
אני נושמת מלוא אויר מתיקות מהולה,
באויר ים ושמפו ריחני,
ומברכת על חופשה משפחתית,
מאוד, מאוד איטית....

ארוחת בוקר 

טיגנטיס, חביתיות, סוכר חום, אגוזים, קינמון ודבש,

שקשוקה עם לחם פריך וקרום חמים,

סלט גדול, כמובן שיווני,

גבינת פטה, זיתי קלמטה שחורים.

!טרילוגיה יוונית: יאסו

אגלי הזיעה מתחילים לבצבץ, בהתחלה בזוויות העיניים, בקמטים, בפנים, 

אחר כך בבית השחי,

והכי מביך, שני החיוכים שמצוירים בדיוק מפתיע על חולצתי.

כולם מסביבי מתנשפים, השמש הפכה לכדור אש,

והיא מאיימת להיפרד.

מסביבי, המון מיוזע אבל אף אחד לא שוקל לפספס את המופע המרהיב,

זה, שלשמו נתכנסנו כולנו, 

גברים, נשים וטף,

העפלנו לראש הפסגה, כמעט שנייה לפני שהאתר נסגר.

אלי האולימפוס ברכו אותנו לשלום,

שעה, שנעתקה נשמתנו מרוב קדושת המקום,

האקרופוליס בכבודו ובעצמו.

כמעט שני עשורים חלפו, מאז בילינו באיי יוון, 

צעירים, חטובים, משוחררים מעולם של ילדים,

עם זמן טיול כמעט בלתי מוגבל,

אבל עם תקציב זעום במיוחד.

(ככה זה בחיים, אף פעם לא מקבלים הכל בבת אחת:-)

למעלה משני עשורים חלפו מאותו שיט הזוי ברחפת מנמל אשדוד,

לקירנייה היפה, בירת קפריסין הטורקית.

עשרים שנה פלוס, מינוס משתי חופשות קיץ חלומיות,

והנה שוב אני מוצפת באותם הרגשות,

חיות, התלהבות, אושר, אהבה, פשטות.

אני נדהמת לגלות כמה הטוב לפעמים הוא קרוב, קרוב מאוד.

במחיר שעתיים טיסת צ'ארטר לגן עדן,

בסטייל אה לה, אגן הים התיכון.

הצבעוניות של האנשים, הנופים, השמש הקופחת,

החום, הדביקות, והמטבח...!

המטבח היווני,

שהוא כל מה שאני אוהבת ועוד,

סלט משובח, עגבניה עם טעם של פעם,

זיתי קלמטה, גבינת פטה, ציזיקי, שמן זית משובח,

סלט חצילים מדגדג את לשוני, מוסקה, ודג בס צלוי על האש,

בדיוק כמו בסיני של פעם, שרימפסים שמלכלכים את הידיים,

אבטיח בשרני ומפתה, יוגורט עם דבש ניגר,

אח... והאפרסקים...!

שיר הלל, יכולתי לכתוב רק להם.

גילוי נאות, 

לא שילמו לי מאף סוכנות נסיעות,

להלל, לקלס ולשבח,

נהפוך הוא,

לו הייתי מסתמכת על כלי התקשורת,

(במיוחד על אלה הישראליים, 

שמיטיבים לתאר בשימחה לאיד, את צרותיו של עם אחר...;-)

סביר להניח שכבר הייתי מהללת יעד שכן,

כי העיתונות זעקה,

׳יוון במשבר׳׳.

אבל איזה משבר ואיזה סנדלים,

הטברנות מלאות עד אפס מקום,

צליליי הבוזוקי מסביב,

האוזו נשפך כטוב ליבם ביין,

וכולם בסייסטה ארוכה בשעת הצהריים,

המרינות עמוסות לעייפה ביאכטות עם דגלי העולם,

אם זהו משבר, הרי שהוא מיטיב להצטלם.

אתונה, מה עושים?

מתמקמים בלב הפלאקה, ותרים את הרובע המקסים,

בכל דרך שתחפצו.

ברכבת ילדים מדיפה אדי דלק מזהמים, 

באופניים משפחתיות, או זוגיות, בסגאווי או ברגל. 

יש משהו באתונה שמזכיר את יפו, תל אביב של ילדותנו,

את השוטטות ברחובות, את בתי הקפה על המדרכות, 

את הספסלים עם האוהבים, את הדוכנים עם התירסים החמים.

יש כאן אותנטיות כובשת, בתוך לב ליבו של הרובע התיירותי,

לצד מסעדות, חנויות, בוטיקים ובתי קפה

יש כאן חיים מקומיים ותוססים של עם שהוא או ישן או חוגג,

ורוב הזמן אדיב ומחייך.

בחנויות, מיטב הסחורה היוונית, 

סנדלי עור בסגנון יווני בא בימים, תכשיטים בעיצוב מקומי, שמלות חוף,

שמן זית משובח, כלי עץ מגולפים ביד, בגדי מעצבים והמון נעלי אספדריל.

טברנות נפלאות מעלות מדי צהריים וערב, אל שולחנם את מיטב הדגה,

ואחרי סייסטה מענגת, שופינג קליל וארוחה טובה, 

אין ממני מאושרת בעולם.

התחנה הראשונה, האקרופוליס.

אנחנו מטפסים לפני השקיעה, לחגיגה יוונית קלאסית בהוויתה.

הפרתנון מרשים ביותר על עמודיו, על הסימטריה, הגג הגמלוני,

על היותו שריד מימי האימפריה היוונית.

אבל רק למחרת, כשאנחנו מבלים בוקר מקסים ב׳מוזיאון האקרופוליס׳,

אני מיטיבה להבין את האקרופוליס.

מבנים ארכיטקטונים שמדברים עם התוכן, מהלכים עלי קסם, כישוף,

בעצם היותו המבנה, הוא מספר סיפור.

כבר בכניסה למוזיאון כשאנו מגלים מבנה מודרני מרשים, אני מתלהבת.

אחר כך אני מגלה מתחת לרגלי, ארחי זכוכית עצומים שחושפים חפירות ארכיאולוגיות,

בתוך המוזיאון, כבר אבין את הקונספט.

בדיוק כמו שבארכיאולוגיה, לכל שכבה, סיפור נפלאותיה.

בדיוק כמו שבהיסטוריה, כל תרבות חדשה נבנית על הריסותיה של קודמתה.

כך גם המבנה, בנוי קומות, כשמכל קומה, 

אפשר להציץ דרך תקרת/ רצפת זכוכית לזאת שמעליך ולזאת שמתחתיך. 

המבנה, פונה למקור, לאקרופוליס, מכל חלון,

ומנהל איתו איזה דיאלוג מתריס של ישן מול חדש.

שיחזורים, הדמיות והסברים מרתקים של הקומפלקס ופסלי האלים,

כולל דגם מלגו מדוייק להפליא.

בתוך המוזיאון, מוטיבים של ארכיטקטורה יוונית עתיקה,

הסטואה, העמודים, הגג הגמלוני, 

והכל בשילוב מעניין של חומרים בני העת החדשה,

עם אבנים מלפני אלפיים שנה.

המון אור, חלונות עצומים ונוף עוצר נשימה,

שפונה כאמור למקור בהשראה גדולה,

חוויה לכל המשפחה.

אחרי יומיים בבירה, אנחנו יוצאים לדרך מרתקת,

שני פרויקטים הנדסיים ביום אחד, מרשימים בכל קנה מידה,

טכנולוגיה ואסתטיקה, מעשי ידי האדם החדש.

תעלת קורינתוס, מלהיבה אותי במיוחד.

תעלת קורינתוס נחפרה,

כדי לקצר את המרחק שבין הים האגאי לים האדריאטי.

בדרך כלל, תעלות וגשרים לא עושים לי את זה,

אבל יש משהו מסקרן בתעלה הזאת,

שהיא צרה ועמוקה, וצבע המים טורקיז עמוק במיוחד,

בולט על אדמומיות הסלע שנחצב.

התעלה, שתוכננה כבר במאה השישית לפנה׳ס,

וחפירותיה החלו בתקופתו של נירון, 

הוצאה אל הפועל רק ב1893.

שניה לפני שמצלמים את האנדרטה ליד,

אני נדהמת לגלות שנחנכה ביום הולדתי,

מדהים לא?

גשר אנטיריו Antirrio, או גשר המיתרים, 

הוא הגשר הגדול המחבר את יוון היבשתית לפלופונז,

והיוונים גאים בו מאוד.

הגשר הוא הגשר התלוי הארוך ביותר באירופה,

פי ארבע מגשר הזהב שלנו, ומזכיר במבנהו, 

את גשר המיתרים בירושלים ואת זה הקטנטן בקופרטינו השכנה.

מראה הגשר מרהיב מכל זווית והנסיעה עליו היא ממש הצגה תלת מימדית,

ותכנונו מלאכת מחשבת הנדסית.

ובכן,

האקרופוליס, לא נבנה ביום אחד,

גם לא התעלות והגשרים,

אבל יומיים ומחצה,

בהחלט מספיקים לאתונה הבירה וסביבתה הקרובה:-)

פרק ב׳ בשבוע הבא,

על שיט חלומי באיי יוון.

פוסט יומולדת

,העוזרת הבריזה הבוקר

.ביום בו הייתי זקוקה לה הכי

,כך, שכשאמא שלי התקשרה לברך ולשאול מה אני עושה

.א׳ סיפר לה שאני עם מגבוני ליזול מנקה את האסלה

.אחר כך, הוא ביקש לשאול איך ארצה לבלות את היום שלי

,ואני, חשבתי, והתאפקתי ולא אמרתי

,שהכי הייתי שמחה אם הוא ישתלט על הכביסה

,שמבקשת כבר שלושה ימים להטביע אותי

.וגם די מצליחה

,ללא מילים, הוא קלט את התמונה

,וכעבור שעה

 ,כבר היינו מסובים לסשן יומולדת, כל המשפחה

.בבית קפה מפונפן, בחצר חיננית וארוחה נפלאה

,א׳ על תקן מש״קית החוו״יה
.מנהל בחוכמה ובחוש הומור את השיחה
,יש לנו מנהג נחמד במשפחה, אין מתנות באירועים
.אבל חייבים לתת ת׳נשמה בברכות ואיחולים
 ,הוא שואל את הצאצאים מהי התכונה הכי נהדרת
.שקיבלו בירושה מגברת יומולדת

,אותי הוא שואל, מה למדתי בארבעים וחמש שנות חיים

.על מה אני מתחרטת, במה אני גאה, ומה אעשה בשנה הבאה

,ואם יש רגע שאנצור מאותו בראנץ׳ מופלא

,זה הרגע המתוק

,שהסנדוויצ׳ית, כיחכחה בקולה

,והקריאה לי את הברכה הבאה

:לא לפני שאמרה

,׳אמא, אני מצטערת אני לא כותבת יפה כמוך
אבל זה נכתב מהלב, באמת׳

אמא

 birthgiver

אימוש

Maman(מאמון)

favorite mother

,כל כך הרבה שמות לאמא אחת

.וכל שם אומר משהו על מי שאת

birthgiver

האמא שמתקתקת. שמשדרת, שבודקת, שכל מה שאנחנו צריכים יקרה. עובדת ללא הפסק ותמיד הכל רק מאהבה

 אימוש

,האמא העדינה. המחבקת. המנשקת

האמא שמקשיבה לבעיות שלי ומחזקת אותי כשאף אחד אחר לא יכול

favorite mother

האמא המיוחדת. הבלוגרית. האמנית שמסתכלת אל העולם כיצירה, האמא המעוררת השראה

Maman(מאמון)

האמא המצחיקה, האופטימית, האמא שלפעמים חוטפת ז׳ננה, אבל רק לטובה

.האמא שאוהבת לחיות את החיים ולטייל

אמא

  קצת birthgiver.  קצת אימוש. Maman מאמון קצת favorite

mother

קצת מכל דבר

אז אמא

בקיצור אני מאחלת לך שנה מדהימה, שהאור שיש לך בעינים תמיד ישאר שם 

.שתמיד תהיה לך שימחת חיים. ושתמשיכי לאהוב ללא הפסקה

,חזרתי הבייתה

,וחשבתי לעצמי, היא כותבת הרבה יותר יפה

 !...ועוד בעברית

,בינתיים, א׳ תקתק ת׳כביסה בלי מילים

,אתם שלחתם לי ים אהבה ואיחולים

,חברים נאספו לחיבוקים אמיתיים

!יש אלוהים

לבשל את עצמי לדעת

,מחר כבר נעלה את עין כרם על ראש שמחתנו

.והדף שלי ריק. אין לי תבשיל ואין לי סיפור

,מחר, אשכים קום למפגש הסיום ואין לי מה לומר

.ואיני בטוחה אם למדתי דבר

.מחר אפגוש את חגית, כולה צבע וגיל

.ואודה לאל על התרגיל

,אבל מחר אוטוטו כאן

.והדף שלי מיותם

:לפני חודשיים 
לפני חודשיים קלטה את עיני מודעה קטנה

׳פותחת סדנה חוויתית לכתיבה בדגש על זכרונות אוכל. הסדנא תתקיים בביתי מדי יום שישי....׳

,הכותבת, בלוגרית אהובה
?זוכרים את חגית אברון מה״בלוגריה״
:אני מיד מתפתה לה ועונה

,׳רוצה, רוצה, רוצה...! אני הכי אוהבת לכתוב ולאכול

,איילה, בת דודתי, לא אוכלת ,שנים שהיא שומרת

,אבל היא סופר מלהטטת כשהיא אופה ומבשלת

,והיא עדיין לא יודעת אם היא אוהבת כשהיא כותבת
.לדעתי, היא סופר מוכשרת

,בקיצור, כל הכישורים והאהבות

,מצטרפות: שתיים במחיר אחת

?אפשר

,חגית מאשרת את ההשתתפות במייל חם

.והשאר עוד יסופר

לפני כחודש

בבוקרו של יום השישי, עת עקרות הבית, טורחות על ארוחת השבת, שקשוק כלים עולה מן המרפסות, מצעים מאווררים מקשטים את החלונות, הרדיו מזמר, בחוץ חם ולח, השמש יוקדת, האור מסנוור. תכונת עבודה אצל האחר ויום החופש הפרטי שלי, גורמים לי להרגיש קלה, כלה, קלילה

,אני מחנה את האוטו תחת ענף סורר ונדמה לי שמצאתי צל

,עולה במעלה המדרגות פוגשת בדלת עם שם משפחה משולש

.מחייכת לעצמי, נוקשת, נכנסת, מהנהנת לשלום

,מתמסרת לצנינות המזגן, לדירה הנעימה

,לאווירה הנינוחה, ריח שקשוקה עולה באפי

.ושבע נשים מסביבי כבר מדגדגות את סקרנותי

.בסוף המפגש, כבר נפלתי ברשת ועכשיו אני ממש מאוהבת

.בה, בבלוגרית המוערכת

.בהן, חבורת נשים מיוחדות ויפות

.בימי השישי, שעוד צפויים לי לבוא

.בהפתעות, שהכינה עבורינו חגית

.בטעימות הטעימות

,באפקט ׳פרוסט׳, שזה עתה גיליתיו לראשונה

.והוא עובד עלי מאז ללא הפסקה

.מאוהבת עד כלות במה שהנפש שלי חפצה

לפני שבוע

׳בשבוע הבא, אתן מתבקשות להביא מאכל ולכתוב סיפור קצר

אה, ויש לי רעיון, עוד לא שאלתי את פנינה...אבל אולי נעלה ירושלימה, ונפגש בעין כרם למפגש האחרון....?׳

,היא מוסיפה את זה בדרך אגב

,כאילו להמתיק את הגזירה

,ואני, אני נעה באי נוחות

,כבר הסברתי לה לא אחת, שאני ממש לא בעניין של בישול

,ואיך אני תמיד בורחת לעיצוב, מחפה על כישורי מטבח בינוניים

 בהפקת (הזמנת) ארוחות מכאלה שמבינים, ועיצוב שולחנות 
מהסרטים

מחר

,מחר כבר נעלה את עין כרם על ראש שמחתנו

.והדף שלי ריק. אין לי תבשיל ואין לי סיפור

,מחר, אשכים קום למפגש הסיום ואין לי מה לומר

.ואיני בטוחה אם למדתי דבר

.מחר אפגוש את חגית, כולה צבע וגיל

.ואודה לאל על התרגיל

,אבל מחר אוטוטו כאן

.והדף שלי מיותם

היום

השכמתי קום, ופתחתי המקרר, העגבניות האדומות קראו לי לאוספם באהבה, הן הצטופפו בתחכום מנצלים כל טיפת מקום בסלסלת הפלסטיק השקופה

,חול דק כיסה אותן וראש ירקרק בצבץ בהתרסה אצל חלקן

הן התמסרו לזרם המיים, ונתנו אמונם בי שעה שסכין חדה חתכה אותן לשתיים בלי רחמים, בזריזות וענייניות, שאופיינית רק לי. עכשיו, מר בצל ירוק ביקש להצטרף לחגיגה, בטח שהסכמתי, אני הכי נדיבה. שוב חזרתי למקרר, עיני חיפשו את השחורים המגולענים, ידי התכסו בשמנוניות נעימה, שעה שזייתי הקלמטה עשו דרכם למסננת הקטנה. עצלה ומזדרזת, מבלי לחתוך, הוספתי אותם לתערובת הצבעונית. סחטתי מיץ לימון טבעי, זה המעט שאני יכולה לתרום למאמץ המלחמתי. בזקתי מלח גס, שמן זית משובח. הוספתי טאץ׳ של גרעיני דלעת ירוקים

,עירבבתי, כיסתי, ויצאתי לדרכי

,מוכנה להכריז שלמדתי המון

,ועדיין איני יודעת דבר

,ואין לי כל כוונה להתחיל לבשל או להשתנות

,ואת  ׳סלט הבית׳

,המתכון המנצח אגיש ברוב פאר וטקס והדר

.רק כדי שחגית קצת תחמיא מול כולן ותקשור לי זרי דפנה

,ואם לא הבנתם, קיבלתם עכשיו המלצה לבלוגרית הכי שווה

!ולסדנא, שהיא כולה מ מ ת ק

ניסוי בבני אדם

,קצת כמו ב׳מטריה הגדולה של אבא׳
,קחו אנשים מכל קצוות תבל

,מפולניה, מהונגריה, מרוסיה ובריסל

,מאתיופיה, מרוקו, עיראק ואלג׳יר

.והפליאו בתרגיל

,הביאו אודים עשנים

,פוסט טראומטיים לפי כל אמת מידה

.ושדכו אותם לתרבות מזרחית שמחה גאה

.קבצו אותם יחדיו

,באי קטנטן של שפיות יחסית
.כן, יש בו כבר תושבים, אבל הם לא ממש נחשבים

,הכריזו על דמוקרטיה ויהדות

,ואל תתנו את הדעת בקונפליקט או בניגוד

?מה יש

?אנחנו הרי ׳עם סגולה׳ קטן עלינו, אלא מה

,כעת, פזרו סביבם שכנות מוסלמיות עוינות
,לוטשות עיניים רעות

,משטרים טוטליטריים, מנהיגים הזויים

.חלקם רגועים חלקם על סף התמוטטות עצבים

,אם זה לא די, הוסיפו לכור ההיתוך

,קצת ערבים עם זהות לאומית חזקה

.וגם כאלה שחפצים להיטמע, ולא צולחת דרכם

,הוסיפו לקבוצה את כל קשת זרמי היהדות, חילוניים, אתאיסטים

,מסורתיים, חרדים, זרם המזרחי, רפורמים, משיחיים

.ולשם העניין והגיוון, גם אנטי ציונים אדוקים
,אה, כדי לבחון את מידת הסובלנות לאחר
 .פתחו את הגבולות לפליטי עולם קשה יותר

,בשם ׳הפלורליזם׳

,צופפו אותם בשטח קטנטן

.ותנו לנערים לשחק לפני

,את הטמפרטורה הגבירו לחום המירבי

,פשוט טגנו אותם בשמש בוהקת חזק

.והוסיפו לחות רצחנית

,מדי שנתיים, תנו להתנסות במבצע צבאי או מלחמה

.מדי חודש בירי רקטות או פיגוע דריסהֿ
.פשוט כדי להוכיח לעולם, שעם ישראל חי

,וודאו שיהיה גם קושי כלכלי, חוב לאומי

,ודעת הקהל הבינלאומית

(...רצוי שתהיה שלילית, מאוד שלילית)

,הדגישו פערים, יצרו משברים

,אה... ובשביל התפאורה

.על הלוקשיין להיות במקום הכי יפה בעולם

,לאורך חופים עוצרי נשימה

,בארץ שיש בה מדבר והר

,כרמים, בוסתנים, פרדסים ושדות

.סמטאות צרות של ערים עתיקות

,לצד אורבניות חדשנית וערים מדליקות

,והרי לכם הסוד הגדול

,לחיים בטירוף אינסופי

,לפרץ של יצירתיות, גאונות ושגעון

.שאין לו אח ורע בשום מקום

,להדוניזם וייצר חיות וגם לזילות של חיים

,לאומה, שכולה סטארטפ אחד ענק

,למדינה, שאי אפשר להישאר אדיש לה

,שמאוהבים בה עד כלות

.ומתעבים באותה נשימה

,שאי אפשר בלעדיה
.ואי אפשר איתה
,קצת כמו תרגיל ב׳אח הגדול׳
.כשהמציאות עולה על כל דמיון

,אח... מולדת יקרה
?מה נהייה
.ליבי יוצא אלייך באהבה גדולה ודאגה

,עת השתחררתי

,כשאני נכנסת לאוטו

.אני עוד לא יודעת מה יוליד היום הזה

:אני מציעה לרותי שלוש אפשרויות

א. חנויות מעוצבות למשעי באיזור השרון

 ב. מסאג׳ וספא מפנק ביום לוהט

ג. הרפתקה

,ורותי, כמו רותי

.מיד בוחרת באפשרות האחרונה

:מי שמכיר אותי היטב, יודע

א. שמאיר אריאל הוא הפסקול של נעורי ואהבתי

.ב. שזאת לא הייתה אהבה ממבט ראשון, זאת הייתה עיסקת חבילה

ג. שאחד הביטויים השגורים דרך קבע בפי: ׳נכנס לאט עם הרבה טקס בישבן...׳, ולא, הוא לא מקורי שלי, שאלתי אותו מהאחד והיחיד, מימי טרמינל. מאז כבר שאלו אותו ממני עוד רבים אחרים

(?שואל משואל, פטור) 

 ,(ד. שלדעתי, עם כל הכבוד לביאליק (ויש כבוד

לו היו נערכות בחירות היום לתפקיד ה׳משורר הלאומי׳

,אריאל היה זוכה ברוב מוחץ

,אלא אם כן גיספן היה מתמודד

(:-אבל זה כבר לפוסט אחר)

כך שכשא׳ מודיע לי שקרא איפשהו שתרצה הכריזה על ׳חורבן הבית׳

,נקלעה לקשיים כלכליים ומוכרת את כל אוצרותיה ואוצרותיו

,אני מיד מעקמת פנים, וחושבת לעצמי

,מי כבר יילך לשם...?, ׳אוכלי נבלות...׳

.לעוט ככה על הפגר, לא יפה

,אבל הערכה והאהבה לאיש הזה

,בתוספת הסקרנות, שהפכה לי לשם נרדף

,ובעידודה של רותי שבחרה בהרפתקה

.מוליכות אותנו לשם, ממש לשם

.כמו בבלוז כנעני, לפרדס חנה, כרכור

,כמו בלשיות אנחנו מתחקות אחר הכתובת

.ומגיעות ליעד

,בפנים, המון חפצים בעירבוביה

,כתבי יד, ציורים, רישומים

,ניירות צהבהבים נושאות כתב יד צפוף

,מחיקות, תיקונים, פתקים קטנטנים

(....תזכורות, מספרי טלפונים (עוד בשש ספרות

.שירים, שטרם הולחנו וכרזות דהויות מימים שהיו

,כלי בית, תחפושות, תכשיטים

,קומץ משוגעים מעריצים

,ותרצה אחת

,מלהטטת בתיאטרליות חרוזים

.מדגישה הברות, משתעשעת במילים

:בפנים, כבר ברור לי

.א.שאבוי למדינה, שזה סופם של אמניה

,ב.שליבי עם האוצר הבלום, שבעוד דקות או ימים

 ...יתפזר מפה לכל דיכפין, איזה יאוש או חוסר אחריות

.ג. שאצא מפה, כשידי מלאות במזכרת מהאיש המיוחד ההוא

,בהתחלה, אני רק מתבוננת בה מרחוק

.קצת פוחדת להתקרב

,כעבור שעה, אני מתיישבת איתה לשיחה

,והיא מספרת לי איך הכירו

׳בת עשרים וחצי הייתי.... ואומרים עלי שהייתי יפה...׳

.תרצה עדיין יפה

.יפה וכנה, אמיתית

.אמיתית וכנענית, ויש עליה ארומה של קיבוצניקית

ולא, היא לא ממש ב׳מיינסטרים...׳

,אני שואלת על ׳הצנחן המזמר׳

ותרצה עונה, שזה מה שגרם להם לעזוב לשנתיים את המדינה

(לשליחות׳ (היא מדגישה את הח׳

׳עם ארגון הבונים דרור, מאיר היה השליח הכי טוב שיש...׳

,ואני חושבת לעצמי שתמיד אנחנו מאשימים את השליח

,איך עצמנו עיניים לנוכח הנבואה של ׳ירושלים של ברזל׳

.ושניצני החורבן, כבר אז החלו לבצבץ

,אני יוצאת משם בחיבוק חם

,עם המקור של ׳רישומי פחם׳

,ספר בהוצאה קטנה ומוגבלת

חולצת ׳עברנו את פרעה...׳

,ועוד כמה רפרודוקציות של רישומים, שירבוטים

,צר לי שהמקדש הזה של יצירה

,מתפזר לכל עבר, לכל המרבה במחיר

,בעוד ימים לא יהיה לו זכר

,ולא ניתן יהיה להתחקות אחריו

.׳חורבן׳, הכריזה תרצה

אני מבטיחה לשירז, הבת הבכורה והמבוגר האחראי

.שהיצירות היקרות, מצאו בית אוהב וחם

את שתי התחנות הבאות, אני זוקפת לזכותה

,של הכוהנת הגדולה לחיים טובים וסטייל

.חגית אברון

,׳גבריאלה ורות׳ היא האתנחתא הטובה

,בית קפה מסעדה ביתית

,שהזמן כמו עצר בה מלכת

,שנות השבעים של שנות ילדותי

,שולחנות פורמייקה וכיסאות בסיסיים

(היום קוראים לזה ׳אקלקטי׳ וזה נחשב in)

,לוק נונשלנטי ולא מתאמץ להתיפייף

,סלט ירוק שנחתך באופן גס, על המקום, ממש לכבודי

.ורותי מתבשמת מתבשיל בשר בייתי

,הקינוח של היום

.הוא מקום יחיד ומיוחד במינו

,במבט ראשון, זה נראה כמו חצר גורטאות

,אבל כשהילה, בעלת המקום

,פותחת עבורינו דלת עץ מקסימה

.אנחנו משפשפות את העיניים בתדהמה

,׳דורותיאה׳, נגרייה, מרפדייה של חפצים עם נשמה

,הילה, משפצת, מנגרת ויוצרת בחריצות ורצינות, שאין כמותה

.רהיטי עץ מרהיבים ביופיים

.כריות וטקסטיל לבית ויופי של גופי תיאורה

,אנחנו מפטפטות עם הילה

,והיא מספרת איך בחרה בשם

,ששרה אותו לפני שניים וחצי עשורים

,שמדובר ב׳דורות׳ של חפצים

,שלסבתא רבא שלה קראו ׳דורותיאה׳

,אי שם בגרמניה שלפני המלחמה

,ועל כרטיס הביקור, הצריף של סבתא רבא

.נראה ממש כמו כאן

,רותי יוצאת עם כסא בצהוב לימוני

,שקרא לה בשמה

,ובכרית נוי, שאין עוד כמותה

,ושתינו יוצאות עם שיר בלב

(...כמובן של מאיר אריאל)

,ועוד זכרון לאוסף שלנו

.שהוא מגוון עד מאוד

,כל היום מתנגן לי ׳טרמינל׳ בראש

,ואני חושבת לעצמי, שימי טיול קצרים או ארוכים

,מפגשים מעניינים, חוויות ולמידה, הם עבורי

.ממש, ממש, ׳רפואיים, ובהמון מובנים, טעם החיים

?אז מה היה לנו שם

למנה ראשונה, בית אריאל או חורבן הבית

.אבל לשירים יש תוקף נצחי

לעיקרית, ׳גבריאלה ורות׳- ארוחה ביתית, במקום שהזמן עצר בו מלכת

 לקינוח: ׳דורותיאה׳- רוח חדשה ברהיטים שעבר זמנם

 טרמינל

מילים ולחן: מאיר אריאל

עת השתחררתי הרופאים המליצו לי

ביקור חודשי בנמל התעופה

זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול

ממריא דרך דמעה שקופה

אחר כך כבר יותר קל הלחץ על העין השטופה

לוקח לי אחר הצהריים חיובי נוסע לנמל

לעצמי אני אומר בדרך שגם מזה עוד נצטרך להיגמל

עצמי עונה לי בהגיענו אז נתחיל כל יום להתעמל

טרמינל ז'ה טם איי לאב יו

טרמינל בלה מיה

הדלתות מנחשות אותי ונפתחות לי מעצמן

אני נכנס לאט עם הרבה טקס בישבן

וכל האינטרקונטיננטליה מדגדגת לי כאן וכאן וכאן

לוקח את עצמי לשירותים להרגע

גונב איזו הצצונת בראי רואה שם משוגע

חתיכות כמו טרמינל רבות יש מסוגה

עומדת שם קשתית שני רימונים עגיל גדול שיער קצר

כמו איזה מטען חשוד ליד דוכן סוויסאייר

קצין הביטחון תוקע בה מבט חודר

ז'ה טם איי לאב יו

טרמינל בלה מיה

רץ ללוח הטיסות למצוא לי המראה

יש טיסה לציריך דרך רומא עוד שעה

רמקולים מנומסים נותנים לי התראה

כאן בצד פתאום אני מרגיש כמו הפרעה

הולכת ונילחצת לי החוצה הכרעה -

איי לאב יו טרמינל בלה מיה!

רץ בחזרה סוויסאירה להספיק את טרמינל

חתיכות כמוה אתה מדפדף בכל ז'ורנל

אך היא כבר לא שם וקצין הביטחון כנ"ל

רמקולים מנומסים עם טון יותר תקיף

אני צריך כבר לעלות למעלה להשקיף

כאן בצד זה כל הזמן הולך ומחריף

כמעט בלי נשימה אני נתקל במעקה

אור שקיעה גדול בסנוורים אותי מכה

בואינג של סוויסאייר מחליק עוצר מחכה

בואינג אדמדם מתחיל לרוץ ומתרומם

לאט לאט ממריא אל תוך האודם העומם

דרך הדמעה של הליצן המשתומם

טרמינל ז'ה טם איי לאב יו

טרמינל בלה מיה

כאן בצד כבר משתחררת לי ההתכווצות

פתאום את שמי הערב מדליקה התפוצצות

בשדה למטה מתחילה התרוצצות

כאן בצד כבר משתחררת לי ההתכווצות

עת השתחררתי הרופאים המליצו לי

ביקור חודשי בנמל התעופה

זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול

ממריא דרך דמעה שקופה

עכשיו... כבר יותר קל... הלחץ על העין השטופה

השלופה הקלופה

הצלופה הדלופה הפרופה הטרופה השרופה

הצרופה הגלופה

הנה כי כן

עצמי אומר לי היתה לנו תרופה